בסמוך לחלקו הדרומי של ים המלח זורם נחל קטן בשם עין בוקק. בזמנים קדומים הוא הזין נווה מדבר פורח, וחווֹת צמחי המרפא הארומטיים שלו נהנו מהאקלים המקומי הייחודי שם.

מצודה רומית המתנוססת מעל הגדה הצפונית של הנחל מעידה על החשיבות האסטרטגית של האזור בימי קדם. במאה ה-20, טיילים נועזים שרצו לחוות משהו מעבר למפלי עין גדי המפורסמים, הלכו לאורך הנחל הקטן וטבלו בבריכות הקרירות, שם יכלו להציץ לפעמים ביעלים ובשפני סלעים ולמלא את המימיות שלהם במי מעיינות זכים.

אבל לא עוד.

המים מזוהמים ואינם ראויים לשתייה, בעלי החיים נעלמו, והאקוויפר שמזין את המעיין הוא בעיקרו של דבר מזבלת כימיקלים.

שתי חברות שמפעליהן ניצבים גבוה מעל הגיא ממערב, רותם אמפרט (העוסקת בכריית פוספטים ובייצור דשנים וחומצות זרחתיות) ופריקלאס ים המלח (המפיקה תחמוצת מגנזיום, שמשמשת כמעכבת בעירה), שתיהן חברות בנות של כימיקלים לישראל (כיל), התקשו למצוא דרך להיפטר מהשפכים שלהן. הפתרון שלהן במהלך שנות ה-90 היה פשוט להשליך את הפסולת הרעילה והרדיואקטיבית שלהן לבריכות ענק ולבורות טבעיים באדמה. בשל כוח הכובד ואבני הגיר הנקבוביות, אותם כימיקלים מצאו את דרכם, למרבה הצער, אל אקוויפר יהודה, שמזין את עין בוקק.

פרופ' אלון טל בנחל בוקק (צילום: ביל סלוט)

אולם לא הכול אבוד. פעמים רבות ביקרתי בעין בוקק עם תיירים מחו"ל, אבל לאחרונה הייתה לי הפריבילגיה להלך לאורך הנחל עם גיבור מקומי, פרופ' אלון טל מאוניברסיטת תל אביב.

טל הוא אדם עם שליחות. הנחל היה נפלא, קני סוף ושיחי צלף קוצני עדיין מעטרים את הגיא, ואפשר לטבול בבריכות בבטחה. אבל פרופ' טל עודד אותי מדי פעם לטעום (ולירוק) את מי הנחל, והצביע על כך שלא רק שאין באזור יעלים או שפני סלעים, אפילו חרקים אינם מסתובבים בין השיחים. אוי למסלול בטבע שההולכים בו אינם מוטרדים ולו על ידי זבוב אחד.

אלון טל הגיש נגד שתי החברות תביעה הדורשת מהן לשקם את המעיין ולשלם פיצויים כספיים, הגבוהים ביותר שנתבעו אי פעם במסגרת תביעה ייצוגית סביבתית בישראל. אני עצמי הסכמתי להצטרף לתביעה לפני כמעט שנתיים.

פרופ' טל הצביע על כך שלא רק שאין באזור יעלים או שפני סלעים, אפילו חרקים אינם מסתובבים שם. אוי למסלול בטבע שההולכים בו אינם מוטרדים ולו על ידי זבוב אחד

כמדריך טיולים, אני מייצג את המגזר שאיבד אוצר לאומי בשל תאוות הבצע וסדר העדיפויות המעוות של החברות הללו. המעורבות שלי בתביעה היא מחווה סמלית של סולידריות. את העבודה הקשה מבצע טל, יחד עם נבחרת חלומות של הידרולוגים, אקולוגים וכלכלנים מובילים באקדמיה ומשרד עורכי דין (לוינסון-דרור) המתמחה בתחום הסביבה. הקנסות, אם יוטלו על ידי בית המשפט, יופקדו בקרן סביבתית לטובת ניקוי הזיהום במי הנחל והמעיין ואף (אם הדבר אפשרי) במי האקוויפר.

אפשר לראות זאת כסיפור טראגי על זיהום תעשייתי בלתי מבוקר או כסיפור מעורר השראה על עקשנותו הנועזת של אזרח זועם. מדובר, כמובן, בשניהם.

טל, מרצה למדיניות ציבורית ומנוע של אקטיביזם סביבתי שאין דומה לו, הוא ארין ברוקוביץ' ישראלי עם קרחת וזקן שיבה. אין ברשותו הון או כוח פוליטי, והוא מתמודד כנגד אינטרסים תעשייתיים גדולים, עתירי ממון ורבי עוצמה, כי מישהו צריך לעשות את זה.

אקטיביזם מהסוג הזה איננו ייחודי לישראל. אבל זו ארץ שמתבקשת בה שליחות שכזאת. האהבה לטיולים בטבע משותפת כאן לכולם, היא חוצה מעמדות, עדות, גילאים ומפלגות פוליטיות. הפעולה למען הגנת הסביבה היא תוצאה טבעית של האהבה הזאת. השופט שינהל את המשפט הזה ודאי טייל בעצמו בנחל בוקק בטיול כיתתי כתלמיד בית ספר, ואפילו בעלי חברות הכימיקלים הנאשמות ודאי חנו שם עם תנועות הנוער שלהם כמתבגרים.

האהבה לטיולים בטבע משותפת כאן לכולם, היא חוצה מעמדות, עדות, גילאים ומפלגות פוליטיות. הפעולה למען הגנת הסביבה היא תוצאה טבעית של האהבה הזאת

הבה נקווה שהשופט הזה, ואולי אפילו הגורמים המזהמים, יזכרו את טיולי הילדות שלהם, יראו את הצדק שבתיק הזה וימצאו דרך לשתף פעולה עם מה שכולם מסכימים, כך אני מאמין, שיהיה רווח-לכול עבור הארץ הזאת והמערכת האקולוגית. אני יותר מאשמח לקחת אותם כולם, יחד עם המשפחות שלהם, לטיול יפהפה לאורך נחל בוקק הנקי והבריא. בזמן קרוב, ולעוד שנים רבות.

ביל סלוט הוא מדריך טיולים ישראלי מורשה שצעד ורכב על אופניים לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. ביל חבר בקיבוץ קטורה, שם הוא גר מאז 1981 עם אשתו ושלוש בנותיו.

אימת המלחמה עשויה להשפיע על העמדות, התחושות וההתנהגות של בני האדם. אנשים שחווים מלחמה עלולים לחוש פחד וטראומה ולאבד את הרגשת הביטחון שלהם. לעתים, ניסיון המלחמה גורם להם לזוז בדעותיהם הפוליטיות או לשנות את תפיסותיהם הערכיות. אך האם המלחמה משפיעה גם על מנהגיהם הדתיים של אנשים ואף על אמונתם באלוהים?

מספר מחקרים אקדמיים עונים על שאלה זו בחיוב ומצביעים על כך שאנשים מתחזקים באמונתם הדתית ומגבירים את השתתפותם בפולחן דתי בעקבות מלחמות.

פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.

שתי התפתחויות דרמטיות מתרחשות לנגד עינינו – הקריסה המהירה של משטר אסד בסוריה, והידיעות על עסקת חטופים, שאולי הפעם הזאת בכל זאת נרקמת לקראת מימוש. על אף שאין קשר ישיר בין שתי ההתפתחויות, הרי ששתיהן קשורות ליום שאחרי כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן. אם לחדד: הן מתייחסות לשאלה אם מדיניות ארצות הברית תישען על קטאר או על סעודיה.

בשורה התחתונה קטאר וטורקיה עומדות מאחורי הקבוצה שהשתלטה על סוריה, בעוד שסעודיה והאמירויות מנסות ליצור קשר עם קבוצות אחרות המתנגדות לאותה קבוצה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

בכיכר החטופים נזהרים כל מוצ"ש מזיהוי פוליטי. משפחות החטופים חושבות שביקורת על הממשלה והעומד בראשה תגרום לממשלה להקשיח את עמדותיה בעניין עסקה, עוד יותר ממה שהיא מקשיחה ומטרפדת עד עכשיו.

בגשר בגין ההפגנה כבר יותר ביקורתית. קוראת לבנימין נתניהו בשמו, מזכירה את ההפקרה ואת המוות של חטופים בשבי. הדוברים, ובראשם עינב צנגאוקר, לא חוסכים מילים בדרישה חד-משמעית לסיים את המלחמה ולחתום על עסקה כדי להציל את חיי החטופות והחטופים החיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.