עדיין מוקדם להעריך מה יהיו ההשלכות מרחיקות הלכת של יציאת ארצות הברית מאפגניסטן, ושל הדרך בה המעצמה הגדולה עזבה, כמעט ברחה, מן הארץ שאיננה מסבירה פנים לכובשיה.

יש סכנה מוחשית שיחזור הבסיס לטרור העולמי של אל-קאעידה ועמו המשטר של הסונה הפונדמנטליסטית ביותר המוכרת לנו, להטיל מורא על נשים בכלל ועל גברים שאינם מגדלים זקן.

יש סכנה מוחשית שיחזור הבסיס לטרור העולמי של אל-קאעידה ועמו המשטר של הסונה הפונדמנטליסטית ביותר המוכרת לנו, להטיל מורא על נשים בכלל ועל גברים שאינם מגדלים זקן

על פי ידיעות בתקשורת הערבית, קיני אל-קאעידה הסתתרו בהרי אפגניסטן כל תקופת הנוכחות האמריקאית, וכעת הם ייצאו ממחבואם כדי להחזיר את ימי תפארתם כבראשונה.

הסכנה קיימת ויש לשים לב לזה, אבל זה לא בהכרח התסריט היחיד.

ראשית, נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן נעשתה אחרי הסכם עם טאליבן. אין אנו יודעים מה היה ההסכם הזה, ואין שום ביטחון שטאליבן יעמדו בהסכם, אם יש כזה. הניסיון של הסכמות של המערב עם האסלאם לא עלה יפה, כפי שראינו בקריסת תיזת "האסלאם הפוליטי".

יש לשים לב כי האמריקאים השאירו לטאליבן את כל הציוד הצבאי האמריקאי שהיה אמור לשרת את צבא אפגניסטן. אם נצא מתוך הנחה שגם קצינים וחיילים רבים שארצות הברית אימנה וציידה ימשיכו לשרת את צבא טאליבן, הרי יש למשטר החדש אופציה לוותר על הטרור כדי לטפח צבא גדול וחזק של ממש.

נסיגת ארה"ב מאפגניסטן נעשתה אחרי הסכם עם טאליבן. אין אנו יודעים מה היה ההסכם הזה, ואין שום ביטחון שטאליבן יעמדו בהסכם, אם יש כזה. הניסיון בהסכמות של המערב עם האסלאם לא עלה יפה

הצבא הזה מאיים על שכנותיה של אפגניסטן – איראן ורוסיה, והמציאות הזאת מחייבת אותם להיערך לסכנה חדשה.

לאורך גבול אפגניסטן ורוסיה יש רפובליקות מוסלמיות של טג'יקים וטורקמנים שיש להם חדירה לתוך אפגניסטן, ולאורך הגבול עם איראן ישנו המיעוט הבלוצ'י הגדול המתגורר גם בצד האפגני של הגבול, שלא לדבר על שבטים אפגנים בעומק איראן.

הסיבה שארדואן כל כך להוט להיות מעורב באפגניסטן מעוררת תהייה חדשה – האם הוא רוצה להציע לטאליבן להקים צבא סוני גדול, שיהיה מבוסס על טורקים ואפגנים? לא צריך להיות זבוב על הקיר כדי לדעת שהוא יציע לאפגנים לשים את שיחרור ירושלים כיעד של הצבא המוסלמי הגדול.

משטר הטאליבן הקודם העריץ את הערבים של חצי האי כי ראה בהם את מי שמבטא את האסלאם הטהור והמקורי. הם הזמינו את הערבים ונתנו להם את הבסיס לטרור העולמי, מתוך רגשי נחיתות של מתאסלמים מול המנטורים של האסלאם המקורי.

אבל הסהר הערבי הוכיח כי הערבים נכשלו, ושיחרור אפגניסטן הוכיח שהלא-ערבים מסוגלים ליותר. זה מגביר את האטרקטיביות של ארדואן מול הערבים של אל-קאעידה, אם באמת משטר הטאליבן החדש יחליט ללכת בדרך של אלימות בינלאומית, במקום להתרכז בענייני אפגניסטן.

הסיבה שארדואן כל כך להוט להיות מעורב באפגניסטן מעוררת תהייה חדשה – האם הוא רוצה להציע לטאליבן להקים צבא סוני גדול, שיהיה מבוסס על טורקים ואפגנים?

עדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל מן הימים הראשונים שלו, טאליבן של היום נראה שונה מן הטאליבן של אז. עד כמה? האם בכלל?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.