בעיתונות הכלכלית נושבת רוח של אופוריה. הכותרות בעיתונות בשבועיים האחרונים בישרו על "שיפור חד" וסיפרו כי "שיעור התעסוקה במשק חזר לרמתו לפני הקורונה", על שיעור תעסוקה של 61% ושיעור אבטלה של 4.7% בלבד "קרוב לרמה שלפני המשבר".

אף אחת מהכותרות הללו אינה נכונה. ומאחר שחלק מהגולשים והקוראים קוראים את הכותרות בלבד, מדובר בפייק ניוז ממש. "מהכותרות האלה זה נראה שהכול חזר להיות דבש ברמה שלפני המשבר", אומרת פקידה באחד מארבעת משרדי הממשלה המספקים את המידע, "בא לי ללכת מעורך לעורך ולצעוק להם באוזן שזה פשוט לא נכון. זה יותר גרוע מהכותרות בעבר שיצרו תמונה שהכול שחור".

מאחורי הכותרות נמצא סבך של נתונים מבלבלים. בתוך ההודעה שהוציאה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמצאים זה לצד זה שלושה מספרים סותרים על האבטלה: כ-203 אלף מובטלים, שהם כ-4.7% אבטלה; 223 אלף מובטלים או 5.2% אבטלה; ו-290 אלף מובטלים, 6.7% אבטלה.

שלושת המספרים צוטטו בידיעות השונות בערבוביה, לצד האבחנה המבלבלת בין מובטלים ודורשי עבודה לבין "בלתי מועסקים" – מושג מבלבל, שגם לגביו פורסמו מספרים שגויים.

מאחורי סבך הנתונים נמצאת מציאות שבה קשה למדוד את האבטלה, בגלל הטלטלות והשינויים התכופים שיצרו סגרי הקורונה והשינויים במדיניות החל"ת, גם במספר המובטלים בפועל וגם בהגדרה החוקית שקובעת מיהו מובטל.

ומאחורי הבעיה המתודולוגית נמצאים מאות אלפי בני אדם בלי עבודה, שרובם המכריע נותרו בלי זכאות לדמי אבטלה.

מובטלים מוחים מחוץ למשרדי הממשלה בתל אביב, יולי 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

100-150 אלף מובטלים נעלמו בסבך הסטטיסטי

שוק העבודה נחלק לעובדים – עצמאים ושכירים, מובטלים – אנשים שפוטרו או התפטרו מעבודתם ומחפשים עבודה חדשה, ואנשים "מחוץ לכוח העבודה" שלא עובדים באופן קבוע: סטודנטים, תלמידים, הורים לתינוקות, פורשים לפנסיה מוקדמת, אנשים מבוססים שלא רוצים לעבוד, מובטלים כרוניים, חולים, בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות, והנשים המכונות "עקרות בית".

שיעור האבטלה הוא שיעורם של המובטלים מקרב האנשים שבכוח העבודה, עובדים ומובטלים יחד. האבטלה בישראל אינה גבוהה בהשוואה בינלאומית, ונעה בשנים מאז הקמת המדינה ועד להתפרצות הקורונה בין 3.8% ל-14%.

לפני הקורונה, ב-2019 ותחילת 2020, שיעור האבטלה היה נמוך – כ-160 אלף מובטלים, אבטלה של 3.8%. אבטלה כזאת מכונה "אבטלה חיכוכית" והיא קיימת תמיד בגלל אירועים בעסקים ובחיי העובדים עצמם שגורמים לכך שאנשים מחליפים מקומות עבודה.

לצד זה, יש בישראל שיעור גבוה של אנשים שלא עובדים באופן קבוע, כשליש מהאוכלוסייה. שיעור התעסוקה בישראל – אחוז האנשים שעובדים מכלל האנשים בגיל העבודה (15 עד גיל הפרישה, למעט חיילים) נע במשך השנים בין 55% ל-65%. לפני הקורונה, לפי הסקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור התעסוקה עמד על כ-61.4%, כ-4.1 מיליון איש.

בניגוד לפרסומים ולכותרות, שבהם נטען ש"שיעור התעסוקה חזר לרמתו לפני הקורונה", שיעור התעסוקה כיום לא חזר לשיעור שלפני הקורונה והוא עומד כיום, לפי סקרי הלמ"ס, על כ-60%. מקור הטעות הוא בהודעה מבלבלת שהוציאה הלמ"ס, בה נכתב כי שיעור המועסקים עמד במחצית הראשונה של נובמבר על 61.2% "לא כולל נעדרים זמנית מעבודתם בשל סיבות הקשורות בקורונה".

בניגוד לפרסומים ולכותרות, שבהם נטען ש"שיעור התעסוקה חזר לרמתו לפני הקורונה", שיעור התעסוקה כיום לא חזר לשיעור שלפני הקורונה והוא עומד כיום, לפי סקרי הלמ"ס, על כ-60%.

אלא שלפי סקרי הלמ"ס, היו בנובמבר, בנוסף לאלה שנחשבים למובטלים ולאלה שלא עובדים באופן קבוע, גם כ-70 אלף אנשים ש"נעדרו זמנית מעבודתם בגלל נגיף הקורונה", שרובם לא עובדים כבר קרוב לשנתיים.

מההודעה ניתן היה להבין בטעות כי מספר המועסקים לא כולל את ה"נעדרים הזמניים" הללו, ולכן שיעור המועסקים חזר למצב שהיה לפני הקורונה.

אילוסטרציה, מובטלים ישראלים מגיעים לשירות התעסוקה בירושלים (צילום: Flash90)

מבדיקה שערכנו מול הלמ"ס עולה שהכוונה הייתה, שה"נעדרים הזמניים" נספרו בסקר הלמ"ס כ"מועסקים". שיעור המועסקים, לפי הלמ"ס, עדיין נמוך בכאחוז מאשר לפני המשבר.

סיבה נוספת לבלבול בנתונים הייתה העובדה שמספרם הכולל של המועסקים הגיע ל-4.1 מיליון, כמו לפני המשבר. אבל זה קרה בגלל שהאוכלוסייה כולה גדלה, ולכן, למרות ששיעור המועסקים לא חזר לרמתו שלפני המשבר, מספרם כן חזר.

מאחורי הטעות הזאת נמצאים כ-70 אלף איש שאיבדו את מקום עבודתם במשבר הקורונה ולא חזרו לעבוד – וכפי שנראה, הם גם לא מקבלים דמי אבטלה.

העובדה שחלק ניכר ממובטלי הקורונה לא חזרו לעבוד תואמת גם נתונים אחרים שנמצאים במבוכים הסטטיסטיים. למעשה, ייתכן מאוד שההערכה של הלמ"ס, 70 אלף, היא הערכת חסר.

העובדה שחלק ניכר ממובטלי הקורונה לא חזרו לעבוד תואמת גם נתונים אחרים שנמצאים במבוכים הסטטיסטיים. למעשה, ייתכן מאוד שההערכה של הלמ"ס, 70 אלף, היא הערכת חסר

אם בודקים את הנתונים על האבטלה של הלמ"ס וגופים אחרים ומצליבים בין הנתונים בסבך הסטטיסטי מגלים בין 100 אלף ל-150 אלף שהפסיקו לעבוד במשבר הקורונה וטרם חזרו לעבודה. זאת, בנוסף לכ-100 אלף שנותרו מובטלים עוד מלפני המשבר, ולכ-50 אלף מובטלים חדשים שפוטרו בחודשים האחרונים. כך שבסך הכול מספר המובטלים קרוב ל-300 אלף, כמעט כפול מלפני המשבר.

יש שלושה גופים שמפרסמים נתונים על האבטלה בישראל: הלמ"ס, שירות התעסוקה והביטוח הלאומי. כל אחד מהם בודק את האבטלה אחרת ותמיד יש הבדלים בין הנתונים שלהם. משבר הקורונה יצר ביניהם סתירות עמוקות.

שירות התעסוקה בירושלים (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

בסקרי הלמ"ס נשאלות שתי שאלות קבועות שלשכות סטטיסטיקה שואלות אנשים בכל העולם. השאלה הראשונה היא "האם עבדת יותר משעה אחת בשבוע האחרון"? מי שעונה תשובה חיובית נרשם בסקר כ"עובד". מי שעונה תשובה שלילית נשאל גם: "האם חיפשת עבודה בשבועיים האחרונים?" מי שעונה בשלילה לשאלה השנייה נרשם כ"מחוץ לכוח העבודה". מי שעונה בחיוב נרשם כ"מובטל".

שירות התעסוקה סופר את "דורשי העבודה" – אנשים שמגיעים ללשכות התעסוקה לחפש עבודה. על אלה נמנים עובדים מעטים שמגיעים ללשכות לחפש עבודה טובה יותר מזו שיש להם, ומובטלים שמגיעים "לחתום בלשכה", כדי להיות זכאים לדמי אבטלה, וגם לקבל הצעות עבודה.

ואילו הביטוח הלאומי מונה את מספר הזכאים לדמי אבטלה – כלומר, אנשים בלי עבודה שנרשמו בלשכות ונמצאו זכאים לדמי אבטלה לפי הקריטריונים הקבועים בחוק. בנוסף נמנים בביטוח הלאומי אנשים שמובטלים מזה זמן רב וכבר איבדו את זכאותם לדמי אבטלה וחיים בעוני, ולכן זכאים לקצבת הבטחת הכנסה.

בזמן סגרי הקורונה, יצאו כמיליון וחצי עובדים לחל"ת. נוצר מצב שבו לפי הלמ"ס האבטלה עלתה אבל נשארה בטווח הסביר של פחות מ-10%, ואילו לפי שירות התעסוקה והביטוח הלאומי, האבטלה הגיעה לשיא של כל הזמנים, קרוב ל-30%.

הביטוח הלאומי בירושלים בזמן סגר הקורונה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

הקצבה בוטלה, המובטלים נשארו בבית

בין הסגרים נוצר מצב מבלבל עוד יותר, שבו חלק מהעובדים חזרו מהחל"ת למקומות עבודתם, והמעסיקים שלהם דיווחו על כך לביטוח הלאומי אך לא ללשכות התעסוקה, וכך נשארו "דורשי עבודה" בסטטיסטיקות של שירות התעסוקה אך לא "זכאים לדמי אבטלה" בביטוח הלאומי. ואילו עובדים אחרים לא חזרו לעבוד ונשארו מובטלים אך עדיין היו רשומים בלמ"ס כ"עובדים". לכן הלמ"ס יצרה קטגוריה חדשה: "עובדים שנעדרים מעבודתם זמנית בגלל הקורונה".

אחרי הסגר השלישי לשכות התעסוקה נפתחו מחדש והמובטלים, כולל אלה שבחל"ת, חזרו להתייצב בהן. נוצר סינכרון זמני בין הגופים הסטטיסטיים. שיעור האבטלה ירד, בגלל שרוב המובטלים חזרו לעבודתם או מצאו עבודה חדשה. ביוני השנה נרשמו כ-9% אבטלה, כולל מי שפוטרו בחצי השנה שלפני הקורונה, מי שפוטרו בקורונה באופן רשמי ומי שיצאו לחל"ת "זמני" ולא חזרו ממנו.

ב-1 ליולי הממשלה הפסיקה את תשלומי החל"ת לעובדים מגיל 45 ומטה, פרט לשכירים בענף התיירות, וב-1 לנובמבר – לכולם. רבבות אנשים נותרו בלא כל מקור הכנסה. וגם הפכו לבעיה סטטיסטית חדשה: האם מי שיצא ל"חל"ת" "זמני", לא פוטר רשמית אך לא חזר לעבוד, וכבר לא זכאי לדמי אבטלה, הוא "מובטל"?

לפי נתוני הביטוח הלאומי, היו בנובמבר כ-56 אלף אנשים בלבד זכאים לדמי אבטלה. על אלה נמנים עובדים שעבדו בזמן הקורונה ופוטרו דווקא אחרי הסגרים, וכאלה שיצאו לחל"ת בסגרים, ובשלב מסוים המעסיק שלהם הודיע להם שלא יחזרו לעבודה וסיפק להם מכתב פיטורים מסודר.

בראייה צינית וחסרת חמלה, אפשר לטעון שהמצב כיום טוב עוד יותר מלפני הקורונה: מספר הזכאים לדמי אבטלה ירד בכשני שליש ביחס לפברואר 2019; המדינה, שהוציאה סכומי עתק על דמי אבטלה במשבר, חוסכת עכשיו כסף רב. אבל לפי ההערכות של שירות התעסוקה והלמ"ס, בין 200 ל-250 אלף אנשים נוספים, נשארו בלי עבודה ובלי דמי אבטלה, וחלקם נמצאים בדרך לעוני.

לפי הביטוח הלאומי, היו בנובמבר כ-56 אלף אנשים בלבד זכאים לדמי אבטלה. לפי הערכות שירות התעסוקה והלמ"ס, בין 200 ל-250 אלף אנשים נוספים, נשארו בלי עבודה ובלי דמי אבטלה, וחלקם נמצאים בדרך לעוני

אביגדור ליברמן במסיבת עיתונאים במשרד האוצר, 3 בנובמבר 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

בנוסף לזכאים לדמי אבטלה, יש כ-100 אלף מובטלים הזכאים לדמי הבטחת הכנסה של 1,400 עד 3,400 שקל לחודש. כ-90 אלף מהם הם מובטלים כרוניים שהפסיקו לעבוד עוד לפני הקורונה, ורק כ-10,000 מהם הם מובטלי קורונה שמקבלים הבטחת הכנסה מאז שאינם זכאים לדמי אבטלה. זאת, בשל ההליך הבירוקרטי המסובך שנדרש לקבלת הקצבה הזעומה הזאת.

בביטוח הלאומי מודעים היטב לקיומם של מאות אלפי מובטלים נוספים שאיבדו את זכאותם לקצבה. בשל כך, מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר התנגד להפסקת תשלום החל"ת והזהיר שהיא תותיר אנשים ללא מענה.

"פערי הנתונים לגבי אחוזי האבטלה נובעים מבדיקות שונות בין הגופים השונים", אומרת דוברת הביטוח הלאומי מיכאלה כהן, "אנחנו בביטוח הלאומי יודעים להגיד מספרים מדויקים על מספר האזרחים המקבלים דמי אבטלה, אבל מספר הזכאים לא מעיד על אחוזי האבטלה".

לדברי כהן: "ישנם מובטלים רבים שסיום הארכת החל"ת בחוק מונע מהם לקבל קצבה, אך זה ממש לא 'החזיר אותם לעבודה'. חלקם הקטן מקבל קצבת הבטחת הכנסה וחלקם עדיין בבית ולא זכאים כלל לסיוע סוציאלי. כשמסתכלים על המספרים צריך לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין מה בדיוק עומד מאחוריהם ומה המצב בשטח. זה לא בהכרח יהיה זהה".

"ישנם מובטלים רבים שסיום הארכת החל"ת בחוק מונע מהם לקבל קצבה, אך זה ממש לא 'החזיר אותם לעבודה'. חלקם הקטן מקבל קצבת הבטחת הכנסה וחלקם עדיין בבית ולא זכאים כלל לסיוע סוציאלי"

המידע על מספר המובטלים בפועל מגיע מסקרי הלמ"ס ומנתוני שירות התעסוקה. לפי סקר התעסוקה האחרון של הלמ"ס, המתייחס למחצית השנייה של נובמבר, 4.7% מהאנשים בשוק העבודה, כ-203 אלף אנשים,  מוגדרים כ"בלתי מועסקים".

בניין הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים (צילום: אוליבייה פיטוסי,פלאש 90)

הנתון המשמח והמטעה הזה עומד מאחורי כותרות שגויות ומטעות שפורסמו לאחרונה כמו "האבטלה ירדה ל-4.7% – כמעט כמו לפני המגפה". גם אם הנתון הזה היה משקף את המציאות, הכותרת הזאת שגויה, כיוון ששיעור האבטלה לפני המגפה היה 3.8% בלבד. גם אם היו "רק" 203 אלף מובטלים במציאות, היה ניתן ללמוד מכך שכ-140 אלף מהם אינם מקבלים דמי אבטלה וכ-130 אלף מאלה לא מקבלים גם הבטחת הכנסה. למרבה הצער, גם הנתון עצמו מטעה.

לפי אותו סקר של הלמ"ס, אותם 203 אלף איש (4.7% אבטלה) אינם כוללים את המועסקים "שהפסיקו לעבוד בגלל שפוטרו או שמקום העבודה שלהם נסגר מאז מרץ 2020" ואת אלה ש"שנעדרים זמנית מעבודתם בגלל סיבות הקשורות בקורונה". 203 אלף המובטלים כוללים רק את אלה שהפסיקו לעבוד עוד לפני הקורונה (כלומר, אינם זכאים לדמי אבטלה) ועדיין מחפשים עבודה, ואת אלה שהתפטרו במשבר הקורונה מרצונם וכעת מחפשים עבודה חדשה.

בנוסף על אלה, מגדירים בלמ"ס 20 אלף מובטלים, כ-0.2% מכוח העבודה, כ"נעדרים זמנית", כלומר, אלה שעדיין אומרים לסוקרים (ולעצמם) שהם בחל"ת זמני ויחזרו מתישהו למקום עבודתם הקודם. 70 אלף מובטלים נוספים, כ-0.9% מכוח העבודה, פוטרו במהלך משבר הקורונה ומחפשים כיום עבודה. יחד עם מפוטרי הקורונה מגיע שיעור המובטלים לפי הלמ"ס ל-6.7%.

בסך הכול עולה מסקרי הלמ"ס שיש בישראל 290 אלף מובטלים. המספר הזה אינו כולל יותר ממיליון וחצי ישראלים בגיל העבודה שאינם עובדים ומסיבות שונות אינם מחפשים עבודה, כולל כאלה שהיו רוצים לעבוד אך התייאשו מלחפש.

בסך הכול עולה מסקרי הלמ"ס שיש בישראל 290 אלף מובטלים. המספר הזה אינו כולל יותר ממיליון וחצי ישראלים בגיל העבודה שאינם עובדים ואינם מחפשים עבודה

שירות התעסוקה לא פרסם לאחרונה נתונים על אחוזי האבטלה. זאת, מאחר והמציאות בשוק העבודה ובחלוקת הקצבאות עוברת כל כך הרבה טלטלות מהירות, שנתונים שמתפרסמים כעת יש יותר מדי "רעשי רקע" שפוגעים באמינות הנתונים וקשה להגיע למספרים מדויקים.

משרדי סטרטאפ בתל אביב. אילוסטרציה (צילום: Setter Architects)

אבל מהערכות של אנשי המקצוע בשירות התעסוקה שהגיעו לידינו ומתפרסמות כאן לראשונה עולה תמונה דומה למדי, בקירוב, לזו שעולה מסקרי הלמ"ס ומההערכות של בכירי הביטוח הלאומי.

בשירות התעסוקה מעריכים כי יש, בערך, כ-200 אלף ישראלים, בערך, שהם "מובטלים רגילים" – אלה שפוטרו מעבודתם ומחפשים עבודה, בין אם לפני הסגרים, בזמן הסגרים או אחריהם. לפי אותן הערכות, כ-50 אלף מובטלים נוספים, בערך, יצאו לחל"ת בתקופת הקורונה ולא הוחזרו ממנו. בסך הכול, לפי הערכות השירות, יש כ-250 אלף מובטלים – חסרי עבודה שמחפשים עבודה.

עוד מעריכים בשירות כי כ-50 אלף אנשים נוספים שפוטרו בזמן הסגרים לא חזרו לעבוד, והם נמצאים למעשה מחוץ לשוק העבודה וכבר אינם מחפשים עבודה, בין אם בגלל שאינם מעוניינים במשרות הקיימות בשוק או בגלל שהתייאשו מלמצוא עבודה.

מהערכות של אנשי המקצוע בשירות התעסוקה עולה כי יש כ-250 אלף מובטלים  שמחפשים עבודה. כ-50 אלף אנשים נוספים פוטרו בסגרים, לא חזרו לעבוד וכבר אינם מחפשים עבודה

הפער בין ההערכות שירות התעסוקה להערכות הלמ"ס נובע מההבדל בשיטת הבדיקה: בלמ"ס מבצעים סקר שבודק כמה אנשים מספרים שהם מחפשים עבודה. בשירות בודקים כמה מובטלים מגיעים ללשכות בפועל. מסתבר שגם אחרי ביטול החל"ת, מאות אלפי מובטלים עדיין חותמים בלשכות, בין אם כדי למצוא עבודה, לנסות בכל זאת לקבל דמי אבטלה או לבקש הבטחת הכנסה.

כך או כך, לפי הערכות שירות התעסוקה וגם לפי הערכות הלמ"ס המצב בשוק העבודה השתפר במשך 2021, רוב מובטלי הקורונה חזרו לעבודה ומספר המובטלים ירד – ועדיין, יש בישראל בין 250 ל-300 אלף מובטלים שפחות מ-70 אלף מהם מקבלים קצבה כלשהי.

אישה מלקטת מהרצפה פירות וירקות שהושלכו בשוק. יולי 2020 (צילום: Yossi Aloni/Flash90)

"בקצה אחד – המפונקים, בקצה השני – קשי היום"

קשה להבין כיצד הנתונים הקשים הללו מתיישבים עם המציאות שבה מעסיקים רבים, וגם עובדים, מתלוננים על מחסור חמור בעובדים.

המחסור בעובדים, והעובדה שדמי האבטלה חולקו בעידן החל"ת בלא בדיקה, יצרו תחושה רווחת שרבים מאלה שרשומים כמובטלים בחל"ת "עובדים בשחור" בניגוד לחוק ומקבלים גם דמי אבטלה וגם שכר, גם אם זה מקוצץ וללא תנאים סוציאליים. זה היה אחד הנימוקים להחלטה על ביטול דמי האבטלה למובטלי הקורונה. אבל הדיווחים על מחסור בעובדים המשיכו גם אחרי ביטול הקצבה.

המחסור בעובדים, והעובדה שדמי האבטלה חולקו בלא בדיקה, יצרו תחושה רווחת כי רבים שרשומים כמובטלים "עובדים בשחור". זה היה אחד הנימוקים לביטול דמי האבטלה

משרד האוצר עוקב אחרי מספר המשרות הפנויות במשק, בהתאם לדיווחים שהוא מקבל ממעסיקים. לפי נתוני האוצר, מספר המשרות הפנויות במשק הגיע באוקטובר השנה לשיא היסטורי – 143 אלף משרות פנויות. מדובר בעלייה של כמחצית לעומת 95 אלף משרות פנויות ב-2019.

עם זאת, באוצר מעריכים שבגלל המספר הגבוה של המובטלים, בחלק ממקומות מהעבודה ההיצע עולה על הביקוש ומשרות פנויות מתמלאות מהר, ולכן הביקוש לעובדים במשק עדיין נמוך ב-7.2% ביחס לזמן שלפני משבר הקורונה. האנומליה, שבה יש מובטלים רבים, לצד מחסור במקומות עבודה, נמשכת.

תורים מחוץ לחנויות בפתיחת קניון איילון ברמת גן במסגרת פיילוט פתיחת הקניונים, 27 בנובמבר 2020 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

אם רוב המובטלים כבר אינם זכאים לדמי אבטלה, קשה להאמין שמאות אלפים מהם מועסקים "בשחור" בלא תנאים סוציאליים, תוך עבירה על החוק, בשביל הסיכוי שאולי יוציאו מהמדינה את קצבת הבטחת ההכנסה הזעומה.

חלק מההסבר לאנומליה נעוץ בעובדה שרבים מאלה שפוטרו בסגרי הקורונה החליטו לא לחזור לעבודה. מדובר בתופעה חברתית מוכרת ומדוברת בישראל ובעולם: החופשה הכפויה הארוכה חוללה אצל עובדים רבים, בעיקר צעירים שינוי תודעתי, והם לא רוצים לחזור ל"מרוץ העכברים" שבו נמצאו קודם. חלקם מחפשים עבודה, אבל פוסלים עבודות רוטיניות בשכר נמוך, אחרים מנסים לבנות עסקים של מכירות דרך האינטרנט או משקיעים בשוק ההון.

הסבר נוסף, קודר יותר, הוא העובדה שבעוד שבענפים מסויימים, אזורים מסויימים בארץ, קבוצות גיל ומגזרים מסויימים יש מחסור בעובדים, במקומות אחרים יש עובדים שלא מוצאים עבודה, ואינם מתאימים למשרות הפנויות, גם אם הם בכלל יודעים על קיומם.

רבים מאלה שפוטרו בסגרים החליטו שהם לא רוצים לחזור ל"מרוץ העכברים". בנוסף, בענפים מסויימים, אזורים בארץ, קבוצות גיל ומגזרים מסויימים יש מחסור בעובדים, ובמקומות אחרים יש עובדים שלא מוצאים עבודה

לפי סקר המשרות הפנויות של משרד האוצר, בענפי הבריאות, הרווחה, המידע (ההייטק) והתקשורת הביקוש לעובדים גבוה מכפי שהיה לפני משבר הקורונה. בשאר הענפים, לפי האוצר, הביקוש נותר נמוך מאשר לפני הקורונה.

גם המחסור בהכשרות מקצועיות, וכוונתו של שר האוצר אביגדור ליברמן לקצץ את דמי האבטלה למובטלים בהכשרות, אינם מסייעים למובטלים להתאים את עצמם למשרות המבוקשות.

ד"ר אופיר פינטו, סמנכ"ל התכנון והמחקר בשירות התעסוקה (צילום: דוברות שירות התעסוקה)

מי הם האנשים שמחפשים כיום עבודה? "המאפיינים של מחפשי העבודה כיום שונים ממה שהיו לפני הקורונה וגם ממה שהיו בזמן הסגרים והחל"ת", אומר ד"ר אופיר פינטו, סמנכ"ל מחקר ותכנון בשירות התעסוקה.

לדברי פינטו: "בסגרים ראינו יותר דורשי עבודה אקדמאים, כרבע מדורשי העבודה, היום זה פחות, פחות מחמישית מדורשי העבודה אקדמאים. בזמן הסגרים היו יותר נשים מובטלות מגברים. הגברים שהו בחל"ת תקופות ארוכות יותר, הנשים יצאו משוק העבודה ונכנסו אליו הלוך ושוב, כנראה בגלל הסגירות והפתיחות של בתי הספר. כיום יש מובטלים משני המינים".

"עוד שינוי זה שרוב דורשי העבודה כיום באים מהשכבות המוחלשות, כמו לפני הקורונה. יש אחוז גבוה של ערבים – כמעט שליש. בקרב היהודים, יש תושבים מהפריפריה מעט מעל לשיעורם באוכלוסייה, כך שיחד עם הערבים, הפריפריה מהווה את רוב המובטלים".

"בניגוד לאבטלת הצעירים שראינו בזמן הסגרים ואחריהם, כיום שוב אחוז גבוה מהמובטלים הם מבוגרים מעל גיל 50, כ-40%. מי שחזרו לעבוד הם בעיקר אנשים בעלי משפחות, הורים לילדים קטנים, שמצבם הכלכלי דוחק".

"רוב דורשי העבודה כיום באים מהשכבות המוחלשות, כמו לפני הקורונה. כיום, שוב אחוז גבוה מהמובטלים הם מבוגרים מעל גיל 50, כ-40%. מי שחזרו לעבוד הם בעיקר הורים לילדים קטנים, שמצבם הכלכלי דוחק"

"יש כמה סיבות שאנשים כיום נמצאים בלי עבודה. חלקם מחפשים עבודה בתנאי השכר והתעסוקה שהיו להם קודם ולא מוכנים להתפשר על פחות מזה. כרגע עדיין יש להם ממה להתקיים, מחסכונות, מקצבאות או מעזרה של קרובי משפחה".

קניון עזריאלי בתל אביב עומד ריק במהלך הסגר הראשון, מרץ 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"הקורונה גרמה למה שאפשר לקרוא לו שינוי בטעמים, בעיקר אצל צעירים, יותר במרכז הארץ מאשר בפריפריה. אנשים שפעם היו רואים כל הצעת עבודה וקופצים עליה, היום התרגלו להיעדר עבודה ונעשו יותר מפונקים. צורות העבודה השתנו ויש כאלה שעובדים בכל מיני צורות עבודה חדשות דרך הרשת, ולא מעוניינים לחזור לעבוד בדברים כמו מלצרות ומכירות שבהם עבדו לפני כן".

"בקצה השני, יש אנשים חלשים, קשי יום, מבוגרים, שלא מצליחים למצוא עבודה, והם מתייאשים ונערכים לחיים של אבטלה ארוכת טווח. חלקם יוצאים לפנסיה מוקדמת, מאחר וכיום אפשר למשוך את הכסף מקרן הפנסיה כבר בגיל 60. ויש את אלה שמחפשים עבודה בנרות ולא מוצאים".

אנשים שפעם היו קופצים על כל הצעת עבודה, היום נעשו מפונקים. יש כאלה שעובדים בצורות עבודה חדשות דרך הרשת, ולא מעוניינים לחזור למלצרות ומכירות

פינטו מוסיף להערכת המצב שלו תחזית קודרת: "ייקח שנים, שש, שבע אפילו שמונה שנים עד שהחלשים, שכבות חלשות, ערבים, חרדים, בעלי מוגבלויות, יחזרו לעבוד, ושוק העבודה יתייצב ויחזור לעצמו ולמצב של אבטלה חיכוכית שהיה לפני הקורונה".

איך מציאות של עשרות אלפי אנשים שמחפשים עבודה ולא מוצאים מתיישבת עם הדיווחים שעל מחסור מטורף בעובדים בהמון ענפי עבודה?
"קודם כל יש גאות גדולה בהייטק וחלק מהביקוש הזה הוא בהייטק, שם באמת יש צמא לעובדים. לא רק המתכנתים עצמם, בכל התחומים, אבל תנאי הקבלה להייטק הם קשים גם מחוץ לתכנות וגם כשהם צריכים עובדים, בהייטק כמעט לא לוקחים אנשים בלי ניסיון רלוונטי".

חסרים אנשים גם במלצרות, במכירות, בתעשייה, בבניין, מקצועיים ולא מקצועיים. למה המובטלים לא מוצאים שם עבודה?
"נכון. אבל גם בלאו-טק לא כל המשרות טובות לכולם. קח בנאדם בן 58 מדימונה, זה שצריכים ברמן בבית קפה בגבעתיים או מוכר בחנות בפתח תקווה לא בדיוק פותר לו את הבעיה".

שלט המודיע כי הכניסה היא לבעלי תו ירוק,מחוסנים ומחלימים בלבד בכניסה להופעה (צילום: מיכאלי גלעדי/פלאש90)

הייתכן שיש קשר בין האנומליה של אבטלה ומחסור בעובדים יחד, לתו הירוק? מעסיקים לא ממהרים לקחת עובדים לא מחוסנים גם אם הם זקוקים להם.
"זאת שאלה טובה מאוד. אבל היא לא נבדקה אז אני לא יכול לענות עליה. יש סיכוי גבוה שזה רלוונטי. יש כשני מיליון אנשים בגילאי העבודה בלי תו ירוק, זה פי כמה ממספר המובטלים, למעשה כשאני חושב על זה קשה לי להאמין שזה לא משפיע".

"יש כשני מיליון אנשים בגילאי העבודה בלי תו ירוק, זה פי כמה ממספר המובטלים, למעשה קשה לי להאמין שזה לא משפיע"