מי שהגיע לפנות בוקר למטה הליכוד בבנייני האומה חש קצת מוזר. ראש הממשלה הנבחר – כנראה – בנימין נתניהו לא התאים את עצמו לרוח המיליטנטית שנשבה בקהל.
במהלך שעות הלילה זרמו למקום מאות פעילים, רבים מהם הגיעו טעונים מחגיגות הניצחון של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר שהתקיימו בקרבת מקום. שוחחתי איתם לפני שנתניהו הגיע. כולם דיברו שם על המכה שחטף השמאל, על חיסול המערכת המשפטית, על יד קשה על הערבים, על השנאה לתקשורת ועל ריבונות ביהודה ושומרון.
הם ציפו למסרים דומים גם מנתניהו, אבל הוא סירב ליישר קו. הנאום שלו היה זהיר ומדויק, מתון ומפויס, קצת שונה מנאומי תוכחה ונקמה ששמענו מנתניהו בעבר, גם במוצאי ימי בחירות קודמים.
נדמה שנתניהו נבהל מעצמו ומהקואליציה שתעמוד לצידו בימים אלה, זו שהביאה אותו עד הלום. הוא הקפיד כל חייו הפוליטיים להתרחק מהימין הקיצוני, ואם הייתה מפלגה כזו לצידו, הוא דאג לאזן אותה מהמרכז ואפילו משמאל.
היום אין לו את משה כחלון ו"כולנו" ואת נפתלי בנט ו"ימינה". יש לו את הציונות הדתית בראשות סמוטריץ ועוצמה יהודית בראשות בן-גביר, שתי מפלגות חרד"לית עם אלמנטים כהניסטים שחברו לרשימה אחת אשר חיסלה לגמרי את הנוכחות הפוליטית של הדתיים-לאומיים לייט ואת המפלגות החרדיות הסקטוריאליות.
זו תהיה הקואליציה של נתניהו ועליה הוא יבסס את הממשלה והקבינט שלו. מה הפלא שהוא ניסה אתמול לשדר בנאומו משהו אחר, לא הזכיר במילה את המערכת המשפטית והבטיח את "הורדת הלהבות בשיח הלאומי", וגם שלום פנימי ומדיניות מאוזנת. זו כנראה הדרך להרגיע ציבור ענק במדינה שנרתע היום מהסיטואציה החדשה, ולפנות לשותפים מעבר למתרס, אולי לבני גנץ.
הוא ניסה אתמול לשדר בנאומו משהו אחר, לא הזכיר במילה את המערכת המשפטית והבטיח את "הורדת הלהבות בשיח הלאומי", וגם שלום פנימי ומדיניות מאוזנת
נתניהו נכנס לתוך סיוט שלטוני אבל מוצא כאן גם פתח לחיסול/ביטול/מזעור המשפט שלו, וזה מה שמעניין אותו באמת. אם אכן הוא יהיה ראש הממשלה בסוף ספירת הקולות, יהיה מרתק לעקוב אחרי המהלכים שלו.
נתניהו יצטרך לטפח את השותפים הקיצוניים, להיכנע לדרישות ולגחמות שלהם בכל התחומים, להעניק להם תיקים בכירים, לשלב אותם בקבינט, והם כמובן יקדמו את החוקים המשפטיים שכל כך נוחים לו.
נתניהו יצטרך במקביל לתמרן עם הממשלה שלו מול החברה בישראל ומול הקהילה הבינלאומית, שתעמיד אותו ואת הממשלה שלו בשורה אחת עם מנהיגים כמו ויקטור אורבן בהונגריה וג'ורג'ה מלוני באיטליה, ותעקוב אחרי כל צעד בשבע עיניים. היה צריך רק לראות את כמות התקשורת הזרה שהגיעה לחגיגות הניצחון של איתמר בן-גביר במטה שלו במלון וורט בירושלים.
נתניהו יצטרך במקביל לתמרן עם הממשלה שלו מול החברה בישראל ומול הקהילה הבינלאומית, שתעמיד אותו ואת הממשלה שלו בשורה אחת עם מנהיגים כמו ויקטור אורבן בהונגריה וג'ורג'ה מלוני באיטליה
בן-גביר היה החלוץ המרכזי של נתניהו בבחירות האלה. הוא הבקיע לו את הדרך למקומות שבהם הימין היה עדיין סמל לאכזבה ואדישות. בן-גביר הביא לקלפי עשרות אלפי מצביעים, בעיקר צעירים, לא כולם ימניים. הוא אחראי גם לזינוק הפנומנלי של הציונות הדתית בגרסה הקיצונית ביותר שלה לסביבות ה-14 מנדטים.
כאשר בן-גביר – שהודה בנאום הניצחון שלו לבנצי גופשטיין, חברו לישיבת הרעיון היהודי של הרב כהנא – יתבע את התיק לביטחון פנים, נתניהו עלול להסתבך אם יסרב לו. כך גם עם סמוטריץ', שדורש את תיק המשפטים. עם הבכירים בליכוד – דוד אמסלם, למשל – נתניהו יוכל להסתדר. הם לא יפילו לו את הממשלה אם לא יקבלו תיק. מקסימום יישבו בכנסת ויעשו לו צרות משם.
לפני כשבועיים העליתי כאן את האפשרות הבאה: נתניהו ישתמש בשותפים החדשים שלו בן-גביר וסמוטריץ' – ואחרי שיעבירו את החוקים המשפטיים שנוחים לו, הוא יפרק את הממשלה שהקים וילך לבחירות. נתניהו יסביר כי השותפים שלו קיצוניים מדי, מן הסתם.
לפי שעה, המחנה הימני בראשות נתניהו מאוחד והומוגני, הרבה יותר מאשר הגוש שעמד מנגד, וזהו כנראה המפתח לניצחון הגדול שעומד בפתח. נתניהו היה המנהיג המוסכם על כל חלקי הגוש, הוא ידע לעשות את החיבורים הנכונים בתוכו ואת הסכמי העודפים הנדרשים.
ראש הממשלה יאיר לפיד לא הצליח למקסם את קולות המצביעים בגוש שלו, התעמת ללא הרף עם שותפיו במרכז ובשמאל וכשל כנראה במאמצים הגדולים שהשקיע לעידוד הצבעה בחברה הערבית.
לפיד לא הצליח למקסם את קולות המצביעים בגוש שלו, התעמת ללא הרף עם שותפיו במרכז ובשמאל וכשל כנראה במאמצים הגדולים שהשקיע לעידוד הצבעה בחברה הערבית
לפיד ייחל לתיקו בין-גושי 60:60, ואם זו תהיה תמונת המצב אחרי ספירת כל הקולות, זה ייחשב לו לניצחון גדול. זאת, למרות שנלך אז לבחירות שישיות, קרוב לוודאי. בינתיים הוא יכול להתנחם בהישג מצוין של מפלגתו, יש עתיד, שזינקה במדגמים ל-23 מנדטים, גם אם זה על חשבון השותפות בגוש.
לפיד לא יהיה ראש הממשלה, אבל יעמוד בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת ויכול לראות אולי בחיסולה של מרצ התוצאה של קמפיין המפלגה הגדולה שניהל, ועליו התחרט מאוחר מדי.
מילה אחרונה על בני גנץ והמחנה הממלכתי. הציבור לא קונה שעטנז. זוהי מפלגה שקמה אד-הוק, עם חיבורים לא טבעיים בין ימין ושמאל מדיני וטרמפיסטים שעלו על העגלה אבל לא הובילו אותה לשום מקום.
מילה אחרונה על בני גנץ והמחנה הממלכתי: הציבור לא קונה שעטנז. זוהי מפלגה שקמה אד-הוק, עם חיבורים לא טבעיים בין ימין ושמאל מדיני וטרמפיסטים שעלו על העגלה אבל לא הובילו אותה לשום מקום
בישראל 2022, שני רמטכ"לים לשעבר, גנץ וגדי איזנקוט – אחד מהם שר ביטחון מכהן – לא מצליחים לנצח מפלגה כמו הציונות הדתית, בראשם עומדים סמוטריץ' ובן-גביר, ועוד בבחירות שהנושא העיקרי בהן הוא ביטחון חיצוני ופנימי. משהו השתבש כנראה גם בכושר האבחנה הלאומי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוביבי לא ביבי, זה הכל שטויות במיץ עגבניות. ישראל מתבגרת ועם יתרונות הדבר, יש גם חסרונות: המנהיגים כולם מדושני עונג, חיים ברמת חיים של קיסרים, וחשבונות הבנק מפוצצים בבוכטות, והרכוש – נדל"ן, חברות, עסקים, ועוד. בעל הסולם מכוון לשיוויון מלא בכל האנושות, ושעניין הכסף יהיה לצרכים מינימליסטיים לקיום ותו לא (עניין הרווח העיסקי צריך להיות אך ורק לטובת הסביבה, 'לא יגונה ולא ישובח' צריך להיות המוטו של הכלכלה האישית). מכת הקורונה היא אחת מתוך רצף, אשר 10 המכות של מצרים ילמדו אותנו משהו על גאווה, על חוסר אחריות, ובעיקר – יראת ה', שמשמעותה – כבוד לאמא אדמה או כדה"א וכו', הבנה שביכולתה להפוך הכל ברגע. דרעי זה לא יהדות!