יעל, בת 82 מראשון לציון, מתגוררת במתחם דיור מוגן במרכז הארץ. היא נמצאת על סף ייאוש.

"אני מרגישה כאילו אני בכלא, ועכשיו במקום לתת לנו שליש על התנהגות טובה האריכו לנו למאסר עולם", היא אומרת. "התחסנו לפני שבועיים בחיסון השני, אנחנו מוגנים. מתוך 300 דיירים במוסד שלנו, 290 התחסנו. ועדיין אסור לנו לקבל אורחים, את הילדים, הנכדים, או החברים שלנו – בדירה שאנחנו חיים בה ומשלמים עליה כל כך הרבה כסף.

"אומרים לי את מי לפגוש מחוץ לבניין, למי מותר לבקר אותי אפילו מחוץ לדירה שלי, ואם אני רוצה לחבק את הנכד שלי אני אשמע צעקות מהשומר, כמו בביקור בכלא. עדיין יש הגבלות דרקוניות על היציאות שלנו החוצה, לאן לצאת ולאן לא, ולכמה זמן. עדיין אני צריכה אישור על כל יציאה לסופר. עדיין לא פתחו את התיאטרון, הקולנוע, שום דבר ממה שאמרו שיפתחו למי שמתחסן. גם הרצאות ופעילות שהייתה לנו אצלנו כמעט לא חזרה.

אילוסטרציה: קשישה מתחסנת בבית אבות בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני לא מאוד מפחדת מהמחלה הזאת, אם אני לא אמות ממנה אמות מאיזה זיפט אחר. אבל המצב שאני לא יכולה לארח קרובי משפחה, ובקושי יכולה לצאת החוצה, נמשך כבר שנה, יותר מדי זמן. כמה זמן נחיה ככה? כמה זמן בכלל נשאר לנו לחיות?"

יעל מבקשת שלא להיחשף בשמה המלא, ולא לחשוף את שם המוסד שבו היא נמצאת, וכך גם מבוגרים אחרים ששוחחו עם זמן ישראל. בשיחות איתם עלה החשש שאם יתלוננו בפומבי יבולע להם, כאילו אינם לקוחות של המוסד אלא טירונים החייבים להפגין צייתנות ונאמנות אחרת ייענשו. מעיון בהודעות וואטספ שהנהלות בתי האבות שולחות לדיירים ולקרובי משפחתם ניתן לנחש למה.

"בני משפחה יקרים", נכתב באחת ההודעות הללו שנשלחו למתחם דיור מוגן אחר, "נודע לנו על בני משפחה שנפגשים עם הדיירים מחוץ לבית ההורים ומארחים אותם אצלם. חריגות כאלה מרוקנות מתוכן את ההנחיות שלנו. ניסינו לבנות תוכנית מסודרת מרגע החיסונים ואנו מוצאים את עצמנו מול זלזול של משפחות שלוקחות את החוק לידיים. במידה וניתקל במקרים נוספים, ניאלץ לפתוח את המקום ולא נוכל עוד לקחת אחריות על התפרצות פוטנציאלית בבית".

בישראל יש כ-1.1 מיליון אזרחים ותיקים מעל גיל 65. רובם הגדול חיים בבתיהם (חלקם יחד עם ילדיהם ונכדיהם, חלקם הגדול כזוגות או כיחידים). כ-60 אלף מהם מרותקים לביתם. כ-300 אלף הגרים בביתם נמצאים בטיפול ומעקב של שירותי הרווחה, במסגרת מועדוניות לקשישים וביקורי בית.

אילוסטרציה: קשישים בדיור מוגן בירושלים מדליקים נר של חנוכה, דצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מספרם הכולל של המבוגרים והקשישים שחיים במוסדות – דיור מוגן ובתי אבות – אינו ידוע, כיוון שחלקם מוסדות פרטיים. ההערכה היא שכ-30 אלף שוהים במוסדות גריאטריים ממשלתיים ופרטיים – בתי אבות סיעודיים שבהם הם שוהים יחד בטיפול צמוד. כ-18 אלף נוספים שוהים במתחמי דיור מוגן, במסגרת רשתות כמו משען, מגדלי הים התיכון ובית בלב. הם חיים שם באופן עצמאי בדירות משלהם ומקבלים ארוחות משותפות, טיפול ומעקב רפואי ואישי ופעילויות תרבות.

מאיימים על דיירים

משבר הקורונה הקשה את חייהם של מרבית הקשישים והמבוגרים, וזאת מעבר לעובדה שהם מהווים יותר מ-90% מכ-5,300 הישראלים שמתו במגפה וכ-70% מהחולים שאושפזו בגללה. קשישים שמתגוררים בגפם ואנשי הרווחה שטיפלו בהם מדווחים על תחושה קשה של בדידות ועל הזנחה, דיכאונות והתאבדויות בשל הירידה במספר הביקורים שהם זוכים להם ממטפלים וקרובי משפחה, ועל מקרים רבים של כאלה שחלו ומתו בביתם מבלי שאיש ידע על כך.

קשישים שמתגוררים בגפם ואנשי הרווחה שטיפלו בהם מדווחים על תחושה קשה של בדידות ועל הזנחה, דיכאונות והתאבדויות בשל הירידה במספר הביקורים שהם זוכים להם ממטפלים וקרובי משפחה

בבתי האבות הסיעודיים אירעו מקרים רבים של הדבקות המוניות ואחוז החולים הקשים והמתים היה גבוה במיוחד. ואילו במוסדות הדיור המוגן אירעו פחות מקרי הדבקה, אך חלק מהדיירים מתלוננים על תחושה קשה של אבדן החופש האישי וניתוק מהמשפחה ומהעולם החיצוני בשל המגבלות.

עובד מד"א בלבוש מגן מגיע לבית אבות בירושלים לבצע בדיקות קורונה, 27 במרץ 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפי הוראות משרד הבריאות, מאז מרץ שעבר אסור לבקר כלל בבתי אבות ומתחמי דיור מוגן. בזמן הסגר הראשון נאסרו ביקורים בכלל ונאסרה יציאתם של הדיירים מהמתחמים. מאז הותרו ביקורים של קרובי משפחה מחוץ למוסדות, בכפוף למגבלות הריחוק החברתי הרגילות – בחצר, בלובי או באוהלים שנבנו ליד המוסדות לשם אירוח מבקרים במזג אוויר חם או גשום.

חלק מהמוסדות מגבילים את הביקורים והיציאות של הדיירים מעבר למה שמחייבות ההוראות. הביקורים ליד המוסדות מוגבלות בשעות ובמספר המבקרים. חלקם מתירים ביקורים של מבוגרים צעירים אך לא של ילדים – כלומר, מונעים ביקורים של נכדים.

יש מוסדות שאוסרים על מי שיכולים לצאת מהמוסד לצרכים שאינם "חיוניים" ומאיימים על דיירים שיצאו בלא אישור שיישלחו לבידוד. חיילי צה"ל שנשלחו לבתי דיור מוגן לעזור סיפרו שהצטוו לעקוב אחרי דיירים שיוצאים לחצר ולדווח על מי שיתרחק, כדי שהעובדים יוכלו לרדוף אחריו ולהחזיר אותו.

ההנחיות הללו נועדו להגן על חיי הדיירים ולמנוע התפרצויות של המגפה במתחמים, וחלק גדול מהדיירים וקרובי משפחתם תמכו בהן עד עתה, ואף התלוננו על כך שאינן נאכפות מספיק.

דיור מוגן של משען בחולון, 4 באפריל 2020 (צילום: פלאש 90)

בקבוצות וואטספ של ילדי הדיירים, במוסדות שבהם דווח על הפרה של ההוראות, הופיעו תגובות קשות שדרשו אכיפה ברוטאלית שלהן. "אבא שלי שרד את היטלר לא בשביל לסיים את חייו חלילה בגלל כמה שפלים", כתב, למשל, בנו של דייר במתחם דיור מוגן בקבוצה של ילדי הדיירים במתחם, "אני מציע לסגור את הבית למבקרים עד להודעה חדשה. הורינו מקבלים סטירה מצלצלת בפנים. פשוט גועל נפש".

רוב הדיירים בבתי האבות ומתחמי הדיור המוגן כבר התחסנו. לפי נתוני מגן ישראל, כ-90% מדיירי בתי האבות התחסנו בחיסון הראשון עד אמצע ינואר ומאז כבר התחסנו בחיסון השני. ברשת משען מדווחים על 92% התחסנות וברשת אחוזת רובינשטיין טוענים ל- 100% התחסנות.

למרות זאת, אין שום שינוי בהוראות האוסרות על ביקורים במוסדות ושינוי כזה גם לא נראה באופק. ההוראות, גם של משרד הבריאות וגם של המוסדות עצמם, מחייבות את הדיירים ואת אורחיהם, כולל ילדיהם ונכדיהם, לשמור על הוראות הריחוק – כלומר, אסור להם לגעת בקרובי משפחתם, גם לאחר שהם מחוסנים, ויש מוסדות שבהם ההוראה נאכפת.

ההוראות, גם של משרד הבריאות וגם של המוסדות עצמם, מחייבות את הדיירים ואת אורחיהם, כולל ילדיהם ונכדיהם, לשמור על הוראות הריחוק – כלומר, אסור להם לגעת בקרובי משפחתם, גם לאחר שהם מחוסנים

"קדושת החיים זה לא הכי חשוב"

במשרד הבריאות הבהירו בתשובה לשאלת זמן ישראל כי "נכון לעכשיו, אין כל שינוי במתווה הביקורים". במשרד לא ענו לשאלה, האם קיימת תוכנית להקלה במתווה הביקורים ומתי אמורות להיות הקלות כאלה.

דיירים בבית אבות בירושלים, 10 במאי 2020; למצולמים אין קשר לדיווח (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

מבדיקה שערכנו מול העמותה לגריאטריה עולה כי גם במוסדות הגריאטריים ובתי האבות אין כוונה לשנות את ההוראות, שממילא מבוססות על אלה של משרד הבריאות. כך גם ברשת משען וברשתות דיור מוגן נוספות.

"אני מכיר את התחושות הנוראיות של הדיירים שמרגישים כאילו הם כלואים כאן", אומר עמיר פרידמן, מנהל הפרוייקטים של רשת המוסדות הגריאטריים "בית רחל" וחבר הוועד המנהל של העמותה לגריאטריה. "קשה לי לשמוע את הז'רגון הזה, אבל אני מבין אותו. אנחנו נותנים שירות ולא קובעים את המדיניות. המדינה לקחה לעצמה את כל קבלת ההחלטות".

אבל אתם מנהלים את בתי האבות לפי המדיניות הזאת. מה אתה חושב עליה?
"אני חושב שמשפחות הן חלק סופר קריטי וחשוב מאיכות חייו של אדם בגיל השלישי. גם לאבא שלי שחי בבית מאוד חשוב שאבוא לבקר אותו ואני לא מגיע לבקר כדי להגן עליו. לא ראיתי אותו תקופה ארוכה, בגל הראשון והשני לא ביקרתי אותו חצי שנה. נופפתי לו מהמרפסת, השארתי לו עוגה לשבת ליד הדלת. וזה היה קשה מאוד.

חייל צה"ל בכניסה לבית אבות של "משען" בגוש דן (צילום: תני גולדשטיין)

"ההיבט הנפשי לא פחות חשוב מההיבט הבריאותי. קדושת החיים זה לא תמיד החלק הכי חשוב. החיים קצרים, ואדם לא בא לכדור הארץ כדי לסבול ולכן לא פחות חשוב מלהבטיח את חייו, להבטיח את אושרו ובריאותו הנפשית. וההיבט הרגשי לא עומד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות. זה עוד לפני הקורונה. מי טיפל בעולמם הרגשי של המבוגרים?

"עכשיו, אני מבין את השיקולים. מערכת הבריאות לא יכולה להרשות לעצמה שבתי החולים יהיו מוצפים בחולים קשים, וזה הסיכון בחשיפה של מבוגרים להדבקה בקורונה".

אבל עכשיו רובם של הדיירים בבתי האבות ובדיור המוגן מחוסנים, ועדיין לא נותנים להם לקבל אורחים בדירות שלהם ולצאת, וחלקם ואפילו מרגישים מרומים.
"מקבלי ההחלטות עושים את זה איטי ומבוקר ועם חששות גדולים. בתחילת מבצע החיסונים היינו באופוריה וחשבנו שהבעיה הסתיימה. הבעיה הצטמצמה משמעותית, אבל לא מספיק.

"יכול להיות שהעובדה שכל כך מעט אנשים נדבקו אחרי שהתחסנו נובעת מהזהירות היתרה שננקטה בבתי האבות ומזה שלא פתחו עדיין. אני דווקא חושב שכדאי לפעול עקב בצד אגודל ולא בבת אחת. אנחנו עומדים בפני דילמות קשות, זה לא פשוט בכלל.

"באחד מבתי האבות שלנו פינינו דיירים עם קורונה. הייתי שם, ואחת הדיירות, חיובית לקורונה, עמדה ואמרה, 'אני לא מוכנה לזוז מכאן, אני לא רוצה ללכת למקום אחר ולהיות לבד'. באתי אליה, ואני כולי ממוגן עם סרבל ומגן פנים והכל, חליפת חלל כזו, ואמרתי לה, 'אמא'לה, תקשיבי, אנחנו חייבים להעביר אותך, אבל את תחזרי לכאן, אני מבטיח'. אז היא אמרה: 'אני מוכנה לנסוע, אבל רק אם תיתן לי נשיקה'. אז עם החליפה והכול חיבקתי אותה. שנינו בכינו, והיא חזרה".

קשישים בתקופת הקורונה, אילוסטרציה (צילום: Kiwis/ iStock)

איזה הקלות במתווה הביקורים, היציאות והפעילויות אתם מתכננים בעקבות החיסונים?
"הפעילויות בתוך המוסדות יחזרו בקרוב מאוד. יציאות פחות רלוונטיות למוסד גריאטרי. לגבי הביקורים אין שינוי: מקבלים דיירים רק מחוץ לבתי האבות ולא בפנים, בחצרות ובמתחמים מיוחדים שהקמנו. אנחנו לוקחים את הדיירים שלא יכולים לצאת בעצמם. אנחנו מודעים לביקורת על כך שהמשפחה לא יכולה להיכנס – ולא יכולים לעשות כלום בעניין".

אתם נתקלים גם בתלונות מהסוג ההפוך – אלה שלא מתלוננים על כך שההוראות לא קשוחות מספיק, או לא נאכפות מספיק טוב, מה שמסכן בריאות וחיי אדם?
"פחות. הדיירים רוצים לחזור לשגרה, לחבק את ילדיהם, להתקדם במתווה היציאה. קיבלנו תגובות לא נעימות ממשפחות שטענו שאנחנו לא אוכפים את ההוראות ומסכנים כביכול את הדיירים, לפעמים תוך שימוש בביטויים לא ראויים.

"המצב אכן קשה, הייתה תחלואה ותמותה. בכל בדיקה של הדיירים והעובדים אני לא ישן בלילה. אבל אני חייב להזכיר גם שבמוסדות שבהם שוהים קשישים סיעודיים יש הרבה פטירות גם בלי קשר לקורונה, וחלק מהחרדה והזעם של קרובי המשפחה נובעים מהעובדה שבזמן הקורונה הם יותר מודעים לעובדת חיים בסיסית שאנחנו חיים איתה כל הזמן".

"במוסדות שבהם שוהים קשישים יש הרבה פטירות גם בלי קשר לקורונה, וחלק מהחרדה והזעם של קרובי המשפחה נובעים מהעובדה שבזמן הקורונה הם יותר מודעים לעובדת חיים בסיסית שאנחנו חיים איתה כל הזמן"

ירידה חדה בהרשמה לבתי האבות

הצירוף של סכנת הדבקה גדולה ופגיעה קשה בחופש האישי של הדיירים ככל הנראה הוביל לירידה תלולה בהרשמה לבתי האבות ולדיור המוגן. אך מאחר שמדובר במוסדות פרטיים וגופים עסקיים, אין נתונים פומביים על היקף ההרשמה ומנהלי המוסדות ממלאים את פיהם מים כשהם נשאלים על כך.

גבר מדבר עם אמו כשהיא על המרפסת בבית אבות בירושלים, 22 באפריל 2020 (צילום: אליבייה פיטוסי/פלאש90)

איש היח"צ של אחת מרשתות הדיור המוגן הגדולות אומר: "תתפלא, יש המון מתעניינים, הם רואים איך אנחנו מטפלים בדיירים ומתמודדים עם המשבר וזה רק מגביר את העניינים", אך סירב לחשוף מספרים.

ואילו בבית רחל – רשת בתי האבות שפרידמן חבר בהנהלה שלה – מודים: המשבר גרם לירידה של 20%-25% בהרשמת דיירים חדשים. פרידמן מעריך שהמצב ברשתות אחרות דומה, ושהוא צפוי אף להחמיר, כיוון שיש ירידה חדה בפניות של משפחות שמתעניינות ברישום.

"יש הרבה פחות פניות", הוא אומר. "פעם היינו עושים למשפחות שמתעניינות סיור במוסד. עכשיו אי אפשר, אז איך הם אמורים לבחור? אנחנו עושים סיור וירטואלי, אבל זה לא דומה לתהליך שבו אדם מגיע למקום וחווה אותו.

"עוד מעט פורים, ולפני הקורונה פורים היה יום נהדר בבתי האבות, נכדים היו באים לבקר וכיתות וגני ילדים באו עם משלוחי מנות ותחפושות. והנה אנחנו סוגרים שנה מפורים הקודם שבו המגפה כבר התחילה והחגיגות בוטלו.

"אני מקווה שהשנה יתקיים הכתוב 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', אבל כרגע זאת עדיין רק תקווה".