עם הסמרטוט הזה צריך לעשות כמו עם כל סמרטוט. לזרוק ולשכוח. חבל לדבר עליו אשי מסכן. וחבל שהבן הטיפש שלו שיכנע אותו ללכת לפוליטיקה כי רצה למצוא לאבא שלו מה לעשות ושלא יסתובב לו בין הרגליים.
אם לשפוט לפי השיח הנוכחי בישראל, נשיא בית המשפט העליון הוא שופט בדימוס בשם עודד אל-יגון, שרת התרבות היא ודאי כוכבנית-ריאליטי בשם רותם סלע, ראש הממשלה הוא המגיש האיכותי קובי מידן, שר הביטחון הוא הזמר הוותיק יהורם גאון, נגידת בנק ישראל היא השדרנית עירית לינור, נשיא המדינה הוא האמן יאיר גרבוז, שר החוץ הוא אורן חזן ובכירת העיתונאים בכל הזמנים היא אושרת קוטלר.
ומי הרמטכ"ל בקונסטלציה הזו? בטח איזה קצין תחזוקה מכריס, ששכחתי את שמו. אזכר בו כשיגיד משהו באמת שערורייתי. אה, וכמובן בל נשכח את גידי אורשר. מעולם לא הייתה ולא תהיה כאן אישיות שמשפיעה על חיינו באופן עמוק ומשמעותי כל כך כמו גידי אורשר.
ספק אם רבים מאזרחי ישראל יודעים מה כתוב בדוח מבקר המדינה שיצא לא מכבר (ספק אם רבים יודעים שיצא בכלל), מעטים מתעניינים בשימוע-לא-שימוע של ראש הממשלה, ועוד פחות מכך עוקבים אחרי המשאים ומתנים להרכבת ממשלה או דרישות המיליארדים של סיעות הקואליציה. יותר ממיליון מצביעים שמו גנץ בפתק ואיבדו בו עניין שנייה אחרי נאום הניצחון המביך שלו.
אבל רק תנו לנו אמירה מקושקשת של שחקן ליגה ז', ומיד אנו נדרכים ונכנסים לפעולה: ראשית נעלה אותו בדרגה ל"שחקן בכיר מאוד", נתקע משואה לידו, ונכריז על "סערה".
ומהי "סערה" בישראל? רצוי אמירה שקשורה בלאום, מלווה בקורטוב של גזענות מצועצעת, ובשילוב של איזו רוגטקה בעינו של סמל יהודי-לאומי חשוב: הנשיאות, הצבא, ההמנון, הדגל. ואם זה נעשה "בסמוך ל" יום אבל או חג רשמי, אז זה בכלל שיחוק.
פליטות פה או קולמוס, אמירות שערורייתיות של אנשים משועממים או סתם פרובוקציות הן כמובן סוג של תופין תקשורתי. לגיטימי לדון בהם בשולי תכניות המלל ברדיו, ובוודאי בתכניתו של עודד בן-עמי, רגע לפני שמרצינים בשמונה.
נחמד להתקשקש עם אושית התרבות-לרגע "פירה" אסייג (שכמה מחברינו השמאלנים הכתירו כמלכת הביצה, רק בגלל שאמרה משהו שלילי על שרה נתניהו – ללמדך שגם בשכשוך במי-אפסיים יש מדרגות), ובוודאי שמענג לעסוק בחליצת-שד של האחות של מייקל ג'קסון באירוע ספורט המוני.
אלא שבישראל מזמן אבדו הפרופורציות. מאייטמים רכילותיים המשייטים כתלולית קצפת מעל הקומפוט של חיינו, הפכו פוסטים מקריים של נו-באדיז למנה העיקרית, וחלקם מחזיקים במחזור התקשורתי והרשתי הרבה מעבר לכל מבצע בעזה או מדיניות של ראש ממשלה.
לא חשבתי שאזכה ליום שבו הפיד שלי כולו יהיה טבוע בפוסטים (ארוכים! מנומקים! עם מספורים!) על ה"בובו" של לינור אברג'יל, ודומני שאפילו עודד אל-יגון המום מכך שמישהו באמת סופר אותו שנים אחרי שהתרחק מכס השיפוט.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל, ובאמת טובל ביגון על עליבותו של אל-יגון. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה, ורואה בטפשת-הפליטה בסך הכל הרחבת הגזרות של תכניות הריאליטי, שגם הן נלקחות ברצינות בישראל הרבה יותר מאשר במדינות נורמליות בניכר.
גם ב"אח הגדול" וגרורותיו כל אמירה של אידיוט-ללא-חולצה מנותחת בחשיבות עצמית ובידענות מגוחכת מיד עם תום התכנית, כאילו שהיא עשויה לשנות משהו באורח חייו של הישראלי הממוצע.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה
התעסקות בשטויות ובנפיחות אינה מסכנת חיים כמובן. אבל היא יוצרת תחושת-כזב כאילו "אמרתי" זהה ל"עשיתי". וכך הרבה יותר קל לדוש בפוסט בפייסבוק מאשר במהלכים, תהליכים, תקציבים או גילויים חשובים וממשיים, מהסוג שנדחק לשוליים. התוצאה היא שיח רעיל, פשטני ופחדני.
ה"זעזוע" המעושה או ההתלהבות המופרזת מכל אמירה שטחית, מגוחכים. קובי מידן רשאי להביע את אכזבתו ממדינת ישראל מבלי שיהפוך לסוכן של החמאס, עירית לינור יכולה לבקר את נשיא המדינה מבלי שתושעה מעבודתה ורותם סלע יכולה להתייחס לראש הממשלה בלי שנכתיר אותה כיורשת של שולמית אלוני.
האמירות המקריות שלהם, שחלקן ודאי נאמרו בהיסח דעת או באינסטינקט של רגע, לא צריכות להכתיב לציבור שלם את סדר היום, והעיסוק המופרז בהן לא מעיד על "אכפתיות" של הציבור, אלא דווקא על כהות חושיו.
לפני זמן קצר, חיל האוויר יירט מטרה אווירית חשודה שזוהתה במרחב בו פועלים כוחות צה"ל בדרום לבנון. לא הופעלו התרעות.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צפוי לקיים ביום שלישי פגישה בחדר המצב עם בכירי יועציו לביטחון לאומי כדי לדון באפשרויות לפעולה צבאית בנוגע לאיראן, כך דיווח אקסיוס, בציטוט שני גורמים אמריקאים.
רויטרס לא יכלה לאמת מיד את הדיווח.
ראש הממשלה בנימין נתניהו החל להפעיל לחץ על כמה ח"כים מהקואליציה שמתנגדים לחוק הפטור מגיוס לחרדים, וייפגש איתם מחר, יומיים לפני חידוש הדיונים בכנסת בחקיקה השנויה במחלוקת, כך אמר לזמן ישראל גורם בקואליציה המתנגד לחוק, ואישר דיווחים בחדשות 12 ובחדשות 13.
"הוא יבייש בפומבי כל מי שמתנגד לזה", אמר המקור.
בחדשות 12 דווח כי נתניהו מתכנן להפעיל לחץ כבד על המחוקקים, בין היתר באמצעות איומים הנוגעים לפריימריז הקרובים בליכוד.
עדיין לא ברור מי אכן ייפגש עם נתניהו. כמה מחוקקים מהקואליציה שמתנגדים לחוק אמרו הערב לזמן ישראל כי לא הוזמנו על ידי ראש הממשלה, אף שאחד מהם אמר כי סביר שרק מי ש"יושבים על הגדר" זומנו.
לפי חדשות 13, נתניהו מקווה לשכנע כמה מהמתנגדים החריפים ביותר לחוק, בתקווה שיוכל לגרום להם לתמוך בו בפומבי.
כשנשאל על הפגישה המדווחת, ח"כ אלי רביבו מהליכוד השיב כי הוא "לא הוזמן לפגישה כזאת", והניח "שכל מי שהתנגדותו היא עניין של עיקרון ואידיאולוגיה יעמוד איתן בעמדתו, והשאר, כפי שקורה בדרך כלל במצבים כאלה, יתיישרו".
הבוקר הוחזרה החקיקה השנויה במחלוקת לסדר היום הפרלמנטרי ליום רביעי, עם דיון מתוכנן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת להכנת החקיקה השנויה במחלוקת לשתי הקריאות האחרונות הדרושות כדי שתעבור לחוק.
ההודעה הגיעה זמן קצר לאחר שמקורות פוליטיים חרדים אמרו לתקשורת כי לשכת נתניהו הציעה לחדש את הדיונים בוועדה במאמץ לדחות את הבחירות עד אוקטובר, בעוד החרדים רוצים מועד בספטמבר, במהלך חגי תשרי.
מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט חתם על תיקון הצו שיאפשר להחיל את חוק עונש מוות למחבלים בגדה המערבית, בהמשך לאישור החוק במליאת הכנסת.
שר הביטחון ישראל כ"ץ:
"נגמר עידן ההכלה. מחבלים שרוצחים יהודים לא יישבו בכלא בתנאים נוחים, לא יחכו לעסקאות ולא יחלמו על שחרור – הם ישלמו את המחיר הכבד ביותר. היום, עם חתימת מפקד פיקוד המרכז על תיקון הצו, אנחנו הופכים את המדיניות החדשה למציאות. המסר שלנו לכל מחבל ברור: מי שירים יד על יהודי, מי שיפגע בחיילי צה"ל או באזרחי ישראל – מדינת ישראל תרדוף אותו, תגיע אליו, ותמצה איתו את הדין עד הסוף".
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר:
"הבטחנו – וקיימנו. מחבל שרוצח יהודים צריך לדעת שסופו לא יהיה בעסקת שחרור, אלא בעונש מוות. אחרי ה-7 באוקטובר מדינת ישראל משנה משוואה. מול טרור רצחני לא מתקפלים ולא מכילים – מכריעים".
יו"ר הדמוקרטים, האלוף (במיל), יאיר גולן, אמר בכנס להצגת התוכנית של הדמוקרטים להגנה על הדמוקרטיה ושלטון החוק כי "הדמוקרטים ידרשו את תיק המשפטים כדי לוודא שאת הכנסת ואת ועדת השרים לחקיקה, אנשי קהלת יראו מהטלוויזיה".
בעקבות הבחירות לפרלמנט בהונגריה, בהן פיטר מדיאר ומפלגת "טיסה" הדיחו את ויקטור אורבן לאחר שש עשרה שנות שלטון, התעורר פיתוי מוכר בשיח הפוליטי הישראלי.
פרשנים ודמויות מהאופוזיציה מצביעים על בודפשט כהוכחה לכך שקואליציה כריזמטית ואנטי-ממסדית יכולה להביס מנהיג פופוליסטי דומיננטי בישראל.
יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"
הקירות בבתי הספר התיכוניים בישראל נראים היום כמעט בדיוק כפי שנראו לפני שלושה, ארבעה עשורים ואף יותר. שורות של שולחנות מול לוח, וקולו של מורה המנסה לדחוס חומר לבחינת הבגרות לתוך תודעה של דור שרואה את העולם דרך מסכים מהירים ודינמיים.
אך מחוץ לחצר בית הספר, המציאות הישראלית של השנים האחרונות, ובשיאה אירועי מלחמת אוקטובר 2023 ותקופות אי-הוודאות הממושכות שבאו בעקבותיה, טלטלה את כל מה שחשבנו שאנו יודעים על יציבות.
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
זה קרה בחברה הישראלית בתחילת שנות ה-50 וזה עלול לקרות שוב.
משפחות נקרעו, התפרקו. קהילות שלמות נחלקו לשניים. היו מכות בין החברים. הורים הפסיקו לדבר עם בניהם. אוכלוסייה שלמה עזבה מסיבות אידאולוגיות. בתוך הקיבוצים המאבק היה כה חריף, עד שמשטרה נקראה להפריד בין הניצים בתל יוסף ועין חרוד.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואחרי שיחשף במלואו סיפור המרגל מתחילת המלחמה
ויחשפו כל הקשרים הענפים של בכירי הקפלניסטים בקטאר,כולל פתיחה מחודשת של פרשת המימד החמישי אתם לא תעיזו לכתוב על "שאלות נאמנות" כי תצטרכו להתחבא ואפילו לצאת לרילוקיישן מפאת זעם הציבור
נכון ; וכמובן לעצור ולחקור כחשוד את "נותן ההוראות" הראשי הנאשם שמתחזה לרה"מ, בפרשות הבילד וקטארגייט ; במיוחד לאור הפרסום היום של הודעת וועדת החקירה הממלכתית לחקר הצוללות ששוב !!! קישרה בינו לבין חשד ל"פגיעה בבטחון המדינה".