בסמוך לחלקו הדרומי של ים המלח זורם נחל קטן בשם עין בוקק. בזמנים קדומים הוא הזין נווה מדבר פורח, וחווֹת צמחי המרפא הארומטיים שלו נהנו מהאקלים המקומי הייחודי שם.

מצודה רומית המתנוססת מעל הגדה הצפונית של הנחל מעידה על החשיבות האסטרטגית של האזור בימי קדם. במאה ה-20, טיילים נועזים שרצו לחוות משהו מעבר למפלי עין גדי המפורסמים, הלכו לאורך הנחל הקטן וטבלו בבריכות הקרירות, שם יכלו להציץ לפעמים ביעלים ובשפני סלעים ולמלא את המימיות שלהם במי מעיינות זכים.

אבל לא עוד.

המים מזוהמים ואינם ראויים לשתייה, בעלי החיים נעלמו, והאקוויפר שמזין את המעיין הוא בעיקרו של דבר מזבלת כימיקלים.

שתי חברות שמפעליהן ניצבים גבוה מעל הגיא ממערב, רותם אמפרט (העוסקת בכריית פוספטים ובייצור דשנים וחומצות זרחתיות) ופריקלאס ים המלח (המפיקה תחמוצת מגנזיום, שמשמשת כמעכבת בעירה), שתיהן חברות בנות של כימיקלים לישראל (כיל), התקשו למצוא דרך להיפטר מהשפכים שלהן. הפתרון שלהן במהלך שנות ה-90 היה פשוט להשליך את הפסולת הרעילה והרדיואקטיבית שלהן לבריכות ענק ולבורות טבעיים באדמה. בשל כוח הכובד ואבני הגיר הנקבוביות, אותם כימיקלים מצאו את דרכם, למרבה הצער, אל אקוויפר יהודה, שמזין את עין בוקק.

פרופ' אלון טל בנחל בוקק (צילום: ביל סלוט)

אולם לא הכול אבוד. פעמים רבות ביקרתי בעין בוקק עם תיירים מחו"ל, אבל לאחרונה הייתה לי הפריבילגיה להלך לאורך הנחל עם גיבור מקומי, פרופ' אלון טל מאוניברסיטת תל אביב.

טל הוא אדם עם שליחות. הנחל היה נפלא, קני סוף ושיחי צלף קוצני עדיין מעטרים את הגיא, ואפשר לטבול בבריכות בבטחה. אבל פרופ' טל עודד אותי מדי פעם לטעום (ולירוק) את מי הנחל, והצביע על כך שלא רק שאין באזור יעלים או שפני סלעים, אפילו חרקים אינם מסתובבים בין השיחים. אוי למסלול בטבע שההולכים בו אינם מוטרדים ולו על ידי זבוב אחד.

אלון טל הגיש נגד שתי החברות תביעה הדורשת מהן לשקם את המעיין ולשלם פיצויים כספיים, הגבוהים ביותר שנתבעו אי פעם במסגרת תביעה ייצוגית סביבתית בישראל. אני עצמי הסכמתי להצטרף לתביעה לפני כמעט שנתיים.

פרופ' טל הצביע על כך שלא רק שאין באזור יעלים או שפני סלעים, אפילו חרקים אינם מסתובבים שם. אוי למסלול בטבע שההולכים בו אינם מוטרדים ולו על ידי זבוב אחד

כמדריך טיולים, אני מייצג את המגזר שאיבד אוצר לאומי בשל תאוות הבצע וסדר העדיפויות המעוות של החברות הללו. המעורבות שלי בתביעה היא מחווה סמלית של סולידריות. את העבודה הקשה מבצע טל, יחד עם נבחרת חלומות של הידרולוגים, אקולוגים וכלכלנים מובילים באקדמיה ומשרד עורכי דין (לוינסון-דרור) המתמחה בתחום הסביבה. הקנסות, אם יוטלו על ידי בית המשפט, יופקדו בקרן סביבתית לטובת ניקוי הזיהום במי הנחל והמעיין ואף (אם הדבר אפשרי) במי האקוויפר.

אפשר לראות זאת כסיפור טראגי על זיהום תעשייתי בלתי מבוקר או כסיפור מעורר השראה על עקשנותו הנועזת של אזרח זועם. מדובר, כמובן, בשניהם.

טל, מרצה למדיניות ציבורית ומנוע של אקטיביזם סביבתי שאין דומה לו, הוא ארין ברוקוביץ' ישראלי עם קרחת וזקן שיבה. אין ברשותו הון או כוח פוליטי, והוא מתמודד כנגד אינטרסים תעשייתיים גדולים, עתירי ממון ורבי עוצמה, כי מישהו צריך לעשות את זה.

אקטיביזם מהסוג הזה איננו ייחודי לישראל. אבל זו ארץ שמתבקשת בה שליחות שכזאת. האהבה לטיולים בטבע משותפת כאן לכולם, היא חוצה מעמדות, עדות, גילאים ומפלגות פוליטיות. הפעולה למען הגנת הסביבה היא תוצאה טבעית של האהבה הזאת. השופט שינהל את המשפט הזה ודאי טייל בעצמו בנחל בוקק בטיול כיתתי כתלמיד בית ספר, ואפילו בעלי חברות הכימיקלים הנאשמות ודאי חנו שם עם תנועות הנוער שלהם כמתבגרים.

האהבה לטיולים בטבע משותפת כאן לכולם, היא חוצה מעמדות, עדות, גילאים ומפלגות פוליטיות. הפעולה למען הגנת הסביבה היא תוצאה טבעית של האהבה הזאת

הבה נקווה שהשופט הזה, ואולי אפילו הגורמים המזהמים, יזכרו את טיולי הילדות שלהם, יראו את הצדק שבתיק הזה וימצאו דרך לשתף פעולה עם מה שכולם מסכימים, כך אני מאמין, שיהיה רווח-לכול עבור הארץ הזאת והמערכת האקולוגית. אני יותר מאשמח לקחת אותם כולם, יחד עם המשפחות שלהם, לטיול יפהפה לאורך נחל בוקק הנקי והבריא. בזמן קרוב, ולעוד שנים רבות.

ביל סלוט הוא מדריך טיולים ישראלי מורשה שצעד ורכב על אופניים לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. ביל חבר בקיבוץ קטורה, שם הוא גר מאז 1981 עם אשתו ושלוש בנותיו.

דונאלד טראמפ אוהב להשוות את עצמו לפרנקלין ד. רוזוולט, אחד מהנשיאים האגדיים של ארצות הברית. הנושא עולה אצלו בהרבה הקשרים, בעיקר בנוגע לכהונה השלישית של רוזוולט, כאשר טראמפ רומז בעדינותו הרגילה שגם הוא שוקל זאת (בניגוד לתיקון ה-22 לחוקה).

בישראל, חוגים מסוימים משווים את טראמפ לרוזוולט ואת בנימין נתניהו לווינסטון צ'רצ'יל כחלק מהאדרת שני המנהיגים. אך יש הבדלים מהותיים בין טראמפ לרוזוולט.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

כְּשֶׁהָיִיתִי חַיָּל, נָגַסְתִּי
בְּתַאֲוָה בְּדֻבְדְּבָנִים
חֲמוּצִים בְּאֶרֶץ הַלְּבָנוֹן.
הַחַרְצָנִים, שֶׁיָּרַקְתִּי
עַל הַשֶּׁלֶג הַצָּחֹר,
הוֹתִירוּ חֹרִים אֲדֻמִּים
מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּנַּגְמָ"שׁ,
שֶׁנִּפְגַּע מִמִּטְעֲנֵי חַבָּלָה
שֶׁל הַחִזְבַּאלְלָה.

מילים אלו נכתבו בשיר שלי "דובדבנים מלבנון", בו מתואר מקרה טרגי של נגמ"ש צה"לי שטוף דם, שחייליו נהרגו ונפצעו ממטעני חבלה. הוא הועמס על מוביל בדרום לבנון והועבר לבסיס בצפון הארץ, שם אני וחבריי לגדוד 601 של הנדסה קרבית נתקלנו במראה המזוויע.

יהורם גלילי הוא משורר, סופר, עיתונאי, עורך ספרותי ולשוני ומוציא לאור, מחבר "ראשונים תמיד" ספר המורשת של חיל הנדסה קרבית. בספר השירים "פוטו מלחמה" (חדרים הוצאה לאור) הוא חושף בשיריו חוויות רבות שעבר במהלך פעילויות מבצעיות בדרום לבנון, בעזה ומעבר לקו הירוק כלוחם ששירת במשך כ-20 שנה בסדיר ובמילואים כלוחם בהנדסה קרבית

לפני מספר חודשים כתבתי מכתב גלוי לרמטכ"ל החדש, רב אלוף אייל זמיר.  כתבתי אז, בין היתר, "זמיר חייב לדרוש שלא יפריעו לו בעבודתו, שכן ההתערבות של השרים היא לא רק חסרת תועלת אלא הרסנית. אין לצפות לשינויים בהתנהלות הממשלה. זה פשוט לא יקרה. חברי הגוף המכונה ממשלה ברובם לא מסוגלים ליותר. הם שטחיים, בעלי אג'נדות פוליטיות צרות ומחפשים כותרות.

"בפני ישראל ניצבות בעיות אדירות. עם ממשלה כזו ועם ראש ממשלה חלש, מבוהל, לא ניתן לפתור אותן אפילו חלקית. המצב חמור מאוד שכן מטרות המלחמה בעזה לא הושגו, איראן נוגעת בפצצה גרעינית, טורקיה מגבירה השפעה בסוריה וזו רשימה חלקית.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.