מזה חודשים רבים כולנו, תושבי מדינת ישראל, מסתובבים בחרדות מפני מגיפת הקורונה. אתה צריך לא לשכוח את המסיכה ביציאה מהבית, אם התקרבת יותר מדי לאדם מסוים אתה ישר חושש – האם השב"כ איכן אותי ואקבל הודעת בידוד (אשר בחלק גדול מאד מהמקרים היא בכלל שגויה)? שלא לדבר על מאות האלפים (אולי אף יותר) אשר איבדו את פרנסתם ואין מי שידאג להם.

אולם לגישתם של המתנגדים למהות הדמוקרטית-ליברלית של מדינת ישראל, לא די בניסוי האנושי החברתי יוצא הדופן זה, בו רוב תושבי המדינה נמצאים במבוך אנושי של הוראות שאינן מסתיימות ושל חרדות קיומיות, כעת הגיעה לגישתם סוג של "מגיפה" נוספת, היא מגיפת "צווי על תנאי", היוצאים מבית המשפט העליון.

עורך דין המתמחה בתביעות ייצוגיות ובעתירות חוקתיות

מדוע בלבנון נראה שהמכות הצבאיות הביאו את חזבאללה להסכים להפסקת אש ואילו ברצועת עזה, שחטפה מכה הרבה יותר קשה, חמאס כמעט שלא זז מעמדותיו?

יש לכך הרבה סיבות, אך המעניינת שבהן היא הצורך של ארגוני טרור, כמו חזבאללה וחמאס, לשמור על מינימום לגיטימציה ציבורית שמתחתיה לא יוכל עוד הארגון להתקיים, ולא משנה עד כמה דכאני ומפחיד הוא. הלגיטימציה הציבורית של ארגוני טרור תלויה בין היתר בברירות העומדות בפני האוכלוסייה שבקרבה הם פועלים ובאופן בו נתפס הצד השני – כמרושע או רק קשוח.

ד"ר יריב מוהר הינו סוציולוג שעוסק בפעולה קולקטיבית, אלימות פוליטית וטרור, ומשמש כמנהל היוזמה לביטחון וזכויות האדם.

הנשיא יצחק הרצוג אמנם נבחר בתמיכת בנימין נתניהו, אך אין בכך חובה פוליטית או מוסרית לכסות על מעשיו. הנשיא, המייצג את טובה הציבור כולו, חייב לפעול ולגשר בין רבדי האוכלוסייה השונים.

עם תחילת המחאה נגד ההפיכה המשפטית של הקואליציה הקיצונית ביותר שקמה אי פעם בישראל, הנשיא הרצוג נרתם למשימה העליונה מכל, אחדות העם ושמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה וערכי מגילת העצמאות. אך מאז הוא נרדם ומסתפק בהכרזות חסרות נחישות.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.