1

צל"ש לווילנר ומינץ

לשופטים יעל וילנר ודוד מינץ מגיע צל"ש, על התנהלות שיפוטית ראויה להערכה.

ערב חג הסוכות פרסם בית המשפט העליון את פסק דינו בערעורה של מפלגת בל"ד על פסילתה מהתמודדות בבחירות על ידי ועדת הבחירות המרכזית. פסק הדין עצמו לא היווה הפתעה, שכן כבר במעמד הדיון בערעור, ימים אחדים קודם לכן, התברר שבבקשת הפסילה היא לקונית ודלה בראיות באופן קיצוני, ולמעשה אין בה דבר שעשוי להצדיק פסילתה של רשימה מהתמודדות בבחירות.

מה שכן הפתיע, במידת מה, היא העובדה שפסק דינו של העליון ניתן פה אחד – כל תשעת השופטים בהרכב המורחב החליטו לקבל את ערעורה של בל"ד, ולהתיר לה להתמודד בבחירות.

מה שכן הפתיע, במידת מה, היא העובדה שפסק דינו של העליון ניתן פה אחד – כל תשעת השופטים בהרכב המורחב החליטו לקבל את ערעורה של בל"ד, ולהתיר לה להתמודד בבחירות

הסיבה לכך היא פסק דין שניתן בשנת 2019 בבית המשפט העליון, גם אז בסוגיית התמודדותה של בל"ד בבחירות – והחובה שראו לעצמם שופטי ההרכב כעת להכפיף עצמם לפסק הדין שניתן לפני שלוש שנים.

שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

היות שכלל חברי ההרכב שדן כעת בערעור בל"ד, הסכימו שאין בבקשת הפסילה החדשה שהוגשה הפעם נגד המפלגה כל ראיה שיש בה כדי לחדש משהו בהיבט העובדתי לעומת מה שנפסק כבר ב-2019 – מלבד עצם היפרדותה של בל"ד מהרשימה המשותפת – מבחינת השופטים השאלה האמיתית שעמדה על הפרק הייתה מה מעמדו של פסק הדין שנתן בית המשפט העליון עצמו, בהרכב מורחב, בסיבוב הקודם.

השופטת יעל וילנר, שישבה בערעורה של בל"ד כעת, לא השתתפה בהרכב שישב בערעורי הבחירות ב-2019. היא לא נמנעה מלכתוב בפסק דינה כי אילו הייתה יושבת בהרכב ב-2019, הייתה מצטרפת לאותם שופטים שתמכו בפסילתה של בל"ד. ואולם, הוסיפה:

"למרות דעתי כי היה בראיות שהוצגו בהליכים קודמים בעניינה של בל"ד כדי להצדיק את מניעת השתתפותה בבחירות לכנסת, משעה שבית משפט זה, בהרכב מורחב, פסק באופן שונה, מרכינה אני ראשי לפני ההלכה שנקבעה זה לא כבר".

השופט דוד מינץ הגדיל לעשות אפילו יותר. הוא, בניגוד לווילנר, דווקא ישב באותו הרכב ב-2019 שאישר את התמודדותה של בל"ד, והיה היחיד שהחזיק בדעת מיעוט, שלפיה יש לפסול את בל"ד. כך כתב אז:

"בניגוד לדעת חבריי, אני סבור כי אין מקום לספק כי רשימת בל"ד חותרת בגלוי תחת היותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ותומכת בריש גלי במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

ניכר היה, בפסק הדין החדש, כי למינץ לא קל לאשר כעת את התמודדות הרשימה שבעבר מצא כי היא חותרת תחת ערכיה היסודיים ביותר של המדינה.

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כך כתב מינץ בהחלטתו הפעם:

"דעתי הייתה והיא כך גם היום, כי יש לאשר את החלטת ועדת הבחירות לפסול את רשימת בל"ד. אלא שאחרי כל זאת, שעה שהוכרע זה מכבר על ידי בית משפט זה ברוב דעות (ובניגוד לעמדתי בדעת יחיד) כי אין בחומר שהוצג כדי להביא לפסילתה של בל"ד, מסכים אני עם חברתי השופטת וילנר כי אין מנוס אלא מקבלת הערעור".

אין זה עניין של מה בכך. שני השופטים, שעמדתם לגופם של דברים ברורה וחד-משמעית, בחרו לשים בדרגת חשיבות גבוהה יותר את עקרון כפיפותו של בית המשפט העליון לתקדימיו-הוא.

אין הוראה כזאת בחוק: כל שופט בעליון רשאי, פורמלית, לסטות מתקדימי בית המשפט העליון בכל יום. אך השופטים מכבדים את העיקרון שבית המשפט צריך לדבר ככל האפשר בקול אחד, שאחרת הוא עלול להפוך, כפי שאמר השופט משה זילברג ז"ל, מבית משפט

2

אג'נדה, לא תעמולה

השאלה האם התוכן המשודר בערוץ 14 יכול להיחשב לעשייה עיתונאית, היא שאלה פתוחה. אין דרך להכריע באופן מוחלט בשאלה האם כלי תקשורת עוסק בעשייה עיתונאית לגיטימית תוך שהוא אוחז בעמדה ואפילו באג'נדה פוליטית מובהקת; או שהוא מתחזה לכלי תקשורת תוך שלמעשה הוא מפעיל ערוץ תעמולה או אמצעי לשטיפת מוחו של הציבור.

צילום מסך משידורי ערוץ 14

אך ללא קשר לשאלה ביחס לערוץ 14, החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, מיום חמישי האחרון, לדחות את עתירת מפלגת יש עתיד להכריז על ערוץ 14 "גוף פעיל בבחירות", היא החלטה נכונה שיש בה חיזוק לעקרונות בדבר חופש העיתונות.

עמדתו של עמית הביאה הפעם להגנה על ערוץ 14. בעתיד היא עשויה לשמש להגנתו של כלי תקשורת אחר.

ההגדרה "גוף פעיל בבחירות" וההגבלות החלות על גוף כזה, הוכנסו לחוק מימון מפלגות בשנת 2017, בעקבות פרשת תנועת V15. עיקרו של התיקון לחוק: רצון למנוע מעקף של כללי הגבלת מימון תעמולת הבחירות באמצעות גופים ועמותות חיצוניים.

בהתאם לחוק, גוף או אדם כלשהם מנועים מלבצע "פעילות בחירות" בהיקף כספי שמעל 104 אלף שקלים, אלא לאחר שנרשם כדין אצל מבקר המדינה כ"גוף פעיל בבחירות".

מתוך הפינה "הלפיד והיפוכו" בערוץ 14 (צילום: יוטיוב, צילום מסך)

לפני כשלושה שבועות פנתה יש עתיד ליו"ר ועדת הבחירות, בדרישה כי יורה על רישומו של ערוץ 14 כ"גוף פעיל בבחירות". בעתירתה נטען כי "במשך תקופה ארוכה פועל ערוץ 14 בצורה אגרסיבית, החורגת מכל קנה מידה סביר של עיתונות, לתקוף את יש עתיד ומפלגות נוספות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית; ולרומם את מפלגת הליכוד ואת העומד בראשה, ח"כ נתניהו. שידורי ערוץ 14 מכילים תכני תעמולה מובהקים".

עמית קבע כי לא ניתן להחיל את הוראות החוק על כלי תקשורת, ובנוסף כי לא ניתן לקבוע שערוץ 14 עשה פעולות המוגדרות בחוק כ"פעילות בחירות" – יצירת מאגר עם פרטים מזהים של בוחרים; הסעת בוחרים ביום הבחירות; פנייה ישירה לבוחרים בעלי עמדות פוליטיות מסוימות שמטרתה להשפיע עליהם; או תעמולה באמצעות "מודעות פרסום".

כדי להכריע בעתירה, נדרש השופט עמית לטבול את קצות אצבעותיו השיפוטיות במונחי יסוד מעולם העיתונות. ראשית הוא ביקש לחדד את ההבדלים שבין אובייקטיביות לאג'נדה לתעמולה.

"אמצעי התקשורת אינם מחויבים לדיון נטול פניות (אובייקטיביות); אף אפשר שיהיה להם סדר יום ציבורי שהם מעוניינים לקדם (אג'נדה)", כתב. כלי תקשורת, אפילו כאלה בעלי אג'נדה מובהקת, שמקצים מקום או זמן שידור גם לבעלי עמדות אחרות – אינם ערוצי תעמולה, גם אם הם בעלי אג'נדה.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, 15 בספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עמית דחה את הטענה העובדתית שערוץ 14 משמש ערוץ תעמולה בלבד, אך בהחלטתו הוא הניח יסודות לקביעות עתידיות, שעשויות לזהות פעילות בחירות המתחזה לפעילות תקשורתית.

"שליטה של רשימה זו או אחרת באמצעי תקשורת, אם במישרין ואם בעקיפין", הוא כתב, "תוך שימוש בבעלי הון שעוצמתם הכלכלית מאפשרת להם לממנו, עלולה להשפיע באופן בלתי הוגן על דעת הקהל, להקנות יתרון בשוק הדעות לאחד הצדדים, ובכך לפגוע בחופש הבחירה ובהליך הדמוקרטי".

בהחלטה נקבע כי לא בכדי הגדיר המחוקק באופן מצמצם את המעשים שייחשבו ל"פעילות בחירות". מאחר שערוץ 14 משדר לכלל האוכלוסייה (בנפרד מהשאלה מי הצופים שאכן בוחרים לצפות בו) הרי שהוא אינו פונה ל"בוחרים בעלי עמדות פוליטיות מסוימות". ומאחר שתוכן שידוריו של הערוץ איננו בגדר "מודעות פרסום"  – הרי שהוא אינו עוסק ב"פעילות בחירות".

כפי שעולה מהדיונים שהתקיימו בכנסת בטרם תוקן חוק מימון מפלגות, המחוקקים ביקשו להימנע במפורש מכך שההסדר בדבר "גוף פעיל בבחירות" יוחל על כלי תקשורת.

אולפן ערוץ 14, מם של אורן אדלר

מאחר שערוץ 14 לא ביצע אף לא אחת מהפעולות שהחוק הגדיר כ"פעילות בחירות", הוא לא יכול להיחשב כ"גוף פעיל בבחירות", וכך גם כל כלי תקשורת – להבדיל מגופים המתחזים לכלי תקשורת – שעשויות להתעורר נגדו טענות בעתיד.

3

עתירה אסורה, עתירה מותרת

נראה כי יוזמתו של השופט נעם סולברג לחסום את דרכן של עתירות ציבוריות לבג"ץ, בדרך לגניזה. מדובר בעילת סף חדשה שהגה סולברג לפני כחצי שנה, ובמסגרתה נמחקות או נדחות על הסף עתירות ציבוריות בנושאים שבהם כבר יש עתירה תלויה ועומדת בבית המשפט. לרעיון הזה הצטרפו כמה משופטי העליון, אך טרם התברר אם הוא נקלט אצל השדרה המרכזית של השופטים.

כעת נראה כי היוזמה – שזכתה לכינוי "הלכת כספי" מאחר שהיא נולדה במסגרת אשכול עתירות שהוגשו בתקופת הגל האחרון של הקורונה, שהראשונה שבהן נקראה על שמו של העותר הראשון, הזמר מתי כספי – נזנחת, או לפחות ננקטת באופן סלקטיבי.

בשבועיים האחרונים הוגשו ארבע עתירות נגד ההסכם בדבר תיחום גבול ימי בין ישראל ללבנון, עתירות שאמורות להגיע לדיון ביום חמישי הקרוב, עוד בטרם אישור ההסכם בממשלה.

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אף שמדובר בארבע עתירות, שכמעט כולן חוזרות זו על טענותיה של זו, אף לא אחת מהן נמחקה או נדחתה.

הגדיל לעשות השופט יחיאל כשר, שקיבל לידיו ביום חמישי האחרון, כשופט תורן, את העתירה הרביעית במספר, שהגישו ח"כ איתמר בן-גביר ומפלגתו "עוצמה יהודית", לאחר שכבר נקבע דיון בשלוש העתירות האחרות.

תוך התעלמות נונשלנטית מ"הלכת כספי" של סולברג, הורה כשר כי גם העתירה הרביעית תצורף לשלוש האחרות, ותובא לדיון בפני ההרכב.