השמרנים תמיד מפסידים בסוף

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו בבית הלבן. 28 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)
AP Photo/Susan Walsh
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו בבית הלבן. 28 בינואר 2020

בשלהי יום הזיכרון לשואה והגבורה וקצת לפני יום העצמאות, פרט ללקח הספציפי שאנחנו למדנו כעם, מלחמת העולם השנייה הייתה דוגמה אחת מיני רבות לכך, שבסופו של דבר, בין שמרנים לליברלים, השמרנים תמיד מפסידים. זה לא אומר שתמיד הליברלים מנצחים, אבל השמרנים תמיד מפסידים.

מלחמת העולם השנייה הייתה דוגמה אחת מיני רבות לכך, שבסופו של דבר, בין שמרנים לליברלים, השמרנים תמיד מפסידים. זה לא אומר שתמיד הליברלים מנצחים, אבל השמרנים תמיד מפסידים

קנאות דתית ולאומניות תמיד היו כלי נהדר לסחוף את ההמונים. לא בכדי הן שימשו ומשמשות קרש קפיצה לדמגוגים קטנים להשתלט על השלטון. בטווח הקצר זה עובד אחלה, בטווח הרחוק זה תמיד נדון לכישלון.

שמרנות מחייבת דיכוי, דיכוי הולך וגובר. יש לפקח על המפקחים. המוחות שמניעים את הצמיחה בורחים, היזמות נגמרת, ההשכלה נמחקת, הסולידריות מתפוררת, ומהר מאד האלימות גוברת למימדים שלא מתירים סיכוי לשום דבר פרט לכאוס ומוות.

בין אם זה הקנאים של עם ישראל, הפשיזם במדינות ציר הרשע, ושלל ראשי מדינות בעת הזו, כמו ארצות הברית שנחלצה בעור שינייה מטראמפ, אשר השאיר אותה בוערת ונגועה במגפה חסרת שליטה – השמרנות תמיד נגמרת ברע.

שמרנות כביכול מנסה לשמור על המצב הקיים, אך פירושה *תמיד* הליכה אחורה. אדרבה, השמרנים מתגעגעים לאיזה עבר מפואר מדומיין, make America great again, "להחזיר עטרה ליושנה", הרייך השלישי והגזע הארי, ועוד ועוד. כשהמושכות בידי השמרנים, אכן חוזרים אחורה מהר מאד, אבל לא לעבר מפואר אלא לתקופת אופל.

הליברלים מייחסים פחות חשיבות לעבר וחושבים על העתיד, זה מאפשר להם לפעול יחד ביעילות, מפני שהם לא שופטים אדם לפי צבע עורו, או לפי האמונה של סבא של סבא של סבא שלו, אלא לפי כישוריו ורצונו לתרום.

השמרנים מסתגרים בתוך עצמם, במערבולת הולכת ומחמירה של דיקדוקי דיקדוקים, מה מותר ומה אסור, ההגדרה העצמית שלהם נעשית לא מבפנים, אלא באופן לעומתי כלפי השאר.

הליברלים פתוחים לעולם, למדים איש מרעהו, סוחרים זה עם זה, ובכך מגיעים להשגים מהר מאד. שמרנות מדכאת את הרוח האנושית ומנסה לצמצם את האדם כמה שיותר. כפועל יוצא מזה, מספר המדענים, אנשי הרוח והאמנים השמרנים זעום, והם מביכים באיכותם, לעומת עמיתיהם הליברלים.

שמרנות כביכול מנסה לשמור על המצב הקיים, אך פירושה *תמיד* הליכה אחורה. אדרבה, השמרנים מתגעגעים לאיזה עבר מפואר מדומיין, make America great again, "להחזיר עטרה ליושנה"

בתוספת חומרת הסבר שהשמרנות מחייבת, לא בכדי גם נדיר יחסית למצוא אנשים שמרניים מצחיקים. הומור לא בא טוב לשמרנות. את כל הדברים הללו השמרנים יודעים היטב, יש לשער שהם מכירים בכך טוב יותר מאשר הליברלים, מה שמוביל לקנאה.

כמו באותן דוגמאות של גרמניה הנאצית או הרפובליקאים בארה"ב, בליבת הכוח המניע שלהם נמצאת שנאה לאחר, ובדרך כלל, שנאה שנובעת מאותה קנאה. השמרנים מסתכלים על הליברלים מתקדמים מהם, עשירים מהם, בריאים מהם, יצירתיים לאין ערוך מהם, והם מקנאים.

גם, ואולי במיוחד בישראל, אנחנו עדים לניגוד הזה. משני הצדדים של המתרס ברור שאם שני המחנות נפרדים, בתוך זמן קצר המחנה השמרני יחסל את עצמו בהתאבדות קולקטיבית, הרג הדדי, או פשוט מוות ברעב. לשני הצדדים ברור שישראל, כמו שאר העולם, הולכת ונעשית יותר ויותר ליברלית על אפם וחמתם של המחנה השמרני.

אלמלא הפער בילודה, הדמגוג הקטן המקומי שלנו, ישראל באמת יכולה היתה להיות אור (ליברלי) לגויים. והמגמה הזו נמשכת למרות העובדה שהליברלים (מתוך טעות!) לא פועלים באופן אקטיבי כדי להרחיב את הליברליות, וחרף המאמצים הכבירים שהמחנה השמרני כן עושה כדי לכפות את עמדותיו על הכלל.

המגמה הזאת נמשכת מהסיבה הפשוטה שליברליות עובדת יותר טוב. היא עולה בקנה אחד עם רוחו של האדם, ולא פחות חשוב מזה, היא יותר כיפית מהשמרנות.

המחנה השמרני בישראל, מלוכד כבר שנים רבות תחת נתניהו, איש לא שמרני בעליל, רק מפני שכך הוא יכול להחזיק בשלטון. המחנה השמרני בישראל רושש את קופת המדינה ואזרחיה, קיפח את חייהם של אלפי אנשים שיכלו לחיות עוד שנים רבות, הסיג את הריבונות ממרבית שטחי המדינה בהם כל דאלים גבר, חיבל בהרתעה שלנו מול אויבנו, מחבל ביחסים שלנו עם מדינות (ליברליות) ידידותיות, וכעת, באותה סחרחורת של הקצנה לאומנית ודתית, יורד ויורד עוד ועוד מטה.

למחנה השמרני כאמור אין תוחלת, אם הם ימשיכו להחזיק במושכות, הם יורידו את כולם יחד איתם. נתניהו נכון להטביע אותנו, מפני שכך הוא נמלט מאימת הדין, זה ברור לכולם.

ייתכן שנוסף על הנכונות לחסל את המפעל הציוני, הוא ממש מעוניין בכך – נקמה אישית שלו נוכח הדחייה שלו בידי המחנה הליברלי, אליו הוא מרגיש שייך. כך או אחרת, השותפים שלו, כל עוד הם נהנים מהנסיעה, כל עוד יש עוד כסף שאפשר לנצל, כל עוד הם פוגעים במושא קינאתם הליברלים, ממשיכים לדהור לעבר התהום. השם יעזור, ואם לא, גם הם יקפצו מהמצדה כשהם בטוחים בצדקתם.

ייתכן שנוסף על הנכונות לחסל את המפעל הציוני, הוא ממש מעוניין בכך – נקמה אישית שלו נוכח הדחייה שלו בידי המחנה הליברלי, אליו הוא מרגיש שייך

מיום ליום נקודת ההכרעה הזו מתקרבת, אנחנו ממש על קו פרשת המים, כל תזוזה קטנה לצד כזה או לצד אחר תשנה את עתיד המדינה באופן מהיר ודרמטי. האם דיננו לשמרנות וחיסול, או לליברליות וסיכוי לתקומה, נדע בקרוב, לכאן או לכאן, בשעון החול נותרו גרגרים אחרונים.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
תודה על האופטימיות. אבל מתי זה ה’סוף’ המיוחל. להביא דוגמא את ארהב שניצלה מפסיכופת זה יפה. בהונגריה טורקיה ברזיל מיאנמר פיליפינים הודו... שולטים היום דיקטטורים פסיכופתים. בכל עשור שנבדוק... המשך קריאה

תודה על האופטימיות. אבל מתי זה ה’סוף’ המיוחל. להביא דוגמא את ארהב שניצלה מפסיכופת זה יפה. בהונגריה טורקיה ברזיל מיאנמר פיליפינים הודו… שולטים היום דיקטטורים פסיכופתים. בכל עשור שנבדוק תמיד היו דיקטטורים פסיכופתים: היטלר מוסוליני סטלין השאח סדאם פינושה ארגנטינה ניקראגגווה… ותמיד יהיו. הטוב לא מנצח את הרע. הטוב והרע רוקדים ואלס על גלובוס. כיום שליש מהאנושות חיים תחת דיקטטורה פסיכותית. צר לי להרוס את המסיבה – ה’סוף המיוחל לא איתנו, ולא נזכה לו בימי חיינו. אולי זמנית בישראל, כחלק מריקוד האימה בין הטוב והרע

יש מי שמאמינים שהטוב ינצח. האוונגליסטים, וסמוטריץ׳. אף אחד כאן לא היה רוצה שנבואתם תתגשם, לא של אלה ולא אלה. מה שהייתי רוצה לראות זה שיכניסו את האוונגליסטים ואת סמוטריץ׳ לחדר ושישארו שם עד שיסכימו על ורסיית ה’גאולה’ הצפוייה לנו.

עוד 777 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 15 במאי 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

חיסונים מסע ליישוב הכי פחות מחוסן בארץ

כמעט חמישה חודשים מאז תחילת מבצע החיסונים נגד נגיף הקורונה, רק 38% מהאזרחים במגזר הבדואי התחסנו ● על הפרק: חשש גדול מפני התפרצות גל תחלואה נוסף בפזורה ● "יש כאן אנשים שמעדיפים למות מאשר לקבל חיסון", מסביר אחד התושבים ● "אני פוחד מהמצב", אומר חבר הכנסת סעיד אלחרומי ● בדיקת זמן ישראל

עוד 1,811 מילים

כסף אמירתי בשירות פיתוח תשתיות לאומיות ישראליות

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות. זאת, תוך מאמץ של שתי הממשלות לעודד ולתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, ומתוך הבנה כי החיבורים הכלכליים מניעים חיבור מדיני חזק ומאפשרים גם פיתוח של יחסי שלום בין העמים.

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לאיחוד האמירויות, תוך מאמץ של שתי הממשלות לתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, כמנוע לחיבור מדיני חזק שיאפשר פיתוח יחסי שלום

באחרונה פורסם כי חברת מובאדלה פטרוליום האמירתית חתמה עם קבוצת דלק קידוחים על מזכר הבנות לרכישת אחזקות דלק במאגר תמר (22 אחוזים מהמאגר) במזרח הים התיכון בעבור 1.1 מיליארד דולרים. מדובר במימוש מחויבויות של חברת דלק למכירת אחזקותיה בתמר במסגרת יישום מתווה הגז.

כבר למחרת הפרסום הסביר שר האנרגיה הישראלי, ד"ר יובל שטייניץ, כי זוהי הצלחה במימוש מתווה הגז ובהכנסת חברות בינ"ל למשק הגז הישראלי. זאת ועוד, לדבריו, הוא "מאמין שזוהי תחילתו של שיתוף פעולה בין המדינות בתחום האנרגיה ובתחומים כלכליים ומדיניים נוספים לרווחתם של האזרחים".

מי את מובאדלה פטרוליום?

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, המהווה את זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי ומנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות. מדיניות ההשקעות של מובאדלה נקבעת בהתאם לאינטרס כפול – אינטרס כלכלי (השאת רווח לממשלת אבו דאבי) בראייה של גיוון תיק ההשקעות של האמירות ומוכנות לתרחישים כלכליים עתידיים; ואינטרס מדיני של העמקת חיבורים וצירים אזוריים.

המיקוד של השקעות חברת הנפט מצוי בשווקי המזרח התיכון, צפון אפריקה ורוסיה. בין היתר, מעבר למזכר ההבנות המכניס את מובאדלה פטריוליום לשוק הישראלי, היא מנהלת השקעות נרחבות במצרים (מחזיקה במניות במאגר ט'הר במים הכלכליים המצריים ובזכויות קידוח נוספות).

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי, המנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות

רשומה זו תנתח את ההזדמנויות והאיומים הנוגעים בכניסת כסף אמירתי למשק הישראלי בעסקאות ענק, הנוגעות בתשתיות לאומיות ישראליות.

במימד הגיאו-פוליטי

במימד הגיאו פוליטי העסקה מהווה מימוש מובהק של "הסכמי אברהם" בשני מישורים מקבילים:

ראשית, היכולת להוציא מן המחשכים את היחסים ולרקום עסקאות כלכליות ללא חשש מביקורת ציבורית ומדינית. בניגוד לעבר, לא מזוהה שיח שלילי חריג בתקשורת הבינערבית או במדינות בהן הסנטימנט האנטי-ישראלי חריף (מצרים, ירדן). גם במימד המדיני, לא מושמעת ביקורת כלפי אבו-דאבי על העמקת מהלכי הנורמליציה.

בנוסף, חיזוק ציר השותפויות הסוני-ישראלי-(אמריקני) במזה"ת מול איראן וחיזוק מקביל של ציר השותפות הסוני-ישראלי-הלני (יוון וקפריסין) מול טורקיה. שותפויות אלו מקודמות במרץ בשורה של מהלכים מתוקשרים, הכוללים אימונים צבאיים משותפים, דיאלוגים אסטרטגיים, ביקורי בכירים, הקמת פורום הגז במזרח הים התיכון (אליו איחוד האמירויות שואפת להצטרף כמשקיפה) ועוד.

בהקשר הכלכלי

החיבורים הכלכליים מיצרים קומה נוספת בתהליך, מקבעים את האינטרסים המשותפים ומיצרים מחויבויות ביטחוניות הדדיות. בהקשר זה, חשוב להזכיר גם את הקצה האמריקני בדמות אחזקות חברת שברון ב-25% מאחזקות מאגר תמר. בהקשר הכלכלי לישראל יש עניין בכניסת שחקנים מנוסים ומגוונים לשוק המקומי (דוגמת כניסת שברון שרכשה את נובל אנרג'י). אלו מביאים עמם ניסיון, ידע, טכנולוגיה ומארג קשרים ענף שיוכל לשרת את יצוא הגז מישראל וייעול הפקתו, לצד מימוש המהלך לצמצום הריכוזיות בשוק הגז המקומי. הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed).

במקביל, חשוב להדגיש כי עסקת הרכש הנוכחית לא תקנה למובאדלה זכויות וטו על החלטות עסקיות של תאגיד תמר, ואינה כוללת מעורבות של מובאדלה בתפעול המאגר (ה-Operator יישאר חברת שברון האמריקנית).

הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed)

במקביל, גם עבור האמירתים ניתן למנות מספר יתרונות כלכליים מובהקים בעסקה (מעבר להיותה הזדמנות עסקית טובה):

לטווח הקצר, העסקה מאפשרת דריסת רגל במרחב של מתחרים אפשריים על שווקי היצוא לאירופה, כדי לגדר סיכונים ולהיערך באופן טוב יותר בשוק שהוא אינטרס ליבה כלכלי ואסטרטגי עבורן.

כך למשל, קיים עיסוק בעסקאות נוספות בתחום האנרגיה בין המדינות, למשל הקמת צינור הנפט בים האדום שיאפשר לאיחוד האמירויות לייצא נפט לאירופה ביתר קלות. בהקשר זה, יוזכר כי לצד העסקה הנוכחית, אין זו ההתעניינות הראשונה של חברות מפרציות בתשתיות לאומיות ישראליות, וכי רק לפני חודשים ספורים דווח על מהלך משותף של מספנות ישראל וחברת DP world האמירתית לרכישת נמל חיפה.

בראיה ארוכת טווח, מובאדלה פועלת עם חברות נוספות לפיתוח תעשיית "המימן הכחול" (המופק מגז טבעי), כחלופה "ירוקה" ליצוא גז ונפט.

לישראל, העלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני שוק אירופי מצטמצם לגז טבעי, בשל המחויבות האירופית לצמצם פליטת גזי חממה, עשוי להיות אינטרס לפתח תעשיה שכזו ולהביא ידע בנושא. עבור ישראל זו עשויה להיות הזדמנות נוספת ללמוד מהניסיון הרב של המאעמ"ים בנושא, וגם אולי אפיק לבחינת תעשיית מימן מקומית בישראל (כוללת ליצוא), כחלופה לצינור הגז לאירופה, אשר קיים ספק באשר ליכולת הטכנולוגית והאסטרטגית לממשו.

אתגרי העסקה

כתמונת ראי מול ההזדמנויות הללו, יש לעמוד על שלושה אתגרים העולים מן העסקה:

ראשית כל, התגברות תפיסת האיום בראי טורקיה ואיראן החוזות בהתלכדות מחנה הניצב למולן. קונקרטית, גם אם המדובר בתרחישים מרחיקי לכת, הדבר עלול להגביר פוטנציאלי חיכוך (טורקיה מול ישראל במזרח הימ"ת; פגיעה צירית במאע"מ דרך מאגר תמר).

שנית, הסיכון במתן דריסת רגל ישראלית למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק. זאת, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית. במובן זה, עלולה להיווצר תחרות לא בריאה בין שיקולים מדיניים-פוליטיים לשיקולים עסקיים-רגולטוריים.

לשם דוגמה, שאיפה לשכך מתח מדיני עשוי להוביל למתן הקלות רגולטוריות בפיקוח על האסדה (תוך תחרות עם שיקולי איכות סביבה למשל). מנגד, יחסיה של אבו דאבי עם ישראל ומצרים בנפרד ישפיעו על שיקוליה הכלכליים והחלטות איזה מאגר לפתח כלכלית – תמר הישראלי או ט'הר המצרי.

יש סיכון במתן דריסת רגל ישראלית, למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית

שלישית, תיתכן חשיפה של מאפייני אבטחה והגנה ייחודיים על האסדה.

אולם סביר להניח שניתן לנהל סיכונים אלה, ובכל מקרה האסדה וניהולה יוסיף להיות מונחה ע"י גופי הביטחון הרלוונטיים בישראל. בה בעת, במקרה הטוב, עשויה החברה אף לרכוש שירותי אבטחה מחברות ישראליות ולשלבן בפעילותה במפרץ, ולחזק עוד יותר את הקשרים הכלכליים בין המדינות.

בשורה התחתונה,

לכניסת מובדאלה פטרוליום לשוק הישראלי יש מימד סמלי-היסטורי ואסטרטגי, הנותן גושפנקה לתהליך הנורמליזציה והשת"פ הבר-קיימא בין ישראל לבין איחוד האמירויות.

בראייתנו, יתרונותיו הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים של מהלך זה עולים על חסרונותיו. בראייה קדימה, על מקבלי ההחלטות להקפיד ולקיים דיון מעמיק ברוח זו באשר לכל מהלך של רכש אחיזה בתשתית לאומית קריטית על ידי הון זר תוך מתן הדעת על תרחישים עתידיים אפשריים בהם המהלך החיובי והאופטימי הופך מנכס לנטל.

תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.

יוחאי גויסקי הינו סגן אלוף במילואים. שירת במגוון תפקידים בתחומי המודיעין והתכנון האסטרטגי בצהל ובמשרד הביטחון. מתמחה ביחסים בינ-לאומיים, המזרח התיכון ותכנון אסטרטגי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,011 מילים

ההתלקחות השבוע הייתה רק עניין של זמן, ועדייף אף גורם בישראל לא השקיע שום מאמץ להרגיע את הרוחות ולמנוע את מלחמת הברירה הזו ● לחזבאללה, בינתיים, אין שום עניין להצטרף למערכה או לתמוך בחמאס ● ובמדינות המפרץ בינתיים לא יוצאים בתקיפות נגד ישראל ● אולם, ככל שהמבצע הצבאי יימשך או יסתבך, כך יהיה לידידות החדשות שלנו קשה יותר להגן על עמדתן

עוד 1,274 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לִינְץ' 85

זו שעתם הגדולה של התולעים. שעתם של מחרחרי השנאה ואנשי המדון הששים אלי נקמה. שעתם של אלה שנושאים את שם אלוהים לשווא, כי אין להם אלוהים

עוד 1,121 מילים

למקרה שפיספסת

מזרח ירושלים רגועה יחסית

סובבתי ביום הצום האחרון של רמדאן במזרח ירושלים, וקשה היה להשתחרר מן הרושם, כי בעוד שבערים המעורבות בישראל הרוחות סוערות, דווקא מזרח ירושלים רגועה. זה מפתיע, כי לכאורה "הצלת אל-אקצא" היא הסיסמה של המהומות בישראל.

סובבתי ביום צום רמדאן האחרון במזרח ירושלים, וקשה היה להשתחרר מהרושם, כי בעוד שבערים המעורבות הרוחות סוערות, דווקא מזרח ירושלים רגועה. הרי לכאורה "הצלת אל-אקצא" היא סיסמת המהומות

מן השיחות עם המזרח ירושלמים אפשר להבין מה קרה בירושלים, ומן הזווית הזאת מה קורה בישראל.

יש למזרח ירושלמים טענות קשות נגד ישראל, אבל הם רוצים לטפל בבעיות האלה בעצמם ולא רוצים התערבות מן החוץ. לא של הרשות הפלסטינית (מבחינתם אבו מאזן הוא "מרגל", וכך הם קראו לאנשי פתח כאשר הם ביקשו לרכב על הגל), לא של ערביי ישראל (הם סילקו את אחמד טיבי וסירבו לקבל את מנסור עבאס כאשר ביקש לבוא לשיח' ג'ראח), ולא של חמאס. יש אהדה לחמאס, אבל לא למעורבות פעילה של חמאס במזרח העיר. חמאס כתנועה לא קיימת במזרח ירושלים, והמפלגה האסלאמית המאורגנת והחזקה, חיזב א-תחריר, נעלמה מן האירועים.

מי עשה את הבלגנים על הר הבית? לדברי המזרח ירושלמים היו אלה ערביי ישראל, חלק מן העימות בין התנועה האסלאמית הדרומית והצפונית. מי שסילק באמת את ראיד סלאח מהר הבית זה הווקף המוסלמי. ישראל עצרה אותו, אבל הווקף מנע את כל אירועי ההזדהות אתו.

זה לא אומר שהכל סבבה. רחוק מזה. יכולה להגיע נקודת זמן שגם מזרח ירושלים תצטרף למהומות, ואז נאבד את אחדות העיר, אם לא את העיר עצמה.

המזרח ירושלמים רוצים את אחדות העיר, אבל במעמד של שיוויון עם היהודים. הדברים אמורים בעיקר ביחס מפלה לדבריהם ביכולת שלהם להשיג אישורי בנייה, ואפילו אישורים לפתוח בתי קפה וחנויות בשטחים הגובלים בשכונות היהודיות או בתוכן. לעומת זאת האפוטרופוס על נכסי נפקדים מאפשר ליהודים לחדור לשכונות הערביות כמו בשיח' ג'ראח. התחושה היא שליהודים מקלים ולערבים מקשים.

יכול להיות שאין ממש בתחושות האלה, אבל זאת ההרגשה הרווחת במזרח העיר, ויש לשים אליה לב.

מנקודת המבט הזאת אפשר לקבל פרספקטיבה על הנעשה בישראל. מזרח ירושלים רוצה להשתלב בישראל, וערביי ישראל כבר עברו את השלב הזה והם רוצים להשתלב לא רק בכלכלה אלא גם בשלטון. מזרח ירושלים רוצה את השילוב מעמדה של שיוויון ואת תשומת לבה של ישראל לצרכי הערבים כמו תשומת הלב שהיא מעניקה לצרכי היהודים.

מזרח ירושלים רוצה להשתלב בישראל. ערביי ישראל כבר עברו את השלב הזה והם רוצים להשתלב גם בשלטון ולא רק בכלכלה. מזרח ירושלים רוצה את השילוב מעמדה של שיוויון ואת תשומת לב ישראל לצרכי הערבים

אני הייתי מוסיף לכך עוד תובנה. יש לשים לב כי מי שחולל את המהומות בישראל היו לוד והבדואים בנגב. מה שמשותף להם זה שאלו אזורים בשליטת אירגוני פשע. מה שעומד ברעיון השתלבות ערביי ישראל במוסדות השלטון הוא הרצון להילחם בכנופיות הפשע. אין להוציא מכלל אפשרות שכנופיות הפשע רוצות לחבל בממשלת השינוי כדי לסכל מאמץ מרוכז לחסל אותם. אליהם הצטרפו גורמים פן ערביים בצפון שרוצים לסכל את השתלבות ערביי ישראל בשלטון מסיבות אידאולוגיות.

וגם סתם חמומי מח לא חסר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 460 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אי אפשר יהיה להעלים את הסיוט שמתרחש כעת בערי ישראל ביום אחד, אבל כדי להתחיל להשתלט על הלהבות חייבים קודם כל להנמיך אותן ● וזה לא יקרה כל עוד החזית החיצונית בוערת ● גנץ ואנשיו הצליחו פעם אחר פעם לעצור בגופם את הרס הדמוקרטיה הישראלית ● הם חייבים להתפכח ולהבין שהמשך המלחמה בעזה עלול למוטט ולהעלים את כל מה שהשיגו בתקופה הזו ● דעה

עוד 811 מילים ו-2 תגובות

מאז 2014 התרחשו מתקפות טילים מעזה ב-166 ימים, אבל רק בשתיים מהן הותקפו גוש דן ואזור ירושלים ● בראשונה, במהלך ניסיונו של גנץ להרכיב ממשלה ב-2019 ● ובפעם השנייה השבוע, כשלפיד ניסה להרכיב ממשלה ● עוד קודם לכן, ההסלמה בנובמבר 2018 באה אחרי המשבר הקואליציוני סביב חוק הגיוס - ומבצע "חגורה שחורה" בזמן שנתניהו התקשה להקים ממשלה, אחרי בחירות 2019

עוד 1,048 מילים ו-1 תגובות

לישראל הזדמנות נדירה להשיב את הנעדרים. חסר לה ראש ממשלה שיעשה את זה

גופותיהם של סרן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול מוחזקות בידי חמאס מאז צוק איתן ● אברה מנגיסטו נמצא בשבי הארגון מאז ספטמבר 2014 ● הישאם א-סייד מוחזק בעזה מאז אפריל 2015 ● אם הדרישה להחזרתם לא תועלה ביממה הקרובה, כחלק מהסכמות על עצירת הלחימה, אי אפשר לדעת מתי זה יהיה שוב על הפרק אי-פעם ● הבעיה היא שהנושא פשוט לא מעניין את נתניהו ● פרשנות

עוד 525 מילים

המהומות נמשכות, כבישים ראשיים נחסמו

עימותים אלימים בין יהודים וערבים בירושלים, לוד, רמלה וואדי ערה ● שלוש רקטות נורו לישראל מסוריה ● אזעקות באשדוד, אשקלון ובאר שבע ● מעזה שוגרו היום 140 רקטות ● 126 פלסטינים נהרגו מאש צה"ל ברצועה ו-10 ביו"ש ● 950 נפצעו בעזה ו-474 ביו"ש ● מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלמית נעצר בחשד להסתה ● אוחנה מתגונן: "גם צה"ל לא מצליח להגיע לאפס טילים" ● מיכאלי: "נתניהו מטפח את הקיצונים בגזרה הפנימית והחיצונית"

עוד 73 עדכונים

יחד עם רחובות ישראל, גם ממשלת השינוי עלתה אתמול בלהבות ● נפתלי בנט לא עמד בלחצים האדירים של שקד מבפנים ושל סמוטריץ' מבחוץ - והתקפל ● ההפתעה של לפיד מהמהלך של בנט הייתה מוחלטת והאכזבה ניכרה על פניו ● המרוויח היחיד הוא כמובן נתניהו, האיש שבנט עצמו מחשיב אבי הכישלון של המצב בישראל ● בבחירות הקרבות, בנט עלול ללכת הביתה ● פרשנות

עוד 696 מילים ו-4 תגובות

פרשנות אבו מאזן מפסיד בקרב על דעת הקהל הפלסטינית

ללא קשר לתוצאות סבב הלחימה בעזה, חמאס רושם לעצמו כבר כעת הישגים בדעת הקהל הפלסטינית ● האם יצליח אבו מאזן לשקם את יוקרתו הבינלאומית בחלון הזמן שנוצר? ● לפחות בדבר אחד הוא כבר הצליח: דרמת הבחירות לפרלמנט הוזזה מסדר היום - בינתיים

עוד 605 מילים

אני האיש אשר תמיד חומק

בכתב האישום בפרשת הצוללות שהוגש השבוע, נפקד מקומו של אחד הבכירים המרכזיים בחקירת תיק 3000: מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר (צ'ייני) מרום ● זו לא הפעם הראשונה שצ'ייני פועל באופן מפוקפק, לכל הפחות בניגוד לכללי האתיקה והנורמות, אבל בכל זאת מצליח לצאת ללא פגע ממשי וחומק מכל השלכות פליליות ● פרשנות

עוד 1,706 מילים

שכחו אותנו במזרח התיכון

לחימה בעזה, פרעות ברחובות ישראל, מתיחות בגדה - ישראל מתמודדת עם הסלמה ביטחונית במספר חזיתות, ולראשונה זה קורה ללא נוכחות אמריקאית בזירה הדיפלומטית ● ממשל ביידן טרם בחר את השגריר הבא לישראל, לבית הלבן אין שליח קבוע למזה"ת ואפילו במחלקת המדינה טרם מונה ראש מחלקת המזה"ת ● האם לאמריקאים נמאס מאיתנו? ● ואיך זה משפיע על ישראל?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ביבי אוחנה ובנט- חבורה של כלום ושום דבר. בושה וכלימה להיותכם אנשים. אתם נציגי הציבור ? רק של הישבן שלכם. מתי נשתחרר מהגהנום שאתם יוצרים. מבצע חומות מגן בלפור יצא לדרך, ותודה לבנט על הלג... המשך קריאה

ביבי אוחנה ובנט- חבורה של כלום ושום דבר. בושה וכלימה להיותכם אנשים. אתם נציגי הציבור ? רק של הישבן שלכם. מתי נשתחרר מהגהנום שאתם יוצרים. מבצע חומות מגן בלפור יצא לדרך, ותודה לבנט על הלגיטימציה

עוד 1,176 מילים ו-3 תגובות

ירי בלתי פוסק: מטח כבד לדרום ולשפלה

לפיד: מבין את המצוקה של בנט אבל הוא טועה ● בנט: ממשלת שינוי ירדה מהפרק, חודשו המגעים עם הליכוד ● יהודי נפצע מירי בלוד, חייל הותקף ביפו ועיתונאי הותקף מול המצלמה בשכונת התקווה ● גנץ מאשר גיוס של 9,000 חיילי מילואים ● נתניהו בבסיס מג"ב בלוד: "יש למפכ"ל אישור להשתמש בכוחות צה"ל"

עוד 76 עדכונים

ביום שאחרי, ישראל תידרש להתמודד עם שאלות נוקבות

הערכת החסר בנכונותו של חמאס להיכנס לסבב לחימה עוצמתי ● יכולת התכנון המוקדם וניהול האש של הארגון ● קצר בתקשורת בין הדרג המדיני לצה"ל ● אלו נושאים שישראל תהיה חייבת לתחקר לעומק בשוך הקרבות ● אבל במערכה הזו יש לישראל גם הישגים מרשימים, בראשם עומק החדירה המודיעינית של תנועת הבכירים בארגוני הטרור ● עכשיו המבחן הוא בתכנון מהלך הסיום ● פרשנות

עוד 576 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה