״כולי תקווה שקולם האותנטי ישמע מעתה ויתקבל על ידי ציבורים רחבים יותר, עם קצת יותר חמלה ואמפתיה״.

מסבירה הדסה רינת כהן, אמא וסבתא למתנחלים ב״אורי קומי״ ו״כוכב השחר״ ומחברת ״הילד השלושה עשר: שירים מעולמם של ילדי ההתנחלויות וגבעות״. הספר מורכב משירים נוסח ״הילד הזה הוא אני״ הקלאסי של יהודה אטלס, אבל מנקודת המבט, כביכול, של ילד גבעות.

״הילד השלושה עשר״ הוא הזדמנות לעסוק בו זמנית בביקורת ספרותית ופוליטית, שכן מדובר בו זמנית בספר ילדים וספר תעמולה, שבא לנרמל ולהכשיר את הכיבוש.

״הילד השלושה עשר״ הוא הזדמנות לעסוק בו זמנית בביקורת ספרותית ופוליטית, שכן מדובר בו זמנית בספר ילדים וספר תעמולה, שבא לנרמל ולהכשיר את הכיבוש

בשיר ״אמא שלי״, הקול המגוייס של ילד הגבעות הדמיוני מתאר לנו מה בעצם חשוב באמא:

״אמא שלי הולכת עם נשק צמוד.
היא קולעת יותר טוב מאלוף הפיקוד.
כבר ניצחה פעמיים בתחרויות של הגדוד.
בחיי, יש לי אמא כזאתי,
שאוהבת את המטווח
יותר מהמטבח.
בגללה, לא מתחילים איתי מכות,
אפילו מי שמוכרח״.

באיור, האמא עם בובו ענק ונעלי בלנדסטון שולפת אקדח בעודה צמודה לבית, שבצידו השני תלוייה כביסה שלפני רגע וודאי היא תלתה. בעוד עולמם הפנימי של ילדים בדרך כלל לא עשיר בבדיחות שמרניות סקסיסטיות כמו ״אוהבת את המטווח יותר מהמטבח״, תפיסת העולם שמנרמלת ואף מתגאה בחיים של אלימות משתקפת בשיר באופן אותנטי.

מתוך הספר "הילד השלושה עשר"

בשיר ״התלבטות״ יש עליית מדרגה בנרמול האלימות לצד אמביוולנטיות:

״כשאני שומע
שהצבא תפס חוליית מחבלים
בדרך לעשות פיגוע,
אני רוצה להתחפש לחייל
לפחות כל אותו השבוע.
אבל אם אני שומע
שהם הרסו את הבית
בגבעה ב׳,
אני מיד מתחרט״.

ילד הגבעות לא מתרגם את החוויה הכואבת שלו מול הצבא (״הרסו את הבית״) לאמפתיה גם לאוכלוסיה האזרחית האחרת שחיה בשכנות וסובלת כמוהו (לפחות) מהמציאות של משטר צבאי. הם כמובן מתוארים כ״חוליית מחבלים בדרך לעשות פיגוע״. דמות המספר הילד מאפשרת להציג את ה״ההתלבטות״ החד צדדית ואינפנטילית ללא בושה.

באיור, האמא עם בובו ענק ונעלי בלנדסטון שולפת אקדח ליד הבית. בעוד שעולמם הפנימי של ילדים לא עשיר בד"כ בבדיחות שמרניות סקסיסטיות כמו ״אוהבת את המטווח יותר מהמטבח״, משתקפת בשיר תפיסת העולם שמנרמלת ומתגאה בחיי אלימות

נדמה שהשיר ״מוסר כליות״ הוא חלק מקמפיין יחסי ציבור ביזארי מתמשך של הישוב יצהר, ״שיאן תרומת הכליות״ שידוע במיינסטרים בעיקר בשל תקריות אלימות של מתנחלים מול כוחות הבטחון:

"לפעמים שואלים את אבא שלי
אין אנחנו לא מבינים שזו בעיה,
כל העניין הזה של הכיבוש.
איך אין לנו ״מוסר כליות״?
אז אבא צוחק ועונה
שלרב התושבים אצלנו
יש רק כליה,
כך שאין בעיה".

באיור נעוץ דגל ישראל במה שנראה כמו כליה מדממת.

דף מתוך "הילד השלושה עשר" (צילום: אורי קול)

באתר הספר מופיעה ביקורת מפרגנת על הספר מאת מי שהיתה בעבר דוברת מועצת יש״ע אמילי עמרוסי:

״הילד השלושה-עשר״ מביא לראשונה את קולו של הילד שאמא שלו הולכת עם נשק צמוד…טוב שהספר הזה מונח בפסיפס התרבותי שלנו, כי גם הילד הזה הוא אני".

הנסיון לעשות ניכוס פוליטי ותרבותי לקלאסיקת ילדים ישראלית, חילונית ומתקדמת בתפיסת עולמה כמו ״הילד הזה הוא אני״ או ״הכבש השישה עשר״ מעוררת בקורא את הרגש האסתטי המיוחד שפרויד כינה ״אנהיימליך״ או באנגלית “uncanny”. משהו מוכר, ובו זמנית סיוטי. כמו לראות את ההשתקפות שלך במראה זזה פתאום על דעת עצמה.

יש ז׳אנר שלם של ספרות ילדים מופלאה, הומניסטית, שברגישות חושפת את נקודת מבטם של ילדים על עולם לא מושלם ונותנת לה כבוד. דרך המבט הילדי אנחנו לומדים כיצד אנחנו כבני ובנות אדם מייצרים משמעות בחיינו.

יש ז׳אנר שלם של ספרות ילדים מופלאה, הומניסטית, שברגישות חושפת את נקודת מבטם של ילדים על עולם לא מושלם ונותנת לה כבוד. דרך המבט הילדי אנחנו לומדים כיצד אנחנו מייצרים משמעות בחיינו

ב״אמיל והבלשים״ של אריך קסטנר אנחנו פוגשים בילדים שמסתובבים ברחובות ברלין במפגש עם דמויות מפוקפקות. גם גיבורי וגיבורות הספרים של אסטריד לינדגרן (אמיל מלונברגה, בילבי בת גרב, מדיקן ואחרים) נותנים לגיטימציה לילדים שובבים, שעושים תעלולים, הולכים מכות ואף חיים בשוליים.

בספרות הישראלית אין אולי ספר שבו מבטו של ילד על מציאות בלתי נסבלת מונגש ביותר רגישות מאשר בספר ״עיין ערך אהבה״, בו הילד מומיק, בן לניצולי שואה, מנסה לאלף במרתף ביתו את החיה הנאצית.

מביאליק (״פרח עציץ״), לאה גולדברג (״כובע קסמים״), מרים ילן שטקליס (״דני גיבור״), ע.הלל (״דודי שמחה״) תרצה אתר (״שבת בבוקר״), נורית זרחי (״כלב ושמו בילי״) ועד יונתן גפן (״הכבש השישה עשר״), מיטב המשוררות ומשוררים הקפידו לייצר ספרות ושירה עברית רגישה ומכבדת לילדים.

״הכבש השישה עשר״ בפרט היה פרוייקט פורץ דרך, לא רק בשל תובנות אלמותיות מעולמם של ילדים (״זה לא נעים לראות גן סגור״) אלא גם בגלל ההתגייסות של מיטב האמנים יחד כדי לקבוע עובדה בנוף התרבותי הישראלי – ילדים הם בני אדם שלמים ראויים לכבוד.

ויש כמובן את ״הילד הזה הוא אני״ של יהודה אטלס, ספר מופת שגילה לילדים ומבוגרים כאחד את הפלא שבסודות היומיומיים של ילדים. ״הילד הזה הוא אני״ הוא חגיגה הומניסטית שעומדת במבחן הזמן, כי עם כל כמה שהיא ישראלית, היא אוניברסלית.

ואז יש את ״הילד השלושה עשר״, ספר תעמולה מגוייס, שכמו החמאס או החיזבאללה מנסה לנחמד את האג׳נדה הפוליטית הקיצונית והפרטיקולרית של הכיבוש בעזרת ילדים. ילדי ההתנחלויות והגבעות בספר אינם ילדים אותנטיים. הם אינם עצמאיים. הם אינם מרדנים. הם אינם מנסים לחבר את האלימות שבתוכה הם חיים לכדי משמעות חדשה שיש בה תקווה או חמלה. אין כבוד לילדים האלו. הילדים בספר הם סך הכל דוברים נמוכים של מועצת יש״ע.

ואז יש את ״הילד השלושה עשר״, ספר תעמולה מגוייס, שכמו החמאס או החיזבאללה מנסה לנחמד את האג׳נדה הפוליטית בעזרת ילדים. אין כבוד לילדים האלה. הילדים בספר הם בסך הכל דוברים נמוכים של מועצת יש״ע

רחוק מלהיות ספר ילדים, ״הילד השלושה עשר״ בכל זאת ספר מרתק ומצמרר, כי מתרחש בו היפוך ״אנהיימליך״ לז׳אנר ספרות הילדים ההומניסטית כמו ״הילד הזה הוא אני״: הוא משקף את העולם הילדותי של אנשים מבוגרים. וככאלה, כמה שהם יכולים להיות מסוכנים.

עוד אחד? אחרון. אם אהבתם תנו לייק ותקנו את הספר. מזכיר – הוא אמיתי לגמרי https://t.co/ybLiyF0qRj pic.twitter.com/F09wIW15YG

— אוֹרי קוֹל בקריאה ראשונה (@orikol) December 16, 2020

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

אם ברקו "סטייק", אז מה נתניהו? לקושש קולות מהמגזר הערבי ישראלי – סעיף מס' 1 ברשימת הזיגזוגים. אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו.

אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו

מסע הזיגזוגים של נתניהו החל בראיון ל"ידיעות אחרונות", ב-3 לספטמבר 1995 שם קבע:

"מי בעולם מאמין לערפאת? רק יצחק רבין ושמעון פרס מאמינים לו ונותנים לו להקים בסיס 15 דקות מירושלים. הוא הרי הארכי שקרן של דורנו".

לאחר מכן הכריז בתכנית המעגל של דן שילון שלא ייפגש עם ערפאת. כידוע, לא רק שנפגש עמו לאחר מכן, אלא אף חתם איתו על הסכמי וואי וחברון.

בהסכם וואי הבטיח כי במסגרת הפעימה הראשונה והשנייה של הסכם אוסלו (שהבטיח שלא יישם), לא ימסור לפלסטינים שטח מעל ל-10%. לבסוף, בשל לחץ אמריקאי העביר 13% משטח C ביהודה ושומרון השטח לפלסטינים, וקבע כי מתוכם 3% יהוו שמורת טבע. כך נתניהו נסוג משטחים לאחר שהאשים ומאשים עד היום את "השמאל" בכך שהוא יודע לעשות שלום רק תמורת שטחים.

• נתניהו הצהיר – לא מדינה פלסטינית, לאחר מכן הצהיר כן למדינה פלסטינית.
• כן למע"מ על פירות וירקות, ולאחר מכן לא.
• כן בנייה בהתנחלויות, לא בנייה.
• כן מגנומטרים, לא מגנומטרים.
• כן הסכם עם אריתריאה על מבקשי המקלט ואז לא.
• אותה התנהלות חוזרת על עצמה גם במשבר הקורונה, בו הוא מתגאה באופן ניהולו ומבקש "תשמרו על ההנחיות", לא שומר עליהן בעצמו, ואז מנחה "תעשו חיים", ומאשים את העם בתוצאות אותה עשיית חיים. שלא נדבר על הסתירות בהגבלות ובאכיפה.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו

הרי במשך כל מערכת הבחירות האחרונה נתניהו האשים את גנץ וכחול לבן שוב ושוב בהאשמה הנוראה, לפיה אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה בתמיכת הערבים, בתמיכת הרשימה המשותפת, בטענה שמדובר בתומכי טרור.

ומה עשה נתניהו מאז? שיתף פעולה עם ח"כ מנסור עבאס מהמשותפת, ועוד מהפלג האיסלמי הקיצוני בתוכה. עתה אין גבול לציניות, ליכולת הזיגזוג ובעיקר לבושה.

לאחר שפלרטט עם ח"כ עבאס, נתניהו מחזר אחרי הציבור הערבי כדי לקושש את הקולות שיפצו על אלו שהלכו ליריביו מימין סער ובנט, כשהוא מבין כי השניים עלולים לגזול ממנו מנדטים שיעשו את ההבדל ויאפשרו לו להימנע או לדחות את המשפט.

השרה מירי רגב האשימה את ברקוביץ' שהוא מתהפך בדעותיו כמו סטייק. מדוע השרה רגב לא פונה לנתניהו ומאשימה גם אותו על כך שהוא מתהפך כסטייק, כשהוא מנסה להתחבר למי שעד לא מזמן עשה הכל כדי להסית נגדו ולהדיר מהציבוריות הישראלית.

אוהו. חתיכת עימות בין השרה מירי רגב לאיל ברקוביץ׳ בתוכנית היום: ״כל עוד לא תתנצל בפני הליכודניקים לעולם לא תהיה מאמן נבחרת. יא חתיכת סטייק. איפה גנץ המשיח שלך?״ pic.twitter.com/taKfES82OC

— Raz Shechnik (@RazShechnik) October 9, 2020

אם נתניהו מחליט לשנות את יחסו למגזר זה, לאחר שהסית נגדם כה רבות, מדוע שלא ישנה את יחסו לשמאל, לאחר שהסית נגדם פעמים רבות אפילו יותר?

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו? מה, מה פתאום? אילו לא היינו מכירים את רשימת תופעות הלוואי של החיסון, היינו חושבים שמדובר באחת מהן.

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו?

בימים אלה התקיימה הפגנת ענק בנצרת של תושבי האזור מהמגזר הערבי.
נתניהו מוביל לתסיסה בציבור, שעלולה להוביל למקרי אלימות בקרב הציבור שגם כך סובל מאלימות.

הסטייקים של נתניהו עלולים לשרוף את המדינה ופלא שאינם שורפים אותו כמועמד אמין בקרב תומכיו.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

הכל מול העינים. שקוף כל כך.

העמידה מדושנת העונג לצד אביב גפן, לאחר חודשים של הפקרת אנשי התרבות בצורה מוחלטת (אנשי התיאטרון בשמם פניתי אליך לפני חודשיים, השר חילי טרופר, עדיין מחכים למענה רשמי, מסודר וקונקרטי בדבר פרנסתם וקיומם האנושי, להבדיל מהצגות נבובות ליד זמר שהוזמן כדי לשמש תפאורה בהצגת היחיד של נתניהו).

הכל שקוף כל כך. העמידה מדושנת העונג לצד אביב גפן, לאחר חודשים של הפקרת אנשי התרבות (אנשי התיאטרון בשמם פניתי אליך לפני חודשיים, השר חילי טרופר, עדיין מחכים למענה רשמי ומסודר בדבר פרנסתם וקיומם)

הבטחת פיזור 70 מיליון שקלים (הבטחה שנשלפת משרוול השקרים הקבוע כמו כלום) על עולם התרבות שהושמד בשיטתיות לאורך השנה האחרונה, מפי המנהיג הראשון בתולדות מדינת ישראל שלא העביר תקציב מדינה למען כולנו אך ורק בשל צרכיו האישיים, המשפטיים והפוליטיים הנכלוליים: אי העברת תקציב המדינה הייתה הדרך היחידה למנוע את הרוטציה עליה חתם נתניהו בלי טריקים ובלי שטיקים כדי לפרק את כחול לבן ותו לא.

עמידתם של השר לענייני ישראל כץ מצדו האחד של נתניהו ושל הזמר הבינוני מצדו השני, כשהם משמשים בתפקיד היחיד לו נועדים כל מי שמקיפים את נתניהו: להיות סטטיסטים בהצגת יחיד שקופה ומבישה שחוזרת על עצמה שוב ושוב.

החנופה הזולה, הכוזבת, הצינית, לאוזני הבוחרים הערבים, תוך יצירת הפרד ומשול מוכר ואהוב ברשימה המשותפת (כמה צפוי שתקלוט ששיחקו בך, חבר הכנסת עבאס. התפתית להבטחות השווא של נתניהו חרף אזהרות חבריך שמכירים אותו, כשם שבני גנץ התפתה להבטחות השווא שלו, חרף האזהרות האינסופיות שקיבל גדול משמידי הערך העצמי בפוליטיקה הישראלית. אזהרות שהגיעו מלפיד, יעלון, הורוביץ, עודה ושורה ארוכה של חברות וחברי כנסת בהווה ובעבר).

וביבי כזה: "אני אמרתי 'הערבים נעים בכמויות'? הרי סילפו את דבריי". אבל אי אפשר היה לסלף אותם, מפני שאמרת אותם במו פיך. הקלטת אותם. ביימת את הקליפ. דאגת שיעלה באתר וואלה. שיופץ ברשת. לא אמרת מילה על הצבעה לרשימה המשותפת. המצאת שקר בוטה על נהירה המונית לקלפיות מצד בני המיעוט נגדו אתה תמיד מסית כדי להדליק את הבייס ולהוציאו מהבית להצביע מחל.

"אני אמרתי 'הערבים נעים בכמויות'? סילפו את דבריי". אבל אי אפשר היה לסלפם, כי אמרת אותם במו פיך. הקלטת אותם. ביימת את הקליפ. דאגת שיעלה בוואלה. שיופץ ברשת. לא אמרת מילה על הצבעה למשותפת

בוא נסכם בפשטות: נחרדת בבחירות 2015 ממימוש המוני של זכות ההצבעה של האזרחים סוג ד' נגדם הסתת מאז ומעולם. רעדת מרוב חרדה להפסיד בבחירות. לכן הדלקת את הבייס באמירה גזענית פשוטה. בשקר גזעני פשוט על ערבים נוהרים באוטובוסים של עמותות שמאל שלא היו ולא נבראו. 2 ציפורים מסיתות וכוזבות במכה אחת: להדליק את הבייס נגד ערבים ונגד שמאלנים.

זוכרים את ההודעה בתפוצה ההמונית בקמפיין המפלגה שהיתה פעם הליכוד במרס 2019, לפיה הערבים בישראל רוצים להשמיד את כולנו? נתניהו התנצל מהר ואמר שמדובר באיזו טעות טכנית של איזה בוט או סטודנט. אהה. כמו הסטודנט של בנט שצייץ בטוויטר דברי נבלה על בני משפחות שכולות שבחרו להתאבל ביחד עם בני משפחות שכולות פלסטיניות.

נאום נתניהו בכנס הרצליה על האזרחים הערבים כאיום דמוגרפי? אזכורים אחרים של הסכנה הדמוגרפית שבקעו מפיו לאורך השנים? חוק קמיניץ שכל מהותו היתה להרוס אך ורק בתים של אזרחים ערבים שנבנו ללא היתר, כי רשויות התכנון לא מעניקות לאזרחים ערבים היתרי תכנון ובנייה פעמים רבות? הפקרת נושא אפשרות הרחבת בנייה מסודרת לאזרחים הערבים? הפקרת האזרחים הערבים לכנופיות פשע משתולל ורצחני שגבו 98 נרצחים במהלך 2020? הפקרת הכפרים הבלתי מוכרים אחרי 72 שנות עצמאות? השקעה כספית בלתי שוויונית באופן קיצוני בין תלמיד ערבי לתלמיד יהודי? הזנחת תשתיות ביישובים הערבים? הכל כמובן לא היה ולא נברא אלא משל מטורלל היה.

נאום הבלהות על פודיום ברחוב דיזנגוף בת"א בסוף שנת 2015, לאחר שאזרח ערבי ביצע שם טבח נורא ורצח 2 אזרחים יהודים, תוך שראש הממשלה המפקיר והמופקר פונה לבייס ומדליק אותו בכוונה באמירה ש"לא נרשה כאן מדינה בתוך מדינה" (רמז לכך שהאזרחים הערבים אינם שומרי חוק באופן גורף. הם בעצם קהילה עצומה של פושעים שמחזיקים בנשק לא חוקי) ובמקביל, אי נקיפת אצבע לצורך איסוף הנשק הלא חוקי ביישובים הערבים או מיגור ארגוני הפשע והחסות והאלימות במשפחה שמניבה קורבנות ערביות רבות וגם קורבנות יהודיות לא מעטות. מישהו בכלל זוכר את הזוועות?

דיבור חלול על ירושלים המאוחדת לנצח תוך מניעת אזרחות מהפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית, שגם סובלים מהתעמרות קבועה מהרשויות ומחשש תמידי שעצם תושבותם תישלל. זכויות אזרח כמובן אין להם כי אינם אזרחים. אינם יכולים לבחור לפרלמנט ולממשלה ששולטים בחייהם.

דיבור חלול על ירושלים המאוחדת לנצח תוך מניעת אזרחות מהפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית, שסובלים מחשש תמידי שעצם תושבותם תישלל. זכויות אזרח כמובן אין להם כי אינם אזרחים

קיום משטר אפרטהייד בעל 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה בגדה, תוך שמירת משטר צבאי נורא בחיי הפלסטינים והתנגדות לכינון מדינה ריבונית משלהם מחד, אך גם התנגדות לסיפוח ולהענקת אזרחות ישראלית לפלסטינים מאידך. זוהי כמובן החרפה הכי גדולה שמונחת לפתחו של מי שהמית כל תהליך מדיני והעמיק כל היבט של אפליה, דיכוי והפרת זכויות אדם בגדה.

הגדרת נבחרי ונבחרות הרוב המכריע של האזרחים והאזרחיות הערבים במדינת ישראל כתומכי טרור, כבוגדים, וכמי שאפילו עצם תמיכתם החיצונית בממשלת שמאל-מרכז-ליברמן היא דבר מוקצה מחמת מיאוס וסכנה בדיונית. העיקר שלא תקום ממשלה ללא נתניהו. ללא הוא עצמו. ללא הנאשם שנמלט ממשפט. וגנץ ואשכנזי נכנעו לגזענות המבעיתה הזו.

הבטחות שווא אינסופיות לתגבור תקצוב היישובים הערבים תוך הימנעות ממימושן. ומעל הכל: חוק הלאום שהראה בדיוק מה חושב נתניהו על מעמד האזרחים הערבים. מעמדה הרשמי של השפה הערבית בוטל שם. עיקרון השוויון לא הוזכר שם בכוונת מכוון. והעדפת ההתיישבות היהודית בחוק הנבזי שימשה לפסיקה מבישה של רשם בבית משפט כדי למנוע תקצוב שוויוני בהסעות לתלמידים ערבים.

נתניהו מומחה בהפרד ומשול. בשיווק עצמי אינסופי ומתיש מרוב התפארות עצמית. בסילופים וכזבים שבהם הוא משכנע את עצמו להאמין. בכיבוש עלק-שרמנטי של פוליטיקאי זה או אחר רק כדי לנצלו וכדי לפרק את המפלגה שמולו. עכשיו עבאס למד זאת בדרך הקשה.

הוא חשב שהתחנפות לנתניהו תסייע בעדו להציג עצמו כמי שהביא לתכנית (שלא תתממש כמובן) למיגור הפשיעה בקרב הציבור הערבי. אבל ביבי הוא ביבי. לכן מיהר לנכס לעצמו את התכנית החלולה והשלופה משרוול הקסמים. מין תוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית שתתפוגג דקה אחרי הבחירות. איפה היתה התכנית הזו לאורך 12 שנות שלטון נתניהו? היא לא היתה. כי זה פשוט לא עניין את הראיס.

ומנסור עבאס? נשאר עם המכנסיים למטה. כמו גנץ ועמיר פרץ. כמו גבי אשכנזי ואבי גבאי. כמו יצחק הרצוג וציפי לבני. כמו יעלון ולפיד בעבר. כמו מופז וברק. כמו מי לא?

ומנסור עבאס? נשאר עם המכנסיים למטה. כמו גנץ ועמיר פרץ. כמו גבי אשכנזי ואבי גבאי. כמו יצחק הרצוג וציפי לבני. כמו יעלון ולפיד בעבר. כמו מופז וברק. כמו מי לא?

הנה שלושה כללי יסוד שמומלץ מאד לכל מי ששוקל להתפתות ולגלם כמו אביב גפן ומנסור עבאס ובעיקר כמו בני גנץ וגבי אשכנזי את תפקיד שוטה הכפר המנוצל והסטטיסט בהצגת היחיד הנצחית והחלולה כמו קרטון ללא תקציב מדינה.

אלו 3 כללים פשוטים:

1. לא להיכנס לשום מגע או שיחה עם נתניהו.
2. לא להיכנס לשום מגע או שיחה עם נתניהו.
3. לא להיכנס לשום מגע או שיחה עם נתניהו.

מדובר במי שמכונה בשפת מדע המדינה "מנהיג רעיל".

מדובר במי שמוכר בשפה הפסיכולוגית כנרקיסיסט שלילי או נרקיסיסט רעיל.

מדובר במי שמוכר בשפה המשפטית כנאשם בעבירות חמורות שעצם כהונתו כראש ממשלה היא ניגוד עניינים אחד, עצום וגדול. הפרת אמונים שיטתית ויומיומית.

לא מאמינים? תשאלו את נתניהו עצמו. נתניהו של 2008. זה שהצביע בעד הצעת חוק למנוע מראש ממשלה לכהן ברגע שהוגש נגדו כתב אישום. זה שטען בלהט שאפילו ראש ממשלה תחת חקירות איבד את המנדט המוסרי והציבורי. בתנאי שלא קוראים לו נתניהו, כמובן.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.