״כולי תקווה שקולם האותנטי ישמע מעתה ויתקבל על ידי ציבורים רחבים יותר, עם קצת יותר חמלה ואמפתיה״.

מסבירה הדסה רינת כהן, אמא וסבתא למתנחלים ב״אורי קומי״ ו״כוכב השחר״ ומחברת ״הילד השלושה עשר: שירים מעולמם של ילדי ההתנחלויות וגבעות״. הספר מורכב משירים נוסח ״הילד הזה הוא אני״ הקלאסי של יהודה אטלס, אבל מנקודת המבט, כביכול, של ילד גבעות.

״הילד השלושה עשר״ הוא הזדמנות לעסוק בו זמנית בביקורת ספרותית ופוליטית, שכן מדובר בו זמנית בספר ילדים וספר תעמולה, שבא לנרמל ולהכשיר את הכיבוש.

״הילד השלושה עשר״ הוא הזדמנות לעסוק בו זמנית בביקורת ספרותית ופוליטית, שכן מדובר בו זמנית בספר ילדים וספר תעמולה, שבא לנרמל ולהכשיר את הכיבוש

בשיר ״אמא שלי״, הקול המגוייס של ילד הגבעות הדמיוני מתאר לנו מה בעצם חשוב באמא:

״אמא שלי הולכת עם נשק צמוד.
היא קולעת יותר טוב מאלוף הפיקוד.
כבר ניצחה פעמיים בתחרויות של הגדוד.
בחיי, יש לי אמא כזאתי,
שאוהבת את המטווח
יותר מהמטבח.
בגללה, לא מתחילים איתי מכות,
אפילו מי שמוכרח״.

באיור, האמא עם בובו ענק ונעלי בלנדסטון שולפת אקדח בעודה צמודה לבית, שבצידו השני תלוייה כביסה שלפני רגע וודאי היא תלתה. בעוד עולמם הפנימי של ילדים בדרך כלל לא עשיר בבדיחות שמרניות סקסיסטיות כמו ״אוהבת את המטווח יותר מהמטבח״, תפיסת העולם שמנרמלת ואף מתגאה בחיים של אלימות משתקפת בשיר באופן אותנטי.

מתוך הספר "הילד השלושה עשר"

בשיר ״התלבטות״ יש עליית מדרגה בנרמול האלימות לצד אמביוולנטיות:

״כשאני שומע
שהצבא תפס חוליית מחבלים
בדרך לעשות פיגוע,
אני רוצה להתחפש לחייל
לפחות כל אותו השבוע.
אבל אם אני שומע
שהם הרסו את הבית
בגבעה ב׳,
אני מיד מתחרט״.

ילד הגבעות לא מתרגם את החוויה הכואבת שלו מול הצבא (״הרסו את הבית״) לאמפתיה גם לאוכלוסיה האזרחית האחרת שחיה בשכנות וסובלת כמוהו (לפחות) מהמציאות של משטר צבאי. הם כמובן מתוארים כ״חוליית מחבלים בדרך לעשות פיגוע״. דמות המספר הילד מאפשרת להציג את ה״ההתלבטות״ החד צדדית ואינפנטילית ללא בושה.

באיור, האמא עם בובו ענק ונעלי בלנדסטון שולפת אקדח ליד הבית. בעוד שעולמם הפנימי של ילדים לא עשיר בד"כ בבדיחות שמרניות סקסיסטיות כמו ״אוהבת את המטווח יותר מהמטבח״, משתקפת בשיר תפיסת העולם שמנרמלת ומתגאה בחיי אלימות

נדמה שהשיר ״מוסר כליות״ הוא חלק מקמפיין יחסי ציבור ביזארי מתמשך של הישוב יצהר, ״שיאן תרומת הכליות״ שידוע במיינסטרים בעיקר בשל תקריות אלימות של מתנחלים מול כוחות הבטחון:

"לפעמים שואלים את אבא שלי
אין אנחנו לא מבינים שזו בעיה,
כל העניין הזה של הכיבוש.
איך אין לנו ״מוסר כליות״?
אז אבא צוחק ועונה
שלרב התושבים אצלנו
יש רק כליה,
כך שאין בעיה".

באיור נעוץ דגל ישראל במה שנראה כמו כליה מדממת.

דף מתוך "הילד השלושה עשר" (צילום: אורי קול)

באתר הספר מופיעה ביקורת מפרגנת על הספר מאת מי שהיתה בעבר דוברת מועצת יש״ע אמילי עמרוסי:

״הילד השלושה-עשר״ מביא לראשונה את קולו של הילד שאמא שלו הולכת עם נשק צמוד…טוב שהספר הזה מונח בפסיפס התרבותי שלנו, כי גם הילד הזה הוא אני".

הנסיון לעשות ניכוס פוליטי ותרבותי לקלאסיקת ילדים ישראלית, חילונית ומתקדמת בתפיסת עולמה כמו ״הילד הזה הוא אני״ או ״הכבש השישה עשר״ מעוררת בקורא את הרגש האסתטי המיוחד שפרויד כינה ״אנהיימליך״ או באנגלית “uncanny”. משהו מוכר, ובו זמנית סיוטי. כמו לראות את ההשתקפות שלך במראה זזה פתאום על דעת עצמה.

יש ז׳אנר שלם של ספרות ילדים מופלאה, הומניסטית, שברגישות חושפת את נקודת מבטם של ילדים על עולם לא מושלם ונותנת לה כבוד. דרך המבט הילדי אנחנו לומדים כיצד אנחנו כבני ובנות אדם מייצרים משמעות בחיינו.

יש ז׳אנר שלם של ספרות ילדים מופלאה, הומניסטית, שברגישות חושפת את נקודת מבטם של ילדים על עולם לא מושלם ונותנת לה כבוד. דרך המבט הילדי אנחנו לומדים כיצד אנחנו מייצרים משמעות בחיינו

ב״אמיל והבלשים״ של אריך קסטנר אנחנו פוגשים בילדים שמסתובבים ברחובות ברלין במפגש עם דמויות מפוקפקות. גם גיבורי וגיבורות הספרים של אסטריד לינדגרן (אמיל מלונברגה, בילבי בת גרב, מדיקן ואחרים) נותנים לגיטימציה לילדים שובבים, שעושים תעלולים, הולכים מכות ואף חיים בשוליים.

בספרות הישראלית אין אולי ספר שבו מבטו של ילד על מציאות בלתי נסבלת מונגש ביותר רגישות מאשר בספר ״עיין ערך אהבה״, בו הילד מומיק, בן לניצולי שואה, מנסה לאלף במרתף ביתו את החיה הנאצית.

מביאליק (״פרח עציץ״), לאה גולדברג (״כובע קסמים״), מרים ילן שטקליס (״דני גיבור״), ע.הלל (״דודי שמחה״) תרצה אתר (״שבת בבוקר״), נורית זרחי (״כלב ושמו בילי״) ועד יונתן גפן (״הכבש השישה עשר״), מיטב המשוררות ומשוררים הקפידו לייצר ספרות ושירה עברית רגישה ומכבדת לילדים.

״הכבש השישה עשר״ בפרט היה פרוייקט פורץ דרך, לא רק בשל תובנות אלמותיות מעולמם של ילדים (״זה לא נעים לראות גן סגור״) אלא גם בגלל ההתגייסות של מיטב האמנים יחד כדי לקבוע עובדה בנוף התרבותי הישראלי – ילדים הם בני אדם שלמים ראויים לכבוד.

ויש כמובן את ״הילד הזה הוא אני״ של יהודה אטלס, ספר מופת שגילה לילדים ומבוגרים כאחד את הפלא שבסודות היומיומיים של ילדים. ״הילד הזה הוא אני״ הוא חגיגה הומניסטית שעומדת במבחן הזמן, כי עם כל כמה שהיא ישראלית, היא אוניברסלית.

ואז יש את ״הילד השלושה עשר״, ספר תעמולה מגוייס, שכמו החמאס או החיזבאללה מנסה לנחמד את האג׳נדה הפוליטית הקיצונית והפרטיקולרית של הכיבוש בעזרת ילדים. ילדי ההתנחלויות והגבעות בספר אינם ילדים אותנטיים. הם אינם עצמאיים. הם אינם מרדנים. הם אינם מנסים לחבר את האלימות שבתוכה הם חיים לכדי משמעות חדשה שיש בה תקווה או חמלה. אין כבוד לילדים האלו. הילדים בספר הם סך הכל דוברים נמוכים של מועצת יש״ע.

ואז יש את ״הילד השלושה עשר״, ספר תעמולה מגוייס, שכמו החמאס או החיזבאללה מנסה לנחמד את האג׳נדה הפוליטית בעזרת ילדים. אין כבוד לילדים האלה. הילדים בספר הם בסך הכל דוברים נמוכים של מועצת יש״ע

רחוק מלהיות ספר ילדים, ״הילד השלושה עשר״ בכל זאת ספר מרתק ומצמרר, כי מתרחש בו היפוך ״אנהיימליך״ לז׳אנר ספרות הילדים ההומניסטית כמו ״הילד הזה הוא אני״: הוא משקף את העולם הילדותי של אנשים מבוגרים. וככאלה, כמה שהם יכולים להיות מסוכנים.

עוד אחד? אחרון. אם אהבתם תנו לייק ותקנו את הספר. מזכיר – הוא אמיתי לגמרי https://t.co/ybLiyF0qRj pic.twitter.com/F09wIW15YG

— אוֹרי קוֹל בקריאה ראשונה (@orikol) December 16, 2020

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is an innovation consultant, design thinking specialist and political activist. She served as Consulting Professor at the Hasso Plattner Institute of Design at Stanford University before returning to her homeland to find it unrecognisable. Nitzan lives in Hod Hashron with her husband and four children. https://twitter.com/NitzanWaisberg

מנועי התעמולה והספין של בנימין נתניהו השיגו התבטאות של גדי סוקניק באחד הראיונות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק הוא אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא.

מגיש החדשות לשעבר, גדי סוקניק: ״נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטלגנציה, של תרבות, של תרבות שיח״ pic.twitter.com/bYVX2NYBqh

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) June 27, 2022

נתניהו שיחרר גינוי רשמי, שם התייחס להתבטאות כאילו נאמרה על בוחרי הליכוד, כשבפועל היא נאמרה על חברי הכנסת של המפלגה, מירי רגב דחפה את "גזען", למרות שרוב נבחרי המפלגה גברים אשכנזים עשירים, ואמיר אוחנה כבר הביא נימוקים לספרים שכתב נתניהו כאילו הם מעידים על אינטליגנציה גבוהה (היי, ומה לגבי אינטליגנציה רגשית?). וכך הלך הספין ותפח.

מנועי התעמולה והספין של נתניהו השיגו התבטאות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא

הבה ננסה רגע לבדוק אינטליגנציה פוליטית. נניח בצד את מחקרים על מנת משכל וזיהוי גאונים לעומת אחרים.

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכיו של נתניהו? האם יש להם אינטילגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

"כושר אבחנה בין דבר לדבר". כותב מילון אוקספורד בהגדרת "אינטילגנציה".
האם ישראל כץ, לשעבר שר אוצר, יודע להבדיל בין מדינה עם תקציב חוקי מאושר לבין מדינה שאין לה תקציב מאושר אלא רק המשכי, והיא נאלצת לעצור פרויקטים, מינויים, חוקים, תשלומים ואת כל מערכותיה כיוון שהחוק לא מאפשר להוציא כספים שאין להם אישור בתקציב חוקי?

האם יואב גלנט, שר החינוך לשעבר, יודע להבדיל בין מערכת קורסת לבין רפורמה בשכר המורים?

האם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, יודע להבחין בין מצב המחסור בתקנים ומיטות בבתי החולים לבין הכאוס והסכנות הצפויות לציבור בשל כך?

האם השר לשעבר במשרד לביטחון פנים, אמיר אוחנה, הוא אדם תבוני המבין שהיעדר מפכ"ל קבוע במשך שנתיים וחצי פוגע במשטרה, בעצמאותה, בתפקודה המבצעי בלחימה בפשע, ביכולתה להתנגד לפרויקטים מסוכנים כמו החגיגות ההמוניות במירון, או אפשרותה לטפל בזמן במחדלי שב"ס שהובילו לבריחת אסירים מסוכנים?

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכי נתניהו? האם יש להם אינטליגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

אם להתבסס על עדויות השרים הללו, הם מצהירים שהם אינטליגנטים וכי סוקניק רק השמיץ. אם כך מהו ההסבר להתנהגותם שאינה מבחינה בסכנות שאליהן הוביל מנהיגם? חמש מערכות בחירות בתוך 3 שנים זה מהלך תבוני של מדינה המונהגת בידי שרים אינטליגנטים?

מהו ההסבר להתנהגות חסרת האחריות, שלפיה הם תומכים בסיפוח, ולמחרת בעסקת המאה שמעבירה שטחים לפלסטינים? מתנגדים למדינה פלסטינית, אבל אם נתניהו יאמר הם מיד יתמכו? תומכים בשת"פ עם רע"ם, אבל למחרת הקמת ממשלת השינוי מכנים את רע"ם תומכי טרור וממשיכים להסביר שאבו יאיר לא ניהל מו"מ עם רע"ם לכניסה לממשלתו?

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

בבקשה. לכל המכפישים את הממשלה הזו – אתם מוזמנים לשלוח פרחים למי שחיבל בכל החוקים שהיא ניסתה להעביר לטובת האזרחים.
הפרחים לביבי נתניהו וחברי הכת, מירי-אין כאבי בטן-רגב, עידית סילמן, שיקלי, אורבך וח"כ רינאווי.
מקווה שעכשיו אתם מרוצים מהכאוס הצפוי במדינה. pic.twitter.com/WAbtaNxU3f

— listein (@Lihistein) June 21, 2022

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

מה אינטליגנטי בהפלת חוק למען נאנסות? למען זוגות צעירים? למען המתנחלים ביו"ש – מצביעי הגוש שלהם? מה אינטליגנטי בהתנגדות לחוק המטרו שאמור לשרת את כל אזרחי המדינה ועלותו עשרות מיליארדים?

והדוגמה האחרונה בינתיים, שגריר ארה"ב נאלץ להתחנן בפני כנסת ישראל להצביע לטובת פטור מוויזות לישראלים לארה"ב, הטבה שהוא עומל עליה מאז שנכנס לתפקידו למען האזרחים ועומדת להידחות בגלל האופוזיציה?

תראו מה זה, שגריר ארצות הברית רוצה לעזור יותר לאזרחי ישראל מאשר הליכודניקים. איזה בושה, אין פה שום דבר שאיכפת להם ממנו. כלום https://t.co/gZ5gFkfCr6

— Roee Neuman???????????????? (@NeumanRoee) June 28, 2022

על פניו, גם לאיש שאינו מדען חוקר אינטליגנציה נדמה שאלה מהלכים מוזרים, מסוכנים, חסרי היגיון ובוודאי לא תבוניים.

נבחרי הליכוד סימנו את עצמם בנאמנותם הבלתי מסויגת לנתניהו כאנשים שהניחו בצד את תבונתם. את הכושר להבחין בין דבר לדבר.

יתכבדו נא כל הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויגידו: איזה מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה ביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור?

איזה פתרון שאיש לא חשב עליו קודם הם יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל: יוקר המחיה, הסכסוך עם הפלסטינים, שבריריות הדמוקרטיה והאיומים עליה ועוד?

מה?
לא שומעים.

יש דוגמה להצעה אינטליגנטית אחת שתמנע אסון במירון, תגרום לחרדים לצאת לעבוד ולהתגייס, תפחית את הביורוקרטיה והמיסים הגבוהים הממררים את חיינו?

יתכבדו הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויצביעו על מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה שביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור. איזה פתרון שאיש לא חשב עליו יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל?

האנשים האלה במשך שנים עסוקים רק בצרות של מנהיגם, במשפטיו הפליליים ובשרידותם בשלטון.

שום מעשה תבוני למען איכות חיי האזרחים הם לא עשו.
בכיינים חסרי תבונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צודקים חברי המחנה הדמוקרטי המצומק באמירתם שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד ושלילת הריבונות וזכויות האדם ממיליוני הפלסטינים.

אך צודקים גם חברי המחנה הדמוקרטי שמבהירים שאין להרפות מהמאבק באפרטהייד, אך בשום אופן אי אפשר להקטין או למזער את הסכנות העצומות והקיומיות שטמונות בשובו של המחריב הגדול להנהגה.

צודקים האומרים שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד. אך צודקים גם האומרים שאי אפשר למזער את הסכנות הקיומית שבשובו להנהגה

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה.

אני מבין כמובן את הצורך הנרקיסיסטי של לוי להתבדל מאיזה קולקטיב מדומיין בתוך ראשו כי הוא חושב שזה מגניב. אבל בשל הצורך הנרקיסי להתבדל ולהרגיש חתרן, שוכח העיתונאי שלצד זכותם של הפלסטינים לא לסבול ממשטר מדכא, גם לישראלים יש זכות לא לסבול ממשטר מדכא:

כשם שהפלסטינים אינם צריכים לסבול ממשטר הפרדה גזעני שמשליט על חייהם דיקטטורה צבאית, שולל מהם ריבונות ואזרחות ופוגע בזכויות האדם שלהם – גם הישראלים אינם צריכים לסבול ממשטר סמכותני, מריסוק שאריות המוסדות הדמוקרטיים ומעלייתו של דיקטטור מסית ומשסה שמקיים פולחן אישיות.

הישראלים אינם צריכים לסבול מהעדר אופק כלכלי, מריסוק השירות הציבורי, מקיום כלכלי רעוע, מפערים כלכליים עצומים וקיומיים שגוזרים במידה רבה את גורלו הקיומי הכלכלי של כל תינוק בהתאם ליכולתה הכלכלית של משפחתו, מחוסר יכולת לקנות דירה, מהשתעבדות איומה ומלחיצה לשכר דירה מופרך או למשכנתא לכל החיים, מתרבות כזב מחרידה, מתקשורת חנפנית שעוסקת בתעמולה ופולחן אישיות, משיסוי נגד האזרחים הערבים, מהסתה נגד אזרחים יהודים שמתנגדים לשלטון הריקבון, מהפיכת כל יריב פוליטי לבלתי לגיטימי, מהסתה כוזבת נגד מערכת המשפט, ממינוי שומרי סף נרצעים וחסרי חוליות, מהפיכת כל האזרחים לבני ערובה של נאשם שיודע שהוא יורשע ולכן ירתום את שלטונו לחילוצו ממשפטו הפלילי, ממשטרה גרועה ורקובה ואלימה במוקדים רבים בתוכה, מביזוי היהדות, מאפליית נשים, ממניעת תחבורה ציבורית בשבת (הנפגעים הם עניים ומעמד ביניים. רובנו), מריקון מוסדות דמוקרטיים מכל תוכן, ממינויים כושלים, מקידוש תרבות השקר והעילגות, מדריסת החלש בידי החזק, מהזנחת מערכות הבריאות והחינוך והרווחה, ממכירת נכסי ציבור בנזיד עדשים למתי מעט מקושרים ועשירים, מגזענות אתנוצנטרית כעורה וחמורה ומהעמקת השעבוד של הסוהר הישראלי כל עוד הוא משעבד את האסיר הפלסטיני.

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה

כן, צריך להיאבק בכל ממשלה שמותירה את האפרטהייד בגדה על כנו ואף מעמיקה אותו. וצריך גם לבלום את שובו של הנוכל המשסה שחולל חורבן עצום במדינת ישראל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.