ברקע פריצת חמושי הימין הקיצוני לבסיסי צה"ל בהובלת ח"כים ושרים, חיסול עוד בכיר חזבאללה בביירות וחיסול איסמעיל הנייה בטהראן, חשש לפריצת מלחמת לבנון החדשה, איומי רצח כלפי היועמ"שית והפצ"רית – מי זוכר עכשיו שרה"מ בנימין נתניהו מטרפד בימים אלה עוד עסקה בתירוצים עלובים?

רק אווילים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שלא שירתו מימיהם ביחידה קרבית או בצה"ל בכלל, יכולים להתרשם שיש ממש בדרישות נתניהו לשיפור העסקה – אותם תנאים, עיזים, שהוא מכניס כעת בטענה שבלעדיהם ישראל תספוג תבוסה.

צריך להיות חסר כל ניסיון צבאי כדי לחשוב שהסיסמאות על "מניעת חזרת חמושים לצפון הרצועה", והישארות בציר פילדלפי בפעימה הראשונה ובשמירה על ציר נצרים, הם הם הקָזוּס בֵּלִי של ישראל, שבגללן יש לסכן חיי חטופים ולא לחתום על העסקה, שכבר בחודש מאי הייתה סגורה.

צריך להיות חסר כל ניסיון צבאי כדי לחשוב שהסיסמאות על "מניעת חזרת חמושים לצפון הרצועה", והישארות בפילדלפי בפעימה הראשונה ובשמירה על ציר נצרים, הם הקָזוּס בֵּלִי של ישראל, שבגללן יש לסכן חיי חטופים

חמאס הרי לא ייכנע למה שכבר הסכים לו כאשר ישראל הציעה את העסקה הזו. זה הרי כלל בסיסי במו"מ. בפילדלפי אי אפשר לחפור מנהרות בתוך 42 יום של פעימה ראשונה, בה ישוחררו כ-30 חטופים, וממילא המנהרות שנמצאו – נמצאו ופוצצו, ואלה שלא – אבודות בשלב הזה, אלא אם ישראל תישאר שם שנים.

אבל גם בשנים שישראל שלטה בפילדלפי, מ-1967 ועד ההתנתקות ב-2005, היא לא הצליחה למנוע את חפירת המנהרות מתחת לפילדלפי. אז מה ועל מה מקשקש נתניהו? מקשקש כי בן גביר וסמוטריץ' מעולם לא שירתו בעזה. אין להם מושג ירוק איך מגינים על קו הגבול או איך מוצאים מנהרה.

מדוע חמושים בדרום לא מסכנים את ישובי העוטף, ואילו עליית חמושים לצפון זו סכנה שאי אפשר להתמודד עימה?

הרי ב-7 באוקטובר תקפו מחבלי הנוח'בה את כרם שלום וכיסופים וחולית בדרום הרצועה באותו זמן ואותה מהירות שהותקפו מחסום ארז, זיקים ונתיב העשרה בצפון. אם ייחתם הסכם, החמושים יניחו את נשקם או לפחות ינצרו אותו.

אין בטענה הזו כלום מבחינה צבאית. רק שני סחטנים קיצונים כמו סמוטריץ' ובן גביר, שמתנגדים לכל עסקה שלא תהיה, רואים בתירוצים הללו של נתניהו הסבר "מקצועי ביטחוני" למניעת החתימה על העסקה.

והוא משחק בחוסר הידע והניסיון שלהם כדי להמשיך לבלף לשקר להונות את משפחות החטופים. כל בכירי מערכת הביטחון הרי אמרו לו: זה הבשיל. תחתום. הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, אלוף ניצן אלון ושר הביטחון יואב גלנט, כולם מחזיקים יחד עשרות שנות ניסיון ביטחוני. ניסיון שבן גביר וסמוטריץ לא יחזיקו גם בגלגול הבא.

מדוע חמושים בדרום לא מסכנים את ישובי העוטף, ואילו עליית חמושים לצפון זו סכנה שאי אפשר להתמודד עימה? הרי ב-7/10 תקפו המחבלים ישובים ליד דרום הרצועה, באותו זמן ובאותה מהירות שתקפו ליד צפון הרצועה

אבל נתניהו "יודע" יותר טוב מכולם מה דרוש כדי לקבל עסקה טובה לביטחון ישראל.

נתניהו מתעקש רק על דבר אחד – שימור הקואליציה ושלטונו בכל מחיר. והמחיר עלול להיות מותם של החטופים.

בניגוד לכל ראשי הממשלה בעבר, שראו לנגד עיניהם את גורל השבויים ועשו הכל כדי להשיבם, נתניהו פועל הפוך. נגד הערכים והנורמות היהודיות והצה"ליות. הפקרת שבויים זו נורמה של ממשלת נתניהו. סדר עדיפות הפוך, שלפיו גורל הממשלה קודם לגורל השבויים והחטופים. זו נורמה מעוותת ופושעת של ממשלת נתניהו.

נתניהו לא לבד בהחלטה הזו. שרי הממשלה שאינם מתקוממים נגדו וחברי הקואליציה שתומכים בכל החלטה שלו הפכו את ישראל לדיקטטורה צפון קוריאנית. על פי מנהיג אחד ישראל תצא או לא תצא למלחמה. מנהיג אחד מכריע על חיי החטופים לשבט או לחסד. מנהיג אחד אומר יומיום לנתיניו: "הנחיתי", "אישרתי פעולת חילוץ", "הוריתי". רק הוא. לא הקבינט, לא הממשלה. רק הוא והוא ואני ואני ואני. אלא אם מדובר במחדל, שאז אין לו כל קשר לאירוע.

וכך, כדי לשכנע את המאיימים על ממשלתו בפירוק אם יחתום על כל עסקה שהיא, הוא מספר להם סיפורי מעשיות על חשיבות התנאים שהציב, פשוט כדי למנוע עסקה.

הנה הם רגועים. הנה הם כבר לא מאיימים בפירוק הממשלה. הנה נתניהו המציא תנאי טרפוד עסקה שחמאס לעולם לא יאשר ולכן לעולם הממשלה הזו תמשיך לשלוט בישראל.

ממשלת דמים, טבח וחורבן, נבחרה באורח דמוקרטי ומאז לקחה לעצמה את הסמכות לחולל כל אסון – ללא מחיר, כל חורבן, נזק ומלחמה – ללא שום תחושה שעליה לתת דין וחשבון לציבור שבחר בה.

אבל נתניהו "יודע" יותר טוב מכל בכירי מערכת הביטחון מה דרוש כדי לקבל עסקה טובה לביטחון ישראל. נתניהו מתעקש רק על דבר אחד – שימור הקואליציה ושלטונו בכל מחיר. והמחיר עלול להיות מות החטופים

ההפיכה המשטרית הצליחה מעל המשוער. בישראל היום, כמעט עשרה חודשים אחרי מחדל ה-7 באוקטובר, אפשר למרוח עסקת שבויים, או לחולל מלחמה רב זירתית ולהמשיך להחזיק בשלטון כאילו כלום לא קרה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.