אזרחים רבים עומדים משתאים לנוכח אדישותם של חברי הממשלה לגורלם של האזרחים הישראלים החטופים בעזה. התנהגות הנמצאת בסתירה מובהקת לאתוס הישראלי המרכזי של "לא משאירים אף אחד מאחור". ניסיונות למצוא לה הסברים – מובילים בדרך כלל לתשובה, שלנוכח התנגדות הימין הקיצוני לכל עסקה העלולה לעצור את מהלך המלחמה – הממשלה נמנעת מעסקה להשבת החטופים. זאת משום שמהלך כזה יסכן את עצם קיומה ויסמן גם, ככל הנראה, את סוף הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו.

אך האם ייתכן שיש הסבר עמוק יותר לחוסר הסולידריות החברתית, הבא לידי ביטוי ביחס הממשלה אל החטופים ומשפחותיהם? רבים חשים כי הסולידריות החברתית בישראל נחלשה במהלך השנים.

האם ייתכן שיש הסבר עמוק יותר לחוסר הסולידריות החברתית, הבא לידי ביטוי ביחס הממשלה אל החטופים ומשפחותיהם? רבים חשים כי הסולידריות החברתית בישראל נחלשה במהלך השנים

יש שיאמרו כי מדובר בתהליך נורמלי במדינה שעברה ממצב הישרדותי בשנותיה הראשונות למדינה חזקה ומשגשגת בעשור השמיני לקיומה. יש בכך משהו. אך נראה כי מעטים קושרים בין תהליך התפוררות הסולידריות בישראל לבין ההתפשטות של תפיסות פוליטיות-כלכליות חדשות בעשורים האחרונים. האם ייתכן שהאדישות לגורל החטופים "איננה באג, אלא פיצ'ר", שמתיישב עם התפיסות הרווחות כיום בקרב הגורמים הדומיננטיים בממשלה, נתניהו ומפלגות הציונות הדתית?

בראיון שנתנה בשנת 1987 למגזין בריטי, הסבירה מרגרט תאצ'ר, ראשת ממשלת בריטניה דאז, כי אזרחים רבים המצויים במצבי מצוקה מצפים שהמדינה תפתור את בעיותיהם. "הם משליכים את בעיותיהם על החברה", הצהירה תאצ'ר. "ומהי החברה? אין דבר כזה! יש רק גברים ונשים אינדיבידואלים ויש משפחות". לשיטתה, החברה (Society) היא סוג של פיקציה, יש רק יחידים – ואל ליחיד כזה המצוי במצוקה לצפות שהחברה תבוא לעזרתו.

האמירה של תאצ'ר אינה מקרית. היא מבטאת את תפיסת העולם הפוליטית-כלכלית הנאו-ליברלית, אשר הפכה דומיננטית בארה"ב ובבריטניה מאז שנות השמונים של המאה העשרים, ויוצאה משם למדינות אחרות, כולל לישראל.

כאן היא הפכה לתפיסה דומיננטית בקרב קבוצות שונות בימין (ובמידה מסוימת, גם במרכז) הישראלי. בשנים הראשונות, מייבאה העיקרי של התפיסה לישראל היה נתניהו, אך בהמשך הצטרפו אליו גורמים שונים, כאשר אחד הבולטים ביניהם הוא פורום קהלת.

בראיון משנת 1987 הסבירה תאצ'ר, ראשת ממשלת בריטניה דאז, כי אזרחים רבים המצויים במצבי מצוקה מצפים שהמדינה תפתור את בעיותיהם. "הם משליכים את בעיותיהם על החברה", הצהירה

תפיסה זו מקדשת אינדיבידואליזם ושמה במרכזה את חירות הפרט ואת זכות הקניין שלו כזכות-יסוד בלתי-ניתנת לערעור, ובאופן שאין שמים עליהם מעצורים או איזונים מול עקרונות אחרים.

תפיסה זו רואה במדינה מטרד – כיוון שהיא מגבילה את חירותו של האדם. הדומיננטיות הגוברת של תפיסת עולם זו בארה"ב ובישראל בעשורים האחרונים הובילה, בין השאר, להתרחבות משמעותית של הפערים הכלכליים-חברתיים.

כיום, רבים כבר מודעים, ברמה זו או אחרת, לחלחול הרעיונות הללו לחברה ולפוליטיקה בישראל. אך עדיין לא רבים קושרים ביניהם לבין האופן שבו אנו חווים כעת – דרך היחס אל גורל החטופים – את היחלשות הסולידריות החברתית בישראל.

למרות נטייתם לעשות שימוש פוליטי בסיסמאות של "אחדות" ו"ביחד", המבטאים כביכול סולידריות חברתית, התפיסה הפוליטית-כלכלית השלטת כיום בקרב הגורמים המובילים את הממשלה הפוכה מכך לחלוטין. בראייה זאת, אין זה מפתיע כי הסולידריות נזנחה לטובת מטרות ועקרונות אחרים.

מכאן שהחזרה לחברה סולידרית יותר כרוכה בשינוי תפיסתי פוליטי-כלכלי רחב יותר. בסופו של דבר, לא ניתן לנתק בין פוליטיקה, כלכלה וחברה – כולם נשענים על אותו סט ערכים.

למרות נטייתם לשימוש פוליטי בסיסמאות של "אחדות" ו"ביחד", המבטאים כביכול סולידריות חברתית – התפיסה הפוליטית-כלכלית השלטת בקרב הגורמים המובילים את הממשלה הפוכה מכך לחלוטין

אינני טוען כי שיקום הסולידריות החברתית כרוך בחזרה לסוציאליזם של שנות המדינה הראשונות. אך, חזרתה של הסולידריות החברתית למרכז הבמה כן דורשת העדפת תפיסות עולם פוליטיות-כלכליות הרואות בה ערך חשוב. כמו הגישות הסוציאל-דמוקרטיות המשלבות בין כלכלת שוק לבין עקרונות של צדק כלכלי וחברתי, הנפוצות בחלק ממדינות אירופה וסקנדינביה – על פני תפיסות נאו-ליברליות דוגמת זו של מרגרט תאצ'ר.

ערן פלג הוא אסטרטג השקעות וחוקר כלכלה פוליטית. לשעבר מנהל השקעות ראשי בחברת ניהול השקעות גלובלית. עוסק בייעוץ פיננסי, וכן במחקר אקדמי על תהליך הדיגיטליזציה של הכסף במסגרת התכנית הבין-תחומית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן.