בדומה לנאומו הקודם באו"ם, ראש ממשלת ישראל ניצל את הבמה שניתנה לו בעצרת הכללית לחשיפת פרטים נוספים בנוגע לפרוייקט הטילים המדוייק בלבנון.

כל חיי אני נלחם על האמת של ישראל, בין היתר באו"ם. הערב חשפתי בנאומי בעצרת האו"ם שחיזבאללה מחזיק מחסן טילים סודי בסמוך למתקני גז בביירות.

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

צפו בקטע מתוך הנאום: pic.twitter.com/yGOpG64u5u

— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) September 29, 2020

לכאורה, נאום זה ממחיש את עליונותה המודיעינית של ישראל על ארגון חזבאללה, את הכרותה העמוקה עם פרוייקט הטילים, ובעיקר מגלם את התקווה כי הציבור הלבנוני, שעדיין נמצא בהלם כתוצאה מהפיצוץ  שאירע בנמל ביירות לפני כחודשיים, יקום "ויעשה מעשה" כנגד אותם אתרים.

אך בפועל נאום זה מגלם משהו אחר בתכלית – מדינת ישראל נכשלה בניסיונותיה לעצור את פרוייקט הדיוק בלבנון. אותו פרוייקט אסטרטגי שמובילים האיראנים וארגון חזבאללה שנחשב בעיני גורמים בישראל כ"קו אדום", ואף לפי פרסומים זרים גם הוביל לתקיפה אחת חשודה בדאחיה של ביירות, נמשך – בעוד שישראל לא מוצאת לו פתרון.

לכאורה, נאום זה ממחיש את עליונותה המודיעינית של ישראל על ארגון חזבאללה, אך בפועל מגלם הנאום משהו אחר בתכלית – מדינת ישראל נכשלה בניסיונותיה לעצור את פרוייקט הדיוק בלבנון

בצוק העיתים, ולאור חששה מתקיפה בלבנון, נאלצת ישראל להסתמך על חשיפות תקשורתיות. חשיפות אלה מעידות אמנם על המודיעין המדוייק שיש ברשותה, כאמור, אבל מנגד מסכנות את מקורות המידע והכי חמור – לא משנות את הכיוון של חזבאללה שממשיך לחתור להשגת יכולות מדוייקות. זאת ועוד, הארגון הצליח להתגבר על הנזק התדמיתי כתוצאה מהפיצוץ בלבנון, ולמרות הביקורת הרבה שמופנת נגדו והנזק הפוליטי שנגרם לו – אין כל סכנה (בראייתו) שמדינת לבנון תפעל כנגד הנשק הרב שנמצא ברשותו.

ככלל, עצם החשיפה הנוספת של ראש הממשלה בנאומו היא העדות המוחשית ביותר לכשלונה של ישראל לעצור את פרוייקט הדיוק, שהרי אך לפני שנה נחשפו אתרים אחרים שקשורים לפרוייקט זה ולא אירע דבר. לצד שינוי טקטי של מעבר סדנאות ההסבה (כפי שהחשיפה הנוכחית מעידה), מבחינה אסטרטגית חזבאללה ממשיך ללא הפסקה במאמציו לבנות יכולות דיוק שיאיימו בצורה חסרת תקדים על העורף הישראל.

דווקא המודיעין המדוייק אותו פרסמה ישראל – מעיד על חששה מתקיפת אותם אתרים ומציפיית שווא שמדינת לבנון תעשה משהו בנושא. והחשש המופגן מחליש את ההרתעה של ישראל מול הארגון (שכנראה מבין כי ישראל כבר לא תתקוף את האתרים). צבא לבנון חלש מידי, מנהיגי המדינה מפוחדים מידי, ולכן הציפיה (אם בכלל קיימת) שמשהו יקרה לאתרים הללו מצד "מדינת לבנון" הינה מוגזמת ולא ריאלית.

למרות הדברים הללו צריך לזכור, כי לצד כוחו הצבאי של חזבאללה הוא עומד בפני שוקת שבורה בפן הפוליטי. חוסר היכולת של חזבאללה להוביל בניית קואליציה בלבנון שתאפשר לו לשלוט מאחורי הקלעים במדינת לבנון – מחליש מאוד את הארגון ומאלץ אותו להתפלש בבוץ הפוליטי במדינה.

על מדינת ישראל לחשוב היטב כיצד ניתן ביחד עם הקהילה הבינ"ל לנצל את החולשה הפוליטית של חזבאללה ולהוביל מהלך משמעותי לשינוי מהיסוד במצב הפוליטי בלבנון.

על ישראל לוודא שאין נסיגה בקהילה הבינ"ל (בדגש על צרפת), ועליה לפעול להתניה של כל סיוע בינ"ל בטיפול ביכולות המדוייקות של הארגון (לכל הפחות) ולניתוק שלו ממוקדי הכוח במדינה.

מופרך ככל שישמע, הדבר האחרון שחזבאללה רוצה הוא להשתלט על לבנון באופן שיקרע את המסיכה מעל המציאות הכואבת בלבנון, כאשר, הלכה למעשה, הארגון ניכס לעצמו את המדינה. על ישראל לנצל חשש זה ולהעמיד את הארגון על קרני הדילמה בין ויתור על יכולותיו האסטרטגיות לבין השתלטות על לבנון, ובכל תרחיש – לא לאפשר חזרה למצב שבו מכהנת ממשלת בובות של חזבאללה.

מופרך ככל שישמע, הדבר האחרון שחזבאללה רוצה הוא להשתלט על לבנון באופן שיקרע את המסיכה מעל המציאות הכואבת בלבנון, מאז שהארגון, הלכה למעשה, ניכס לעצמו את המדינה. על ישראל לנצל חשש זה

הגם שסיכוייו של מהלך זה נמוכים, הם בוודאי גבוהים יותר מהציפיה שהמשך החשיפות הנוגעות ליכולות המדוייקות של הארגון יניאו את הארגון מהמשך בניית יכולותיו המדויקות.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

במשך שנים הכוחות המצרים בסיני העלימו עין מהברחות נשק לחמאס בעזה. הסכם השלום עם מצרים מגביל את הפעילות של ישראל נגד הפעולות או חוסר הפעולות של קהיר, אבל בזמן האחרון יש רבים שמצביעים על הצורך לפקוח עין על ההתפתחויות בתחום כוחה הצבאי של מצרים.

בימים אלה מצרים החלה לקבל מצרפת את ראשוני מטוסי הקרב מדגם ראפאל. היא גם משקיעה סכומי עתק בתוכנית להשבחת צי הטנקים האמריקאים מדגם אברמס שמפעיל צבאה.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

לאחר 15 חודשים של סכסוך אכזרי, נראה שהושג הסכם לסיום המלחמה בין ישראל וחמאס תמורת שחרור החטופים. אבל גם אם הכל – כלומר, השלב הראשון – נחתם וננעל, נותרו שאלות קשות, וייתכנו השלכות פוליטיות דרמטיות ביותר. ייתכן שאנו חוזים ברגע מפנה בתולדות ישראל.

להלן הסוגיות שתקבענה לאן פנינו, וגם לאן פניו של בנימין נתניהו – אם לשבט ואם לחסד (או שמא קללה) של המשך שלטונו האינסופי.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

בסופו של דבר ההסכם עם חמאס ייצא לדרך, למרות כל הפעלולים והתעלולים, הטריקים והשטיקים של בנימין נתניהו וממשלתו. אבל לנוכח תרגילי הרגע האחרון של נתניהו – אפשר לחזות את הקשיים שיתגלעו בין השלב הראשון לשלבים הבאים, קשיים שעיקרם חוסר היכולת להחזיק את ממשלת הימין ימין לאורך זמן.

עיקר הבעיה שלו טמון בניסוח ההסכם. כל עוד הכותרת תהיה הסכם שְלַבִּי של הפסקת אש, הוא יוכל איכשהו להחזיק את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' במרכבתו, אבל אם הכותרת תהיה סוף המלחמה – כפי שהנשיא ג'ו ביידן הגדיר זאת מייד – ממשלתו תתפרק. וראינו זאת מטיב השיחות המרתוניות שנתניהו קיים עם סמוטריץ' ביום רביעי האחרון.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.