איראן מעוניינת להשתתף במלחמה באופן פסיבי בלבד, וחוששת מהאפשרות שהיא תגלוש אליה. על ישראל לנצל זאת בחוכמה ולתקוף את המערך של כוח קודס באיראן ובאזור, מתוקף אחריותו כמוציא לפועל של תורת הפעלת השלוחים.
* * *
בתקופה האחרונה יוצאים בכירי המשטר האיראני, ובראשם מנהיג המשטר עלי ח'אמנאי, בהצהרות שמסגירות את הפחד האיראני מהאפשרות שאיראן תצטרף למעגל הלחימה. החשש הזה נובע משילוב נסיבות.
ד"ר יוסי מנשרוף, מכון משגב לביטחון לאומי, הוא חוקר איראן ואסלאם שיעי פוליטי. כתב דוקטורט בנושא רשתות טרנס-לאומיות פרו-איראניות במפרץ הפרסי. לשעבר חוקר במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באונ' חיפה ובמכון ממר"י.
עכשיו, לאחר סיום המלחמה מול איראן ולפני הסבב הבא אם חלילה יבוא, זה הזמן לבחינת תפקוד המערכות העירוניות כדי שלפעם הבאה נגיע מוכנים יותר. לא אקים כאן זעקה גדולה בשאלה איפה היינו כל השנים האלה, מה נעשה מאז סוף מלחמת לבנון הראשונה, השנייה, ועשרות המבצעים שצה"ל ביצע והיה בהם פוטנציאל להסלמה ולפגיעה בעורף.
איך קרה שאחרי כל זאת הגענו למלחמה הזו עם עורף חשוף ולא ערוך מספיק?
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
12 ימים הספיקו למתקפת הפתע של ישראל ועמה מתקפת המחץ של ארה"ב על איראן ומתקני הגרעין של משטר הטרור האיראני. ההישגים עד הפסקת האש, שנכפתה על איראן, מרהיבים ומעוררים השתאות רבתי.
הגאווה הלאומית ותחושת הגאולה העומדת במפתן הדלת עדיין מורגשת בחזקה. תחושות דומות לאלו ששררו בארץ מיד לאחר מלחמת ששת הימים – של אופוריה לאומית אדירה לאחר ניצחון חסר תקדים של ישראל על מדינות ערב המקיפות אותה.
הרב ד"ר יצחק בן דוד הוא ראש בית המדרש "שערי ציון" ביד הרב נסים בירושלים, מרצה באוניברסיטת רייכמן, ורב קהילה בצור הדסה.
אין אדם שחגג יום הולדת ולא שמע לפחות פעם אחת את הברכה: "עד מאה ועשרים שנה". ומי מאתנו לא שר בילדותו או שמע את השיר "שתזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה"?
מפתיע לגלות, אך הברכה הפופולרית הזו אינה המצאה מודרנית, אלא מיוחסת למנהל הקריאטיבי הגדול מכולם: אלוהים. בספר בראשית (פרק ו פסוק ג) נכתב:
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מרגיז לשמוע שהאיראנים עושים בית ספר לאמריקאים
או שחמאס עשה לנו בית
ספר.למשטרים אפלים או למדינות טרור, תמיד יהיה יתרון על הדמוקרטיות
המערביות.ידיהן כבולות
וכוחן הגדול והמודרני
מוגבל בשל חוקי המלחמה
שכפו על עצמן.אז בתנאים
הבלתי אפשריים הטרור
כביכול עושה לכולם בית ספר.
לאיראן בעיות פנים מאוד קשות.העם האיראני סובל ושונא את ההנהגה.לא מובן איזה אינטרסים יש לארצות הברית באיראן.האיראנים עושים בית ספר לאמריקאים מסובבים אותם על האצבע.אז כנץמומברוב המחקרים האינטרס הוא כסף.המפלגה הדמוקרטית מקבלת מהאיראנים ים כסף כבקשיש כולל לבחירה המושחתים.
לדעתי מאחר וברור שמטרתה העיקרית של איראן היא השמדת ישראל, מה שעושה חמינאי בסבלנות הוא לקנות זמן, הוא ייצר את השלוחות, חמאס, חיזבאללה, חות'ים, מיליציות בסוריה על מנת להעסיק אותנו ואת העולם לקנות זמן עד שיהיה לו גרעין ביד ואז … מאוחר מדי.
לצופה מהצד יש רושם שאירן, אחרי שמימנה ואימנה וחימשה מיליציות שונות, דווקא מצליחה:
התקפה של כוח יחסית קטן הביאה טרור גדול,
שניפץ את תחושת החוסן הביטחוני הישראלי,
ריסק את משטר הגבולות ואת הניסיון לעצב משטר אזורי חדש, הגביר חוסר אמון בהנהגה ובמוסדות המדינה בישראל, פגע קשות בביטחון היהודים בעולם, שחק מאוד את הכלכלה הישראלית ומאיים על יציבותה, שיבש את ההובלה הימית והמסחר הגלובלי לישראל, והתיש את הצבא במלחמה ארוכה שסופה לא ברור. וזה עוד לפני עימות בעוד חזיתות…
תוך כדי, נחשפה חוסר הבהירות של ישראל לגבי ההסדרה הפוליטית-מדינית והכלכלית-פונקציונלית ל-7 מיליון יהודים מסוגים שונים ו-7 מיליון ערבים שונים בין הירדן לים, ובאזור בכלל.
ארה"ב ושות מהססות בעיקר בשנת בחירות, אבל גם לנוכח עייפות ממלחמות יקרות ומסובכות.
האם ציר הזמן האסטרטגי של ישראל יכול להביא מצב תוצאתי רצוי במטרה הצבאית? האם לנוכח השסעים וההנהגה הבעייתית יש אפשרות לייצב את ישראל לפני קריסות נוספות? והאם אירן לא מרוצה מההתשה וההרתעה, והאויב החיצוני אותו אפשר להאשים, שיצרה כמנוף, מתחת לרף מלחמה כוללת, כמדינת סף?
תהיות…