כאשר הנשיא ביידן יבקר בישראל וברש"פ באמצע יולי, הוא יפגוש בישראל ראש ממשלת מעבר ומנהיג פלסטיני שאיבד את הלגיטימציה שלו. מובן מאליו שאין זה זמן מתאים להשיק יוזמה מדינית למשא ומתן, אבל זו צריכה להיות הזדמנות לייצר אופק מדיני שישפיע על סדר היום בפעם הבאה שישראלים ופלסטינים יבחרו את מנהיגיהם

בביקורו בישראל וברש"פ באמצע יולי, יפגוש ביידן רה"מ מעבר ומנהיג פלסטיני שאיבד את הלגיטימציה. אין זה זמן מתאים להשיק יוזמה מדינית למו"מ, אבל זו צריכה להיות הזדמנות לייצר אופק מדיני

ממשל ביידן נמנע מלהקדיש עדיפות גבוהה למזרח התיכון מאז כניסתו לתפקיד. הסיבות היו ברורות, בתחילת כהונתו של ממשל ביידן ארה"ב לא נזקקה לעתודות האנרגיה מהמפרץ הערבי/פרסי כבעבר, משום שהפכה בעצמה ליצואנית אנרגיה ושאפה להיגמל מאנרגיה מזהמת שמקורה בנפט וגז.

בנוסף, ההתערבויות הצבאיות של ארה"ב במזה"ת בעשרות השנים האחרונות הסתיימו במפח נפש. המלחמה בעירק רק חיזקה את האיראנים שהפכו את עירק למדינת חסות מצד אחד ויצרה ריק שלתוכו נכנסו ארגונים סונים קיצוניים כמו דאע"ש. גם "ההובלה מאחור" בלוב לא הניבה תוצאות והפכה את לוב למדינה לא יציבה. כשלה גם ההשקעה האדירה באפגניסטן, שהניסיונות להפוך אותה לדמוקרטיה לא הועילו והנסיגה ממנה הצטלמה רע מאד.

בנושא האיראני הממשל היה נחוש, בצדק, לחזור להסכם ה-JCPOA בכדי לעצור את ההתקדמות האיראנית להעשרה ברמות של גרעין צבאי מאז שדונלד טראמפ הפר את ההסכם. אך האיראנים, כצד שעמד בהסכם המקורי, העלו את המחיר הנדרש ואת הערבויות לכך שארה"ב לא תפרוש שוב ולא נמצאה פשרה.

בנושא הפלסטיני ביידן אכן מאמין בפתרון שתי המדינות, אך לא ראה אפשרות לממשו כאשר בישראל יש ממשלה שאינה מסוגלת להתקדם וברש"פ מנהיגות שאיבדה את הלגיטימציה שלה. בשל העדיפות הנמוכה למזרח התיכון לקח כל כך הרבה זמן למנות שגריר בישראל ועוזרת מזכירת המדינה לענייני המזה"ת נכנסה לתפקיד רק לפני שבועיים, לאחר שסוף סוף אושרה בסנאט.

בשל העדיפות הנמוכה למזרח התיכון לקח כל כך הרבה זמן למנות שגריר בישראל ועוזרת מזכירת המדינה לענייני המזה"ת נכנסה לתפקיד רק לפני שבועיים, לאחר שסוף סוף אושרה בסנאט

שני גורמים החזירו את המזרח התיכון לסדר העדיפויות האמריקאי, כפי שמבטא גם הביקור המתוכנן של הנשיא ביידן בישראל ברשות הפלסטינית ובסעודיה.

1

גורם אחד הוא המלחמה באוקראינה, שהפכה את משאבי האנרגיה במזרח התיכון לנחוצים שוב. זאת כדי לאפשר לשמור את המחויבות האירופאית לסנקציות על רוסיה ובשל התרומה המשמעותית של עליית מחירי הנפט לאינפלציה ולבעיות הכלכליות בארה"ב שגרמה מגפת הקורונה.

המלחמה באוקראינה הפכה את ביידן ממנהיג מוחלש בזירה הפנימית, שאינו מסוגל להעביר יותר רפורמות בקונגרס, למנהיג שמצליח להוביל את נאט"ו ולהחליש את רוסיה.

אחרי שנים שנאט"ו איבדה את ייעודה, המלחמה באוקראינה גרמה לשוודיה ופינלנד להצטרף לברית ולגרמניה להעלות את הוצאות הביטחון שלה תחת ממשלת שמאל באופן שהשמרנים אף פעם לא הצליחו.

הביקור האחרון של ביידן ביפן ובקוריאה, בו גם מינף את תחושת העוצמה המערבית למסר תקיף לסין בכל הקשור לטיוואן הראה, שמדיניות חוץ היא המקום בו ביידן יכול להשיג הצלחות. זאת בניגוד לזירה הפנימית, בה אין לו אפילו יכולת להשיג את תמיכת כל חברי מפלגתו, שמחזיקה רוב קטן מאד בסנאט.

המלחמה באוקראינה הפכה את ביידן ממנהיג מוחלש בזירה הפנימית, שאינו מסוגל להעביר יותר רפורמות בקונגרס, למנהיג שמצליח להוביל את נאט"ו ולהחליש את רוסיה

2

הגורם השני לביקור הוא אכן בחירות האמצע לבית הנבחרים ולשליש מהמושבים בסנאט. הסקרים מנבאים כישלון של הדמוקרטים לשמור על הרוב הקטן שלהם. ביקור בישראל תמיד מסייע בפוליטיקה האמריקאית, אפילו אם מדובר במצב בו הממשלה שיפגוש כאן עלולה להיות ממשלת מעבר.

בנוסף לכך, אמור הביקור בישראל להכשיר את הצורך להיפגש עם MBS (יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן) שנתפס במפלגה הדמוקרטית בארה"ב כרוצח בעקבות פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, ותפיסת סעודיה בכלל כמדינה בעייתית מבחינת זכויות אדם.

הצדקת הביקור בסעודיה לפי דוברי הממשל הוא לחזק את בטחונה של ישראל ולייצר חזית אזורית למול איראן, לאור הכשלון עד כה לחזור להסכם הגרעין.

בימין האמריקאי והישראלי יש שביעות רצון מכך שממשל ביידן מתגייס לחזק את תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב, ותקווה שגם יחזק את הגישה שישראל יכולה לנרמל את מעמדה באזור גם ללא פריצת דרך בהקשר הפלסטיני.

כך גם פירשו את הסכמי אברהם, למרות הטענה של האמירתים שההסכמים מנעו את הסיפוח שתכנן נתניהו, בניסיונו לממש את מה שהיה לו נוח בתכנית טראמפ, כלומר סיפוח כן – מדינה פלסטינית לא.

ביידן אכן רוצה בטובתה של ישראל, אבל חשוב להבהיר לו שהזנחת הנושא הפלסטיני מסוכנת לישראל אין ספור יותר מהאיומים הצבאיים שהפוליטיקאים והתקשורת שלנו כל כך אוהבים לעסוק בהם.

ביידן אכן רוצה בטובתה של ישראל, אבל חשוב להבהיר לו שהזנחת הנושא הפלסטיני מסוכנת לישראל אין ספור יותר מהאיומים הצבאיים שהפוליטיקאים והתקשורת שלנו כל כך אוהבים לעסוק בהם

ישראל היא מעצמה צבאית שיכולה להתמודד עם כל האיומים נגדה הרבה יותר טוב מהאיום על זהותה, על מוסריותה ועל עתיד הציונות, שבהמשך הסטטוס קוו.

לפי מקורות חוץ לישראל יש יכולות להתמודד גם עם גרעין איראני, אם כי ברור שעדיף פתרון דיפלומטי ממלחמה עם איראן. יש לנצל את ההזדמנות שהמזרח התיכון חזר לסדר עדיפויות גבוה אצל ממשל ביידן כדי לייצר אופק מדיני שימנע מאתנו להגיע לקטסטרופה דו-לאומית בה נהיה מיעוט במדינה ערבית, או מיעוט יהודי השולט ברוב ערבי באמצעים שאינם דמוקרטיים.

רוב הישראלים מעדיפים את פתרון שתי המדינות, אך אינם חושבים שהוא בר-השגה. אם ביידן מעוניין לסייע לישראל וגם לתת לערב הסעודית הישג תמורת הורדת מחירי הנפט, עליו להכריז על קבלת הפרמטרים של היוזמה הערבית מ-2002, שהחלה כיוזמה סעודית, ושמלך סעודיה וגם שאר מנהיגי ערב כולל מצרים וירדן מחויבים לה.

כזכור היוזמה המקורית שופרה במפגש שרי החוץ של הליגה הערבית בלחצו של מזכיר המדינה האמריקאי דאז ג'ון קרי. היוזמה המעודכנת כוללת גם את עקרון חילופי השטחים, שיכול להשאיר בבתיהם את הרוב הגדול של המתנחלים.

הכרה אמריקאית בפרמטרים של היוזמה הערבית כבסיס למו"מ יכולה להתניע יוזמה בינלאומית שתקדם את הקונצנזוס שכבר קיים בקהילה הבינלאומית לגבי הסדר אפשרי.

למעט ממשלות ישראל, איראן ואולי גם ממשלת הונגריה, ישנה הסכמה בינלאומית שההסדר צריך להיות סביב גבולות 67' עם חילופי שטחים, שצריכה להיות בירה פלסטינית במזרח ירושלים ושנושא הפליטים צריך להיפתר באופן צודק ומוסכם (כלומר לישראל יש זכות וטו על כמות הפליטים שיחזרו כפי שגם הסכימו בזמנו אולמרט ואבו מאזן).

יש לנצל את ההזדמנות שהמזה"ת חזר לסדר עדיפויות גבוה בממשל ביידן כדי לייצר אופק מדיני שימנע קטסטרופה דו-לאומית בה נהיה מיעוט במדינה ערבית, או מיעוט יהודי השולט ברוב ערבי באמצעים לא דמוקרטיים

אופק מדיני שכזה יכול להשפיע לחיזוק הפיכת התמיכה בישראל בפתרון שתי המדינות למציאות פוליטית, וכך יסייע לעתידה של מדינת ישראל והחזון הציוני לא פחות מהברית האזורית נגד איראן.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

הדמוקחרטא היחידה במזרח התיכון חוגגת. הלב מתרחב בגאווה והתקשורת כמרקחה. ושוב פריימריז ועסקנים קטנים עם רשימות מומלצים כמו זו של התעשייה האווירית, כפי שצייצה דפנה ליאל כתבת N12. כל העמדות תפוסות בפוזיציה הקבועה, מי לדמוקרטיה ומי לנתניהו, המשתנה הכי קבוע בפוליטיקה מאז המאה שעברה. הפעם התחדש בהדחת ליכודניקים חדשים מהתנועה בחשד לערעור על מעמדו. הליכוד שלו מהבית.

הדמוקחרטא היחידה במזרח התיכון חוגגת. הלב מתרחב בגאווה והתקשורת כמרקחה. כל העמדות תפוסות בפוזיציה הקבועה, מי לדמוקרטיה ומי לנתניהו, המשתנה הכי קבוע בפוליטיקה מאז המאה שעברה

ובכל זאת נפל דבר, מהפך ב"עבודה". דור חדש וצעיר הכולל נשים בצמרת והוא מחליף את הוותיקים. מי שחשב שזה ישנה פוזיציה, התבדה. "העבודה" מתנדנדת בין ארבעה לחמישה מנדטים אבל סופגת אש כמו הענק שהייתה, ושוב יוצא השד הישן והטוב מבקבוק השמפניה הוורודה. השד העדתי זה כמו סמי הכבאי, תמיד נותן שירות.

רשימת העבודה לכנסת תפסה את נאמני הר הבית הקיסרי עם הביבי ביד אבל חיש קל התעשתו וחזרו לעצמם. ינון מגל וחרב צייץ תירוץ מעודכן:

"האשכנזים של מפלגת העבודה בחרו בנעמה לזימי".

ניאצו לו את קודשי באבא ביבי. גדי טאוב לפניו הזהיר מפני ריבונות של "אליטה פוסט-לאומית קטנה", מאוד כואב לדוקטור בצד שמאל. ואבישי בן חיים של ביבי מסדר מחדש את הקוביות שהתפזרו ומתנבא שתהיה "בריחת מצביעים בשמאל כשהמנהיג מזרחי", כאילו עמיר פרץ לא דבק באורלי לוי בת דוד לוי ששדדה מנדטים מ"העבודה" והעבירה לבן השכונות נתניהו, השורשים המזרחיים של אבא שלה.

מנגד גם העיתונאי הוותיק יוסי ורטר מ"הארץ" מאוכזב מרשימת העבודה לכנסת שבצמרתה צעירים, עם רוב לנשים, ומסיבות אחרות ולא פחות תמוהות. "אין בה שמות מרשימים או כוכבים מבחוץ שיעניקו לה את הזוהר שחסר לה או הארשת הממלכתית שהביאו ותיקיה עמר בר-לב ונחמן שי".

מתפקדי העבודה בעטו את בר לב ושי לפנסיה, והותירו רשימה נטולת ניסיון https://t.co/pMs4eWXF9w

— Haaretz הארץ (@Haaretz) August 10, 2022

עד שמפלגת העבודה נחלצה מנשל הקשישים כדי להיוולד מחדש לעתיד שונה, הוא אוחז בזנבה ומנער. זכותי לקטר, אף אני קשישה, אבל בניגוד אליו אני שמחה לראות מפלגה שמנסה להתנער מעפר ונותנת לצעירים הזדמנות. כי גם אם תיכשל, תדע שניסתה ולא התחדשה קוסמטית כמו הקונקורנציה בליכוד, נתניהו.

אב"ח מתנבא שתהיה "בריחת מצביעים בשמאל כשהמנהיג מזרחי", כאילו עמיר פרץ לא דבק באורלי לוי בת דוד לוי, ששדדה מנדטים מ"העבודה" והעבירה לבן השכונות נתניהו, השורשים המזרחיים של אביה

עכשיו נתניהו בקרב חייו מול לפיד, סימבה מיש עתיד מול האריה שהיה ראש ממשלה במאה הקודמת ומאז מסרב לפרוש לבינגו ולבילוי עם הנכדים. אפילו הילדZ נשלח למיאמי, זה מבגר אותו וגם מפריע לאמא להתחפש לאבא ולחזור לשלטון.

ראיתם אותו? חדש מהניילונים, קבבון ארוז בחליפה מהארון של ג'יימס פאקר, שיערו צבוע אפור-ורד בר ועל אפו רכובים משקפיי פריד אל עטרש. זה מאוד מצעיר אותו. ניסו לשווק אותו מגניב ויצא שנדליר. הזקן שיצא מהחלון ונעלם, חזר ולא יודעים מה יש לו, פעם מתדלק בתחנת דלק, פעם בועט בכדורגל וכמעט עפה לו הנעל כולל הרגל, בגילנו יש בעיות ברכיים, אבל הוא מורכב מחדש ואם לא ניזהר, בקרוב נראה אותו מוציא את התחת מחלון של מכונית נוסעת. כזה צעיר מגנוב, תבחרו בו.

ליכודניקים? יש לי מסר חשוב עבורכם >>https://t.co/5TGLNW4H4y pic.twitter.com/wpwTSTN17S

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) August 8, 2022

הזוהר העממי הליכודי שכה חסר לעיתונאי יוסי ורטר ולעוד כמה מאוכזבי העבודה שמספרם מתרבה מבחירות לבחירות, אינו אלא זוהר נכלולי שעוטף את המועמדים לפריימריז בליכוד וכה חסרים במפלגה שהקימה את המדינה. אתם יודעים, כל החגיגה העממית שהתקשורת, כמו הדוד המביך בחתונה, אוהבת לסקר בכתבות צבע שדומות זו לזו כדיסטל לזרקא, ראיתם אותם מחוללים? מין עממיקו שכזה.

כשאתה פוגש ישראלי בחו"ל: pic.twitter.com/d3pom7RXfb

— אורי צייטלין (פה וי כחול) (@uriel_tzaitlin) August 10, 2022

לא יודעים מה יש לו, פעם מתדלק בתחנת דלק, פעם בועט בכדורגל וכמעט עפה לו הנעל כולל הרגל, בגילנו יש בעיות ברכיים. אם לא ניזהר, בקרוב נראה אותו מוציא את התחת מחלון של מכונית נוסעת. כזה צעיר מגנוב

הקסם האפל של הדילים, קניית קולות בכסף שמחליף ידיים ותוצאה בשטח, כמו ח"כ לשעבר ציון פיניאן, לא נורא ששכחתם, שהודה כי נישא לכנסת על כנפי דילים קנויים. וגם ירון מזוז שהיה ח"כ כי השקיע בתבונה והפציע בכנסת כח"כ חלומות שהגשים את חלום הדמוקרטיה: כל אחד, אבל כל אחד יכול להיבחר בעבור חופן שקלים.

פתאום אתה מבין למה רשימת הרצים לפריימריז נראית כמו קלסתרון בתחנת המשטרה הקרובה. חוץ מבועז ביסמוט שזה עיוות אחר. עד לפני דקה ישב בפאנל של חדשות 12 כשגריר נתניהו במהדורת השבת, אם כי רק דוברי ג'יבריש הבינו מה הוא סח, כל השאר נשארו עם "נתניהו" ו"אם יורשה לי". והורשה לו ביג טיים, דני קושמרו היה רק סרח עודף שכיוון את התנועה במהדורה.

והנה, בעבודה יש חדש, אין לדעת לאן זה יוביל, אולי לשום מקום ואולי אלה בכלל פרפורי גסיסה, אבל הוותיקים נבעטו החוצה ובמקומם הגיעו, אללי, צעירים מדי. גם לי חסרים כמה זקנים כמוני שיירדמו על כיסאות עור הצבי בכנסת שלא פעם היא שיכון ותיקים (אהלן בנימין, באה לפה הרבה?) או עיר מקלט למי שסרח, אם אתה בליכוד, מפלגה נקייה מנשים אם אתה בש"ס, או סידור עבודה אם אתה בטלן ויש לך בכיס כמה דינרוס למתווך עם לב ציוני שיארגן לך את הפריימריז בליכוד.

עד לפני דקה ביסמוט ישב בפאנל חדשות 12 כשגריר נתניהו, אם כי רק דוברי ג'יבריש הבינו מה הוא סח. כל השאר נשארו עם "נתניהו" ו"אם יורשה לי". והורשה לו ביג טיים, קושמרו היה רק סרח עודף שכיוון את התנועה

נתניהו, בפרץ של ניקיון כפיים, הוציא ראש מקופת השרצים ודרש שלא יבחרו במועמד דוד לניאדו שהורשע בעבר בפריצה לבית קשישה, תקיפת שוטר ותקיפת אישה. בטעות, היא פשוט התנגדה. מצד שני נתניהו צודק, זה מרגיז. מה רע בשוחד מרמה והפרת אמונים בטעם של פעם?

למה לניאדו לא ראוי? כי הורשע בגין פריצה? אולי גם לו תפרו תיקים? למה אתה מגונן על הפרקליטות כשזה לא נוגע אליך? ומה עם ארז תדמור שהורשע בגין גניבת אמל"ח? זה פחות חמור מפריצה? איך אתה מדרג את הקו המוסרי של הפשיעה בליכוד? @netanyahu pic.twitter.com/Wk4zblcp36

— Barak cohen – ברק כהן (@barak1cohen) August 9, 2022

שלא לדבר על טענת ח"כ ימינה יום טוב כלפון, שנתניהו הציע לו שריון לשתי קדנציות ותפקיד שר אם יערוק לליכוד, אבל אלה בטח שמועות. נתניהו שלנו? אין מצב. גם אורלי לוי התנדבה לשים את מטבעות החסד של אבא על הגיליוטינה של באבא ביבי.

התחקיר של העיתונאית יולן כהן בחדשות 12 על הדילים תמורת כסף בפריימריז לליכוד נדחף למורד המהדורה כמו ילד שמתביישים בו. אפילו לא הטריחו את הפרשנים ירון אברהם ודפנה ליאל, לא נעים להביך אותם, או את עמית סגל שמגיב על כל ניד עפעף מצד שמאל, וכל סקר בחירות שהוא מעלה מלווה בעוויתות לא רצוניות שמעידות על מצבו של נתניהו בסקרים. אם סגל מרחף מעל הכיסא נתניהו יציב, ואם נפלו פניו – יאיר לפיד יכול להזמין אספרסו וללגום ברעש. עמית סגל הוא ברומטר מדוייק להשפעת קרני לפיד על ציפורני נתניהו.

לנוכח התחקיר אפילו אבישי בן חיים של ביבי רק ביבי ושום דבר פרט לביבי, התנודד רגע כמו ואזה על קצה שולחן, וחזר לתורת הגזע העברי:

"הם עדיין רודפים בלי רחמים את ישראל השנייה ומנהיגיה ומשתמשים בסטריאוטיפ האנטי-מזרחי המנמיך והעברייני ובהפצתו ככלי מרכזי לדה לגיטימציה".

ולא שוכח הפנייה לעמוד הנכון בספרו כי בכל זאת, צריך למכור סחורה.

התחקיר של העיתונאית יולן כהן בחדשות 12 על הדילים תמורת כסף בפריימריז לליכוד נדחף למורד המהדורה כמו ילד שמתביישים בו. אפילו לא הטריחו את הפרשנים ירון אברהם ודפנה ליאל, לא נעים להביך אותם

לכולם יש משהו למכור. החגיגה בעיצומה, בואו בהמוניכם, רק היום, רק אתמול ושלשום ומחר מחרתיים. תתמודדו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בבית המשפט העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (שנע בין 8 ל-12 ש"ח).

מדובר בקביעת מדיניות להכרעות בלא מעט תובענות ייצוגיות המתייחסות למחירים מופקעים, והיא עשויה, כך יש לקוות, להשפיע על החלטות התמחור של מונופולים גדולים בעת שהם קובעים את המחיר לצרכן בישראל.

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בביהמ"ש העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (בין 8 ל-12 ש"ח)

עניינו של פסק-דין גפניאל הוא בטענת התובע שמחיר הקוקה-קולה גבוה באופן בלתי הוגן ונקבע תוך ניצול מעמדה המונופוליסטי של החברה המרכזית לייצור משקאות.

את מה שרשות ההגבלים לא תעשה גם עוד עשר שנים, עושים עורכי הדין הפרטיים. סחתיין ענק לעורכי הדין רונן גרשט, אופיר נאור ושחר בן מאיר על ההישג המדהים הזה, בלי ציניות.
ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית נגד קוקה קולה על גביית מחיר מופרז https://t.co/zcRxB5yWYz via @calcalist

— Shaul Amsterdamski (@amsterdamski2) January 16, 2019

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות.

הלכתו של בית המשפט העליון היא לא פחות מאשר בשורה. עד לאחרונה ניתן לתבוע ספק מונופוליסטי על מחיריו רק אם הם טורפניים, כלומר נמוכים מעלויות הייצור. קיים קונצנזוס שמחיר שאינו מכסה את העלויות הוא מחיר הפסד הנובע מהתנהגות אסטרטגית במטרה לאלץ את מתחרי המונופול לצאת מהשוק. לא כך הוא הדין כאשר מדובר במחיר גבוה. כאשר מונופול קובע מחיר גבוה, ההנחה היא שיזמים עיסקיים יזהו הזדמנות להיכנס אל השוק ולהציע לצרכן מחיר תחרותי. גישה זו מניחה ש"השוק יעשה את שלו" ולכן אין עילה להתערב.

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות

הבעיה היא שהתיאוריה הכלכלית לא תמיד עובדת. במציאות הישראלית אנו מוצאים שווקים ריכוזיים ומחירים גבוהים שלאחרונה הולכים ומאמירים. בהשוואה לסל קניות ממוצע במדינות ה- OECD, מדינת ישראל נמצאת מזה שנים בפער לא מחמיא של כעשרים אחוזים כלפי מעלה. כלומר, הצרכן בישראל משלם עוד 20% בהשוואה לחבריו במדינות המפותחות. במוצרי טואלטיקה הפער הוא גדול יותר ועומד על 42%.

אירופה, חלוצה כתמיד בתחום דיני התחרות, יודעת להציב ליצרנים מונופוליסטיים תמרור עצור כנגד מחירים מופקעים. בפסק דין ותיק משנת 1978 בענין United Brands הורה בית הדין האירופאי לטרוף מידי ענקית הבננות האמריקאית הכנסות עודפות, שכן הסתבר שזו גבתה מחיר גבוה בהרבה במדינות אירופאיות "חזקות" (כמו גרמניה) בהשוואה למחירים במדינות "חלשות" (כמו אירלנד), וזאת ללא שונות בעלויות הייצור.

ארצות-הברית, לעומת זאת, מקדשת מדיניות ליברטיאנית ולא מתערבת במחירים. ידועה אמרתו של השופט השמרן סקליה בפרשת Trinko, לפיה מחירים מונופוליסטיים הם שם המשחק, וזה מה שדוחף את העסקים ליזום ואת הכלכלה קדימה.

אלא שמחירים מופרזים לא תמיד דוחפים את הכלכלה קדימה. הרגולטור הראשון שהכיר בכך אצלנו הוא פרופ' דיויד גילה, שפרסם בשנת 2014 גילוי דעת בתפקידו כממונה על ההגבלים העיסקיים, וקבע כי מחיר מופרז מהווה ניצול לרעה של מעמד המונופול. ואולם הדברים נותרו בגדר תובנה בלבד, שכן בשנת 2017 התחלף גילוי הדעת בעמדת הממונה מיכל הלפרין, שציננה את השימוש בעילה למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום, רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל.

פסק-דין גפניאל מייצר מסלול חדש ועצמאי, שכן הוא מאפשר לצרכנים ערניים לתבוע במישרין את המונופול המפריז, ללא תלות ברשות.

הממונה על ההגבלים לשעבר מיכל הלפרין, ציננה את השימוש בעילת מחיר מופרז של מונופול למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל

השאלה הקשה בסוגייה היא, אם דרושה התערבות על מנת לתקן כשלים תחרותיים או שיש לתת לכוחות השוק לפעול בעצמם. כב' השופטת ענת ברון אימצה גישה מתערבת-זהירה, והורתה על מבחן דו שלבי:

1. בשלב ראשון, יש לקבוע אם המונופול גובה מחיר גבוה באופן משמעותי מהמחיר התחרותי. זו איננה שאלה פשוטה והיא מצריכה חישוב והערכה. ניתן להיעזר במבחנים שונים: מבחן העלויות, מבחן ההשוואה למוצרים מתחרים ומבחן הרווחיות של המונופול.
2. בשלב שני יקבע אם המחיר המופרז הוא גם בלתי הוגן, ונטל ההוכחה עובר למונופול. המונופול יוכל להוכיח שיש הצדקה למחיר המופרז, למשל אם השקיע באופן חריג, אם קיים סיכון רב בפעילות העסקית, או שהציבור מפיק מהמוצר היקר תועלת מיוחדת.

האפשרות לגבות מחיר-מופרז-אך-הוגן מצביעה על גישה זהירה, המעדיפה אי התערבות על פני התערבות שגויה, שעלולה להחליש תמריצי ייצור. כמו כן, מחיר גבוה מהווה סיגנל שהשוק כדאי ליזמים, ולכן קיימת תקווה שבסופו של דבר כוחות השוק יפעלו לתיקון המחיר הגבוה.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים. דו"ח מרכז המחקר של הכנסת עמד על כך שנתח השוק של חמש קמעונאיות המזון הגדולות בשנת 2019 עמד על 67.3%. ה- big five שלנו הם אותם שמות מוכרים: תנובה, שטראוס, אוסם, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, יוניליוור ישראל.

לא קיים פתרון קסם להתמודד עם מצבים של העדר תחרותיות. אפשרות טובה היא להנמיך חסמי כניסה, למשל על דרך של ביטול מכסים ומגבלות יבוא. ואולם דו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 הראה שהפחתת מכס לא תמיד מגולגלת לצרכן, בשל התופעה של יבואנים בלעדיים. ולמרות המחאה החברתית המפורסמת של קיץ 2011, לא נוכל לסמוך על חרם צרכנים כגורם מרסן. לכן, לפעמים אין ברירה, אלא לומר למונופול שהמחיר שלו עבר את הגבול.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים

יש לזכור שקוקה-קולה אינה עוד מוצר "סטנדרטי". למרות שהמשקה אינו נמנה על מוצרי בריאות, הוא ממשיך להיות מדורג גבוה מזה עשרות שנים ברשימות המותגים החזקים ביותר, בין השאר הודות לאסטרטגיות פרסום ושיווק מרשימות. קוקה-קולה אינו רק משקה; הוא אייקון של תרבות גלובלית. זהו מעמד מחייב. יש להסתכל על מקרה קוקה-קולה כמקרה לדוגמה המכוון את רשות התחרות בישראל לעצב מדיניות פרו-אקטיבית, ותמרור אזהרה למונופולים הגדולים: להישמר מפני חמדנות מחירים יתרה.

ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.

ד״ר דנה נייער היא חוקרת במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, מתמחה ביזמות, עסקים קטנים, כלכלה התנהגותית, וקבלת החלטות. בעלת תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה מאוני' ת"א, תואר שני במנהל עסקים מאוני' ת"א ותואר שלישי במנהל עסקים מאוני' בן גוריון.