עדיין מוקדם להעריך מה יהיו ההשלכות מרחיקות הלכת של יציאת ארצות הברית מאפגניסטן, ושל הדרך בה המעצמה הגדולה עזבה, כמעט ברחה, מן הארץ שאיננה מסבירה פנים לכובשיה.

יש סכנה מוחשית שיחזור הבסיס לטרור העולמי של אל-קאעידה ועמו המשטר של הסונה הפונדמנטליסטית ביותר המוכרת לנו, להטיל מורא על נשים בכלל ועל גברים שאינם מגדלים זקן.

יש סכנה מוחשית שיחזור הבסיס לטרור העולמי של אל-קאעידה ועמו המשטר של הסונה הפונדמנטליסטית ביותר המוכרת לנו, להטיל מורא על נשים בכלל ועל גברים שאינם מגדלים זקן

על פי ידיעות בתקשורת הערבית, קיני אל-קאעידה הסתתרו בהרי אפגניסטן כל תקופת הנוכחות האמריקאית, וכעת הם ייצאו ממחבואם כדי להחזיר את ימי תפארתם כבראשונה.

הסכנה קיימת ויש לשים לב לזה, אבל זה לא בהכרח התסריט היחיד.

ראשית, נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן נעשתה אחרי הסכם עם טאליבן. אין אנו יודעים מה היה ההסכם הזה, ואין שום ביטחון שטאליבן יעמדו בהסכם, אם יש כזה. הניסיון של הסכמות של המערב עם האסלאם לא עלה יפה, כפי שראינו בקריסת תיזת "האסלאם הפוליטי".

יש לשים לב כי האמריקאים השאירו לטאליבן את כל הציוד הצבאי האמריקאי שהיה אמור לשרת את צבא אפגניסטן. אם נצא מתוך הנחה שגם קצינים וחיילים רבים שארצות הברית אימנה וציידה ימשיכו לשרת את צבא טאליבן, הרי יש למשטר החדש אופציה לוותר על הטרור כדי לטפח צבא גדול וחזק של ממש.

נסיגת ארה"ב מאפגניסטן נעשתה אחרי הסכם עם טאליבן. אין אנו יודעים מה היה ההסכם הזה, ואין שום ביטחון שטאליבן יעמדו בהסכם, אם יש כזה. הניסיון בהסכמות של המערב עם האסלאם לא עלה יפה

הצבא הזה מאיים על שכנותיה של אפגניסטן – איראן ורוסיה, והמציאות הזאת מחייבת אותם להיערך לסכנה חדשה.

לאורך גבול אפגניסטן ורוסיה יש רפובליקות מוסלמיות של טג'יקים וטורקמנים שיש להם חדירה לתוך אפגניסטן, ולאורך הגבול עם איראן ישנו המיעוט הבלוצ'י הגדול המתגורר גם בצד האפגני של הגבול, שלא לדבר על שבטים אפגנים בעומק איראן.

הסיבה שארדואן כל כך להוט להיות מעורב באפגניסטן מעוררת תהייה חדשה – האם הוא רוצה להציע לטאליבן להקים צבא סוני גדול, שיהיה מבוסס על טורקים ואפגנים? לא צריך להיות זבוב על הקיר כדי לדעת שהוא יציע לאפגנים לשים את שיחרור ירושלים כיעד של הצבא המוסלמי הגדול.

משטר הטאליבן הקודם העריץ את הערבים של חצי האי כי ראה בהם את מי שמבטא את האסלאם הטהור והמקורי. הם הזמינו את הערבים ונתנו להם את הבסיס לטרור העולמי, מתוך רגשי נחיתות של מתאסלמים מול המנטורים של האסלאם המקורי.

אבל הסהר הערבי הוכיח כי הערבים נכשלו, ושיחרור אפגניסטן הוכיח שהלא-ערבים מסוגלים ליותר. זה מגביר את האטרקטיביות של ארדואן מול הערבים של אל-קאעידה, אם באמת משטר הטאליבן החדש יחליט ללכת בדרך של אלימות בינלאומית, במקום להתרכז בענייני אפגניסטן.

הסיבה שארדואן כל כך להוט להיות מעורב באפגניסטן מעוררת תהייה חדשה – האם הוא רוצה להציע לטאליבן להקים צבא סוני גדול, שיהיה מבוסס על טורקים ואפגנים?

עדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל מן הימים הראשונים שלו, טאליבן של היום נראה שונה מן הטאליבן של אז. עד כמה? האם בכלל?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

הציר האיראני, ה"מקאומה" נפגע קשות אחרי חיסול הנהגת חזבאללה. הצבא הסורי חבול אחרי עשור של מלחמת אזרחים, והמיליציות בעיראק שחוקות אחרי המלחמה נגד דאע"ש.

כעת החות'ים הם כנראה החוליה החזקה ביותר בקרב המיליציות הפרו-איראניות בעולם הערבי. מדוע הם מהווים פצצת זמן מתקתקת? והאם הפתרון נמצא דווקא בירושלים?

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

אין ספק שאנו עוברים ימים לא פשוטים בכלל, זאת עובדה, אנו עם שעבר טראומה רצינית ברמה הקולקטיבית והאישית ברבדים שונים, ולא נתפס שאנו מציינים שנה ליום הארור בו הכל התחיל ועוד לא ידוע מתי ייגמר.

אז איך כל זה קשור לסבא וסבתא שלכם, אתם שואלים? השבעה באוקטובר לימד אותנו יותר מהכל את חשיבותו של המוסד המשפחתי כערך עליון. חובה עלינו להעריך ולנצור את הרגעים המשותפים יחד. היום כבר ברור לנו ששום דבר לא מובן מאליו וכי בלי האנשים הכי קרובים אלינו ברגעי משבר – קשה מאוד להתקיים.

ד"ר אילנה בן דב היא סבתא פסיכולוגית וסטנדפיסטית ודיירת באחוזת צהלה.

מאפיין מובהק של המעבר לדיקטטורה פשיסטית הוא שהמנהיג אחראי למה שמצטייר בעיני הציבור כהצלחות, בעוד שלכישלונות האיומים ההולכים ונערמים – אחראים מתנגדיו מקרב האזרחים.

האחראים לכישלונות יהיו גם מקרב שומרי הסף המוחלשים, או מערכת המשפט המוחלשת, או האזרחים מקרב המיעוט האתני, או ארגוני זכויות האדם, או מערכת המשפט הבינלאומית, או האופוזיציה, או נציגי האופוזיציה שנכנסו לממשלה בתמימות לאחר טבח 7 באוקטובר 2023, תוך שהם מגישים את ראשם על מגש של כסף למערך התעמולה הפשיסטי. תפקידם האמיתי היה, כמובן, שיהיה את מי להאשים בכישלונות. בני גנץ וגדי איזנקוט הם כמובן אלה שעיכבו את הניצחון המוחלט.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.