"פרשת אבי מעוז", אותה כוונה להקים רשות ל"זהות יהודית־לאומית" בראשות יו"ר נעם הגזענית וההומופובית – שתתערב בתכני החינוך – מסעירה את הציבור יותר מכל סוגיה פוליטית אחרת. בעולם עוקבים בדאגה אחרי מהלכי הממשלה המתגבשת בשטחים; בישראל עסוקים יותר במהלכים כלפי פנים.

העובדה שמעוז – שומר מצוות ובוגר החינוך הממלכתי־דתי – נכנס לקואליציה עם ייצוג דתי גדול מאי־פעם מגבירה את הסערה. חילונים ליברלים רואים את תוכניותיו כמהלך במתקפת הדתה וכפייה.

מעוז ותומכיו בליכוד ובציונות הדתית מציגים את תוכניותיו דווקא כמאבק של הרוב ב"כפייה" וב"הנדסת תודעה" מטעם ה"פרוגרסיביים" שהשתלטו, כביכול, על מערכת החינוך.

מעוז אמר בכנסת ביום זכויות הילד: "זכותו של כל ילד להתחנך בהתאם לערכים ולאמונות הוריו. מישהו שאל את ההורים אם הם מוכנים שיטרללו את ילדיהם על מגדרים שונים ומשונים? האם במשרד החינוך הפנימו את תוצאות הבחירות?"

תכני החינוך הממלכתי־דתי נקבעים במועצת החמ"ד – מועצה בת 14 חברים, כולם דתיים־לאומיים בעלי מעמד בחברה הדתית, חלקם רבנים, שנבחרים בהתייעצות עם רבנים

ח"כ אבי מעוז בנאום הבכורה שלו בכנסת בכנסת, 21 באפריל 2021 (צילום: דוברות הכנסת – דני שם טוב)

לעמדת מעוז אין בסיס עובדתי מוצק. הממשלה המתגבשת מייצגת רק כמחצית מהציבור – ורק מיעוט מקרב הציבור היהודי־חילוני – ומעוז לא הציג ראיות כי רוב החילונים תומכים בתוכניותיו. ה"מרד" שהכריזו ראשי עשרות רשויות – בלחץ התושבים – מלמד על ההיפך.

ודוק: הרשות תוכל להתערב רק בתכני החינוך הממלכתי ולא בממלכתי־דתי. זאת משום שחינוך הממ"ד נהנה מאוטונומיה בתכני הלימוד שלו. חוק החינוך הממלכתי קובע כי החינוך הממ"ד מתנהל באופן עצמאי. תכניו נקבעים במועצת החמ"ד – מועצה בת 14 חברים, כולם דתיים־לאומיים בעלי מעמד בחברה הדתית, חלקם רבנים, שנבחרים בממשלה בהתייעצות עם רבנים.

לדברי יו"ר מועצת החמ"ד הרב פרופסור יהודה ברנדס, "המדינה מכירה באוטונומיה של המערכת הממלכתית־דתית. תכנים שלא עוברים אישור של מנהל ומועצת החמ"ד לא נכנסים לכיתות.

"בחינוך הממלכתי־דתי מתקיימת, ברוך השם, עצמאות פדגוגית מלאה, על פי חוק", מוסיף הרב אבי גיסר, ששימש כיו"ר מועצת החמ"ד מ־2007 ועד אוקטובר השנה. "המועצה היא חומת מגן שיכולה למנוע מכל תוכנית, בכל תחום, להיכנס לבתי הספר".

הרב פרופסור יהודה ברנדס (צילום: באדיבות המרואיין)

עקרונות החינוך הממלכתי מוגדרים בחוק החינוך, ואילו עקרונות החינוך הממ"ד מוגדרים במסמך "חזון החמ"ד", שחיברה מועצת החמ"ד.

קל להבדיל בין שני המסמכים. אומנם, שניהם קוראים לחנך ל"אהבת ישראל", "אהבת הארץ", "התנדבות" ו"מצויינות", אבל בחזון החמ"ד מופיעים גם חינוך ל"יראת שמים" ו"תורה ומצוות", שאינם מוזכרים בחוק החינוך.

ואילו חוק החינוך כולל מטרות חינוכיות שאינן בחזון החמ"ד: "דמוקרטיה", "זכויות אדם", "חירויות", "שמירת החוק", "שוויון הזדמנויות", "יצירתיות", "אומנות", "מדע", "ביקורת", "סקרנות", "מחשבה עצמאית", "עידוד השונה", "חתירה לשלום", "הכרת השפה והתרבות הערבית" וכן "שירות בצה"ל או שירות לאומי".

לפי גיסר וברנדס, הטענות על מעוז על "המגמות הפרוגרסיביות" שהשתלטו, כביכול, על מערכת החינוך, התוכנית שלו והוויכוח אודותיה נוגעים רק לחילונים ולא רלוונטיים לממ"ד. גיסר: "רוב מוחלט של תוכניות הלימוד שבמחלוקת ממילא מוצעות רק לחינוך הממלכתי".

בחינה לעומק של המתרחש בממ"ד מעלה דברים אחרים. החברה הדתית־לאומית מושפעת מהחברה החילונית ומתהליכים שמתרחשים בכל העולם

הרב אבי גיסר (צילום: ברוך גרינברג)

אולם, בחינה לעומק של המתרחש בממ"ד מעלה דברים אחרים. החברה הדתית־לאומית מושפעת מהחברה החילונית ומתהליכים שמתרחשים בכל העולם.

משיחה עם אנשי חינוך דתיים עולה שהיחס בכיתות ובישיבות הממ"ד למעמד האישה, למיניות, ללהט"בק, ללא־יהודים ולזרמים לא־אורתודוקסים ביהדות עוברים שינויים עמוקים. התכנים עדיין עשויים להיראות שמרניים להחריד לחילונים ליברלים, אבל מזווית דתית אפשר להבין מדוע שמרנים־קיצונים כמו אנשי ישיבת הר המור, שאליה שייך מעוז, מרגישים ש"הפרוגרסיביות" מאיימת לפלוש לעולמם.

החינוך הממלכתי־דתי אינו מיקשה אחת, ומתחלק לישיבות ולתת־זרמים שונים. ברנדס: "החמ"ד מגוון. דתיים נוטים להתפלג ולהקים מוסדות חינוך של הפלג הספציפי שלהם. למוסדות יש אוטונומיה רחבה לקבוע תכנים, נוסף על האוטונומיה של החינוך הדתי כולו".

חלק מתת־הזרמים פתוחים יותר להשפעת השינויים בעולם, ואחרים – בזרם ה"חרד"לי" – פוסלים אותם. בין תת־הזרמים יש ויכוחים ומאבקי כוח, שמתנהלים בגלוי והופכים לעיתים לסערות תקשורתיות. נראה כי המהלכים של מעוז מופנים קודם כל פנימה, למאבקים בתוך העולם הדתי.

החינוך הממלכתי־דתי מתחלק לישיבות ולתת־זרמים עם אג'נדות שונות. חלקם פתוחים להשפעת השינויים בעולם ואחרים פוסלים אותם. יש ביניהם מאבקי כוח שלעיתים הופכים לסערות תקשורתיות

חרד"לים בחגיגות שמחת תורה בישיבת הר המור, 2018 (צילום: Aharon Krohn/Flash90)

"אנחנו מקבלים תלמידים להט"בקים"

היחס ללהט"בק עומד במרכז סערת מעוז. הרב צבי טאו, ראש ישיבת הר המור והמנהיג הרוחני של נעם, הוא הומופוב שכינה את הלהט"בק "סוטים" ו"נוראיים". טאו מייחס ללהט"בק – כמו גם לנשים הפמיניסטיות – כוחות דמוניים שמאפשרים להם לשלוט בעולם באופן סמוי מן העין.

לדבריו, "יש 'ממשלת עומק' שבלי שאתה יודע משתלטת על התרבות, האקדמיה, החינוך, המשפט וצה"ל" ולכן "אסור לרפא" את הלהט"בק. מעוז אומנם לא מתבטא כך, אך הרעיונות הללו מהדהדים בדבריו.

לפי טאו, "יש 'ממשלת עומק' שבלי שאתה יודע משתלטת על התרבות, האקדמיה, משרד החינוך, משרד המשפטים, צה"ל"

כדוגמה נלעגת ל"טרלול" ש"נכפה" כביכול על ההורים והתלמידים, מעוז הביא חוזר שהוציא לאחרונה משרד החינוך, המנחה מורים לפנות לתלמידים בכינוי הגוף (לשון זכר או נקבה) לפי בחירתם – ולבחון ברגישות את סידורי הלינה לטרנסג'נדרים בטיולים.

לדברי ברנדס: "המסמך הזה חל על החינוך הממלכתי ולא מחייב את החמ"ד. אני לא רואה שום אפשרות שתהיה חובה לשאול ילדים על כינויי גוף בחמ"ד".

הרב צבי טאו (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

איזה מהתוכניות החינוכיות הקשורות ללהט"בק, שמעוז יוצא נגדן, נכנסות לבתי ספר דתיים?
"לא מכיר כאלה".

עם זאת, לדברי ברנדס, "יש ציפייה במשרד החינוך שהחמ"ד יגבש מדיניות בנושאי הלהט"בק. בחמ"ד אין מדיניות סדורה ואחידה בנושא, אלא קשת התייחסויות. הגישה במיינסטרים היא לא להפוך את הנושא לדגל אלא להתמקד בצורך של הפרט שיקבלו אותו ויעזרו לו להתמודד".

משיחות עם אנשי חינוך בשטח עולה שיש הכרה גוברת בקיומם ובצרכיהם האנושיים של הלהט"בק בחינוך הדתי. "יש התקדמות גדולה ביחס ללהט"בק בכיתות", אומר מורה המלמד 25 שנה בישיבות תיכוניות בחמ"ד, וניהל ישיבה כזאת.

לדבריו, "אנחנו במתח מובנה בעניין הלהט"בק. מצד אחד, יש אמונה וגישה ערכית שזה אסור. מצד שני, 'התורה, דרכיה נעם', ויש בכיתה תלמידים, שהם בני אדם, עם נטייה חד־מינית וצריך לקבל אותם כמו שהם. מה שלא היה קיים בעבר כשהדברים הודחקו מחוץ לתודעה.

"יש ציפייה במשרד החינוך שהחמ"ד יגבש מדיניות בנושאי הלהט"בק. בחמ"ד אין מדיניות סדורה ואחידה בנושא. הגישה במיינסטרים היא להתמקד בצורך של הפרט שיקבלו אותו"

הרב ארלה הראל וחברי הקהילה הדתית הגאה בכנס יום הסובלנות הדתית (צילום: חברותא, הומואים דתיים. ויקימדיה)

"כשתלמידים פונים לצוות ואומרים לנו שהם הומוסקסואלים, קודם כל אני אומר להם שיהיו בטוחים לחלוטין שאנחנו מקבלים ולא שופטים אותם; שהיחס אליהם לא משתנה ושעצם הנטייה שלהם טבעית ולא אסורה או פסולה.

"אני מדגיש בפניהם: התורה אוסרת משכב זכר, אבל לא אוסרת על הרצון למשכב זכר ואת הנטייה לכך. אוסרת לעשות, לא להיות מה שהם. נוסף על כך אני מדגיש שזה לא תפקידי להגיד להם מה לעשות".

"כשתלמידים אומרים לנו שהם הומוסקסואלים, קודם כל אני אומר להם שיהיו בטוחים שאנחנו מקבלים אותם. הנטייה שלהם טבעית ולא פסולה. התורה אוסרת על משכב זכר, לא על הרצון ועל הנטייה"

אלה דברים שנאמרים בשקט או גם מול הכיתה?
"גם מול הכיתה, בשיעורים, בלי קשר לתלמיד מסוים".

וככה זה בכל הישיבות ובתי הספר?
"בגדול, גם בישיבות החרד"ליות מבינים יותר ויותר את המורכבות והצורך לקבל ולכבד אנשים כפי שהם.

מצעד הגאווה בירושלים, קיץ 2019, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

"תזכור שהמגזר הדתי כולל החרד"לים – ושלא כמו החרדים – לא חי בבועה. אנחנו חלק מהישראליות והתרבות המערבית וחשופים להן. אנחנו באינטרנט, בתקשורת, באוניברסיטאות, בצבא ולא יכולים – ולא רוצים – לנתק את עצמנו, ולא יכולים להתעלם מהמהפכה ביחס ללהט"בק, וגם לא רוצים.

"אנחנו חיים במתח תמידי, מובנה, בין אורח החיים הדתי לעולם. זה קיים בשיעור אומנות, כשלוקחים תלמידים למוזיאון ויש תמונת עירום – אתה לא רוצה שהתלמידים יראו את זה אבל אתה רוצה שיהיו במוזיאון. צריך לחיות עם הדילמות".

גיסר מאשר את רוח הדברים. "המנדט והשליחות שלנו זה לחיי תורה ומצוות ולכן מה שאסור לפי התורה לא מקובל עלינו. אבל החינוך מכיר את המציאות ועלינו לעזור לכל נער במצוקה.

"לבני נוער יש לבטים ושאלות ואנחנו מכשירים מורים ויועצים לתת אוזן קשבת ויד תומכת למי שמתלבט ומתייסר – כולל לבטים על הזהות המינית".

"אנחנו חיים במתח בין אורח החיים הדתי לעולם. בשיעור אומנות, כשלוקחים תלמידים למוזיאון ויש תמונת עירום – אתה לא רוצה שיראו את זה, אבל רוצה שהם יהיו במוזיאון"

הופעה של הזמר ישי ריבו בפני קהל דתי־לאומי ברובו בגוש עציון, 24 באוגוסט 2022 (צילום: גרשון אליסון, פלאש 90)

ומה היחס למי שלא מתלבט אלא אומר: "אני הומו, וזהו"?
"מכבדים אותו לחלוטין! יש להבדיל בין החובה לכבד אותו ואת הגדרתו העצמית – ולהתייחס אליו ברגישות ובמקצועיות– ליחס האמוני שלנו לנושא".

"עם זאת, בני 17 הם עדיין ילדים וצריך לקחת בחשבון אפשרות שהם עוברים תהליכים ושבעתיד יראו את הדברים אחרת". דבריו של זיסר עשויים להישמע הומופובים ו"חשוכים" לחילונים ליברליים. אבל אפשר להבין מדוע הם נשמעים "פרוגרסיביים" לחר"דלים כמו טאו ומעוז ועשויים לעורר מחלוקות נזעמות.

"יש להבדיל בין החובה לכבד את הנער ואת הגדרתו העצמית – ולהתייחס אליו ברגישות ובמקצועיות – ליחס האמוני שלנו לנושא"

לפני כחודשיים פורסם בעיתון "בשבע" שילד בבית ספר יסודי בחינוך הממלכתי־דתי בגוש דן הוא טרנסג'נדר ושהצוות החינוכי הסתיר את העובדה הזאת מחבריו והוריהם. הסתרת המידע נועדה להגן עליו מלעג ומפגיעה ונעשתה בהמלצת הרב יעקב אריאל.

למרות זאת, הורים פתחו במחאה, הפגינו מול בית הספר ודרשו לסלק את הילד. פוליטיקאים הצטרפו למחאה האכזרית כלפי הילד בן השמונה, כמו ח"כ מיכל וולדיגר מהציונות הדתית ופעילת נעם המסורתית רוני ססובר. הן תראיינו ונופפו בסיסמאות על "טשטוש זהויות" ו"כפייה פרוגרסיבית בחסות ארגונים זרים".

ח"כ מיכל וולדיגר (צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש 90)

הורים הפגינו מול בית הספר. פוליטיקאים שהצטרפו למחאה האכזרית כלפי הילד בן השמונה, כמו ח"כ מיכל וולדיגר ורוני ססובר, נופפו בסיסמאות על "כפייה פרוגרסיבית"

לדברי גיסר: "אני לא מכיר את פרטי המקרה, אבל לפי מה שפורסם, מה שנעשה בבית הספר תואם את האג'נדה של החמ"ד – לחנך לתורה ומצוות, להכיר בהבדל בין בנות ובנים, אבל להתייחס ברגישות ובמקצועיות למקרה פרטי שגובל בפיקוח נפש. התלמיד הוא בן אנוש שצריך להתייחס אליו בדרך התורה ולא לדחוף אותו למיטת סדום ולהעמיד אותו לסקילה בכיכר העיר".

כפי שעשו ההורים והפוליטיקאים שהפגינו נגדו?
"לפי מה שפורסם, כן".

ב־2019 פורסם בתקשורת הדתית שמפקחת על גני ילדים ממ"ד הפיצה בגנים את "כל אחד והמשפחה שלו", ספרם של יהודה אטלס ויעל משעלי, המציג בחרוזים לילדים משפחות שונות, כולל להט"בק ומשפחות מעורבות מעמים שונים.

הספר הומלץ בידי משרד החינוך אך לא בידי מועצת הממ"ד, ולא ברור אם אכן הופץ בגני ממ"ד. אבל הפרסום עורר מחאה נזעמת של הארגון ההומופובי "בוחרים משפחה", שהפיק במהירות ספר סאטירי נגדו, "כל אחד והפייק משפחה שלו" – וחילק אותו להורים.

עטיפת הספר כל אחד והמשפחה שלו, מאת יהודה אטלס ויעל משעלי

הספר הומלץ בידי משרד החינוך אך לא בידי מועצת הממ"ד ולא ברור אם הופץ בגני ממ"ד. אבל הפרסום עורר מחאה נזעמת של הארגון ההומופובי "בוחרים משפחה", שהפיק ספר סאטירי נגדו וחילק אותו להורים

גיסר מסר לאתר ynet בזמנו בתגובה: "לא הייתה כוונה לעסוק ב'כל אחד והמשפחה שלו' בגני החמ"ד. מפקחת אחת בלבד שלחה את החוברת בטעות והתנצלה על כך".

"מחטף של השמאל למנות פקידים ליברלים"

הקמת הממשלה הנוכחית והפילוג הפוליטי שיצרה בחברה הדתית ליבו את המחלוקות הללו. הרפורמות בכשרות ובגיור, שהוביל שר הדתות לשעבר מתן כהנא, החריפו את הקרע. גיסר וברנדס – שניהם רבנים נחשבים – לא הותקפו אישית, אבל עמדותיהם עמדו בפני מתקפה.

גיסר הוא איש הזרם המרכזי בציונות הדתית. הוא שימש 31 שנה כרב ההתנחלות עפרה. הוא בוגר ישיבת מרכז הרב. ב־2019 התמודד ליו"ר מפלגת הבית היהודי. גיסר הוא גם חבר בארגון רבני צהר, שמציע שירותי גיור וכשרות מקלים – אלה שהרפורמות של כהנא נועדו לאפשר.

למחלוקות העקרוניות הצטרפה התנגשות אישית: אבי גיסר ורעייתו, יפה, הם חברי "פורום תקנה" שנלחם בתקיפות מיניות. יפה תקפה את ישיבת הר המור על שתיקתה מול החשדות שטאו תקף נשים מינית ותמך בעברייני מין.

מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

אבי גיסר ורעייתו, יפה, הם חברי "פורום תקנה" הנלחם בתקיפות מיניות. יפה תקפה את ישיבת הר המור על שתיקתה מול החשדות שטאו תקף נשים מינית ותמך בעברייני מין

ההתקפות נגד מועצת החמ"ד החריפו בספטמבר, כשגיסר סיים את תפקידו והממשלה, בהובלת כהנא ושרת החינוך יפעת שאשא ביטון, בחרה במקומו ברב ברנדס וחברים חדשים במועצה.

ברנדס, וחלק מהחברים החדשים, חיים ומלמדים בהתנחלויות גוש עציון, שנחשבות בחברה הדתית למעוז ליברלי. מינויים עורר עצומות מחאה של רבנים חרד"לים נגד ה"מחטף של ממשלת השמאל לפני תום כהונתה למנות פקידי שמאל דתיים־ליברלים, שיסנדלו את הרבנים השמרנים אם תהיה ממשלת ימין".

יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' דורש להעביר את האחריות על החמ"ד לידיו והצהיר שיפעל להחלפת מועצת החמ"ד. אם כי לפי החוק, הממשלה תוכל להחליפם רק ב־2026. סמוטריץ' לא אמר שינסה להחליפם קודם. גיסר אומר בתגובה: "כל חברי המועצה הם אנשים מכובדים ומצוינים".

ברנדס: "אני יכול להבין ולראות היגיון בביקורת על העיתוי ואופן המינוי שלנו, והטענה שנעשה מחטף בזמן ממשלה זמנית. אני מכבד גם את הביקורת שאומרת שאנחנו מייצגים קו מסוים, שבעצם אנחנו מן הרכב שמאלני שהונחת על החמ"ד, אבל היא פשוט לא נכונה.

"אני מכבד גם את הביקורת שאומרת שבעצם אנחנו מן הרכב שמאלני שהונחת על החמ"ד, אבל היא פשוט לא נכונה"

לימוד התלמוד בבית המדרש לנשים במגדל עוז, גוש עציון (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

"באשר למה שפורסם, שסמוטריץ' דורש שמינוי חלק מחברי המועצה יהיה על דעתו – זה לא חידוש. גם בעבר היה לשרים מהציונות הדתית מעמד משמעותי בבחירת חברי המועצה".

תלמידים לא יהודים? "מתקבלים בברכה"

בנאום שבו הציג את ה"רשות לזהות יהודית־לאומית" אמר מעוז: "עמותות ושופטים מכרסמים בזהות היהודית של המדינה ודוהרים למדינת כל אזרחיה. 'גיור' רפורמי קרוב מתמיד. חוק השבות משמש באופן אבסורדי להכנסת גויים לישראל ולהורדת אחוז היהודים".

מעוז הכחיש בנאומו את עצם קיומם של הזרמים הלא אורתודוכסים ביהדות כשאמר "המחשבה שיש כמה סוגים של יהדות – זאת 'הנדסת תודעה'". בזרמים ליברליים יותר ביהדות הדתית־לאומית מדברים על הנושא אחרת לגמרי.

זיסר: "אנחנו מצפים מהמורים בכיתות להיות אינטליגנטים, ללמד על קיומם של רפורמים וקונסרבטיבים, ולדבר עליהם בכבוד. ברוך השם, הרפורמים ברובם הגדול יהודים כשרים לפי ההלכה. יש לנו מחלוקת דתית רצינית איתם, אנחנו לא מקבלים את הרצון לבטל מצוות והלכות, אבל הם זרם תרבותי ביהדות לכל דבר.

"אנחנו מצפים מהמורים להיות אינטליגנטים ולדבר בכבוד על רפורמים וקונסרבטיבים. בעולם הדתי יש נטייה לראות אותם כ'לא יהודים' או 'נגד ישראל'. זאת טעות"

נשות הכותל בתפילת ראש חודש שבט, מוקפות בנות אולפנה, צילום מסך מסרטון של KipaVod

"בעולם הדתי יש נטייה לראות אותם כ'לא יהודים' או 'נגד ישראל'. זאת טעות, קיבעון מהתקופה שהרפורמים הלכו לכיוונים קיצוניים. מאז השואה, הרפורמים תומכים במדינה. יש קהילות רפורמיות בגולה שהן חבל להצלה מהתבוללות". 

התייחסות שקולה מהסוג הזה מספיקה כדי לייצר בחוגים הקיצוניים חרדה מ"השתלטות הרפורמים", שאותה מלבות כותרות היסטריות בתקשורת הימנית.

ארגון עדאלה והמרכז הרפורמי לדת ומדינה עתרו השנה לבית המשפט העליון וביקשו לחייב בתי ספר ממ"ד לבטל את השאלון שבו מועמדים להוראה נשאלים אם הם שומרים מצוות.

המדינה השיבה לבג"ץ: "מועצת החמ"ד מוסמכת לקבוע מי הם המורים שילמדו בחמ"ד ולהחליט מתי ניתן להכניס מורים שאינם מקיימים אורח חיים דתי". בתשובתה, המדינה ציינה כי יש בתי ספר ממ"ד המעסיקים מורים חילונים, ולא יהודים, שזהותם ואורח חייהם אינם רלוונטיים לתחום שהם מלמדים, ושהמגמה היא להרחיב את העסקתם.

חברות הקהילה הרפורמית מחזיקות ספר תורה (צילום: צילום: דוברות התנועה הרפורמית)

מהדיון נולדה כותרת בערוץ 14 המזהירה: "מורים ערבים ורפורמים ילמדו בבתי הספר הדתיים". בידיעה נאמר: "מול הגל הפרוגרסיבי במערכת החינוך, רבים ראו בחינוך הממ"ד בועה שפויה. ההתפתחויות החדשות מעמידות זאת בספק".

המדינה השיבה לבג"ץ שיש בתי ספר ממ"ד שמעסיקים מורים חילונים, ולא יהודים, ושהמגמה היא להרחיב את העסקתם. מהדיון נולדה כותרת בערוץ 14 המזהירה: "מורים ערבים ורפורמים ילמדו בבתי ספר דתיים"

מעוז תקף בנאומו עמותות המפתחות ומעבירות בבתי הספר תוכניות חינוכיות לקידום חיים משותפים – שכנות טובה, יחסי עבודה, חברות ושוויון אזרחי – בין יהודים לערבים. לפי מעוז, מדובר ב"הנדסת תודעה פרוגרסיבית להתבוללות ונישואי תערובת".

כדוגמא לארגון כזה מעוז הזכיר את עמותת "אקורד" לחינוך לחיים משותפים הפועלת בבית הנשיא. באתר "אקורד" כתוב שהיא פועלת, בין השאר, גם בממ"ד, אף כי גיסר וברנדס אומרים שמעולם לא שמעו עליה.

"ברור שאנחנו מדברים על לא־יהודים בכיתות, הם קיימים", אומר מורה שלימד במספר ישיבות תיכוניות, "אנחנו מכבדים אותם ומדגישים שהם אזרחים שווי זכויות במדינה וצריכים להיות כאלה. עם זאת, אני אומר בכיתה בצורה ברורה שעם ישראל שונה מעמים אחרים ושאסור להתחתן עם לא יהודים".

תלמידות ערביות עובדות על פרויקט במונא, חממה טכנולוגית ללא מטרות רווח הפועלת בגליל, שמטרתה לבנות גשרים בין בני נוער יהודים וערבים באמצעות טכנולוגיות חלל (צילום: באדיבות מונא)

בבתי הספר הממלכתיים יש תלמידים רבים שאינם יהודים, רובם עולים, וחלקם ערבים ובני מיעוטים אחרים. הם מתקבלים בברכה גם בממ"ד?
"כן. יש כאלה אבל מעטים. הם מתקבלים בברכה רבה אבל צריכים לקבל את הדברים שנלמדים, כולל הייחודיות של עם ישראל ואת העובדה שהם במסגרת המחויבת להלכה. המערכת מעודדת אותם להתגייר".

לדברי גיסר, הרצון לקבל לא־יהודים לחברה היהודית, כולל מערכת החינוך, גורם לו לקדם ולתמוך בהקלות בגיור: "אנחנו אחראים ורוצים לפתוח את הדלת והלב, לקבל ולהקל על מי שבחר בהצטרפות לעם היהודי. כולל את אלה שבנסיבות 'מצוקת הגלות' נקלעו למצבי נישואי תערובת. לכן אני תומך בגיור כמה שיותר מקל".

מי שלא יהודי לפי ההלכה ורוצה להשתלב בחברה היהודית־ישראלית אמור להתגייר? ואם הוא לא רוצה?
"הוא אזרח מכובד, שווה זכויות".

אתה מדבר על "נישואי תערובת" כתקלה מצערת, אבל יש בארץ ובעולם יהודים שמתחתנים עם לא־יהודים מרצונם, מאהבה. בממ"ד מלמדים שזה לא בסדר?
"כן, אנחנו מחנכים נגד נישואי תערובת. אנחנו יכולים להבין ולכבד זוגות כאלה כבני אדם, אבל מתנגדים לזה".

יעקב אביטן ומתן כהנא בטקס החלפת שרים במשרד לשירותי דת, 14 ביוני 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

מעוז וטאו מדברים נגד "ארגונים המחנכים להתבוללות בבתי הספר". אני מבין מדבריך שארגונים כאלה ממילא לא נכנסים לכיתות בחמ"ד?
"ארגונים שלא מתאימים לאג'נדה שלנו לא נכנסים, כולל ארגונים ש'מטיפים להתבוללות', בהנחה שקיימים ארגונים כאלה. שים לב שלא אמרתי שהם קיימים".

ברנדס מדגיש: "אנחנו שייכים למדינת ישראל ולא ייכנס אלינו גוף אנטי־ציוני או אנטי־דמוקרטי".

זאת אומרת שלא ילמדו בחמ"ד מערך שיעור על גירוש הערבים במלחמת העצמאות שפיתח ארגון כמו "זוכרות", למשל?
"נכון".

וגוף כהניסטי ואנטי־דמוקרטי כמו להב"ה, למשל, יכול להעביר תכנים בחמ"ד, לדוגמא, שיעור על הסכנה בהתבוללות?
"אני לא יודע למה אתה אומר שלהב"ה לא דמוקרטי. אני לא רואה משהו כזה באג'נדה שלהם, לפחות כמו שהם מציגים אותה רשמית".

בנצי גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני החשוד בחטיפה ובאונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)

הם גזענים ומסיתים לאלימות, קוראים למנוע בכוח חתונות מעורבות. אתה לא רואה בזה בעיה?
"אם הם פועלים באלימות, בוודאי שזאת בעיה. אבל היא לא קשורה דווקא לתכנים הרעיוניים שלהם".

מה לגבי הרצאה של "בצלם"? יש מניעה שייכנסו לבתי ספר ממ"ד?
"עקרונית – אני לא רואה בעיה. מעשית, ההסתברות שמוסד חינוכי דתי יכניס אותם קטנה מאוד, יותר מאשר לגבי 'להבה'".

החינוך הממ"ד, כמו הממלכתי, אמור להיות חסר הטיה פוליטית. למורים בממ"ד מותר ללמד על נושאים פוליטיים אך אסור להטיף לקו מסוים – ובוודאי שאסור לחייב ילדים להשתתף בפעילות פוליטית,.

הכלל הזה לא תמיד כובד. ישיבות, אולפנות ובתי ספר דתיים הוציאו המוני תלמידים בזמן הלימודים להפגנות נגד הסכמי אוסלו, שיחות קמפ דייוויד וההתנתקות. למי שחיים ביישובים שעצם קיומם הוא חלק ממחלוקת פוליטית קשה להימנע מכך. אבל המורים בשטח מדווחים שגם בנושא הזה חל שינוי.

ראש הממשלה נפתלי בנט לצד ילדים, תושבי היישוב אלקנה, 17 במאי 2022 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"עבר הרבה זמן מאז ההפגנות הללו ועברנו תהליכים", אומר המורה שאתו שוחחנו, "זה מובן מאליו שאסור לקחת תלמידים לאירועים פוליטיים".

לפי נאומו של מעוז, אפילו השימוש במילה "שטחים" וההכרה בעובדה ששטחי הגדה המערבית אינם חלק משטחה הריבוני של המדינה הם "הנדסת תודעה פרוגרסיבית". וגם כאן נראה שהתקפתו של מעוז לא מופנית רק לשמאל החילוני, אלא גם לחברה שאליה הוא שייך.

גיסר: "בחמ"ד מלמדים על הקשר שלנו לארץ ישראל כולה. אבל אמורים ללמד גם על המציאות. מורה בשיעור אזרחות או גיאוגרפיה יכול, ואף צריך, לציין את העובדה שיהודה ושומרון מהווים יחידה פרוצדורלית נפרדת משטח המדינה שבתוך הקו הירוק. זאת לא עמדה פוליטית, זאת עובדה".

נראה שגיסר לא מתאר את המציאות בישיבות התיכוניות של הר המור ומוסדות חרד"ליים מסוגן. למורים ולרבנים במוסדות הללו יש אוטונומיה לקבוע את תכני הלימוד אצלם. אבל אם מעוז וסמוטריץ' ינסו להשתלט על תכני הלימוד במוסדות ליברליים יותר ולנקות אותם מ"פרוגרסיביות" הם ייתקלו במגבלות רציניות על כוחם גם במוסדות דתיים – וגם בחילוניים, כפי שכבר קרה השבוע.

מתנגדי תוכנית ההתנתקות מפגינים נגד יישומה בכיכר רבין בתל אביב, 2005 (צילום: משה מילנר/לע"מ)

"במציאות, משרד ממשלתי או גורם פוליטי לא יכול להכניס לבית ספר שום תוכנית שלא אושרה על ידי מנהל המוסד עצמו", אומר זיסר. "אני לא מדבר רק על החמ"ד אלא גם על הממלכתי.

"אם ראשי עיר כותבים: 'לא ייכנסו אלינו תוכניות שלא אושרו בידי הצוותים החינוכיים והמנהלים' זה לא 'מרד' אלא תיאור המצב החוקי הקיים. אני לא חושב שהמצב הזה ישתנה ושמישהו יכול לשנות אותו".