בסמוך לחלקו הדרומי של ים המלח זורם נחל קטן בשם עין בוקק. בזמנים קדומים הוא הזין נווה מדבר פורח, וחווֹת צמחי המרפא הארומטיים שלו נהנו מהאקלים המקומי הייחודי שם.
מצודה רומית המתנוססת מעל הגדה הצפונית של הנחל מעידה על החשיבות האסטרטגית של האזור בימי קדם. במאה ה-20, טיילים נועזים שרצו לחוות משהו מעבר למפלי עין גדי המפורסמים, הלכו לאורך הנחל הקטן וטבלו בבריכות הקרירות, שם יכלו להציץ לפעמים ביעלים ובשפני סלעים ולמלא את המימיות שלהם במי מעיינות זכים.
אבל לא עוד.
המים מזוהמים ואינם ראויים לשתייה, בעלי החיים נעלמו, והאקוויפר שמזין את המעיין הוא בעיקרו של דבר מזבלת כימיקלים.
שתי חברות שמפעליהן ניצבים גבוה מעל הגיא ממערב, רותם אמפרט (העוסקת בכריית פוספטים ובייצור דשנים וחומצות זרחתיות) ופריקלאס ים המלח (המפיקה תחמוצת מגנזיום, שמשמשת כמעכבת בעירה), שתיהן חברות בנות של כימיקלים לישראל (כיל), התקשו למצוא דרך להיפטר מהשפכים שלהן. הפתרון שלהן במהלך שנות ה-90 היה פשוט להשליך את הפסולת הרעילה והרדיואקטיבית שלהן לבריכות ענק ולבורות טבעיים באדמה. בשל כוח הכובד ואבני הגיר הנקבוביות, אותם כימיקלים מצאו את דרכם, למרבה הצער, אל אקוויפר יהודה, שמזין את עין בוקק.
אולם לא הכול אבוד. פעמים רבות ביקרתי בעין בוקק עם תיירים מחו"ל, אבל לאחרונה הייתה לי הפריבילגיה להלך לאורך הנחל עם גיבור מקומי, פרופ' אלון טל מאוניברסיטת תל אביב.
טל הוא אדם עם שליחות. הנחל היה נפלא, קני סוף ושיחי צלף קוצני עדיין מעטרים את הגיא, ואפשר לטבול בבריכות בבטחה. אבל פרופ' טל עודד אותי מדי פעם לטעום (ולירוק) את מי הנחל, והצביע על כך שלא רק שאין באזור יעלים או שפני סלעים, אפילו חרקים אינם מסתובבים בין השיחים. אוי למסלול בטבע שההולכים בו אינם מוטרדים ולו על ידי זבוב אחד.
אלון טל הגיש נגד שתי החברות תביעה הדורשת מהן לשקם את המעיין ולשלם פיצויים כספיים, הגבוהים ביותר שנתבעו אי פעם במסגרת תביעה ייצוגית סביבתית בישראל. אני עצמי הסכמתי להצטרף לתביעה לפני כמעט שנתיים.
פרופ' טל הצביע על כך שלא רק שאין באזור יעלים או שפני סלעים, אפילו חרקים אינם מסתובבים שם. אוי למסלול בטבע שההולכים בו אינם מוטרדים ולו על ידי זבוב אחד
כמדריך טיולים, אני מייצג את המגזר שאיבד אוצר לאומי בשל תאוות הבצע וסדר העדיפויות המעוות של החברות הללו. המעורבות שלי בתביעה היא מחווה סמלית של סולידריות. את העבודה הקשה מבצע טל, יחד עם נבחרת חלומות של הידרולוגים, אקולוגים וכלכלנים מובילים באקדמיה ומשרד עורכי דין (לוינסון-דרור) המתמחה בתחום הסביבה. הקנסות, אם יוטלו על ידי בית המשפט, יופקדו בקרן סביבתית לטובת ניקוי הזיהום במי הנחל והמעיין ואף (אם הדבר אפשרי) במי האקוויפר.
אפשר לראות זאת כסיפור טראגי על זיהום תעשייתי בלתי מבוקר או כסיפור מעורר השראה על עקשנותו הנועזת של אזרח זועם. מדובר, כמובן, בשניהם.
טל, מרצה למדיניות ציבורית ומנוע של אקטיביזם סביבתי שאין דומה לו, הוא ארין ברוקוביץ' ישראלי עם קרחת וזקן שיבה. אין ברשותו הון או כוח פוליטי, והוא מתמודד כנגד אינטרסים תעשייתיים גדולים, עתירי ממון ורבי עוצמה, כי מישהו צריך לעשות את זה.
אקטיביזם מהסוג הזה איננו ייחודי לישראל. אבל זו ארץ שמתבקשת בה שליחות שכזאת. האהבה לטיולים בטבע משותפת כאן לכולם, היא חוצה מעמדות, עדות, גילאים ומפלגות פוליטיות. הפעולה למען הגנת הסביבה היא תוצאה טבעית של האהבה הזאת. השופט שינהל את המשפט הזה ודאי טייל בעצמו בנחל בוקק בטיול כיתתי כתלמיד בית ספר, ואפילו בעלי חברות הכימיקלים הנאשמות ודאי חנו שם עם תנועות הנוער שלהם כמתבגרים.
האהבה לטיולים בטבע משותפת כאן לכולם, היא חוצה מעמדות, עדות, גילאים ומפלגות פוליטיות. הפעולה למען הגנת הסביבה היא תוצאה טבעית של האהבה הזאת
הבה נקווה שהשופט הזה, ואולי אפילו הגורמים המזהמים, יזכרו את טיולי הילדות שלהם, יראו את הצדק שבתיק הזה וימצאו דרך לשתף פעולה עם מה שכולם מסכימים, כך אני מאמין, שיהיה רווח-לכול עבור הארץ הזאת והמערכת האקולוגית. אני יותר מאשמח לקחת אותם כולם, יחד עם המשפחות שלהם, לטיול יפהפה לאורך נחל בוקק הנקי והבריא. בזמן קרוב, ולעוד שנים רבות.
ביל סלוט הוא מדריך טיולים ישראלי מורשה שצעד ורכב על אופניים לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. ביל חבר בקיבוץ קטורה, שם הוא גר מאז 1981 עם אשתו ושלוש בנותיו.
מדי פעם בפעם כותרות העיתונים מבשרות על עוד דירוג עולמי שבו מופיעה ישראל, לפעמים במקום מכובד, לפעמים במקום נמוך. כך, למשל, בעקבות המלחמה, שתיים מחברות דירוג האשראי הורידו את דירוג האשראי של ישראל, ובכך ביטאו את ספקותיהן לגבי יכולת המדינה לעמוד בהתחייבויותיה הכלכליות.
מכון המחקר הבינלאומי V-Dem, אשר מדרג את רמת הדמוקרטיה בכל מדינות העולם, הוריד בחודש מרץ את דירוג הדמוקרטיה של ישראל מ"דמוקרטיה ליברלית" – הרמה הגבוהה ביותר – ל"דמוקרטיה אלקטורלית" שאיכותה נמוכה יותר.
אסיף אפרת הוא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומ״מ ראש המכון לחירות ואחריות.
הדלקתי רדיו. לאוויר הבוקר האביבי פרץ השיר "עוד יבוא היום" של מתי כספי ואהוד מנור, וחשבתי לעצמי שאם מנור, אשר ידע את נפש העם, היה חי היום – אולי היה מת מחדש או יושב לכתוב קינה.
אם תקשיבו למילים, "עוד יבוא היום, ייצא מתוק מעז" תוכלו לשמוע תחנונים מתחת לתקווה.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
אציג כאן את היתרונות שינבעו לישראל מהגעה לעסקה, וארכז תשובות לטענות נפוצות נגדה. המסמך מתייחס באופן כללי לשתי הגרסאות המוצעות לעסקה: עסקה חלקית (פעימה ראשונה, דוגמת זו שנמצאת בימים אלו על שולחן המשא ומתן) ועסקה כוללת (מהלך גדול, שיחזיר את כל החטופים ויוביל לסיום המלחמה).
א. עסקה חלקית
יתרונות העסקה:
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם