על פי סקר פיו החדש רוב יהודי ארה"ב דואגים לישראל ואף חשים חיבור אליה. עם זאת, כמעט מחצית מהם כלל או כמעט לא יודעים דבר על תנועת ה-BDS, תנועת החרם המנהלת קרב תודעתי בינלאומי כנגד מדינת ישראל. מחקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי מצביע על גשר אפשרי אחד, בין פערי הידע והקירבה שבלב.

סקר פיו החדש מספק נתונים מעודדים יותר ומעודדים פחות, ביחס לקשר של יהודים אמריקאים כלפי ישראל. מעל 80% מן היהודים האמריקאים חשים, כי דאגה לישראל היא מרכיב הכרחי או חשוב בזהותם היהודית, וכמעט 60% חשים קשר רגשי חזק או מסוים לישראל. מאידך, גם בסקר הזה עולה כי הקשר הרגשי והדאגה חזקים יותר בקרב בני הדורות המבוגרים, יהודים מעל גיל 50, והוא נחלש בקרב הצעירים מתחת לגיל 30.

לפי סקר פיו, כמעט 60% מהיהודים האמריקאים חשים קשר רגשי חזק או מסוים לישראל. אך הקשר הרגשי והדאגה חזקים יותר בקרב בני הדורות המבוגרים, יהודים מעל גיל 50, ונחלשים בקרב הצעירים מתחת לגיל 30

בנוסף, 56% מיהודי ארה"ב שמעו הרבה או משהו על תנועת החרם BDS. מתוכם כ-10% תומכים בתנועה, 43% מתנגדים לה ו-43% לא שמעו עליה כלל או כמעט שלא שמעו עליה.

על רקע הנתונים הללו, מעניין להתייחס גם לממצאים שעולים ממחקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי. המחקר מדגיש את ההשפעה (החיובית) שיש לצפייה בסדרות טלוויזיה ישראליות (שטיסל, פאודה ואחרות) על הקשר של יהודים אמריקאים כלפי ישראל ועל תהליכי לימוד וצבירת ידע אודות ישראל.

הנתונים מפיו שתוארו לעיל, אודות הקשר הרגשי והדאגה לישראל בקרב רוב יהודי ארה"ב, מעודדים ומרגיעים מעט את החשש מהתנתקות בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. מאידך, העובדה כי עיקר התומכים הם בני הדורות המבוגרים מטרידה ועשויה להצביע דווקא על התנתקות הדור הצעיר.

גם הפרשנות, לפיה הביקורת היא תלוית גיל ועם התבגרותם מתמתנים הצעירים ומשנים את זיקתם – יחסם כלפי מדינת ישראל, אינה מרגיעה דיה. בכל מקרה, אין בה לרכך את הנתון המדאיג הנוסף. העובדה כי 43 אחוז מיהודי ארה"ב כמעט לא שמעו או לא שמעו כלל על תנועת ה-BDS היא מטרידה וממחישה בדיוק את ההתרחקות שבפועל.

למעשה, מתברר כאן הפער בין ההרגשה, הכוונה והתפיסה העצמית, ולבין הידע, והמעורבות שבפועל. להלכה, רוב היהודים האמריקאים מבטאים מחויבות עמוקה, יותר או פחות, לישראל. בפועל (ידע=מעורבות), אחוז היהודים שמכירים ומתנגדים לתנועת ה-BDS, זהה לאחוז היהודים שכלל לא שמעו עליה או כמעט שלא יודעים עליה דבר – 43% לשני הכיוונים. כאמור, ישנם גם כ-10% בעלי ידע ומעורבות שתומכים בתנועה, אך הם דורשים דיון נפרד שלא נכנס אליו כאן.

הפער בין הלכה למעשה מחייב מחשבה אודות גשר ממשי, כזה שיתרום לרמות הידע, המעורבות וההיכרות עם ישראל, ויוסיף רובד ממשי לתמיכה העקרונית. כאן משתלב המחקר החדש אודות סדרות הטלוויזיה, אשר מדגים כיצד צפייה בסדרות ישראליות תורמת לזהות היהודית ולקשר לישראל בפרמטרים שונים ומגוונים, ביניהם: ידע ולימוד על ישראל וחיזוק הקשר לישראל.

נדרש גשר שיתרום לרמות הידע, המעורבות וההיכרות עם ישראל, ויוסיף רובד ממשי לתמיכה העקרונית. כאן משתלב המחקר על סדרות הטלוויזיה, שמדגים כיצד צפייה בסדרות ישראליות תורמת לזהות היהודית

ממחקר סדרות הטלוויזיה מתברר, כי צפייה בסדרות ישראליות מחזקות את הקשר הרגשי של יהודים אמריקאים לישראל. בסקר שנערך במסגרת המחקר, בו השתתפו בעיקר יהודים בעלי זהות יהודית משמעותית וקשר חזק לישראל, נמצא כי עבור קבוצה זו הסדרות הן ערוץ נוסף ומשמעותי לניהול הקשר עם ישראל והן משפיעות לחיזוק עוצמת הקשר. באשר ליהודים פחות "מחוברים" לישראל וליהדותם, המסקנות פחות מובהקות, אולם נראה כי גם בקרב יהודים שאין להם חיבור רגשי לישראל, רוב הצופים העידו שהסדרה השפיעה עליהם לחיזוק הקשר לישראל. כמו כן, בקרב יהודים שאין להם ידע רב על ישראל, הצפייה משפיעה באופן מובהק לחיזוק הקשר עם ישראל. בכל מקרה וביחס לכל הקבוצות בסקר, נמצא כי הסדרות השפיעו לחיוב או לא השפיעו כלל, אך לא נמצאה בסקר השפעה שלילית – פגיעה או החלשות הקשר של הצופים לישראל, בעקבות הצפייה בסדרות.

באשר לידע ולימוד על ישראל, ההנחה היא כי מעבר ללימוד הקונקרטי, באמצעות צפייה בסדרה זו או אחרת, נוצר אפקט של סקרנות ועניין שיוצר חיבור ממשי לישראל. אחד הערוצים שממחישים את תהליכי הלימוד המגוונים המתחוללים בהמשך לצפייה בסדרות הישראליות, הוא הפייסבוק. קבוצות פייסבוק שונות בהן חברים צופי הסדרות, הן אתר ללימוד על הסדרות. בקבוצות הללו חברים, כמובן, יהודים ולא יהודים מכל העולם, אך מעצם העיסוק המרכזי בסדרות הישראליות, רבים מן התכנים באותן קבוצות עוסקים בישראל ובישראלים (וכן ביהדות וביהודים).

הדיונים בקבוצה כוללים מומחים, ומהווים ערוץ משמעותי לחילופי ידע בשיטת חוכמת ההמונים. שתי דוגמאות מיני רבות הן הקבוצות "Shtisel – Let's Talk About It", בה ישנם מעל 30,000 חברים והקבוצה Fauda – fan discussion group, שבה כמעט 10,000 חברים.

הנקודה המרכזית היא כי הסדרות, לצד חיזוק הקשר הרגשי, תורמות לידע ולימוד על ישראל והחברה הישראלית ולרובד החסר הממשי בקרב יהודים אמריקאים ביחס לישראל. צפייה בסדרה ישראלית לא רק מחזקת את תחושת הקשר, אלא מוסיפה לו נופך מעשי של ידע, סקרנות, עניין ואפילו תקשורת מסוימת עם ישראל והמתרחש בה.

כפי שהעידו חלק מן הצופים, הסדרות משולות למין ביקור שבועי בישראל, ביקור שאולי הוא וירטואלי, אך השפעתו ממשית. בכך, משלימות הסדרות הישראליות את המשוואה באשר ליחסים של יהודים אמריקאים עם ישראל והופכים אותה לשלמה ועשירה יותר. בהקשר זה של מעורבות אקטיבית הקשורה לצפייה בסדרות, מעניינת גם האמירה של במאי הסדרה פאודה, רותם שמיר. בראיון התייחס שמיר לתגובות לסדרה במדינות שונות. הוא ציין כי יהודי ארה"ב הם "האיפא"ק של הסדרה", "המעריצים הכבדים" שמגיעים למפגשים עם היוצרים בחו"ל, מנהלים שיחות ותמיד באים "לשמוע ולדבר".

כפי שהעידו חלק מן הצופים, הסדרות משולות למין ביקור שבועי בישראל, ביקור שאולי הוא וירטואלי, אך השפעתו ממשית. בכך, משלימות הסדרות הישראליות את המשוואה באשר ליחסים של יהודים אמריקאים עם ישראל

נקודה חשובה נוספת קשורה לקהל היעד. כאמור, הצעירים הם אלו שמתרחקים מישראל ופחות קשורים אליה רגשית וכמרכיב ביהדותם. מדיום הטלוויזיה מתאים לצעירים, מכיוון שאינו דורש אמצעים כלכליים הנדרשים, למשל, בעת טיול או מגורים בישראל, והוא מדיום מתחזק שמושך אליו צעירים ומבוגרים כאחד. צפייה בסדרות טלוויזיה ישראליות מהווה איפוא ערוץ נוסף וחשוב לחיזוק הידע והקשר לישראל. על מחנכים ומומחי מדיניות מוטל למצוא גשרים נוספים, כאלה ואחרים, שיסייעו להפוך את תחושת ההזדהות שבלב, אשר עולה מסקר פיו, לביטויים ממשיים של ידע וקשר כלפי ישראל.

ד״ר גתית פז לוי היא עמיתת מחקר במכון למדיניות העם היהודי jppi ירושלים, ומרצה במדור לתוכניות מובנות, אוניברסיטת בר-אילן