הערת מערכת זמן ישראל: בעקבות ביקורת שנמתחה בקהילה המדעית על סיקור תחקיר הבטטות שפורסם השבוע ב"זמן ישראל", ביקשנו ממכון דוידסון לפרסם באתרנו מאמר תגובה מצידם. אנו מפרסמים אותו כאן, במלואו, ללא שינוי.

השבוע התפרסם ב"זמן ישראל" תחקיר של אירה טולצ'ין אימרגליק, ולפיו נמכרו בארץ בטטות שחוטאו ונצבעו בחומר רעיל.

בעקבות התחקיר התפרסמה במוסף הצרכנות של חדשות 13, "ברקוד", כתבת הפחדה שבה נטען בין היתר שהבטטות עברו טיפול ב"חומר חיטוי שמכיל חומצה זרחתית רעילה… חומר שאסור לשימוש ברוב העולם המערבי". בכתבה של ברקוד גם בחרו להציג בטטות שמורידות צבע כששוטפים אותן, אף שאימרגליק הסבירה בריאיון למוסף הצרכנות שבטטות אלו לא נצבעו בחומר אסור, ואף שבכל מקרה החומר המכיל חומצה זרחתית כבר לא בשימוש.

כדרכן של כתבות מסוג זה הן כוללות משפטים חסרי פשר שנועדו רק להפחיד, כגון "לא הייתי רוצה שהילד שלי יאכל מזון שמכיל חומצה". רוב הפרטים בהן מוצגים בצורה מטעה, או אינם מדויקים, ונראה כי יוצרי הכתבות עשו סלט בטטות שלם ובילבלו בין תרכובות שונות של זרחן.

מלצר, יש חומצה בסלט שלי

על פי הכתבות, כשליש מהבטטות שנמכרו בישראל בשבע השנים האחרונות רוססו בחומר חיטוי בשם SweetGuard, שנטען שהרכיב הפעיל בו הוא חומצה זרחתית (H₃PO₄). זו חומצה חלשה, בטוחה יחסית לשימוש וחסרת ריח וצבע. החומצה נמצאת באופן טבעי בגוף האדם ובעלי חיים אחרים, כחלק מהמערכות השומרות על רמת החומציות (pH) בדם. בנוסף, משתמשים בה במזונות ובמשקאות כגון קולה כתוסף מזון מווסת חומציות, המוגדר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) כחומר בטוח לשימוש (GRAS – Generally Recognized As Safe), כלומר חומר שאין עליו הגבלות מיוחדות כל עוד משתמשים בו בצורה נאותה.

אם החומצה הזו בטוחה לשימוש במזון מדוע הזהירו מפניה בכתבות? כנראה כי המונח חומצה מפחיד ומביא רייטינג. עצם השימוש במונח חומצה לא מוסיף הרבה לדיון, ואם תרצו שהילד שלכם או אתם לא תאכלו מזון שמכיל חומצה, תאלצו למות ברעב: DNA הוא חומצת גרעין, חלבונים בנויים מחומצות אמינו, ויטמין C הוא חומצה אסקורבית ויש עוד חומצות מועילות וחיוניות רבות אחרות.

עם זאת, אף שחומצה זרחתית בדילול נאות אינה מסוכנת, נטען בכתבה ב"זמן ישראל" כי "משרד הבריאות הורה על איסור להשתמש בבטטות בחומר מסוג ™SweetGuard, והבטטות המשווקות כיום בישראל אינן מכילות חומצה זרחתית". אולם, במשרד הבריאות לא אסרו על שימוש בחומר ספציפי ולא התייחסו כלל לבטיחותו. אסור להשתמש בחומצה זרחתית לחיטוי פירות וירקות פשוט מאחר שאינה מופיעה ברשימת החומרים המאושרים לכך בהנחיות של שירות המזון ארצי, איסור שככל הנראה משרד הבריאות נזכר לאכוף רק בעקבות הלחץ התקשורתי.

הזרחן בעל אלף הפרצופים

אולם, אף על פי שבכתבות התמקדו בחומצה הזרחתית שאינה מסוכנת, בבדיקות המעבדה של "בקטוכם" שפורסמו בכתבה ב"זמן ישראל" בכלל רואים שאריות של חומרים אחרים: פוסטיל (Fosetyl) וחומצה פוספונית. ככל הנראה הכתבים בלבלו ביניהם לבין חומצה זרחתית.

כדי להבין את מקור הבלבול צריך להתחיל בזרחן, יסוד שחיוני לכל צורות החיים הידועות. בטבע הוא אינו מופיע בצורה טהורה אלא בעיקר כזרחות (פוספטים), תרכובות המכילות יוני זרחה (PO₄^-3) ונמצאות בעצמות, ב-DNA, בתרכובות המספקות אנרגיה לתאים ועוד. זרחות הן חומר דישון חשוב לצמחים, ועיקר השימוש התעשייתי בחומצה זרחתית הוא ייצור זרחות.

חומצה אחרת, חומצה פוספונית (חומצה זרחיתית), כוללת יוני פוספיט (PO₃^-3) ומשמשת בחקלאות כחומר הדברה נגד מזיקים דמויי פטרייה (אואומיצטים), כדוגמת כימשון תפוחי האדמה שהיה אחראי חלקית לרעב הגדול באירלנד במאה ה-19. פוסטיל הוא חומר הדברה דומה, שמתפרק לחומצה פוספונית. על אף הדמיון בשם, בניגוד לפוספטים הזרחן שבפוספיטים אינו זמין לצמחים, ולכן הם לא יכולים לשמש חומר דישון.

תרכובות זרחן אחרות שמשתמשים בהן בחקלאות כחומרי הדברה הן זרחנים אורגניים, המשמשים קוטלי חרקים. שלא כמו התרכובות שהוזכרו קודם, חלק מהזרחנים האורגניים רעילים גם לבני אדם ולכן נאסר בישראל השימוש ברובם. הם מוזכרים כאן מאחר שבניגוד לחומצה זרחתית שהוזכרה בכתבות, זרחנים אורגניים עלולים לגרום לבעיות בריאותיות קשות. לא נמצאו סימנים לשימוש בזרחנים אורגניים בבטטות, לא בכתבות ולא בשום בדיקה של משרדי הממשלה או של גורם אחר.

שימוש לא תקין

המצאות שאריות פוסטיל וחומצה פוספונית בבדיקות המעבדה מצביעה על בעיה אמיתית – חוסר פיקוח. אין ספק שחומרי ההדברה האלה לא הגיעו מנוזל החיטוי, שמכיל כנראה רק חומצה זרחתית. ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה, אמרה בראיון לאתר דוידסון שסביר שאלה שאריות "מחומר הדברה שמותר לשימוש בישראל, אבל לא בבטטות. זה שימוש בניגוד לתקנות, שנובע מאכיפה רופפת עד לא קיימת של משרד החקלאות והבריאות".

חריגות כאלו לא צריכות להתרחש. עם זאת, שאריות חומרי ההדברה שנמצאו הן בריכוזים נמוכים ביותר שאינם מהווים כל סיכון בריאותי ובארצות הברית, למשל, מותר להשתמש בחומרים כאלו בבטטות.

מסיבות כלשהן התקן האירופי אוסר על הימצאות שאריות פוסטיל בבטטות. על פי התקן הרף המותר הוא 2 מיליגרם פוסטיל לקילוגרם בטטות, סף יכולת זיהוי החומר בבדיקות ממעבדה. אך באותה עת מתיר התקן האירופי המצאות ריכוזים גבוהים בהרבה של חומר ההדברה בירקות ופירות אחרים. בחסה הרף הוא עד 300 מיליגרם פוסטיל לקילוגרם, בתפוחים עד 150 מיליגרם פוסטיל לקילוגרם, בעגבניות ובקישואים עד 100 מיליגרם לקילוגרם ובתפוחי אדמה התקן מתיר עד 40 מיליגרם שאריות פוסטיל לקילוגרם.

זאת ועוד, מומחים מהרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) בחנו מחדש את הרמות המותרות של פוסטיל בתפוחי אדמה ובחיטה, שכיום – כמו בבטטות – אסור שימצא בה יותר מ-2 מיליגרם מהחומר לקילוגרם. המלצת המומחים: להעלות את הרף בחיטה לעד 150 מיליגרם לקילוגרם ובתפוחי אדמה לעד 200 מיליגרם לקילוגרם.

כלומר, הצוות מכיר בכך שהחומר לא מסוכן ברמות אלו, והאיסור בבטטות לא נובע מסיכונים בריאותיים אלא משיקולים אחרים. בבדיקות המעבדה שפורסמו בכתבה החריגה החמורה ביותר בפוסטיל היא של 41 מיליגרם לקילוגרם בטטות, וזאת בהנחה שכל החומצה הפוספונית שנמצאה מקורה בפירוק פוסטיל. ריכוז זה של חומר ההדברה לא מסוכן בריאותית לאדם בוגר וגם לא לפעוט.

מומחי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) בחנו גם הם את בטיחות השימוש בפוסטיל. הם מצאו שהחומר עוזב את הגוף בקלות, בלי להצטבר בו, וכי נראה שאינו מזיק לאדם במינונים המשמשים בחקלאות. אחרי הכל "המינון עושה את הרעל", ומעבר לכמות מסוימת כל חומר רעיל, אפילו מים או ויטמין D.

הפחדה מזיקה

אם כך, אין כל סכנה בבטטות המרוססות וגם לא באלו שנשטפו בחומר חיטוי. למרות זאת, במקום להתמקד בבעיה החמורה של מחסור בפיקוח על ידי המשרדים האחראים, בחרו בתקשורת להפחיד מפני סכנה שלא קיימת בבטטות. אולנובסקי אף מספרת בכתבה ב"העין השביעית" שפנו אליה מאחת מתוכניות הבוקר להתראיין בנושא, אך כשגילו שאין בכוונתה להמשיך בקו הפחדת הציבור ביטלו את הראיון עמה.

הפחדה כזו יכולה רק להזיק, גם כי היא עלולה לגרום לאנשים לחשוש מאכילת ירקות ופירות חשובים לבריאות, וגם כי היא עלולה להפחית את השימוש בחומרי חיטוי והדברה, שיכולים להאריך את חיי המדף של המזון וכך להקטין את כמות המזון שנזרק. אמצעי חיטוי אף מונעים התפתחות עובשים ופטריות שהרעלים המופרשים מחלקם לא מושמדים בבישול, ולכן הפחדה חסרת בסיס מפני חיטוי עלולה להפוך את המזון למסוכן באמת, או סתם לפחות בריא.

תודה לד"ר חגית אולנובסקי על העזרה בהכנת הכתבה

ד"ר נעם לויתן הוא דוקטור למדעי החיים (Ph.D.) מטעם מכון ויצמן למדע. כתב הבית באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי.

ד"ר נעם לויתן הוא דוקטור למדעי החיים (Ph.D.) מטעם מכון ויצמן למדע. כתב הבית באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי.

כבר למעלה משלושים שנה שהיא איתנו, שיטת הפריימריז. מצב הדמוקרטיה לאורך השנים האלה בירידה מואצת. הפריימריז אינם משרתים את הדמוקרטיה בישראל, כי אם להיפך: הם מעצימים את החולשות והמורכבויות בחברה הישראלית. נניח לרגע לצורך הדיון לעצם מהות השיטה ולרלוונטיות שלה למציאות הגאופוליטית והאוניברסלית, ונתמקד בישראל.

בבסיסה, שיטת הפריימריז מושתתת כולה על מעורבותו האזרחית של הציבור. אזרחים בוחרים בעצמם את נציגיהם מתוך רשימת מועמדים. רף האחריות האזרחית-ציבורית שלהם נדרש, לכאורה, להיות גבוה יותר: האזרח כבר נדרש להכיר יותר לעומק לא רק את המועמד ועמדותיו, אלא גם איפה הוא בהשוואה למועמדים אחרים.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

בשעה שהשיח הציבורי בישראל מתמקד בביטחון, בשוויון בנטל, במשילות ובמאבקי זהות, כמעט לא מתקיים דיון בשאלה שתעצב את החיים של כולנו בעשורים הקרובים. איך נזדקן כאן.

דווקא בתקופה שבה הוויכוח הציבורי עוסק שוב ושוב בשאלות של חלוקת משאבים, אחריות משותפת וחוסן לאומי, כדאי לזכור שהזדקנות האוכלוסייה אינה סוגיה של מגזר אחד אלא של החברה כולה.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.