בתחילת ינואר 2025, הוגשה על ידי חטופים ומשפחותיהם עתירה בעניין זכויות היסוד של החטופים להשבתם. העתירה הדגישה את הקשר הישיר שלה למסורת ישראל ואת הצורך בערבות הדדית כבסיס להצלת החטופים, ליציאה מהמלחמה ולשיקום ישראל.
הודגשו באותה עתירה הזכות לחיים, לשלמות הגוף ולכבוד האדם וחובתה החוקתית של המדינה כלפי אזרחיה כעולה מחוקי היסוד של המדינה. זוהי החובה שהרמב"ם אפיין אותה כמצווה שאין גדולה ממנה:
"ואין לך מצוה גדולה כמו פדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים, ובכלל הערומים; ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו – הרי זה עובר על 'לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך'" (רמב"ם הל' מתנות עניים ח, י).
הודגשו באותה עתירה הזכות לחיים, לשלמות הגוף ולכבוד האדם וחובתה החוקתית של המדינה כלפי אזרחיה כעולה מחוקי היסוד של המדינה. זוהי החובה שהרמב"ם אפיין אותה כמצווה שאין גדולה ממנה
זמן קצר לאחר מכן, נחתם הסכם לשחרור החטופים, והעתירה לא נדונה לגופה. יחד עם זאת, בפסק דין נוקב וקצר, התייחסו לאחרונה שלושה משופטי בית המשפט העליון לכאב ולסבל הנורא שהוא מנת חלקם של החטופים, של בני משפחותיהם ושל הציבור כולו. "זעקת החטופים ובני משפחותיהם – היא זעקתנו", כתב השופט אלכס שטיין, והוסיף:
"המדינה לא השכילה להגן על אחינו ואחיותינו מפני מתקפת הטרור של אויבינו, אשר כללה מעשי רצח, אונס וחטיפה, ועל ידי כך הפרה את חובתה המוסרית הבסיסית כלפי תושביה. העיקרון המוסרי שמחייב את המדינה להציל את החטופים ולהחזירם אלינו, כל אימת שניתן לעשות כן מבלי להקריב דבר שערכו המוסרי משתווה לזה של חייהם וחירותם, חל אפוא עליה ביתר שאת" (בג"ץ 15663-01-25 קלדרון נ' ממשלת ישראל, 22.1.2025).
ההסכם המלא בין מדינת ישראל לבין חמאס אומנם לא נחשף לציבור, אבל למיטב הידיעה ולפי פרסומים שונים ההסכם קובע, כי ביום ה-16 לתחילת שלב א' יחל המשא ומתן ליישום שלב ב', וכי שלב א' יימשך 42 יום שאחריו יחל שלב ב'.
בשלב ב' אמורים להשתחרר עוד חטופים חיים, שאין ספק שמצבם הפיזי והנפשי קשה מנשוא והישארותם בשבי מסכנת את מצבם, את שלמות גופם, את כבודם ואף את חייהם.
בדו"ח שיצא על ידי משרד הבריאות לפני כחודשיים, בדצמבר 2024, ביחס למצב החטופים, הודגשו פגיעות פיזיות ומיניות, מניעת טיפול רפואי, הרעבה מתמשכת, קשירה, כליאה, בידוד, תנאים סניטריים קשים, אלימות, התעללות נפשית מתמשכת, מניעת שינה ועוד – הגורמים לטראומה מתמשכת המחריפה מיום ליום. המשפחות הממתינות בדאגה וחרדה סובלות גם הן סבל מתמשך ואין ספק שמצב דברים זה משפיע גם על הציבור כולו, כעולה גם מדוחות נוספים הנוגעים לעניין.
שופט העליון שטיין: "העיקרון המוסרי שמחייב את המדינה להציל את החטופים ולהחזירם אלינו, כל אימת שניתן לעשות כן מבלי להקריב דבר שערכו המוסרי משתווה לזה של חייהם וחירותם, חל אפוא עליה ביתר שאת"
בנסיבות אלה, מדאיגה במיוחד התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנמנע מלפעול למימוש מהיר של שלב ב', ופעל כבר מספר פעמים לטרפוד וסיכול המשא ומתן.
הימנעות מהשלמת המשא ומתן מסכנת הן את החטופים הנמצאים בתנאי שבי קשים ביותר, ומאיימת בהישארות ממושכת במצב מלחמה, אשר מאיים גם על חייהם של חיילים הנמצאים בחזית הדרומית של מדינת ישראל.
רק בראשית השבוע, ב-23 לפברואר, התבשרנו על כך שהסיכוי להמשיך לשלב ב' הוא אפסי וזאת מפי "גורם בכיר בסביבת ראש הממשלה" ועל היערכות מסוכנת להמשך המלחמה.
בנסיבות אלה, וכאשר בית המשפט העליון קבע כי סוגיית המשך יישום ההסכם ומימוש החלטת הממשלה אינם בידי בית המשפט, שכן "לא ממחוזות אלה תצא ההכרעה בשאלות הקשות שעל הפרק" (בג"ץ קלדרון, דברי השופט סולברג) – לא המשפט הציבורי הוא שיכריע לטובת הזכות לחיים של אחינו ואחיותינו אלא משפט הציבור.
אנחנו, הציבור, בכוחנו לצאת ולהיאבק על שובם של אחינו ואחיותינו מהשבי ועל הפסקת המלחמה. לא נעמוד מנגד, אלא נפעל בעניין. וחשוב לזכור את אמירתם של חטופים רבים שהשתחררו, שהעידו שההפגנות היו להם נקודת אור באפלה וסייעו להתגבר על הקשיים הנוראים בשבי.
אנחנו הציבור לא נעמוד מנגד, אלא נפעל בעניין. וחשוב לזכור את אמירתם של חטופים רבים שהשתחררו, שהעידו שההפגנות היו להם נקודת אור באפלה וסייעו להתגבר על הקשיים הנוראים בשבי
בואו לירושלים ביום ה-43 להסכם, יום ראשון הקרוב (2.3), היום בו צריך היה להתחיל שלב ב' ושחרור החטופים השייכים לשלב זה. ארגונים שונים שמו מחלוקות ישנות בצד ומתאחדים ביום הזה. כולנו נעלה יחד להציל את אחינו ואחיותינו ולמנוע את המשך המלחמה.
ד"ר מורן סבוראי, עו"ד, היא עורכת דין לדיני עבודה ומשפט ציבורי - בג"ץ - הגישה שלוש עתירות בעניין זכויותיהם של החטופים ומשפחות החטופים, אזרחית מודאגת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובה לחנה צחור – אני לא מזלזלת בחיי חיילים מה פתאום. איפה זה כתוב? יש לי גם שלושה שלי… דווקא ההתעקשות על המשך המלחמה על פני פתרון בהסכם מציל חיים היא שפגעה בחיי חיילים ובגופם. הצלת חטופים אינה מנוגדת לאינטרס של שמירה על חייהם ושלמות גופם של החיילים. ומעבר לכך – החטופים לא שייכים למחנה מסוים. זה לא ימין ולא שמאל – זה ישר. כמו שכבר אמר שרעבי – בצדק רב.
תשובה לעמוס פניגשטיין – לא ברור לי למה השתלחות נתפשת אצלך כטיעון לגיטימי. אני לא מתכוונת לרמה הזו. 1. בעיקרו של דבר – הזכות לחיים נכונה כמובן גם ביחס לחטוף אחד. אין שום דבר במאמר שלי שמרמז אחרת והוא בוודאי לא מבוסס על מוסר תועלתני (שאולי היה מאפשר מסקנה כזו). 2. כנ"ל. מבחני המידתיות במשפט הם מבחנים קונקרטיים שמתיחסים לנסיבות מסוימות. אם היתה דרישה אחרת זה היה צורך לבחון על פי מבחנים אלה הרלוונטים למצב של פגיעה בזכות חוקתית. ועדיין – השאלה של איזון בין איום ממשי על חייהם של אנשים מסוימים היא במרכז האופן בו מאזנים. 3. כנ"ל. כרגע אין דרישה כזו. כרגע יש אנשים חיים שנמקים במינהרות בעזה. לזה צריך להתייחס ולא לשאלות היפותטיות. נראה לי שבעניין זה דווקא הטיעון שלל הוא אוורירי מאוד מאוד. 4. השאלה לא ברורה אפילו לא דקדוקית. ממשלת ישראל לא מסכימה לחשוף את ההסכם בין ישראל לחמאס ולכן איני מכירה את כל תנאי ההסכם. ובכל מקרה – וכאמור – יש דחיפות להציל חיי אדם ולא להתגדר מאחורי טיעונים היפותטייים.
כרגיל, תואר ד"ר לא מוכיח חכמה יתרה. האם תוכלי להגדיר משה יותר טוב מאשר טיעונים אווריריים על מחויבות ומוסר? לדוגמאות נסי לענות על השאלות הבאות?
1. אילו היו רק 10 חטופים, אחד? זה היה שונה? באיזה אופן?
2. אם הדרישה של חמאס היא לאפשר הכנסה חופשית של נשק לרצועה. מה קורה אז למחויבות והמוסר&
3. מה עם דרישה להשיג את הגבול 10 ק"מ לתוך שטח ישראל – איפה המוסר אז?
4. מה שונה מהנ"ל התחייבו לסיים את המלחמה, ולהשאיר שלטון חמאס?
אפשר להבין עמדות תמיה והתנגדות לעסקאות ספציפיות, הטיעון הכביכול מוסרי פשוט לא עובד. התגייסות של פוליטיקאים, עיתונאים ומובילי מידע והמון שנוהה אחריהם ללא חשיבה עצמאית לעשות דה-לגיטמציה למי שחולק עליהם הוא דוחה והרסני "קול דמי אחי" …
כמה דמגוגי. כמה נוח לנצל את החטופים ובעיקר אלו שבצד הנכון כקלף פטליטי לא שמענו אותך סבוראית מדברת על הזכות של החיילים ששלמו בדמם כדי שאת וכמותך תןכלו להפגין בקפלן שלא לדבר על הפצועים שנותרו חסרי גפיים ועם המלחמה האישית שתדרש כל חייהם. החטופים הם קורבנות אבל לא הקורבנות היחידים לקונספציה שלך ושכמותך לחיות כאן כאילו את בברלין.אז תשמרי את דמי אחייך הזועקים להפגנות הממומנות כי הלוחמים לא בצד שלך אילו היו הייתם יולדים מחדש את 4 אמהות אם מישהו תמהה מדוע אין 4 אמהות שיבדוק מהיכן הנופלים רק 2 מתל אביב