בכפר עזה בנימין נתניהו כאילו אומר לאילון מאסק: הצלחתי יותר ממה שרציתי. עוררתי את תודעת השואה, ואת זיכרון הפליטות, הרמתי יד על מערכת המשפט, ייבשתי את החקלאות ואת הכבאות, ביזיתי כל מוסד ישראלי, השתמשתי וזרקתי 5 שרי ביטחון.
ריסקתי את אתוס החלוציות, העיירה בוערת ויהודים שוב עקורים וחסרי אונים. תם המסע שהחל עם רצח יצחק רבין, פירקתי את ישראל היוזמת, החצופה, שתכלית קיומה: "לעולם לא עוד", וחזונה: אדם השולט בגורלו, צבר זקוף המישיר מבט אל העולם כשווה בין שווים.
ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.
דרישתו של שר הביטחון יואב גלנט מראש הממשלה בנימין נתניהו להגדיר את מטרות המלחמה, אי הסכמתו לממשל צבאי ישראלי ברצועה, והצטרפותו של בני גנץ בסגנונו לדרישה הזאת – המחישו אולי יותר מבעבר כי בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל שורר ניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה חריף יותר מניגוד העניינים בין ניהול המדינה על ידי ראש הממשלה נתניהו לבין הנאשם נתניהו שמנהל את משפטיו הפליליים במקביל.
כעת ברור כי ממשלת ישראל ומדינת ישראל חותרות לשתי מטרות מלחמה הפוכות. מדינת ישראל רוצה לשלב את פתרון בעיית עזה עם הקמת הברית הישראלית-סונית, שאבן היסוד שלה היא השלום עם סעודיה. אך ממשלת ישראל רוצה את ההפך – להתבצר בגטו יהודי, ולחדש את ההתנחלויות בעזה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
בית הנבחרים האמריקאי אישר לאחרונה את הצעת החוק להגנת אמריקאים מפני אפליקציות בשליטת יריבים זרים. מטרת הצעת החוק היא לאסור על גורמים סינים לשלוט על הפעילות של טיקטוק בארה"ב. עם זאת, החוק רחב יותר ויכול לחול גם על אפליקציות נוספות בחנויות היישומים בארה"ב, שנמצאות בשליטת גורמים בצפון קוריאה, רוסיה ואיראן.
הצעה זו זכתה לתמיכה דו מפלגתית בבית הנבחרים האמריקאי – הן מהמפלגה הדמוקרטית והן מהמפלגה הרפובליקאית, והתקבלה ברוב של 352 תומכים אל מול 65 מתנגדים.
איתי יאיר חבר במעבדה למחקר, משפט, עבודה וטכנולוגיה, בפקולטה למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למנהל. המעבדה עוסקת בסוגיות הקשורות לעבודה בעידן הדיגיטלי, בדגש על הזכות לפרטיות, עבודה מרחוק, קהילת העובדים/ות בעידן הדיגיטלי, כלכלת הפלטפורמה, והשפעות של בינה מלאכותית על הזכות לשוויון.
הסופר הצרפתי פרנסואה מוריאק פסק בימי המלחמה הקרה:
"אני כל כך אוהב את גרמניה, שאני מרוצה מכך שיש שתיים".
לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
משפט טראמפ הוא ההצגה הכי טובה בעיר
בנימין נתניהו יצא להילחם בחמאסטן ובפתחסטן, והקים על חורבות ישראל את מדינת חרטטן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בתחילת המלחמה רוב מה שנכתב פה הלך איתי ואדוות זעם מילאו אותי. התנדבנו איפה שיכולנו, וממשיכים. נאלצתי לשים מכסה ואקום על הכעס, כדי לתפקד טוב יותר. אבל האמת, שמהיום שבו עמד ביבי ומאחוריו התמונה של רבין לבוש במדי SS, מאותו היום ידעתי שכבר אין לנו אבא ואמא במדינה. ב-7/10 זה ננעץ עמוק בתודעה ורק כדי לתפקד ולעזור לאלה הזקוקים לנו באותה העת, שמתי את זה בצד. חובת ההוכחה והזעקה לשינוי עלינו. תודה, אמיר.
מפת מעניינת המשרטטת את הדרך בה הוביל נתניהו את ישראל אל השבעה באוקטובר. בידינו לקבוע אם השבעה באוקטובר היא סוף דרכו ותחילתה של פניית פרסה, או שמא ימשיך בדרכו והשבעה באוקטובר יזכר כתחנת ביניים בדרך להתרסקות.
…ובקיצור: המאבק רב השנים בין "ישראליות" לבין "יהודיות" (כשזו – בצורתה הגלותית, המפוחדת-ולכן תוקפנית, ללא מוסדות מדינתיים אלא "שטאייטל", עיירה, גבירים (ובנם), גמ"ח כשיטה…): כל צה שניסינו לשנות.