ברקע פריצת חמושי הימין הקיצוני לבסיסי צה"ל בהובלת ח"כים ושרים, חיסול עוד בכיר חזבאללה בביירות וחיסול איסמעיל הנייה בטהראן, חשש לפריצת מלחמת לבנון החדשה, איומי רצח כלפי היועמ"שית והפצ"רית – מי זוכר עכשיו שרה"מ בנימין נתניהו מטרפד בימים אלה עוד עסקה בתירוצים עלובים?
רק אווילים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שלא שירתו מימיהם ביחידה קרבית או בצה"ל בכלל, יכולים להתרשם שיש ממש בדרישות נתניהו לשיפור העסקה – אותם תנאים, עיזים, שהוא מכניס כעת בטענה שבלעדיהם ישראל תספוג תבוסה.
צריך להיות חסר כל ניסיון צבאי כדי לחשוב שהסיסמאות על "מניעת חזרת חמושים לצפון הרצועה", והישארות בציר פילדלפי בפעימה הראשונה ובשמירה על ציר נצרים, הם הם הקָזוּס בֵּלִי של ישראל, שבגללן יש לסכן חיי חטופים ולא לחתום על העסקה, שכבר בחודש מאי הייתה סגורה.
צריך להיות חסר כל ניסיון צבאי כדי לחשוב שהסיסמאות על "מניעת חזרת חמושים לצפון הרצועה", והישארות בפילדלפי בפעימה הראשונה ובשמירה על ציר נצרים, הם הקָזוּס בֵּלִי של ישראל, שבגללן יש לסכן חיי חטופים
חמאס הרי לא ייכנע למה שכבר הסכים לו כאשר ישראל הציעה את העסקה הזו. זה הרי כלל בסיסי במו"מ. בפילדלפי אי אפשר לחפור מנהרות בתוך 42 יום של פעימה ראשונה, בה ישוחררו כ-30 חטופים, וממילא המנהרות שנמצאו – נמצאו ופוצצו, ואלה שלא – אבודות בשלב הזה, אלא אם ישראל תישאר שם שנים.
אבל גם בשנים שישראל שלטה בפילדלפי, מ-1967 ועד ההתנתקות ב-2005, היא לא הצליחה למנוע את חפירת המנהרות מתחת לפילדלפי. אז מה ועל מה מקשקש נתניהו? מקשקש כי בן גביר וסמוטריץ' מעולם לא שירתו בעזה. אין להם מושג ירוק איך מגינים על קו הגבול או איך מוצאים מנהרה.
מדוע חמושים בדרום לא מסכנים את ישובי העוטף, ואילו עליית חמושים לצפון זו סכנה שאי אפשר להתמודד עימה?
הרי ב-7 באוקטובר תקפו מחבלי הנוח'בה את כרם שלום וכיסופים וחולית בדרום הרצועה באותו זמן ואותה מהירות שהותקפו מחסום ארז, זיקים ונתיב העשרה בצפון. אם ייחתם הסכם, החמושים יניחו את נשקם או לפחות ינצרו אותו.
אין בטענה הזו כלום מבחינה צבאית. רק שני סחטנים קיצונים כמו סמוטריץ' ובן גביר, שמתנגדים לכל עסקה שלא תהיה, רואים בתירוצים הללו של נתניהו הסבר "מקצועי ביטחוני" למניעת החתימה על העסקה.
והוא משחק בחוסר הידע והניסיון שלהם כדי להמשיך לבלף לשקר להונות את משפחות החטופים. כל בכירי מערכת הביטחון הרי אמרו לו: זה הבשיל. תחתום. הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, אלוף ניצן אלון ושר הביטחון יואב גלנט, כולם מחזיקים יחד עשרות שנות ניסיון ביטחוני. ניסיון שבן גביר וסמוטריץ לא יחזיקו גם בגלגול הבא.
מדוע חמושים בדרום לא מסכנים את ישובי העוטף, ואילו עליית חמושים לצפון זו סכנה שאי אפשר להתמודד עימה? הרי ב-7/10 תקפו המחבלים ישובים ליד דרום הרצועה, באותו זמן ובאותה מהירות שתקפו ליד צפון הרצועה
אבל נתניהו "יודע" יותר טוב מכולם מה דרוש כדי לקבל עסקה טובה לביטחון ישראל.
נתניהו מתעקש רק על דבר אחד – שימור הקואליציה ושלטונו בכל מחיר. והמחיר עלול להיות מותם של החטופים.
בניגוד לכל ראשי הממשלה בעבר, שראו לנגד עיניהם את גורל השבויים ועשו הכל כדי להשיבם, נתניהו פועל הפוך. נגד הערכים והנורמות היהודיות והצה"ליות. הפקרת שבויים זו נורמה של ממשלת נתניהו. סדר עדיפות הפוך, שלפיו גורל הממשלה קודם לגורל השבויים והחטופים. זו נורמה מעוותת ופושעת של ממשלת נתניהו.
נתניהו לא לבד בהחלטה הזו. שרי הממשלה שאינם מתקוממים נגדו וחברי הקואליציה שתומכים בכל החלטה שלו הפכו את ישראל לדיקטטורה צפון קוריאנית. על פי מנהיג אחד ישראל תצא או לא תצא למלחמה. מנהיג אחד מכריע על חיי החטופים לשבט או לחסד. מנהיג אחד אומר יומיום לנתיניו: "הנחיתי", "אישרתי פעולת חילוץ", "הוריתי". רק הוא. לא הקבינט, לא הממשלה. רק הוא והוא ואני ואני ואני. אלא אם מדובר במחדל, שאז אין לו כל קשר לאירוע.
וכך, כדי לשכנע את המאיימים על ממשלתו בפירוק אם יחתום על כל עסקה שהיא, הוא מספר להם סיפורי מעשיות על חשיבות התנאים שהציב, פשוט כדי למנוע עסקה.
הנה הם רגועים. הנה הם כבר לא מאיימים בפירוק הממשלה. הנה נתניהו המציא תנאי טרפוד עסקה שחמאס לעולם לא יאשר ולכן לעולם הממשלה הזו תמשיך לשלוט בישראל.
ממשלת דמים, טבח וחורבן, נבחרה באורח דמוקרטי ומאז לקחה לעצמה את הסמכות לחולל כל אסון – ללא מחיר, כל חורבן, נזק ומלחמה – ללא שום תחושה שעליה לתת דין וחשבון לציבור שבחר בה.
אבל נתניהו "יודע" יותר טוב מכל בכירי מערכת הביטחון מה דרוש כדי לקבל עסקה טובה לביטחון ישראל. נתניהו מתעקש רק על דבר אחד – שימור הקואליציה ושלטונו בכל מחיר. והמחיר עלול להיות מות החטופים
ההפיכה המשטרית הצליחה מעל המשוער. בישראל היום, כמעט עשרה חודשים אחרי מחדל ה-7 באוקטובר, אפשר למרוח עסקת שבויים, או לחולל מלחמה רב זירתית ולהמשיך להחזיק בשלטון כאילו כלום לא קרה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
החזרה לבתי הספר לאחר 40 ימי מלחמה (וביישובי הצפון – 50) אינה חזרה רגילה. זה הרגיש קצת כמו האחד בספטמבר בהתרגשות לקראת המפגש המחודש עם הילדות והילדים ועם הצוותים, אבל היה שונה בתכלית, וגם לא דמה לחזרה משגרת חגים.
זו הייתה חזרה אל תוך שבר – אישי, קהילתי ולאומי, שטרם התאחה. ודווקא בתוך המציאות הזו, מערכת החינוך נדרשת כמעט מייד להתמודד עם הרצף הכי טעון בלוח השנה הישראלי – יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.
ורד גורפינקל היא אשת חינוך. גרה ברמת הגולן, מנהלת "בית חינוך מעלות הגולן" ברמות, בוגרת תכנית מנדל ופעילה בתנועת "הרבעון הרביעי". נשואה לעומר, שמשרת במילואים ברצף מאז 7.10, ואמא לארבעה בנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהבעיה עם הפסקות אש במזרח התיכון היא שהשם שלהן מטעה. הן נשמעות כמו סוף, אבל בדרך כלל הן רק שם מכובס להפסקה טכנית בין סבב אחד לסבב הבא. גם עכשיו, כל הסימנים מצביעים לא על הסדרה יציבה, אלא על רגיעה שברירית, עמוסת סתירות, פרצות ואינטרסים מנוגדים.
השיחות בין ארה"ב לאיראן הסתיימו בלי הסכם, המחלוקות המהותיות נותרו פתוחות, והפסקת האש עצמה מוגבלת בזמן. במקביל, האמריקאים כבר לא מדברים בשפה של שלום אלא בשפה של "יצירת תנאים" לחידוש מעבר ימי בטוח, כלומר בשפה צבאית, הנדסית ומבצעית. כשצריך לפנות מוקשים כדי להציל את הפסקת האש, כנראה שאין באמת הפסקת אש.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויש רגעים שבהם נדמה שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא לשתוק. מלחמה או מצב חירום מתמשך הוא אחד מהם. אבל במציאות של היום, שתיקה היא לא בהכרח הבחירה הבטוחה ביותר, ולעיתים היא דווקא מרחיקה ארגונים מהקהל שלהם.
בתקופות כאלה עולה לעיתים הנטייה להוריד הילוך תקשורתי, לבחון כל מסר בזהירות יתרה, ולנסות לא להפריע לרגע. זה מגיע ממקום מובן, אבל פחות מתאים למציאות שבה אנחנו פועלים. כי בישראל של 2026, מצב חירום הוא כבר לא אירוע נקודתי. זו שגרה.
אביגיל רובינגר היא יועצת תקשורת ואסטרטגיה שמאמינה שכוחם של מילים וערכים אמיתיים יכול לבנות אמון – גם בין אנשים, גם בין מותגים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
סילמן מבשר רעות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו