כאשר הנשיא ביידן יבקר בישראל וברש"פ באמצע יולי, הוא יפגוש בישראל ראש ממשלת מעבר ומנהיג פלסטיני שאיבד את הלגיטימציה שלו. מובן מאליו שאין זה זמן מתאים להשיק יוזמה מדינית למשא ומתן, אבל זו צריכה להיות הזדמנות לייצר אופק מדיני שישפיע על סדר היום בפעם הבאה שישראלים ופלסטינים יבחרו את מנהיגיהם

בביקורו בישראל וברש"פ באמצע יולי, יפגוש ביידן רה"מ מעבר ומנהיג פלסטיני שאיבד את הלגיטימציה. אין זה זמן מתאים להשיק יוזמה מדינית למו"מ, אבל זו צריכה להיות הזדמנות לייצר אופק מדיני

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ממשל ביידן נמנע מלהקדיש עדיפות גבוהה למזרח התיכון מאז כניסתו לתפקיד. הסיבות היו ברורות, בתחילת כהונתו של ממשל ביידן ארה"ב לא נזקקה לעתודות האנרגיה מהמפרץ הערבי/פרסי כבעבר, משום שהפכה בעצמה ליצואנית אנרגיה ושאפה להיגמל מאנרגיה מזהמת שמקורה בנפט וגז.

בנוסף, ההתערבויות הצבאיות של ארה"ב במזה"ת בעשרות השנים האחרונות הסתיימו במפח נפש. המלחמה בעירק רק חיזקה את האיראנים שהפכו את עירק למדינת חסות מצד אחד ויצרה ריק שלתוכו נכנסו ארגונים סונים קיצוניים כמו דאע"ש. גם "ההובלה מאחור" בלוב לא הניבה תוצאות והפכה את לוב למדינה לא יציבה. כשלה גם ההשקעה האדירה באפגניסטן, שהניסיונות להפוך אותה לדמוקרטיה לא הועילו והנסיגה ממנה הצטלמה רע מאד.

בנושא האיראני הממשל היה נחוש, בצדק, לחזור להסכם ה-JCPOA בכדי לעצור את ההתקדמות האיראנית להעשרה ברמות של גרעין צבאי מאז שדונלד טראמפ הפר את ההסכם. אך האיראנים, כצד שעמד בהסכם המקורי, העלו את המחיר הנדרש ואת הערבויות לכך שארה"ב לא תפרוש שוב ולא נמצאה פשרה.

בנושא הפלסטיני ביידן אכן מאמין בפתרון שתי המדינות, אך לא ראה אפשרות לממשו כאשר בישראל יש ממשלה שאינה מסוגלת להתקדם וברש"פ מנהיגות שאיבדה את הלגיטימציה שלה. בשל העדיפות הנמוכה למזרח התיכון לקח כל כך הרבה זמן למנות שגריר בישראל ועוזרת מזכירת המדינה לענייני המזה"ת נכנסה לתפקיד רק לפני שבועיים, לאחר שסוף סוף אושרה בסנאט.

בשל העדיפות הנמוכה למזרח התיכון לקח כל כך הרבה זמן למנות שגריר בישראל ועוזרת מזכירת המדינה לענייני המזה"ת נכנסה לתפקיד רק לפני שבועיים, לאחר שסוף סוף אושרה בסנאט

שני גורמים החזירו את המזרח התיכון לסדר העדיפויות האמריקאי, כפי שמבטא גם הביקור המתוכנן של הנשיא ביידן בישראל ברשות הפלסטינית ובסעודיה.

1

גורם אחד הוא המלחמה באוקראינה, שהפכה את משאבי האנרגיה במזרח התיכון לנחוצים שוב. זאת כדי לאפשר לשמור את המחויבות האירופאית לסנקציות על רוסיה ובשל התרומה המשמעותית של עליית מחירי הנפט לאינפלציה ולבעיות הכלכליות בארה"ב שגרמה מגפת הקורונה.

המלחמה באוקראינה הפכה את ביידן ממנהיג מוחלש בזירה הפנימית, שאינו מסוגל להעביר יותר רפורמות בקונגרס, למנהיג שמצליח להוביל את נאט"ו ולהחליש את רוסיה.

אחרי שנים שנאט"ו איבדה את ייעודה, המלחמה באוקראינה גרמה לשוודיה ופינלנד להצטרף לברית ולגרמניה להעלות את הוצאות הביטחון שלה תחת ממשלת שמאל באופן שהשמרנים אף פעם לא הצליחו.

הביקור האחרון של ביידן ביפן ובקוריאה, בו גם מינף את תחושת העוצמה המערבית למסר תקיף לסין בכל הקשור לטיוואן הראה, שמדיניות חוץ היא המקום בו ביידן יכול להשיג הצלחות. זאת בניגוד לזירה הפנימית, בה אין לו אפילו יכולת להשיג את תמיכת כל חברי מפלגתו, שמחזיקה רוב קטן מאד בסנאט.

המלחמה באוקראינה הפכה את ביידן ממנהיג מוחלש בזירה הפנימית, שאינו מסוגל להעביר יותר רפורמות בקונגרס, למנהיג שמצליח להוביל את נאט"ו ולהחליש את רוסיה

2

הגורם השני לביקור הוא אכן בחירות האמצע לבית הנבחרים ולשליש מהמושבים בסנאט. הסקרים מנבאים כישלון של הדמוקרטים לשמור על הרוב הקטן שלהם. ביקור בישראל תמיד מסייע בפוליטיקה האמריקאית, אפילו אם מדובר במצב בו הממשלה שיפגוש כאן עלולה להיות ממשלת מעבר.

בנוסף לכך, אמור הביקור בישראל להכשיר את הצורך להיפגש עם MBS (יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן) שנתפס במפלגה הדמוקרטית בארה"ב כרוצח בעקבות פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, ותפיסת סעודיה בכלל כמדינה בעייתית מבחינת זכויות אדם.

הצדקת הביקור בסעודיה לפי דוברי הממשל הוא לחזק את בטחונה של ישראל ולייצר חזית אזורית למול איראן, לאור הכשלון עד כה לחזור להסכם הגרעין.

בימין האמריקאי והישראלי יש שביעות רצון מכך שממשל ביידן מתגייס לחזק את תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב, ותקווה שגם יחזק את הגישה שישראל יכולה לנרמל את מעמדה באזור גם ללא פריצת דרך בהקשר הפלסטיני.

כך גם פירשו את הסכמי אברהם, למרות הטענה של האמירתים שההסכמים מנעו את הסיפוח שתכנן נתניהו, בניסיונו לממש את מה שהיה לו נוח בתכנית טראמפ, כלומר סיפוח כן – מדינה פלסטינית לא.

ביידן אכן רוצה בטובתה של ישראל, אבל חשוב להבהיר לו שהזנחת הנושא הפלסטיני מסוכנת לישראל אין ספור יותר מהאיומים הצבאיים שהפוליטיקאים והתקשורת שלנו כל כך אוהבים לעסוק בהם.

ביידן אכן רוצה בטובתה של ישראל, אבל חשוב להבהיר לו שהזנחת הנושא הפלסטיני מסוכנת לישראל אין ספור יותר מהאיומים הצבאיים שהפוליטיקאים והתקשורת שלנו כל כך אוהבים לעסוק בהם

ישראל היא מעצמה צבאית שיכולה להתמודד עם כל האיומים נגדה הרבה יותר טוב מהאיום על זהותה, על מוסריותה ועל עתיד הציונות, שבהמשך הסטטוס קוו.

לפי מקורות חוץ לישראל יש יכולות להתמודד גם עם גרעין איראני, אם כי ברור שעדיף פתרון דיפלומטי ממלחמה עם איראן. יש לנצל את ההזדמנות שהמזרח התיכון חזר לסדר עדיפויות גבוה אצל ממשל ביידן כדי לייצר אופק מדיני שימנע מאתנו להגיע לקטסטרופה דו-לאומית בה נהיה מיעוט במדינה ערבית, או מיעוט יהודי השולט ברוב ערבי באמצעים שאינם דמוקרטיים.

רוב הישראלים מעדיפים את פתרון שתי המדינות, אך אינם חושבים שהוא בר-השגה. אם ביידן מעוניין לסייע לישראל וגם לתת לערב הסעודית הישג תמורת הורדת מחירי הנפט, עליו להכריז על קבלת הפרמטרים של היוזמה הערבית מ-2002, שהחלה כיוזמה סעודית, ושמלך סעודיה וגם שאר מנהיגי ערב כולל מצרים וירדן מחויבים לה.

כזכור היוזמה המקורית שופרה במפגש שרי החוץ של הליגה הערבית בלחצו של מזכיר המדינה האמריקאי דאז ג'ון קרי. היוזמה המעודכנת כוללת גם את עקרון חילופי השטחים, שיכול להשאיר בבתיהם את הרוב הגדול של המתנחלים.

הכרה אמריקאית בפרמטרים של היוזמה הערבית כבסיס למו"מ יכולה להתניע יוזמה בינלאומית שתקדם את הקונצנזוס שכבר קיים בקהילה הבינלאומית לגבי הסדר אפשרי.

למעט ממשלות ישראל, איראן ואולי גם ממשלת הונגריה, ישנה הסכמה בינלאומית שההסדר צריך להיות סביב גבולות 67' עם חילופי שטחים, שצריכה להיות בירה פלסטינית במזרח ירושלים ושנושא הפליטים צריך להיפתר באופן צודק ומוסכם (כלומר לישראל יש זכות וטו על כמות הפליטים שיחזרו כפי שגם הסכימו בזמנו אולמרט ואבו מאזן).

יש לנצל את ההזדמנות שהמזה"ת חזר לסדר עדיפויות גבוה בממשל ביידן כדי לייצר אופק מדיני שימנע קטסטרופה דו-לאומית בה נהיה מיעוט במדינה ערבית, או מיעוט יהודי השולט ברוב ערבי באמצעים לא דמוקרטיים

אופק מדיני שכזה יכול להשפיע לחיזוק הפיכת התמיכה בישראל בפתרון שתי המדינות למציאות פוליטית, וכך יסייע לעתידה של מדינת ישראל והחזון הציוני לא פחות מהברית האזורית נגד איראן.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.