בכפר עזה בנימין נתניהו כאילו אומר לאילון מאסק: הצלחתי יותר ממה שרציתי. עוררתי את תודעת השואה, ואת זיכרון הפליטות, הרמתי יד על מערכת המשפט, ייבשתי את החקלאות ואת הכבאות, ביזיתי כל מוסד ישראלי, השתמשתי וזרקתי 5 שרי ביטחון.
ריסקתי את אתוס החלוציות, העיירה בוערת ויהודים שוב עקורים וחסרי אונים. תם המסע שהחל עם רצח יצחק רבין, פירקתי את ישראל היוזמת, החצופה, שתכלית קיומה: "לעולם לא עוד", וחזונה: אדם השולט בגורלו, צבר זקוף המישיר מבט אל העולם כשווה בין שווים.
ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בתחילת המלחמה רוב מה שנכתב פה הלך איתי ואדוות זעם מילאו אותי. התנדבנו איפה שיכולנו, וממשיכים. נאלצתי לשים מכסה ואקום על הכעס, כדי לתפקד טוב יותר. אבל האמת, שמהיום שבו עמד ביבי ומאחוריו התמונה של רבין לבוש במדי SS, מאותו היום ידעתי שכבר אין לנו אבא ואמא במדינה. ב-7/10 זה ננעץ עמוק בתודעה ורק כדי לתפקד ולעזור לאלה הזקוקים לנו באותה העת, שמתי את זה בצד. חובת ההוכחה והזעקה לשינוי עלינו. תודה, אמיר.
מפת מעניינת המשרטטת את הדרך בה הוביל נתניהו את ישראל אל השבעה באוקטובר. בידינו לקבוע אם השבעה באוקטובר היא סוף דרכו ותחילתה של פניית פרסה, או שמא ימשיך בדרכו והשבעה באוקטובר יזכר כתחנת ביניים בדרך להתרסקות.
…ובקיצור: המאבק רב השנים בין "ישראליות" לבין "יהודיות" (כשזו – בצורתה הגלותית, המפוחדת-ולכן תוקפנית, ללא מוסדות מדינתיים אלא "שטאייטל", עיירה, גבירים (ובנם), גמ"ח כשיטה…): כל צה שניסינו לשנות.