מעל הראש של האיראנים
תופי המלחמה סביב איראן רועמים כבר מספר שבועות, בעוד שארה"ב מרכזת כוח צבאי (בעיקר אווירי) עצום בקרבת איראן. בתנאים של סגר תקשורתי הדוק, השיח על המלחמה – בעד ונגד – למעשה מתקיים מעל ראשם של אזרחי איראן עצמם.
במצב שבו האינטרנט באיראן עדיין מנותק ברובו, והבידוד התקשורתי של איראן הולך וגובר, האם ניתן בכלל להעריך מה חושבים על המלחמה הקרבה אזרחי איראן, שעלולים לשלם את המחיר היקר ביותר?
נתחיל בהצגה של המשטר האיראני, שממשיך לספק סרטוני תעמולה לרשתות זרות, שמסכימות לפרסם אותם בלי פילטרים ואזהרות על כך שמדובר בתעמולה איראנית רשמית.
במצב שבו האינטרנט באיראן עדיין מנותק ברובו, והבידוד התקשורתי של איראן הולך וגובר, האם ניתן בכלל להעריך מה חושבים על המלחמה הקרבה אזרחי איראן, שעלולים לשלם את המחיר היקר ביותר?
בסרטונים הללו רואים איראנים הנאמנים לשלטון שאומרים בדיוק את מה שהאייתוללות היו רוצים לשמוע: לאיראן יש כוח רב, האיראנים אינם מפחדים, ומוכנים להילחם למען "חירותם".
מאידך, החל מ-15 בפברואר פרצו מחאות במספר מוקדים באיראן שבמהלכן המפגינים צעקו "מוות לחמינאי", תסריט שיכול להתגשם במקרה של מתקפה אמריקאית נגד סמלי שלטון וחיסול של ההנהגה הבכירה.
נראה שעבור איראנים רבים מתקפה אמריקאית נראית פחות מסוכנת מאשר המשך שלטונם של האייתוללות שהביאו את ארצם למבוי סתום, 47 שנים לאחר המהפכה האסלאמית.
קבוצה שלישית, המזוהה עם ארגונים כגון "מוג'האדין אל-חאלק", מאמינה בכך שהעם האיראני צריך להוביל את המהלך להדחת המשטר הנוכחי, אך לא להישען על הכוח החיצוני.
עבור איראנים רבים, מתקפה אמריקאית נראית פחות מסוכנת מאשר המשך שלטונם של האייתוללות שהביאו את ארצם למבוי סתום, 47 שנים לאחר המהפכה האסלאמית
קולות אופוזיציוניים מועטים שעדיין נשמעים ברשת גם מביעים חשש מפני מתקפה שלא תסתיים בהפלת שלטון האייתוללות, ותשאיר את איראן מדממת ואת המשטר מוחלש, אך לא פחות מסוכן עבור עמו.
ועל זה ניתן לומר: כולם יודעים כיצד המלחמה מתחילה, אף אחד אינו יודע כיצד היא תסתיים. כדאי מאוד שמי שמתכנן עכשיו את המהלך הצבאי באיראן, יידע גם לשלב את האיראנים עצמם בתוכניות העתיד, כי בסופו של דבר בהם תלוי כיצד תראה איראן של מחר, יום לאחר הפלת משטר האייתוללות.
יריד הספרים בדמשק
בפעם הראשונה בדמשק מתקיים יריד ספרים שכמעט אינו מצונזר. הדבר היחיד שאסור בתכלית האיסור הוא ספרי פרופגנדה המשבחים את משטר אסד.
מדובר בשינוי משמעותי לעומת השנים הקודמות, כאשר משטר אסד צנזר מאות ספרים פרי עטם של סופרים סורים וזרים, ולא אפשר את הפצתם במדינה או הצגתם ביריד הספרים.
בפעם הראשונה בדמשק מתקיים יריד ספרים שכמעט אינו מצונזר. מדובר בשינוי משמעותי לעומת השנים הקודמות, כאשר משטר אסד צנזר מאות ספרים פרי עטם של סופרים סורים וזרים ולא אפשר את הפצתם במדינה
על פי המארגנים, יותר מ-500 הוצאות ספרים נטלו חלק בתערוכה שזוכה להתעניינות גדולה מצדו של הציבור. מבחינת סורים רבים, מדובר בחזרה המבורכת לשגרה אך גם בשינוי אדיר ביחס לכותרים שמוצגים בתערוכה.
הפעם בין המדפים והדוכנים ניתן למצוא גם חיבורים של סופרים כורדים (חלקם בשפה הכורדית), וגם חיבורים משמעותיים של הוגי דעות אסלאמיסטים, כגון "ציוני דרך" של סייד קוטב, אבי האסלאם הרדיקלי שנמנה על האופוזיציה המצרית והוצא להורג בתליה בקהיר בשנת 1966.
בין המדפים והדוכנים ניתן למצוא גם חיבורים של סופרים כורדים (חלקם בכורדית), וגם חיבורים משמעותיים של הוגי דעות באסלאם וספרים על הפילוסופיה של האסלאם הרדיקלי
המארגנים אומרים שרבים מתעניינים בספרו של קוטב, כמו גם בספרים אחרים שפורסמו אודות הפילוסופיה של האסלאם הרדיקלי על ידי סיד אבו אל-אעלא מודודי, חסן אל-בנא ועוד.
עוד מוקדם לומר בשלב הנוכחי לאן המשטר הסורי החדש יקח את המדינה, והאם הוא ינסה לעצב אותה בדמותו – עם זיקה חזקה מאוד לאסלאם הרדיקלי. בשלב הזה הכל פתוח, בדיוק כמו ביריד הספרים החופשי הראשון בדמשק, בו דעות רבות מתחרות זו עם זו על לבו של הקורא הסורי.
רמדאן "נפיץ" במיוחד
אחד מהסמלים הבולטים של חודש רמדאן הוא "פנוס" – פנס שמאיר את דרכו של חודש רמדאן ומפיץ את אורו לכל. במדינות ערביות רבות ניתן למצוא שווקים ססגוניים שנפתחים במהלך חודש רמדאן ובהם ניתן לקנות פנסים כאלה – קטנטנים או ענקיים, על מנת לקשט את הבית.
בישראל, בואו של חודש רמדאן מזוהה לא עם אור, אלא עם שנאה, סכנה ומוות. למרות שבמהלך רמדאן מומלץ להפסיק את הלחימה ולהתמקד בתפילה, חשיבה ומשפחה, בפועל זה כמעט ולא קורה. קיצוניים משני הצדדים ממשיכים במשימתם הקטלנית ורק מוסיפים שמן למדורה.
בישראל, בואו של חודש רמדאן מזוהה לא עם אור, אלא עם שנאה, סכנה ומוות. למרות שבמהלך רמדאן מומלץ להפסיק את הלחימה ולהתמקד בתפילה, בפועל זה כמעט ולא קורה והקיצוניים רק מוסיפים שמן למדורה
בישראל 2026 הקיצוניים נמצאים בממשלה ובעידודם, גופים שאמורים לשמור על כולנו במהלך חודש רמדאן, מאפשרים יותר שעות נוכחות ותפילה ליהודים בהר הבית, עוצמים עין מול התפרעויות של מתנחלים בכפרים הפלסטינים בגדה ומתעלמים מהסתה אנטי-ערבית שהולכת וגדלה.
כשזה קורה דווקא בחודש רמדאן "הנפיץ", כפי שמזהירים בצה"ל, משתמע מכך שהצמרת המדינית דווקא מעוניינת בכך שחודש רמדאן שחל השבוע, יהיה מלא בפורענות, התנגשויות ואלימות.
מה שמעניין במיוחד זו העמדה הפסיבית של צה"ל. "צה"ל מזהיר מפני הסלמה", "צה"ל מתריע על רמדאן נפיץ" – זאת רוח ההודעות שיוצאת בימים אלה מדוברות צה"ל. השאלה היא מה צה"ל וראשיו עושים על מנת למנוע את הפיצוץ, אם הוא כבר נראה באופק.
מה שמעניין במיוחד זו העמדה הפסיבית של צה"ל. "צה"ל מזהיר מפני הסלמה", "צה"ל מתריע על רמדאן נפיץ". השאלה היא מה צה"ל וראשיו עושים כדי למנוע את הפיצוץ שנראה באופק
חודש רמדאן יכול גם להיראות אחרת לגמרי. מי שביקר במהלכו במדינות ערב יודע, שמדובר בחודש מלא קסם וחן. ניתן היה לעודד פעילויות של הידברות, לקיים שווקי רמדאן וסיורי רמדאן ולפעול – יחד עם ראשי החברה האזרחית, אנשי דת ופוליטיקאים – להרגעת הרוחות.
אולי פעם זה יקרה, כאשר מי שמנווט את הספינה הישראלית יבין שאחרת צפויה לנו התנגשות ובעירה גדולה, ולא האור הרך של ה"פנוס" הרמדאני.
השבוע ב-1988: הבן של נאצר מואשם בתכנון פיגועים
ב-18 בפברואר 1988 נפתח בקהיר אחד המשפטים הדרמטיים והשנויים במחלוקת בתולדות מצרים המודרנית: משפטו של ח'אלד עבד אל-נאצר, בנו הבכור של הנשיא המיתולוגי גמאל עבד אל-נאצר.
ח'אלד הועמד לדין שלא בפניו, לאחר שנמלט ליוגוסלביה. הוא הואשם בכך שעמד מאחורי הקמתו ומימונו של ארגון הטרור הנאצריסטי "מהפכת מצרים".
ב-18 בפברואר 1988 נפתח בקהיר משפטו של ח'אלד עבד אל-נאצר, בנו הבכור של הנשיא המיתולוגי גמאל עבד אל-נאצר, שהואשם כי עמד מאחורי הקמתו ומימונו של ארגון הטרור הנאצריסטי "מהפכת מצרים"
הארגון, שהוקם יחד עם הדיפלומט מחמוד נור א-דין, פעל במטרה לערער את הסכמי קמפ דיוויד ולפגוע בנוכחות הישראלית והאמריקאית במדינה.
כתב האישום ייחס לח'אלד עבירות חמורות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון להפלת המשטר. התובע הכללי המצרי אף דרש לגזור עליו עונש מוות.
על פי הראיות, חברי החוליה היו מעורבים בשורה של תקיפות אלימות: ב-1984 פצעו מאבטח ישראלי בקהיר, ב-1985 רצחו את הנספח המנהלי בשגרירות ישראל, וב-1986 רצחו עובדת בשגרירות.
המשפט כלל 19 נאשמים נוספים, ביניהם קצינים בצבא ובחיל האוויר, קרובי משפחה של נאצר ובנים של "הקצינים החופשיים" שהפילו את משטרו של המלך פארוק בשנת 1952.
הפרשה הפכה למבחן כוח פוליטי ומשפטי חסר תקדים. בעוד ממשל מובארק ביקש להחמיר עם הנאשמים, דעת הקהל המצרית נטתה לטובתו של ח'אלד, גם בשל הפופולריות של אביו וגם בגלל הרגש האנטי-ישראלי ברחוב
הפרשה הפכה למבחן כוח פוליטי ומשפטי חסר תקדים. בעוד ממשל מובארק ביקש להחמיר עם הנאשמים, דעת הקהל המצרית נטתה לטובתו של ח'אלד, גם בשל הפופולריות של אביו וגם בגלל הרגש האנטי-ישראלי שרווח ברחוב.
המתח הגיע לשיאו כאשר השופטים פסלו חלק ניכר מהראיות, תוך שהם מאשימים את המשטרה והתביעה בשיתוף פעולה ובעינויים של הנאשמים.
למרות חומרת ההאשמות המקוריות והדיווחים כי הראיות סופקו על ידי המודיעין האמריקאי, ח'אלד עבד אל-נאצר זוכה בסופו של דבר מכל אשמה וחזר למצרים ב-1990 כדמות פוליטית שנויה במחלוקת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו