מאת אבנר הופשטיין
תקבל/י התראות במייל מכותב/ת זה/זו. באפשרותך לנהל את הגדרות ההתראות בעמוד הפרופיל שלך.
אם לשפוט לפי השיח הנוכחי בישראל, נשיא בית המשפט העליון הוא שופט בדימוס בשם עודד אל-יגון, שרת התרבות היא ודאי כוכבנית-ריאליטי בשם רותם סלע, ראש הממשלה הוא המגיש האיכותי קובי מידן, שר הביטחון הוא הזמר הוותיק יהורם גאון, נגידת בנק ישראל היא השדרנית עירית לינור, נשיא המדינה הוא האמן יאיר גרבוז, שר החוץ הוא אורן חזן ובכירת העיתונאים בכל הזמנים היא אושרת קוטלר.
ומי הרמטכ"ל בקונסטלציה הזו? בטח איזה קצין תחזוקה מכריס, ששכחתי את שמו. אזכר בו כשיגיד משהו באמת שערורייתי. אה, וכמובן בל נשכח את גידי אורשר. מעולם לא הייתה ולא תהיה כאן אישיות שמשפיעה על חיינו באופן עמוק ומשמעותי כל כך כמו גידי אורשר.
ספק אם רבים מאזרחי ישראל יודעים מה כתוב בדוח מבקר המדינה שיצא לא מכבר (ספק אם רבים יודעים שיצא בכלל), מעטים מתעניינים בשימוע-לא-שימוע של ראש הממשלה, ועוד פחות מכך עוקבים אחרי המשאים ומתנים להרכבת ממשלה או דרישות המיליארדים של סיעות הקואליציה. יותר ממיליון מצביעים שמו גנץ בפתק ואיבדו בו עניין שנייה אחרי נאום הניצחון המביך שלו.
אבל רק תנו לנו אמירה מקושקשת של שחקן ליגה ז', ומיד אנו נדרכים ונכנסים לפעולה: ראשית נעלה אותו בדרגה ל"שחקן בכיר מאוד", נתקע משואה לידו, ונכריז על "סערה".
ומהי "סערה" בישראל? רצוי אמירה שקשורה בלאום, מלווה בקורטוב של גזענות מצועצעת, ובשילוב של איזו רוגטקה בעינו של סמל יהודי-לאומי חשוב: הנשיאות, הצבא, ההמנון, הדגל. ואם זה נעשה "בסמוך ל" יום אבל או חג רשמי, אז זה בכלל שיחוק.
פליטות פה או קולמוס, אמירות שערורייתיות של אנשים משועממים או סתם פרובוקציות הן כמובן סוג של תופין תקשורתי. לגיטימי לדון בהם בשולי תכניות המלל ברדיו, ובוודאי בתכניתו של עודד בן-עמי, רגע לפני שמרצינים בשמונה.
נחמד להתקשקש עם אושית התרבות-לרגע "פירה" אסייג (שכמה מחברינו השמאלנים הכתירו כמלכת הביצה, רק בגלל שאמרה משהו שלילי על שרה נתניהו – ללמדך שגם בשכשוך במי-אפסיים יש מדרגות), ובוודאי שמענג לעסוק בחליצת-שד של האחות של מייקל ג'קסון באירוע ספורט המוני.
אלא שבישראל מזמן אבדו הפרופורציות. מאייטמים רכילותיים המשייטים כתלולית קצפת מעל הקומפוט של חיינו, הפכו פוסטים מקריים של נו-באדיז למנה העיקרית, וחלקם מחזיקים במחזור התקשורתי והרשתי הרבה מעבר לכל מבצע בעזה או מדיניות של ראש ממשלה.
לא חשבתי שאזכה ליום שבו הפיד שלי כולו יהיה טבוע בפוסטים (ארוכים! מנומקים! עם מספורים!) על ה"בובו" של לינור אברג'יל, ודומני שאפילו עודד אל-יגון המום מכך שמישהו באמת סופר אותו שנים אחרי שהתרחק מכס השיפוט.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל, ובאמת טובל ביגון על עליבותו של אל-יגון. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה, ורואה בטפשת-הפליטה בסך הכל הרחבת הגזרות של תכניות הריאליטי, שגם הן נלקחות ברצינות בישראל הרבה יותר מאשר במדינות נורמליות בניכר.
גם ב"אח הגדול" וגרורותיו כל אמירה של אידיוט-ללא-חולצה מנותחת בחשיבות עצמית ובידענות מגוחכת מיד עם תום התכנית, כאילו שהיא עשויה לשנות משהו באורח חייו של הישראלי הממוצע.
יש מי שיראה בכך סממן חיובי: הציבור מעורב, אכפת לו, כואב לו. הוא באמת מזדהה עם זכותה של אברג'יל לבנות על ראשה מגדל. אבל אני לא קונה את ההסבר הזה
התעסקות בשטויות ובנפיחות אינה מסכנת חיים כמובן. אבל היא יוצרת תחושת-כזב כאילו "אמרתי" זהה ל"עשיתי". וכך הרבה יותר קל לדוש בפוסט בפייסבוק מאשר במהלכים, תהליכים, תקציבים או גילויים חשובים וממשיים, מהסוג שנדחק לשוליים. התוצאה היא שיח רעיל, פשטני ופחדני.
ה"זעזוע" המעושה או ההתלהבות המופרזת מכל אמירה שטחית, מגוחכים. קובי מידן רשאי להביע את אכזבתו ממדינת ישראל מבלי שיהפוך לסוכן של החמאס, עירית לינור יכולה לבקר את נשיא המדינה מבלי שתושעה מעבודתה ורותם סלע יכולה להתייחס לראש הממשלה בלי שנכתיר אותה כיורשת של שולמית אלוני.
האמירות המקריות שלהם, שחלקן ודאי נאמרו בהיסח דעת או באינסטינקט של רגע, לא צריכות להכתיב לציבור שלם את סדר היום, והעיסוק המופרז בהן לא מעיד על "אכפתיות" של הציבור, אלא דווקא על כהות חושיו.
בחריין הודיעה כי יירטה מתקפות אוויריות מאיראן, לאחר שמשמרות המהפכה מסרו כי תקפו באמצעות כלי טיס לא מאוישים מערכת מכ"ם של ארצות הברית בבסיס חיל האוויר שייח עיסא שבממלכה.
משמרות המהפכה מסרו שהמתקפה בוצעה בתגובה למה שתיארו כחדירות מתמשכות של כלי טיס צבאיים אמריקאיים לא מאוישים למרחב האווירי האיראני.
המתקפות המדווחות בבחריין – שבה מוצב הצי החמישי של חיל הים האמריקאי – מתרחשות על רקע הקיפאון במאמצים הדיפלומטיים לסיום המלחמה של ארצות הברית וישראל באיראן, שפרצה בשלהי פברואר והתפשטה ברחבי האזור.
מוקדם יותר ביום שלישי התריעה בחריין מפני איום שלא פורט, וקראה לאזרחים ולתושבים להגיע למרחב המוגן הקרוב ביותר.
שלשום מסרה בחריין שמערכות ההגנה האווירית שלה יירטו כמה מתקפות אוויריות מאיראן. טהרן הצהירה כי שיגרה שישה כלי טיס לא מאוישים לעבר מערכת מכ"ם אמריקאית להגנה אווירית בבסיס המסוקים א־ריפאע, כתגמול על מה שהגדירה כפעולות עוינות מצד ארצות הברית.
כלי התקשורת הממלכתיים באיראן דיווחו שמשמרות המהפכה תקפו מערכת מכ"ם אמריקאית המוצבת בבסיס חיל האוויר שייח עיסא בבחריין.
בחריין פרסמה אזהרה בדבר סכנה אפשרית וקראה לתושבים לתפוס מחסה, מבלי לפרט את טיבו של האיום. האזהרה פורסמה יומיים לאחר שהמדינה יירטה מתקפה אווירית איראנית בשטחה, שלדברי טהרן כוונה לעבר בסיס צבאי אמריקאי.

רשת סי־אן־אן דיווחה מפי כמה גורמים רשמיים בארצות הברית שלפי מידע מודיעיני חדש איראן מגבשת תוכניות לפגוע בבכירי ממשל טראמפ בוושינגטון באמצעות "פצצה מלוכלכת" או נשק כימי.
המקורות שצוטטו בדיווח ציינו שהמודיעין לא מצביע על מתקפה מיידית, וכי האיראנים משרטטים את התוכניות כדי להעניק לעצמם אפשרויות פעולה אם יחליטו לממשן. עם זאת, דווח שהתכנון מפורט מאוד בכל הנוגע למיקומים וליעדים, והדבר כבר הוביל להיערכות מונעת מצד הרשויות בארצות הברית.
"השאלה אם אכן יש להם כוח אדם בשטח כדי להוציא זאת לפועל נתונה בוויכוח", אמר אחד המקורות לסי־אן־אן.
לדברי מקור ששוחח עם הרשת, המודיעין האמריקאי יירט טענות איראניות שלפיהן הוסתרו חומרים להרכבת פצצות בתוך שטח ארצות הברית. בסי־אן־אן ציינו שאף שהגורמים הרשמיים חלוקים באשר לאמינות המידע, קיימת ביניהם הסכמה רחבה על כך שיהיה קל מאוד, ואף סביר בהחלט, שטהרן אכן הטמינה בארצות הברית גם חומרים גרעיניים או כימיים שניתן לשלב עם חומר נפץ קונבנציונלי – ובכך ליצור מה שמכונה "פצצה מלוכלכת".
"כל נשק מסוג זה הוא נשק של טרור, לא נשק מדויק, ממש כמו מחבל מתאבד שמפוצץ את עצמו", אמר אחד המקורות. "הם עלולים לגרום לאנשים לחלות באופן קשה ולהפוך אזורים מסוימים לבלתי ראויים למגורים".

איראן ועומאן דנו היום באבטחת נתיבי השיט ובהבטחת תנועה סדירה של הספנות והסחר העולמיים, וכן בחידוש ערוצי ההידברות והמשא ומתן במטרה למנוע הסלמה – כך נמסר בהודעת משרד החוץ העומאני.
השיחות התקיימו במהלך ביקורו של שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י בעומאן, השולטת בחופו הדרומי של מצר הורמוז וממלאת תפקיד של מתווכת במשבר שפרץ ב־28 בפברואר, כשארצות הברית וישראל תקפו את הרפובליקה האסלאמית.
הביקור נערך על רקע התגברות המתקפות על מכליות במצר, בשעה שטהרן ממשיכה לשבש את השיט בנתיב המים ווושינגטון מוסיפה בתגובה להטיל מצור ימי על איראן.
מצר הורמוז – צוואר בקבוק צר שדרכו עברה חמישית מאספקת האנרגיה העולמית טרם העימות – נותר סלע מחלוקת במשא ומתן לסיום המלחמה, הנמשכת זה תשעה חודשים.
זה קורה לי כמעט בכל גלילה ברשתות. אני רואה שם חברות וחברים, מכרים שאת חלקם אני מעריך – אנשים חכמים, ערכיים ושקולים בדרך כלל – וכואב לראות איך חלקם נסחפים במערבולת.
הם מפיצים אמירות בוטות, מהדהדים שקרים וסיסמאות, משתמשים בסיסמאות קשות של "רק לא זה" ו"רק לא אלה", תוקפים בחריפות את המחנה השני – וכל זה קורה לפעמים באותו פוסט ממש שבו הם קוראים, לכאורה, ל"אחדות" ולחיבור בינינו.
אורן לשם הוא סא"ל במיל' בחיל האוויר, מרצה ויועץ בנושאי מנהיגות, קבלת החלטות וניהול בתנאי משבר, מחבר הספר "עשן של אי-ודאות".

נו, ואתה כמו החליפה הריקה המכונה נשיא? עומד באמצע ומבין שכולם טועים ורק אתה חכם? אז דע לך: נמאס מטהרנים כמוך. אתם אלה שאפשרתם שנים לנוכל להרוס את המדינה. כן. נוכל. כן. הורס. אין מילים עדינות לתאר את זה. אין 'באמצע'.
המחשבה על "קריסת" מערכת החינוך מגיעה אלינו מכיוונים שונים, ובעקבותיה מושמעת האמירה – אפשר לומר הזעקה – שאת מערכת החינוך צריך לשקם. מה בדיוק קרס במערכת החינוך, ומה ואיך עלינו לשקם?
על רקע התהיות הללו עולה ביתר שאת שאלת מטרות החינוך: מה אנחנו מצפים להשיג ממערכת החינוך? מה יש בה ומה צריך להיות בה?
ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.

כשהתבררו תוצאות הבחירות, הדבר הראשון שחשבתי עליו – ואולי עוד אנשים ממצביעי גוש השינוי – היה ממשלת אחדות ציונית-ליברלית: הליכוד ומפלגות גוש השינוי, בלי המפלגות הלאומניות-קיצוניות והחרדיות.
התוצאות נראו כאילו הן מזמינות ממשלה כזאת. הליכוד נשאר המפלגה הגדולה עם 27 מנדטים, וישר! של גדי איזנקוט קיבלה 21. גוש המפלגות התומכות בנתניהו קיבל 53 מנדטים – שמונה פחות מרוב. גוש השינוי הציוני קיבל עוד פחות – 48 מנדטים.
יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

מאוד מפתיע אותי שרק אחרי הבחירות, רק אחרי נאום ההסתה המחפיר, הבנת את זה. הבנת את כל מה שכל בר דעת הבין כבר לפני שנים. אפילו חלק גדול מהמגיבים פה באתר: לא אפשרי עם הנוכל, השקרן בן שקרן, עם צוות היועצים חסרי המצפון שלו, ואם משפחתו הפטריוטית התומכת. לא היה אפשר אז ובטח שבלתי אפשרי עכשיו. ראה כל מי שעיניו בראשו. כל מי שאכפת לו מהמדינה המיוסרת הזו. איך יכולת לטעות ככה!
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו