אם לשפוט לפי השיח הנוכחי בישראל, נשיא בית המשפט העליון הוא שופט בדימוס בשם עודד אל-יגון, שרת התרבות היא ודאי כוכבנית-ריאליטי בשם רותם סלע, ראש הממשלה הוא המגיש האיכותי קובי מידן, שר הביטחון הוא הזמר הוותיק יהורם גאון, נגידת בנק ישראל היא השדרנית עירית לינור, נשיא המדינה הוא האמן יאיר גרבוז, שר החוץ הוא אורן חזן ובכירת העיתונאים בכל הזמנים היא אושרת קוטלר.
ומי הרמטכ"ל בקונסטלציה הזו? בטח איזה קצין תחזוקה מכריס, ששכחתי את שמו. אזכר בו כשיגיד משהו באמת שערורייתי. אה, וכמובן בל נשכח את גידי אורשר. מעולם לא הייתה ולא תהיה כאן אישיות שמשפיעה על חיינו באופן עמוק ומשמעותי כל כך כמו גידי אורשר.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ספק אם רבים מאזרחי ישראל יודעים מה כתוב בדוח מבקר המדינה שיצא לא מכבר (ספק אם רבים יודעים שיצא בכלל), מעטים מתעניינים בשימוע-לא-שימוע של ראש הממשלה, ועוד פחות מכך עוקבים אחרי המשאים ומתנים להרכבת ממשלה או דרישות המיליארדים של סיעות הקואליציה. יותר ממיליון מצביעים שמו גנץ בפתק ואיבדו בו עניין שנייה אחרי נאום הניצחון המביך שלו.
אבל רק תנו לנו אמירה מקושקשת של שחקן ליגה ז', ומיד אנו נדרכים ונכנסים לפעולה: ראשית נעלה אותו בדרגה ל"שחקן בכיר מאוד", נתקע משואה לידו, ונכריז על "סערה".
שלושה כיסויי ראש בפריים אחד. טקס הדלקת המשואות 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
ומהי "סערה" בישראל? רצוי אמירה שקשורה בלאום, מלווה בקורטוב של גזענות מצועצעת, ובשילוב של איזו רוגטקה בעינו של סמל יהודי-לאומי חשוב: הנשיאות, הצבא, ההמנון, הדגל. ואם זה נעשה "בסמוך ל" יום אבל או חג רשמי, אז זה בכלל שיחוק.
פליטות פה או קולמוס, אמירות שערורייתיות של אנשים משועממים או סתם פרובוקציות הן כמובן סוג של תופין תקשורתי. לגיטימי לדון בהם בשולי תכניות המלל ברדיו, ובוודאי בתכניתו של עודד בן-עמי, רגע לפני שמרצינים בשמונה.
נחמד להתקשקש עם אושית התרבות-לרגע "פירה" אסייג (שכמה מחברינו השמאלנים הכתירו כמלכת הביצה, רק בגלל שאמרה משהו שלילי על שרה נתניהו – ללמדך שגם בשכשוך במי-אפסיים יש מדרגות), ובוודאי שמענג לעסוק בחליצת-שד של האחות של מייקל ג'קסון באירוע ספורט המוני.
אלא שבישראל מזמן אבדו הפרופורציות. מאייטמים רכילותיים המשייטים כתלולית קצפת מעל הקומפוט של חיינו, הפכו פוסטים מקריים של נו-באדיז למנה העיקרית, וחלקם מחזיקים במחזור התקשורתי והרשתי הרבה מעבר לכל מבצע בעזה או מדיניות של ראש ממשלה.
לא חשבתי שאזכה ליום שבו הפיד שלי כולו יהיה טבוע בפוסטים (ארוכים! מנומקים! עם מספורים!) על ה"בובו" של לינור אברג'יל, ודומני שאפילו עודד אל-יגון המום מכך שמישהו באמת סופר אותו שנים אחרי שהתרחק מכס השיפוט.
די דומה לתכנית ריאליטי, לא? טקס הדלקת המשואות 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל, ובאמת טובל ביגון על עליבותו של אל-יגון. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה, ורואה בטפשת-הפליטה בסך הכל הרחבת הגזרות של תכניות הריאליטי, שגם הן נלקחות ברצינות בישראל הרבה יותר מאשר במדינות נורמליות בניכר.
גם ב"אח הגדול" וגרורותיו כל אמירה של אידיוט-ללא-חולצה מנותחת בחשיבות עצמית ובידענות מגוחכת מיד עם תום התכנית, כאילו שהיא עשויה לשנות משהו באורח חייו של הישראלי הממוצע.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה
התעסקות בשטויות ובנפיחות אינה מסכנת חיים כמובן. אבל היא יוצרת תחושת-כזב כאילו "אמרתי" זהה ל"עשיתי". וכך הרבה יותר קל לדוש בפוסט בפייסבוק מאשר במהלכים, תהליכים, תקציבים או גילויים חשובים וממשיים, מהסוג שנדחק לשוליים. התוצאה היא שיח רעיל, פשטני ופחדני.
ה"זעזוע" המעושה או ההתלהבות המופרזת מכל אמירה שטחית, מגוחכים. קובי מידן רשאי להביע את אכזבתו ממדינת ישראל מבלי שיהפוך לסוכן של החמאס, עירית לינור יכולה לבקר את נשיא המדינה מבלי שתושעה מעבודתה ורותם סלע יכולה להתייחס לראש הממשלה בלי שנכתיר אותה כיורשת של שולמית אלוני.
האמירות המקריות שלהם, שחלקן ודאי נאמרו בהיסח דעת או באינסטינקט של רגע, לא צריכות להכתיב לציבור שלם את סדר היום, והעיסוק המופרז בהן לא מעיד על "אכפתיות" של הציבור, אלא דווקא על כהות חושיו.
שישה בני אדם, בהם ילד, נהרגו ועשרה נפצעו בתקיפה הישראלית סמוך לנמל העיר עזה, לפי דיווחים בכלי תקשורת פלסטיניים. צה"ל אומר כי התקיפה סמוך לנמל העיר עזה כוונה נגד מפקדי חמאס שתכננו פיגועים נגד כוחות ישראליים הפועלים ברצועה.
משרד החוץ של טורקיה מגנה את התקיפות המיוחסות לישראל בבסיס האוויר אבו דוהור שבצפון־מערב סוריה, וקורא לקהילה הבינלאומית לנקוט עמדה תקיפה יותר נגד מה שהגדיר כהפרות של המשפט הבינלאומי.
"אנחנו מגנים בחריפות את התקיפות האוויריות שביצעה ישראל", נמסר בהודעת המשרד. "אנו קוראים לקהילה הבינלאומית לאמץ עמדה נחושה יותר כדי לשים קץ לתוקפנות הישראלית נגד סוריה… ולהבטיח מתן דין וחשבון על המעשים האלה, המתעלמים מהמשפט הבינלאומי".
ישראל פועלת למנוע התבססות והשפעה טורקית בסוריה, ובעבר ביצעה לפי דיווחים תקיפות שנועדו לסכל סיוע טורקי בבניית חיל האוויר של הממשלה הסורית החדשה.
ישראל טרם התייחסה פומבית לתקיפות בשדה התעופה הצבאי אבו דוהור, שדמשק ייחסה לישראל ושליח ארצות הברית לסוריה טום ברק גינה כ"תקיפות אוויריות ישראליות מאומתות".
שר החוץ של סוריה, אסעד א־שיבאני, אומר כי החומר הגרעיני שאותר באתר שלא נמסר מיקומו אינו מסוכן ויישאר בידי סוריה, בכפוף לערבויות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לדבריו, לסוריה זכות להשתמש בחומר למטרות אזרחיות ושלוות.
א־שיבאני אמר את הדברים במסיבת עיתונאים בדמשק עם ראש הסוכנות, רפאל גרוסי. גרוסי אמר כי הסוכנות קיבלה גישה לאתר לאחר שהממשלה הסורית הודיעה לה עליו.
מאז הדחתו של בשאר אל־אסד בסוף 2024, התחייבו השלטונות החדשים בסוריה לעבוד עם סוכנות הגרעין של האו"ם כדי להתמודד עם מורשת הפעילות הגרעינית בתקופת שלטון משפחת אסד. סוריה אינה ידועה כמחזיקה במלאי מבצעי של חומר גרעיני לתוכנית נשק, אך ישראל הפציצה ב־2007 כור גרעיני סורי חשוד במחוז דיר א־זור שבמזרח המדינה.
בתמונה זו, שצולמה והופצה על ידי משרד החוץ הרוסי ב-24 בדצמבר 2025, נראה שר החוץ הסורי, אסעד אל-שיבאני, במהלך פגישה עם שר החוץ הרוסי במוסקבה (צילום: Handout / RUSSIAN FOREIGN MINISTRY / AFP)
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מתעקש כי אין שיחות מתנהלות או מתוכננות עם איראן.
הדברים סותרים את דבריו מאתמול של יועצו הבכיר ג'ארד קושנר, שאמר כי מתקיימות שיחות "ממש חזקות" בין ארצות הברית לאיראן, אך הודה שטהראן עדיין אינה מוכנה להסכם שיספק את וושינגטון.
טראמפ כתב ברשת החברתית שלו Truth Social כי המצור האמריקני על נמלי איראן נותר בתוקף, וטען שמצרי הורמוז "פתוחים ופועלים" – אף שתנועת כלי השיט בהם צנחה משמעותית לעומת התקופה שלפני המלחמה.
עוד הצהיר טראמפ כי "כל המוקשים הימיים הוסרו או פוצצו", אף שמסר בעבר גרסאות סותרות בשאלה אם בכלל הונחו מוקשים במעבר הימי.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה מגיב לכתב ערוץ 13 מיכאל שמש שתוהה לגבי הבחירות החוזרות למבקר המדינה ומחדד: הכנסת לא תבצע את פסיקת בג"ץ.
כי זה מעולם לא היה קשור לפריימריז, מיכאל היקר.
ובוודאי שיש סיבה אחרת, רצינית ועניינית, למעשה – סיבות: הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. יש שופטים בירושלים, אבל יש בה גם מחוקקים. בג"צ איננו הריבון. הכנסת כבר אמרה את דברה.
בשנים האחרונות יש גל גדול של הגירה מישראל ("ירידה מהארץ"). ב-2025 עזבו את ישראל כ-69 אלף מאזרחי המדינה, בעוד שכ-19 אלף אזרחים שעזבו את ישראל בעבר חזרו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו טען כי גל ההגירה מהארץ מורכב, ברובו, מעולים חדשים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה בעקבות המלחמה ביניהן ו"לא נקלטו בישראל", לדבריו. אבל דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוצג לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בתחילת יוני, מפריך את טענת נתניהו.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
פרשנים מזהירים מפני הברית שנחתמה לאחרונה בין שלוש המעצמות – פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית. לטענתם, היא מאיימת על ישראל ומרחיקה את סיכויי הרחבת הסכמי אברהם.
יש שהרחיקו לכת עד כדי קביעה כי מדובר בהקמתו של "נאט"ו מזרח-תיכוני". סקירה של הבריתות במזרח התיכון אינה מחזקת טענות אלה. קריאת הרגעה.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן:
https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
המודל ארוך הטווח של ה‑OECD צופה כי שילוב מלא של הקהילות החרדיות והערביות-ישראליות בכוח העבודה עשוי להעלות את התמ"ג הישראלי ב-8% במהלך עשרים שנה – שווה ערך לכ-49 מיליארד דולר במונחים של ימינו. זאת כאשר השילוב החרדי לבדו מהווה שש נקודות אחוז מתוכן (הנתונים לקוחים מתחזיות ה‑OECD להוצאות ארוכות טווח בישראל, אוקטובר 2025 – תרחישי השפעה על התמ"ג של שילוב חרדים וערבים ישראלים).
זו אינה טעות עיגול. זוהי ההזדמנות הכלכלית הגדולה ביותר העומדת בפני ישראל כיום, וכמעט אף אחד בשיח הציבורי אינו מתייחס אליה ברצינות.
סיימון פינק, יליד אוסטרליה, מנהל השקעות בישראל, בעל ניסיון אקדמי ומקצועי במשפטים, פוליטיקה וכלכלה. לסיימון עניין רב במדיניות ציבורית ועובד כעת על ספר אודות חופש ודמוקרטיה בישראל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו