תזכרו היטב את תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לכתב התשובה שהגישה שלשום (רביעי) היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לבג"ץ, במסגרת העתירות בעניין הדחת השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.

"בלתי נתפס", נכתב בהודעה שהוציאה לשכת ראש הממשלה, "שבעיצומה של מלחמה קיומית מול איראן בהובלת הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, היועצת המשפטית לממשלה מבקשת מבג"ץ להוציא צו מוחלט שיורה לראש הממשלה לפטר את השר לביטחון לאומי האחראי על ביטחון הפנים בעת המלחמה".

בעוד ימים אחדים יוגש כתב התשובה מטעמו של נתניהו לבג"ץ, לקראת הדיון הצפוי בהרכב מורחב של תשעה שופטים בעתירות בעניין בן גביר שיתקיים בעוד כשלושה שבועות. אין כל ספק שעורך דינו הפרטי של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, לא יכתוב שטות כזו בהודעתו לבג"ץ.

בעוד ימים אחדים יוגש כתב התשובה מטעמו של נתניהו לבג"ץ, לקראת הדיון הצפוי בהרכב מורחב של תשעה שופטים. אין כל ספק שעורך דינו הפרטי של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, לא יכתוב שטות כזו בהודעתו לבג"ץ

ראבילו לא אוהב להתבזות, והוא יודע היטב שהעיתוי שבו נדרשה היועצת להגיש את כתב התשובה לבג"ץ אינו קשור לעיתוי המלחמה. הוא גם יודע שעמדתה של היועצת בעניין פיטוריו המתחייבים של בן גביר אינה חדשה, וכבר הוגשה בתגובתה הקודמת לבג"ץ, לפני חודשיים.

עו"ד מיכאל ראבילו בבית המשפט העליון, ספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

במישור הפוליטי, המטרה הושגה. משרוקית הכלבים של לשכת ראש הממשלה הפעילה את מי שהיו אמורים לשמוע. יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, מיהר לשגר מכתב ליועצת, שבו הביע את "תדהמתו" מכך ש"תוך כדי לחימה" היועצת "פנתה לבית המשפט" ו"ביקשה" ממנו להורות על פיטוריו של בן גביר.

מעבר להצגה השקרית של העובדות, הדברים האלה באים מצידו של ח"כ רוטמן, האיש שבעיצומן של המלחמה בעזה והמבצעים באיראן לא עצר לרגע מלקדם את ההפיכה המשטרית, וגם כעת דן בפיצול תפקיד היועצת ובהקמת ועדת חקירה פוליטית לחקר המלחמה.

הסיבוב הזה על ראשה של היועצת הגיע מלווה באיומים קונקרטיים: מצד רוטמן, ש"ייאלץ" לחדש את דיוני ועדת החוקה בנושאי ההפיכה המשטרית; ומצד נתניהו, שהצהיר כי "השר לביטחון לאומי ימשיך לכהן בתפקידו".

האם יש בכך איום מצד ראש הממשלה בחציית הקו האדום האולטימטיבי, לסרב לציית לבג"ץ, היה ופסק הדין הסופי יחייב אותו לפטר את בן גביר? נתניהו דאג להשאיר את הדברים מעורפלים מספיק, והותיר לעצמו מרחב נסיגה.

האם יש בכך איום מצד ראש הממשלה בחציית הקו האדום האולטימטיבי, לסרב לציית לבג"ץ, היה ופסק הדין הסופי יחייב אותו לפטר את בן גביר? נתניהו דאג להשאיר את הדברים מעורפלים מספיק, והותיר לעצמו מרחב נסיגה

כעת למבזק מציאות: העתירות הדורשות מבג"ץ להורות על פיטוריו של בן גביר לא הוגשו כעת, אלא לפני למעלה משנה וחצי. לאורך התקופה הזו היועצת עשתה מאמצים ניכרים להימנע מלהגיע למסקנה הסופית, שהעותרים צודקים ושדין העתירות להתקבל. מבחינתה, זהו המוצא האחרון, שיש לעשות כל מאמץ לא להגיע אליו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים בנושא קידומה של רפ"ק רינת סבן, 25 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בהרב-מיארה חתמה עם בן גביר על מתווה פעולה, שבמסגרתו התחייב להימנע מהתערבות פסולה בעבודת המשטרה – אך הוא הפר ברגל גסה את התחייבותו שוב ושוב; בהודעתה הקודמת הסתפקה בעמדה שיש מקום להוצאת צו על-תנאי.

וגם כעת, במסגרת כתב התשובה שהגישה לפני הדיון המסכם בעתירות, היועצת מותירה פתח שיאפשר להימנע מקבלת העתירות: בניגוד לדיווחים התקשורתיים מהימים האחרונים, עמדת היועצת איננה כי על ראש הממשלה לפטר את השר לביטחון לאומי, אלא שהדבר תלוי בעמדות שיוגשו לבג"ץ, הן מצד נתניהו והן מצד בן גביר, לקראת מועד הדיון.

"כתב תשובה זה מוגש טרם שהתקבלה התייחסות משיבי הממשלה לגוף העניין", כתבה הפרקליטות לבג"ץ בשם היועצת. "ככל שלא יחול שינוי משמעותי ביותר בתשתית הרלוונטית עם הגשת תשובת ראש הממשלה, וראש הממשלה לא יעמוד בנטל שהוטל עליו – עמדת היועצת היא כי יש להוציא צו מוחלט בעתירות".

ובמילים אחרות: לשיטת היועצת, אפילו כעת הכדור נמצא במגרשו של ראש הממשלה. אם יוכיח לבית המשפט, באותות ובמופתים, כי הוא מתכוון להציב גבול להתנהלותו המופקרת של בן גביר, ניתן להימנע מצו שיפוטי שיחייב אותו לפטרו.

לשיטת היועצת, אפילו כעת הכדור נמצא במגרשו של ראש הממשלה. אם יוכיח לבית המשפט, באותות ובמופתים, כי הוא מתכוון להציב גבול להתנהלותו המופקרת של בן גביר, ניתן להימנע מצו שיפוטי שיחייב אותו לפטרו

העתירות בעניינו של בן גביר יושבות על התשתית שנקבעה בהלכת דרעי-פנחסי בשנת 1993. אז נקבע כי משעה שהוגש כתב אישום חמור נגד חבר הממשלה, שר או סגן שר, קמה לראש הממשלה חובה משפטית להעבירו מכהונתו.

רפאל פנחסי ואריה דרעי ב-2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אך העיקרון איננו סובב בהכרח סביב עצם הגשת כתב אישום נגד השר. משמעות ההלכה היא שעשויות להיווצר נסיבות קשות וקיצוניות, גם בלא העמדה לדין של השר, שיהפכו את החלטת ראש הממשלה שלא לפטרו לכזו הנגועה באי-סבירות קיצונית, ולחייב התערבות שיפוטית.

ועם זאת, כפי שבא-כוחו של נתניהו הדגיש בפני בג"ץ בהודעותיו הקודמות, הצעד המתבקש כעת מבג"ץ מהווה לכל הפחות הרחבה ופיתוח של הלכת דרעי-פנחסי, ויישומה גם בנסיבות עובדתיות אחרות.

החשש המתעורר מכך הוא במישור המשטרי: האם פירוש הדבר הוא שמעתה והלאה ניתן יהיה לעתור נגד כל שר בממשלה ולדרוש מראש הממשלה לפטרו? האם בג"ץ יהפוך להיות מעין פלטפורמה למתן גיליון ציונים לתפקוד השרים?

זהו, שלא. ההרחבה הזו ביישומה של הלכת דרעי-פנחסי, אינה תקפה באופן מעשי לגבי כל שר בממשלה באשר לאופן תפקודו.

היועצת מגדרת את עמדתה בעניין בן גביר לנסיבות הייחודיות של הפרשה, ובראש ובראשונה לעובדה שהוא ממונה על משטרת ישראל, גוף אכיפה מדינתי שבידיו סמכויות דרקוניות כלפי אזרחים

היועצת מגדרת את עמדתה בעניין בן גביר לנסיבות הייחודיות של הפרשה, ובראש ובראשונה לעובדה שהוא ממונה על משטרת ישראל, גוף אכיפה מדינתי שבידיו סמכויות דרקוניות כלפי אזרחים, שהפעלתם כרוכה לעתים בפגיעה ממשית בזכויות אדם – כגון הזכות לחירות, חופש התנועה, חופש ההפגנה, הזכות לכבוד ועוד.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בטקס הפרידה משופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, 18 בספטמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

רכיב משלים לנסיבות הייחודיות של הפרשה הוא השימוש לרעה שעושה בן גביר בסמכויותיו מרגע שמונה לתפקידו, והשפעתו המוצהרת על החלטות אופרטיביות קונקרטיות של המשטרה, לרבות חקירות פליליות קונקרטיות, מחאות נגד השלטון, והאופן שבו הוא מציג את עצמו בשטח כמעין מפכ"ל-על ומפעיל שיקולים זרים בהחלטותיו בעניין קידום קצינים.

כתב התשובה של היועצת הוא למעשה כתב אישום נגד בן גביר – לא במישור הפלילי, אלא במישור הבג"צי:

הוא מפרט, לפי תאריכים, את מהלכי התערבותו של בן גביר בהפגנות מחאה נגד הממשלה ובאירועים קונקרטיים אחרים; את מכלול התבטאויותיו בנושא חקירות פליליות קונקרטיות ובעקבות החלטות של בתי משפט; את "הנחיותיו" למשטרה לעצור חשודים או לנקוט צעדים נגד שוטרים; ואת מהלכיו למניעת קידומי קצינים שאינם מזוהים עם הקו שלו.

השורה התחתונה: השר לביטחון לאומי פוגע בעקרונות יסוד משטריים, ובראש ובראשונה בעיקרון עצמאותה של המשטרה.