הרבה השערות עם הטיה מכוונת.
1. כמובן, ארה"ב מבינה שרוסיה ואירן משתפות פעולה בשנת בחירות בארהב – תפוצת הנשק הגרעיני, טילים ומל"טים והעיתוי הגיאופוליטי קשור לאיתגור משטר הפטרודולר גם על ידי סין… לכן, השאלה היא איזה משטר אירן ושותפותיה יהיו מוכנות לקבל, או מה יעצור אותן מהתשה אזורית, ימית ומידעית מתמשכת.
התשובה היא חלוקת העוגה, משטר לחץ והכלה, או מלחמה. עבור ישראל דימום מתמשך אכן אינו אופציה.
(וגם אירן גרעינית אגרסיבית).
2. ישראל מבינה היטב שמדובר בעיצוב משטר העתיד בגדה, וגם בירדן שבה יש רוב פלסטיני. לכן, עזה היא מנוף ותירוץ לעיצוב פרדיגמה. כדי שהפלסטינים ומדינות ערב יגיעו לשלב בו יש דיון בפרמטרים של שיתוף פעולה צריכים השליטים הערבים המזדקנים לראות צורך וגם הוכחות שישראל חזקה ואויביה מפוררים. מה שלא נעשה לפני היוזמה האמריקאית-סעודית מתבצע עכשיו? אולי.
3. ישראל קטנה ומפוררת ומערבולת הסחף ימינה ולדת חזקה. לכן, יתכן שייצוב יתאפשר רק אחרי התמודדות עם סכנות, ויצירת תחושת ביטחון גם אם זמנית.
משטר גבולות ומשטר אזורי חדשים אכן עשויים להיות חמקמקים, אבל, אולי אין ברירה אחרי המכה הקשה באוקטובר.
4. הדיון על הרג אזרחים והרס נוראיים חשוב, אבל, היסטורית, באופן מזעזע, במדינות אחרות המין האנושי למד בדרך האכזרית ביותר, ובנה לא פעם על חורבות. נקווה שלא יהיו אלו חורבות רבות ונוראיות יותר ולא חורבן בגלל הנהגה רקובה ונטולת חזון ראלי וחוכמה למצוא פשרה לשלום.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם