יהודי ארצות הברית בדרך כלל בורחים מהפוליטיקה הישראלית ונמנעים מביקורת ישירה על הממשלה. כך גם לגבי ידידי ישראל אחרים, כמו רוב הממשלים בארה"ב.

אבל ישראל המודרנית נמצאת במגננה נואשת מול כוחות אפלים שקמו עליה לכלותה, כדי להקים על חורבותיה תיאוקרטיה אוטוריטרית חמושה בנשק גרעיני. היא זקוקה לקצת עזרה מחברים.

ישראל המודרנית נמצאת במגננה נואשת מול כוחות אפלים שקמו עליה לכלותה, כדי להקים על חורבותיה תיאוקרטיה אוטוריטרית חמושה בנשק גרעיני. היא זקוקה לקצת עזרה מחברים

הכוונה בעצם לממסד הפוליטי האמריקאי וליהודי ארה"ב, שמספקים לשתי המפלגות העיקריות נפח דיספרופורציוני מסך התרומות שמגיעות אליהן (כשליש מהתרומות ניתן על ידי 2 אחוז מהאוכלוסייה לפי הערכות).

כרגע אין להם נטייה להתערב בפומבי. ככה זה תמיד היה בעולם. ברמה האישית ובפוליטיקה הפנימית אנחנו מתערבים זה בעניינים של זה כל הזמן ובכל שטות – אבל כשזה מגיע לדיפלומטיה, יש תחושה חזקה שכל מדינה צריכה להתנהל כפי שרוצה הגורל, וזה פחות או יותר העסק שלה. יש סדרי עדיפויות אחרים, וזה ידוע כריאל פוליטיק.

אז בעוד שאמריקה מדברת גבוהה גבוהה על אידיאלים, מדיניות החוץ שלה תמיד הייתה תועלתנית, מונעת על ידי ביטחון לאומי ועסקים. כך הבריתות עם דיקטטורות איומות כמו זו של אוגוסטו פינושה בצ'ילה ובפיליפינים תחת פרדיננד מרקוס. פולין החריבה את הדמוקרטיה שלה, אבל בארה"ב מתעלמים מכך – בגדול, כי היא בעלת ברית טובה של נאט"ו וצינור שימושי של נשק לאוקראינה.

באשר ליהודי ארה"ב, שנתנו לעולם כל כך הרבה, מג'רי סיינפלד ועד יונה סאלק, הם בדרך כלל מפחדים מהצל של עצמם. הם חוששים שהסתבכות יתרה בפוליטיקה הישראלית תגרום להאשמות בנאמנויות כפולות וגם תסעיר את האנטישמים; והם חוששים שביקורת שלהם על ממשלת ישראל, ממשלה מגעילה ככל שתהיה, תתפרש כנטישת הציונות ובכך עלולה לפתות את אויביה לתקוף. דאגות לגיטימיות בזמנים רגילים, יש לומר.

יהודי ארה"ב לרוב מפחדים מהצל של עצמם. הם חוששים שהסתבכות יתרה בפוליטיקה הישראלית תגרום להאשמה בנאמנות כפולה ותסעיר את האנטישמים, ושביקורת על הממשלה תתפרש כנטישת הציונות

לכן, באמת צריך לרדת קצת לפרטים ולהסביר לחברים בארה"ב עד כמה לא מדובר כאן בזמנים הרגילים. הרי רוב האמריקאים לא מבינים עד הסוף מה עומד על כף המאזניים במדינה שהיא אמנם לא גדולה – רק 10 מיליון (בניכוי הפלסטינים כמקובל) –  אבל גם מהווה אחד ממרכזי החדשנות הטכנולוגית הגדולים בעולם, שהיא מעצמה צבאית וגרעינית גדולה, ושצמחה לכדי שותפת סחר ניכרת של ארה"ב, האיחוד האירופי ועוד.

רוב תשומת הלב הוקדש עד כה למאמצים להעניק לממשלה את היכולת גם למנות שופטים וגם לעקוף אותם בקלות. כל כך מדהים ומסוכן היו ההצעות המרכזיות ב"רפורמה" שהציג יריב לוין בינואר, שלמבקרים כמעט ולא נותר כוח להיבטים האחרים של "הרפורמות" של קואליציית בנימין נתניהו.

למעשה, קיים צינור סוחף של 225 חוקים שנכנסו להליך החקיקה או שיש כוונה ברורה לקדמם (ראו אתר שימושי זה), שאם יעברו יהפכו את ישראל לתיאוקרטיה סמכותנית עם בחירות-דמה מדי פעם.

הם כוללים צמצום דרסטי של העצמאות השיפוטית; פגיעה בזכויות אדם, אזרחים ומיעוטים; העצמת  האפשרות לכפייה דתית; ערעור שומרי הסף בתקשורת, בשירות המדינה, באקדמיה ובחברה האזרחית; ושינוי כללי הבחירות כדי לאפשר מניפולציות.

באמת צריך לרדת קצת לפרטים ולהסביר לחברים בארה"ב עד כמה לא מדובר כאן בזמנים הרגילים. הרי רוב האמריקאים לא מבינים עד הסוף מה עומד על כף המאזניים במדינת ישראל

חוקים ספציפיים בצנרת:

• לאפשר למחוקקים – כלומר לקואליציה – למנוע ממפלגות אחרות התמודדות לכנסת, ללא אפשרות לביקורת שיפוטית (מה שמנע בעבר ניסיונות לאסור על מפלגות ערביות);
• מניעת חקירות של ראש הממשלה (כמו זו שלכדה את בנימין נתניהו) וביטול שניים משלושת האישומים שהוא מתמודד איתם כעת בבית המשפט (הפלא ופלא);
• ביטול עצמאות התקשורת בפועל על ידי העברת שליטה עקיפה בערוצי החדשות לממשלה;
• העברת סמכויות מבתי הדין הרגילים לבתי הדין הרבניים, המחויבים רק להלכה היהודית המעניקה עליונות לגברים על נשים – והקלה על הדרך להפרדה מגדרית בציבור;
• לאפשר לשר לביטחון לאומי (הנוכחי הורשע בתמיכה בטרור) לבצע מעצרים "מנהליים" שרירותיים – ולאפשר ביטול של כל מחאה בכל גודל אם יש אפילו דגל פלסטיני אחד בקהל;
• הוספה אוטומטית של 12 מנדטים – 10% מהכנסת – לקואליציה, דבר שכמעט יחסל כל אפשרות לקריסתה, והסרת חסמים למינוי מקורבים לא מוסמכים לתפקידים מרכזיים בשירות המדינה;
• לאפשר לשב"כ לפקח על מורים כדי לדכא את החינוך לחשיבה ביקורתית.

בצעד שנראה שממש הונדס כדי לשגע באופן מושלם את הישראלים המשרתים, מתוכנן גם חוק להעניק לתלמידי הישיבות פטור רשמי וקבוע מהגיוס והטבות כספיות שוות לאלו של חיילים. הדובדבן הרקוב על הקצפת הבאושה: חוק שיהפוך את הביקורת על החרדים – למשל על ההתחמקות מהגיוס – לפשע חמור, על בסיס העילה האבסורדית של "גזענות".

הדובדבן הרקוב על הקצפת הבאושה: חוק שיהפוך את הביקורת על החרדים – למשל על ההתחמקות מהגיוס – לפשע חמור, על בסיס העילה האבסורדית של "גזענות"

ייתכן שחלק מהצעדים הללו עשויים לסיים את דרכם כמשאלת לב של קיצונים, ולא יגיעו לקריאה שלישית. הכל תלוי בלחץ, ועד כמה מוכנים "מתוני" הליכוד לבגוד במדינתם ובערכי מגילת העצמאות. אם חלק משמעותי מזה אכן יתרחש, יהיה כאן עימות רציני. תרחישים בלתי נתפסים בעבר, ממלחמת אזרחים ועד לחלוקה למדינות יהודיות שונות בתכלית, הופכים לסבירים.

אם הרעים באמת ינצחו, אפשר לשכוח מהגרסה הנוכחית של ישראל: המיליונים שיינטשו את המדינה יכללו כמעט את כל האנשים האחראים על התעשייה, השגשוג, החדשנות והביטחון.

זו נקודת המפתח. דברו עם החלק המודרני באוכלוסייה, הליברלים והדמוקרטים שלה, שכנראה אחראים ל-80% מהתמ"ג שהפך אותה למדינה עשירה, ותגלו שכמעט אף אחד מהם אינו מצפה מילדיו לבנות את עתידם במדינה כזו. הם פשוט לא יישארו.

מה כן יישאר? אחד ממאגרי הנשק הגרעיני הגדולים בעולם.

בתרחיש כזה, ישראל תישלט על ידי רדיקלים דתיים ולאומנים, והשכבות החברתיות-כלכליות הנמוכות שאין להם משאבים וקשרים כדי לברוח. זו לא מדינה שתתחרה כלכלית, תשמור על קשרים הדוקים עם יהודי ארה"ב (מלבד המיעוט החרדי שם), או תגן על עצמה מפני מתקפות אויב; לא בלי להזדקק לנשק הגרעיני. זה מתכון לאסון, וזו בעיה אסטרטגית לאזור ולעולם.

מה כן יישאר? אחד ממאגרי הנשק הגרעיני הגדולים בעולם. בתרחיש כזה, ישראל תישלט על ידי רדיקלים דתיים ולאומנים, והשכבות החברתיות-כלכליות הנמוכות שאין להם משאבים וקשרים כדי לברוח

ברור שהרוב המכריע של כ-6-7 מיליון יהודי ארה"ב – שבהם 75% או יותר הם ליברלים לא אורתודוקסים ותומכי הדמוקרטים – אינם מעוניינים בתוצאה זו. ברור גם שהממשל האמריקאי והמגוון העצום של חבריה של ישראל במערכת האמריקאית אינם מעוניינים בתוצאה זו.

אז הם צריכים לשים לב לאזעקות שנשמעות בישראל.

האמת המזעזעת מאחורי האזעקות היא הסיבה לקריאות להחרים את נתניהו ושריו/סריסיו. זו הסיבה שהדמוקרטים בארה"ב המבקרים בישראל, כמו ראש עיריית ניו יורק אריק אדמס השבוע, כמו גם השדולה הפרו-ישראלית אייפא"ק המקדמת נסיעות כאלה, זוכים לגידופים ברשתות החברתיות מצד ישראלים, בגלל נרמול הממשלה. זו הסיבה שישראלים מפגינים בזירת העימות של המועמדים הרפובליקאים למשיאות.

אם הם רוצים לעזור לישראל לשרוד, חבריה של ישראל צריכים להתאחד מאחורי המסר הברור שהם לא חברים של הכנופייה שתפסה את השלטון בנובמבר האחרון באמצעות בחירות שבהן הסתירו את כוונותיהם וזכו רק ב-49% מהקולות.

המסר הזה צריך להשתקף בחזרה לעם ישראל: שנו מסלול, מיד. לא בעוד כמעט ארבע שנים בתום כהונתה הטבעית של הכנסת.

אם הם רוצים לעזור לישראל לשרוד, חברי ישראל צריכים להתאחד מאחורי המסר הברור שהם לא חברים של הכנופייה שתפסה את השלטון בבחירות שבהן הסתירו את כוונותיהם וזכו רק ב-49% מהקולות

באשר המסר הזה ישקע, באשר יהיה ברור שהממשלה נתפסת כאיום נוראי באופן ברור ואוניברסלי, לא בגלל תעמולה אלא בגלל שהאמת נחשפה, יש מנופים במערכת הישראלית שיביאו לתוצאות.

באופן ספציפי, הבהירות הזו נחוצה כדי לשכנע חמישה מחברי קואליציית ה-64 שאולי אינם אויבי הציונות, להצטרף לאופוזיציה בהפלתה. בקואליציה יש אולי חצי תריסר לא-מטורפים כמו שר הביטחון יואב גלנט – ועם מספיק לחץ זה יקרה. בבחירות שיבואו לאחר מכן, סקרים מצביעים על כך שסוף סוף תהיה בהירות, והברית הימנית-דתית תרוסק.

ראינו כל מיני דברים קורים במאה השנים (בערך) שבהן העולם היה דמוקרטי ברובו. היו הפיכות ופופוליסטים (כולל, כמובן, בארצות הברית). אבל רק לעתים רחוקות היה הרס כל כך שיטתי של דמוקרטיה חשובה (אלא אם כן רוסיה הפוסט-סובייטית אי פעם נחשבה כדמוקרטיה).

הנושא הוא לא רק ישראל. יש התנגשות ציוויליזציות בין הדמוקרטיה הליברלית שהניעה את השגשוג העולמי במאות האחרונות, לבין האכזריות המפתה באופן מוזר של הסמכותנות. ישראל היא מקרה מבחן. אם היא תיפול, הסכר ייפתח.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com