בג"ץ סוף סוף פרסם את פסק דינו, לאחר שלוש שנים, בעתירות בעניין הפרדה מגדרית באוניברסיטאות ומכללות. הוא קבע פה אחד, שהדרת נשים מרצות מהוראה בכתות לגברים בלבד איננה מותרת עוד והיא מהווה פגיעה בכבודן.

זו הייתה החלטה כמעט בלתי נמנעת בהתחשב בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר אפליה על רקע מין בתנאי העבודה. עצם האפליה מובלט בפרקטיקה הצינית והא-סימטרית הנוהגת כיום, של הדרת מרצות מהוראה בתכניות לגברים בלבד, יחד עם הרשאה למרצים גברים ללמד במסלולים לנשים בלבד.

החלטה מתבקשת בהתחשב בחוק האוסר אפליה על רקע מין בתנאי העבודה, לנוכח הפרקטיקה הא-סימטרית הנוהגת: הדרת מרצות מתכניות לגברים בלבד, לצד הרשאה לגברים ללמד במסלולים לנשים בלבד

אך אף על פי כן, דעת הרוב של השופטים חנן מלצר, ניל הנדל ויוסף אלרון, מאפשרת להמשיך וללמד בכיתות מופרדות לסטודנטים חרדים. לעומת זאת, השופטים עוזי פוגלמן וענת ברון סברו, בדעת המיעוט, כי כל הפרויקט של הפרדה מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה ניתן בחוסר סמכות ולכן הוא אינו לגיטימי וחייב להתבטל.

בג"ץ הכשיר לימודים בהפרדה מגדרית באקדמיה, אך קבע כי לא ניתן להדיר מרצות https://t.co/Dll774GU44

— Haaretz הארץ (@Haaretz) July 12, 2021

כמי שהציגה לבג"צ חוות דעת מומחה על דיני זכויות האדם הבינלאומיות, עלי להוסיף כי השופט עוזי פוגלמן שאל אותי באופן ספציפי, במהלך אחד הדיונים, האם נראה באיסור להדרת נשים מרצות כהולם דיו. אני הגבתי באופן נחרץ בשלילה, תוך התייחסות למקורות במשפט זכויות אדם הבינ"ל, שעומדים על כך, ללא הסתייגויות, שסילוק סטראוטיפים הוא חלק אינטגרלי באיסור על אפליה נגד נשים. וההפרדה של סטודנטיות בהשכלה גבוהה יוצרת סטראוטיפים פוגעניים.

למעשה, שתי דעות המיעוט של השופטים פוגלמן וברון התייחסו לטענתי, לפיה הפרדה מגדרית מבצרת סטראוטיפים מגדריים ומהווה אפליה פסולה ואסורה. המשמעות בסופו של דבר היא הדרת נשים מהמרחב הציבורי, הכלכלי, החברתי והפוליטי.

ההדרה של נשים נובעת מהעובדה, שהפרדה מגדרית, המבוססת על התפיסה הדתית של צניעות, איננה נייטרלית אלא היא מכוונת לבודד נשים מאחורי מחיצות וכיסוים, ומהשתקת קולן – כי קול באישה ערווה. ההדרה הזו איננה מכוונת לבודד גברים.

הדרת נשים נובעת מכך שהפרדה מגדרית מבוססת על התפיסה הדתית של צניעות ואינה נייטרלית. היא מכוונת לבידוד נשים מאחורי מחיצות וכיסוים ולהשתקת קולן, כי קול באישה ערווה, ואינה מכוונת לבידוד גברים

קולות ליברליים מסוימים מהללים את דעת הרוב כפשרה חכמה. זוהי אינה פשרה, אלא כניעה. סיום האפליה נגד נשים מרצות איננו מספיק ואינו מספק בשום צורה. הליברלים חייבים להפנות את התשבוחות שלהם לשופטי דעת המיעוט, פוגלמן וברון.

הכניעה לדרישה להפרדה מגדרית בלימודים גבוהים של גברים המגיעים מתרבות פטריארכלית היא הרסנית כמודל לחברה הישראלית כולה, בייחוד כאשר היא מכוננת באוניברסיטאות ומכללות שאמורות לייצג את מרכז הרציונליות. המועצה להשכלה גבוהה, במהלך זה, נוטה ללכת בעקבות מצוותיהם של המנהיגים היותר קיצוניים באיראן. שם ישנם מחנות איסלמיות מתנגשים בסוגיית הפרדה מגדרית בקמפוסים איראניים. העובדה שבית המשפט העליון לא ביטל את התוכניות שאושרו על ידי המל"ג איננה הופכת אותן לרצויות. עדיף שהמל"ג ינקוט באמצעים פחות פוגעניים על מנת לשלב חרדים באקדמיה הישראלית. טובת עתידה של החברה בישראל מחייבת דאגה לכך שההפרדה שהותרה כעת, הגם שבתנאים מגבילים ומצמצמים, לא תהפוך לקבע.

פרופ׳ פרנסס רדאי היא פרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל. שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. פרנסס רדאי הייתה חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים והיא פעילה פמיניסטית מובילה לזכויות אדם ושוויון. היא חברת ועדת ההיגוי של מכון זולת, ומכון קונקורד, בניהולה, הציג לבג"ץ חוות דעת מומחה על דיני זכויות האדם הבינלאומיות.

ישראל היא גן עדן לנאשמים בעבירות מין. יהיו שיאמרו שהקביעה הזו מעט מוגזמת, אך מבט על הכרעות הדין בפרשיות האחרונות בתחום, מחזק ומאמת את החשש.

יוסי שוורץ, הבעלים לשעבר של מועדון הפורום בבאר שבע, שהואשם בתחילה באונס של מבלה במועדון וביצוע מעשה מגונה בצעירה אחרת (בתחילת הפרשה, יוחסו לו גם מעשה מגונה בכוח, הטרדה מינית ואספקת סמים) חתם על הסדר טיעון. במסגרת ההסדר, שוורץ הודה בשתי עבירות של מעשים מגונים. הוא ירצה תשעה חודשי עבודות שירות ויפצה את שתי המתלוננות בסך כולל של 130 אלף שקל.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

זו הייתה תקווה מזוקקת. אלפים נאספו בבנייני האומה בסוף השבוע האחרון בכנס "ועידת השלום העממית", ובפיהם זעקה חדה וברורה: הפסיקו את המלחמה והשיבו את החטופים. על סף 600 יום לטבח, לחטיפה, לרעידת האדמה שפקדה את החברה הישראלית, הם הגיעו מלאי מוטיבציה לחולל את השינוי. וביחד איתם עוד אלפים בעשרים מוקדים נוספים ברחבי העולם.

קואליציה של ששים ארגונים, מבוגרים הנושאים את צלקות המלחמות שהיו, יחד עם צעירים שעל שמם נרשמו הישגים במלחמה הזו, הגיעו יחד אל האירוע הענק בדרישה, בתחינה, באמירה ברורה – חייב להיות פה אחרת. דם הנרצחים וההרוגים זועק אלינו מן האדמה -די.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

כמעט שני עשורים שמדינת ישראל מנהלת מערכה שקטה אך עקבית נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה. זו לא טעות, לא תקלה בירוקרטית, ולא "מורכבות משפטית" — זו בחירה. ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להתעמר בקבוצה שלמה של אנשים: לשלול מהם זכויות בסיסיות, למנוע מהם גישה לתעסוקה הוגנת, לבריאות, ולחיים בכבוד.

בא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל אנחנו פוגשות מדי יום את המשבר ההומניטרי שמתרחש כאן, בישראל. בין אם מדובר במשפחות פליטים מאוקראינה שהגיעו בשלוש השנים האחרונות, ובין אם באנשים שנמלטו מרדיפות באפריקה וחיים כאן כבר כמעט שני עשורים – המצוקה עצומה. אבל אין מדינה, אין נתונים, ואין עובדות רשמיות שמתארות את מה שאנחנו רואות בעיניים מדי יום.

גלעד פלומבו הוא רכז קידום מדיניות בא.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים, ומכותבי הדו״ח ״עניים שלא נספרים״ - עוני, ביטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל, המשותף לא.ס.ף ולמכון אדוה.