לפני כמה שבועות כתבתי פוסט על שימוש אישי שלי באטמים במרחב הציבורי. הפוסט גרר לא מעט תגובות הזדהות, ושמחתי לדעת שאני לא לבד בקושי, כי הרגשתי לכל הפחות קצת מוזר.

למשל, ללכת לראות את הזיקוקים ביום העצמאות עם אטמים באזניים וממש להנות מהחוויה, גם בלי הסאונד הנלווה שלא ברור לי עד הסוף אם הוא הכרחי. בכל מקרה שימח אף יותר, שמאז הפוסט ההוא ראיתי כבר שתי יוזמות שונות, שקוראות להפחתת הרעש במרחב הציבורי. 

הפוסט גרר לא מעט תגובות הזדהות, ושמחתי לדעת שאני לא לבד בקושי, כי הרגשתי לכל הפחות קצת מוזר. למשל, ללכת לראות את הזיקוקים ביום העצמאות עם אטמים באזניים וממש להנות מהחוויה

האחת: "חבר אתה צופר", יוזמה מרכז תל אביבית להפחתת צפירות הנהגים באיזורים מסוימים. קריאתם ברורה – הגיע הזמן לשנות את הנורמה המבאסת בכבישי ישראל, לפיה כל אחד ואחת צופרים כאוות נפשם. לא צופרים אם לא חייבים, מתוך הבנה שחוסר הסבלנות של נהגים מסוכן לפעמים הרבה יותר מכלי הרכב שהם נוהגים בו. 

מתוך "חבר אתה צופר" בפייסבוק

היוזמה השניה היא שת"פ בין רשת קניוני BIG, והמרכז לטיפול וחקר באוטיזם – העמותה לילדים בסיכון. יחד, חברו לכדי מיזם, לפיו בכל קניוני הרשת, מדי יום ראשון הראשון לחודש יותאמו מרכזי הקניות, ככל שניתן, בכדי לאפשר חוויית קניות נעימה למבוגרים וילדים עם רגישות חושית ושונות נוירולוגית.

רשת קניוני BIG, והמרכז לטיפול וחקר באוטיזם – העמותה לילדים בסיכון, חברו למיזם, שיאפשר מדי חודש התאמת קניוני הרשת לחוויית קניות נעימה למבוגרים וילדים עם רגישות חושית ושונות נוירולוגית

לפיכך, החל מיום ראשון ה-3.11.2019, בין השעות 16:00-20:00, רשת ביג מזמינה את לקוחותיה לחוויית קניות שקטה, במסגרתה עוצמת התאורה והסאונד תהיה נמוכה, מסכים במרכז יכובו וצוות העובדים יתודרך בהתאם.

הפעילות תתרחש בכל מרכזי ובקניוני BIG ברחבי הארץ: קרית שמונה, טבריה, כרמיאל, ירכא רגבה, קריות, צ'ק פוסט, עפולה, נצרת, יקנעם, פרדס חנה, קניון בת ים, בית שמש, קסטינה, אשדוד, קרית גת, ב"ש ואילת.

יוזמה להנגשת מרכזי קניות לבעלי רגישות חושית ושונות נוירולוגית

בעיני זה מדהים. אני מדמיינת את כל העובדים מברכים על הרגע שמישהו סוף סוף הגה את הרגע השקט הזה.

בנוגע לשאלה האם ישראל או ישראלים רועשים יותר ממקומות אחרים, אני מניחה שהתשובה כן. יש עמים רועשים יותר ויש פחות, זה תלוי תרבות ומנהגים. אמריקאים למשל רועשים מאד. אני חווה את זה כמו ההשתלטות שלהם על המערב, "אותי שומעים הכי הרבה ואני הכי חזק" – טראמפ קלאסי במהות.

יש עמים רועשים יותר ויש פחות, זה תלוי תרבות ומנהגים. אמריקאים למשל רועשים מאד. אני חווה את זה כמו ההשתלטות שלהם על המערב, "אותי שומעים הכי הרבה ואני הכי חזק" – טראמפ קלאסי במהות

אבל יש גם הרבה מאד אנשים שממש סובלים מרעש, בין אם מבעיות רגשיות או נוירולוגיות, ובין אם בגלל שהם פשוט מעדיפים שקט, כי מטבעם זה מה שהם זקוקים לו, והחיים בעיר ממש לא פשוטים עבורם.

עבור אלו יש ימים שלהיכנס לקניון זה כמו להיכנס למלחמה קטנה שכלי הנשק היחיד בה הוא אטמים. בעייני זה מהלך שיווקי אדיר של ביג, בוודאי שיצליחו ואם כבר הם על הגל, הייתי ממליצה להתחיל לחשוב גם על אריזות מתכלות. 

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

לא מזמן, לאחר שבוע של מתיחות באמסטרדם, מועצת העיר קיבלה הצעת החלטה הקוראת לממשלת הולנד לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולהביע עמדה ברורה נגד האלימות בעזה.

ההצעה התייחסה ל"ג'נוסייד הממשי והמאיים" בעזה, בהתבסס על החלטת ביניים של בית המשפט הבינלאומי (ICJ). אישור ההצעה, באמצע התלקחות האירועים, אותת לקהילות השונות בעיר שלקול שלהן יש חשיבות ושהן מוגנות תחת החוק הבינלאומי. כיהודייה ישראלית יש לכך חשיבות גדולה לביטחוני האישי כאן, עכשיו ובעתיד.

מיכל גרינבאום. מתגוררת באמסטרדם משנת 2016. אדריכלית שעובדת בשיתופי פעולה עם דגש על מבני ציבור ובנייה בת-קיימא. בשנים האחרונות פעילה בקידום יוזמות חברתיות לדיור בר-השגה. חולמת יום אחד לחזור לגור במרחב שמושלים בו צדק, חופש וביטחון לכולם בין הנהר לים.

לֹא רָאִיתִי, לֹא שָׁמַעְתִּי, לֹא אָמַרְתִּי.

זאת המנטרה הרשמית של הנאשם, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שנכנס לאולם בית המשפט השבוע כאילו הוזמן לטקס פרסים יוקרתי. טחנות הצדק טוחנות לאט, לאט מאוד.

עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.