תגובה לחנה צחור – אני לא מזלזלת בחיי חיילים מה פתאום. איפה זה כתוב? יש לי גם שלושה שלי… דווקא ההתעקשות על המשך המלחמה על פני פתרון בהסכם מציל חיים היא שפגעה בחיי חיילים ובגופם. הצלת חטופים אינה מנוגדת לאינטרס של שמירה על חייהם ושלמות גופם של החיילים. ומעבר לכך – החטופים לא שייכים למחנה מסוים. זה לא ימין ולא שמאל – זה ישר. כמו שכבר אמר שרעבי – בצדק רב.

תשובה לעמוס פניגשטיין – לא ברור לי למה השתלחות נתפשת אצלך כטיעון לגיטימי. אני לא מתכוונת לרמה הזו. 1. בעיקרו של דבר – הזכות לחיים נכונה כמובן גם ביחס לחטוף אחד. אין שום דבר במאמר שלי שמרמז אחרת והוא בוודאי לא מבוסס על מוסר תועלתני (שאולי היה מאפשר מסקנה כזו). 2. כנ"ל. מבחני המידתיות במשפט הם מבחנים קונקרטיים שמתיחסים לנסיבות מסוימות. אם היתה דרישה אחרת זה היה צורך לבחון על פי מבחנים אלה הרלוונטים למצב של פגיעה בזכות חוקתית. ועדיין – השאלה של איזון בין איום ממשי על חייהם של אנשים מסוימים היא במרכז האופן בו מאזנים. 3. כנ"ל. כרגע אין דרישה כזו. כרגע יש אנשים חיים שנמקים במינהרות בעזה. לזה צריך להתייחס ולא לשאלות היפותטיות. נראה לי שבעניין זה דווקא הטיעון שלל הוא אוורירי מאוד מאוד. 4. השאלה לא ברורה אפילו לא דקדוקית. ממשלת ישראל לא מסכימה לחשוף את ההסכם בין ישראל לחמאס ולכן איני מכירה את כל תנאי ההסכם. ובכל מקרה – וכאמור – יש דחיפות להציל חיי אדם ולא להתגדר מאחורי טיעונים היפותטייים.

כרגיל, תואר ד"ר לא מוכיח חכמה יתרה. האם תוכלי להגדיר משה יותר טוב מאשר טיעונים אווריריים על מחויבות ומוסר? לדוגמאות נסי לענות על השאלות הבאות?
1. אילו היו רק 10 חטופים, אחד? זה היה שונה? באיזה אופן?
2. אם הדרישה של חמאס היא לאפשר הכנסה חופשית של נשק לרצועה. מה קורה אז למחויבות והמוסר&
3. מה עם דרישה להשיג את הגבול 10 ק"מ לתוך שטח ישראל – איפה המוסר אז?
4. מה שונה מהנ"ל התחייבו לסיים את המלחמה, ולהשאיר שלטון חמאס?

אפשר להבין עמדות תמיה והתנגדות לעסקאות ספציפיות, הטיעון הכביכול מוסרי פשוט לא עובד. התגייסות של פוליטיקאים, עיתונאים ומובילי מידע והמון שנוהה אחריהם ללא חשיבה עצמאית לעשות דה-לגיטמציה למי שחולק עליהם הוא דוחה והרסני "קול דמי אחי" …

כמה דמגוגי. כמה נוח לנצל את החטופים ובעיקר אלו שבצד הנכון כקלף פטליטי לא שמענו אותך סבוראית מדברת על הזכות של החיילים ששלמו בדמם כדי שאת וכמותך תןכלו להפגין בקפלן שלא לדבר על הפצועים שנותרו חסרי גפיים ועם המלחמה האישית שתדרש כל חייהם. החטופים הם קורבנות אבל לא הקורבנות היחידים לקונספציה שלך ושכמותך לחיות כאן כאילו את בברלין.אז תשמרי את דמי אחייך הזועקים להפגנות הממומנות כי הלוחמים לא בצד שלך אילו היו הייתם יולדים מחדש את 4 אמהות אם מישהו תמהה מדוע אין 4 אמהות שיבדוק מהיכן הנופלים רק 2 מתל אביב

נכון שיחידות "צווארון לבן" מאויישות במידה רבה על ידי חיילים וחיילות בני מעמד ביניים גבוה, אבל מדובר במעמד ששם דגש על חינוך טכנולוגי ומדעי. כאלו ניתן למצוא לא מעט גם בין תושבי התנחלויות בגדה שמוצאם ממשפחות אנגלוסכסיות, רבות מהן מסורתיות או דתיות על מלא.

הבעיה נעוצה במשמעת הצה"לית הרופפת ובכניעה המתמשכת (שנטמעה כסטנדרט בהתנהלות הצבא) להלכי רוח דתיים ולשתלטנות הדתית. אלו התחזקו ללא הכר בעשורים האחרונים עם התגברות נוכחות בוגרי המכינות הדתיות ביחידות השדה והתחזקות הזיקה למסורת, למשיחיות ולאמונות טפלות שונות ומשונות (לכאורה מבוססות אמונה דתית) בחברה היהודית בכללותה.

האם באמת יש הסללה על בסיס "אתנו מעמדי",
או שהצבא עושה כבר עשורים כל שניתן להביא אוכלוסיות שונות ליחידות שונות, אבל, יש אתגרים של יכולות וציונים במקצועות נחוצים וידע באנגלית וסיווג מסיבות אידיאולוגיות או אחרות ועוד?
אפשר בבקשה גיבוי לטענות?