ממשלת בנימין נתניהו פתחה אתמול (ראשון) את השבוע על רגל אחת, נשענת על 49 חברי כנסת (אם מתחשבים בכך שח"כ אבי מעוז מגדיר את עצמו כאופוזיציונר). זו לא קואליציה ואופוזיציה קלאסיים שעומדים זו מול זו, אלא סוג של קואופוזיציה, כאשר רוב השרים המתפטרים, בעיקר מש"ס, מנהלים את ענייני המשרדים שעזבו כאילו כלום.

ובכל זאת, לממשלת מיעוט כזו יש קושי משמעותי מבחינת ההתנהלות ויכולת התפקוד, וגם הדימוי היציב שלה מתערער. ההיסטוריה מלמדת כי ממשלות מהסוג הזה התקשו להחזיק מעמד הרבה זמן ומצאו את עצמן בבחירות בתהליך די מהיר.

אגב, אם גדעון סער לא היה מצטרף לקואליציה ושומר על העמדות האופוזיציוניות שלו, בזכותן נבחר לכנסת, לממשלה הזו היו היום 44 חברי כנסת – וזה היה נראה באמת כמו בדיחה.

המפלגות החרדיות שיושבות רגל פה, רגל שם יתמחרו כל הצעת חוק, וינסו להשלים כך את מה שמחסירה מהן הנוכחות בממשלה

הדוגמאות מהעבר רבות, אבל הבולטת ביותר היא ממשלת אהוד ברק, שכיהנה 20 חודשים בשנים 1999–2001 ונותרה בסוף הדרך עם 32 חברי כנסת, אחרי שכל המפלגות, מהחרדים ועד מרצ, עזבו אותה בזו אחר זו.

מליאת הכנסת, 14 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ממשלת מיעוט משותקת בכנסת מבחינת כוח החקיקה – אין אפשרות להעביר הצעות חוק ממשלתיות או הצעות חוק פרטיות של הקואליציה. המפלגות החרדיות שיושבות רגל פה, רגל שם יתמחרו כל הצעת חוק, וינסו להשלים כך את מה שמחסירה מהן הנוכחות בממשלה.

ח"כ משה גפני מבקש להעביר בדרך זו הצעת חוק לחיזוק כוחם של בתי הדין הרבניים, שנמצאת בהליכי חקיקה מתקדמים.

ממשלת מיעוט לא מסוגלת להעביר את חוק התקציב הבא עד 31 במרץ 2026, ואז הבחירות יתקיימו ב־30 ביוני 2026 – שלושה חודשים בלבד לפני המועד המקורי של הבחירות לכנסת ה־26.

ראש הממשלה נתניהו חותר כמובן לתאריך המאוחר ביותר, ואם הוא אכן מצליח לחצות את שנת 2025 ללא בחירות זה מלמד הרבה על האופי המטורלל של המדינה

ראש הממשלה נתניהו חותר כמובן לתאריך המאוחר ביותר, ואם הוא אכן מצליח לחצות את שנת 2025 ללא בחירות זה מלמד הרבה על האופי המטורלל של המדינה, שמוכנה לחיות אחרי אסון 7 באוקטובר לאורך שנים עם הממשלה האחראית לו.

ועם כל המגבלות, ממשלת מיעוט עם 49 חברי כנסת יכולה לפתוח במלחמה מול סוריה, להתחיל סיבוב שני יזום נגד איראן או לבצע עסקה ולהחזיר חטופים, אם ראש הממשלה נתניהו יראה בסקרים שזה משתלם לו, לפני שיקדים את הבחירות.

ח"כ אריה דרעי מש"ס וח"כ משה גפני מיהדות התורה מסתודדים במליאת הכנסת, 10 בפברואר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שרים וחברי הכנסת, ובראשם השרה מירי רגב, יצאו אתמול במתקפה ברוטאלית – בגלוי ובחשאי – על יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וקראו להדחתו. הם רוצים להישאר בתפקידיהם עד היום האחרון גם במחיר פטור לגיוס לעשרות אלפי חרדים בימי מלחמה.

הכוונה שלהם היא למנות במקום אדלשטיין בובת מריונטה ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, שיעביר את החוק שמאשר בפועל את דילול הכוח הפוטנציאלי של צה"ל. הכורסה הנוחה בממשלה חשובה להם יותר מהכיסא המתנדנד בטנק.

בינתיים צובר אדלשטיין כוח עצמאי ופרסום ומצטייר כגיבור המילואמניקים, גם אם החוק שלו, למען האמת, נותן אינספור הנחות למלשב"ים חרדים

אדלשטיין כבר לא יודח. יו"ר וועדת חוץ וביטחון מסרב להיכנע. החלפת יו"ר ועדה מחייב דיון ורוב בוועדת הכנסת ובמליאה. אין לזה היתכנות בשבוע זה. בינתיים צובר אדלשטיין כוח עצמאי ופרסום ומצטייר כגיבור המילואמניקים, גם אם החוק שלו, למען האמת, נותן אינספור הנחות למלשב"ים חרדים.

בסוף השבוע הזה יקבל נתניהו שלושה חודשים של פגרת כנסת משתקת. אחרי הפגרה החרדים יעמדו מול הדילמה אם להפיל את נתניהו. הם לא יעשו את זה בהצבעת אי אמון וינסו להגיע עם נתניהו לתאריך בחירות מוסכם. למה? כי הם לא נתניהו.

יצחק רבין ובנימין נתניהו ב־1990 (צילום: ורד פאר, IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

במאי 1995 החליטה המפלגה הדמוקרטית הערבית בכנסת, בראשה עמד עבד אל־והאב דראושה, להיאבק בהחלטת ממשלת המיעוט של יצחק רבין להפקיע 535 דונם בירושלים. המפלגה הגישה הצעת אי אמון בממשלה. רבין קיווה שהימין יתמוך במדיניות ההפקעה, אבל לא כך היה.

הליכוד, ש"ס ויהדות התורה – תחת הנהגתו של יו"ר האופוזיציה נתניהו – הצטרפו לסיעות הערביות, עקפו את רבין משמאל והחליטו להצביע אי אמון בממשלה. ההפקעה הוקפאה, בניגוד לעמדת הימין, כמובן.