כמו רבים במדינות אחרות בעולם, גם בישראל עקבו בדאגה בשבוע האחרון אחר הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן.

אחרי 20 שנות מלחמה במדינה, הנשיא ביידן החליט להסיג את הכוחות האמריקאים ממנה, וזכה לקיתונות של ביקורת – גם מבנות בריתה הקרובות של ארה"ב במלחמה זו, כמו בריטניה – על אופן ביצוע הנסיגה, שהזכירה לרבים את פינוי השגרירות האמריקאית בסייגון ב-1975.

ארמין לאשט, יורשה המיועד של מפלגתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, אף הגדיר את הנסיגה האמריקאית בתור "התבוסה הגדולה ביותר של נאט"ו מאז הקמתו".

הנסיגה האמריקאית הזכירה לרבים את פינוי השגרירות האמריקאית בסייגון ב-1975. ארמין לאשט, יורשה המיועד של מפלגת קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, הגדיר זאת: "התבוסה הגדולה ביותר של נאט"ו מאז הקמתו"

בישראל, כאמור, עקבו בדאגה אחרי אירועי הנסיגה וההשתלטות המהירה של הטליבאן על המדינה, מתוך חשש עמוק שמה שקורה באפגניסטן ישפיע לרעה גם עלינו.

תמונות ההמונים הללו לבטח ייצרבו בזיכרון ההיסטורי, והן כבר מעוררות השוואות – ובצדק – לאלה מסייגון של 1975, אז נהרו המוני אזרחי דרום וייטנאם כשהם מבקשים נואשות לעזוב יחד עם הצוותים הדיפלומטיים pic.twitter.com/6ZB6RP9uru

— Adi Zarifi (@adiznews) August 16, 2021

רק לאחרונה כתב יוני בן מנחם באתר זה שמהלך זה מעודד את הטרור, ושבעקבותיו "הטרור האסלאמי נגד ישראל וארה"ב צפוי להתגבר". מעבר לעליית שלטון הטליבאן – אירוע משמעותי בדרום אסיה, ללא ספק, אך לא כזה המהווה איום ישיר על ישראל – המגמה המדאיגה יותר המתבטאת בנסיגה מקאבול היא המשך צמצום המעורבות האמריקאית במזרח התיכון.

נראה שלמרות ההבדלים האישיותיים הבולטים ביניהם, השאיפה לסיים את המלחמות המדממות במזרח התיכון ולהסיג את ארה"ב משם הוא המאפיין המשותף לנשיאים ברק אובמה, דונלד טראמפ וג'ו ביידן. מגמה עקבית זו היא אכן סיבה לדאגה מבחינת ישראל: כפי שכתב גם עופר שלח על רקע הנסיגה האמריקאית מקאבול:

"המגמה הזו תשפיע עלינו הרבה יותר מעליית הטליבאן לשלטון באפגניסטן, אירוע שמוקדם מדי לשפוט את השפעתו".

הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן נתפסת בימים האחרונים לרוב באופן שלילי: נראה שהחשש העיקרי בישראל הוא שמהלך זה, שמצמצם עוד יותר את הנוכחות האמריקאית באזורנו ואת יכולתה של ארה"ב להיאבק בגרורות איראניות ובגורמי הטרור האחרים בו, ייצר "אפקט דומינו" גם על מדינות נוספות במזרח התיכון וישנה את מאזן הכוחות האזורי לרעתה של ישראל.

אולם לצד סיכונים אלו, הנסיגה הזו עשויה לייצר לישראל הזדמנויות שיחזקו את מעמדה האזורי. לא רק ישראל צופה בחשש במהלך זה, אלא גם – ואולי בעיקר – מדינות ערב הנשענות על אמריקה להבטחת ביטחונן.

לצד הסיכונים, הנסיגה עשויה לייצר לישראל הזדמנויות לחיזוק מעמדה האזורי. לא רק ישראל צופה בחשש במהלך זה, אלא גם – ואולי בעיקר – מדינות ערב הנשענות על אמריקה להבטחת ביטחונן

החשש מחוסר האמינות האמריקאית בגיבוי מדינות האזור אינו חדש: הסעודים כבר למדו זאת על בשרם, לאחר שתקיפה איראנית על מתקני הפקת הנפט של ארמקו בספטמבר 2019 נענתה על-ידי טראמפ באמירה: "זו הייתה תקיפה על סעודיה, לא תקיפה עלינו".

בכך קרסה דוקטרינה שלמה של הביטחון הלאומי הסעודי, שנסמכה על ארה"ב להבטחת ביטחונה של הממלכה.

בניגוד לארה"ב, שיכולה להרשות לעצמה להתנתק מהמזרח התיכון, ישראל כבר מוכרת על-ידי מדינות ערב כעובדה קיימת באזור, שאינה הולכת לשום מקום. יתרה מכך, בשנים האחרונות ישראל גם זכתה להערכה מצד מדינות ערב הסוניות (אלו המכונות לעתים "מדינות ערב המתונות") על מאבקה בהתבססות האזורית של איראן, בסוריה, עיראק ובזירות נוספות.

ההפכפכות האמריקאית, שהותירה בשדה התעופה בקאבול גם אלפי אפגנים שעבדו עם הכוחות האמריקאים בעשרים שנות המלחמה במדינה, יכולה לשחק לטובת ישראל: סעודיה ומדינות נוספות באזור עשויות להתקרב עוד יותר לישראל, בחיפוש אחר בת ברית אמינה יותר להבטחת האינטרסים הביטחוניים שלהן.

רק לאחרונה אמר תת-שר החוץ של בחריין, שייח' עבדאללה בן אחמד אל כליפה, בראיון לעיתון ישראלי ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל ובחריין אינו סוד. סביר מאוד ששיתוף פעולה בתחומים ביטחוניים בין ישראל ומדינות אחרות באזור רק ילך ויעמיק בתקופה שלאחר השלמת הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן.

ההפכפכות האמריקאית, שהותירה בקאבול גם אלפי אפגנים שעבדו עם הכוחות האמריקאים, יכולה לשחק לטובת ישראל: סעודיה ומדינות נוספות עשויות להתקרב לישראל, בחיפוש בת ברית אמינה יותר

התקרבות אפשרית זו לישראל אינה מוגבלת רק למדינות ערב: יחסי נאט"ו-טורקיה עשויים גם הם לתרום למגמה זו. כידוע, יחסי טורקיה עם נאט"ו (ועם המערב בכלל) היו בעייתיים מאוד בשנים האחרונות, ויש אף שטענו שאנקרה נתפסת בבריסל ובוושינגטון יותר כבעיה מאשר כבת ברית בימים אלו.

גם כאן, הרצון של המערב "לאזן" את טורקיה עם בת ברית יותר אמינה וצפויה עשויה לשחק לטובתה של ישראל. לפי דו"ח מומחים מיוחד שפורסם לאחרונה על-ידי חברת Wikistrat, משבר פליטים חדש – שאירופה כבר חוששת שעלול להיווצר בעקבות השתלטות הטליבאן על אפגניסטן – עשוי לספק לממשלת ארדואן מנוף השפעה נוסף עבור טורקיה ביחסיה עם המערב.

שימוש שכזה במשבר פליטים חדש עשוי להחריף את היחסים הרעועים במילא בתוך נאט"ו בין טורקיה והמדינות האחרות השותפות בברית. מחויבות אמריקאית נמוכה יותר כלפי המזרח התיכון, יחד עם יחסים הולכים ומתדרדרים עם טורקיה, עשויה לדחוף את נאט"ו להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני שלו עם ישראל.

מחויבות אמריקאית נמוכה יותר כלפי המזרח התיכון, יחד עם יחסים הולכים ומתדרדרים עם טורקיה, עשויה לדחוף את נאט"ו להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני שלו עם ישראל

תקופה זו עשויה לסמן גם שינוי במעמדה האזורי של ישראל: ככל שברור יותר לשחקנים אזוריים שארה"ב ממשיכה בצמצום מעורבותה האזורית ומסרבת להתערב (או להמשיך להילחם) במלחמות אזרחים של אחרים, יותר ויותר מדינות במזרח התיכון עשויות לפנות לישראל בחיפוש אחר שותפה אמינה יותר להבטחת ביטחונן.

גם אם התקרבות זו לא תוביל לנורמליזציה עם סעודיה או לפריצות דרך מדיניות גלויות אחרות עם מדינות שעד היום נמנעו מקשר עם ישראל, ימים אלו עשויים לייצר הזדמנויות חדשות לישראל.

אדם הופמן הוא ראש דסק המזרח התיכון בחברת הייעוץ Wikistrat ודוקטורנט להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר אסלאם רדיקלי ומגמות פוליטיות במזרח התיכון.