קראתי את מאמרו של פרופסור אהוד שפירא ב"זמן" – "עבור היהדות, חורבן עזה יהיה לדיראון עולם" ואני שואל: באיזה תנאים השמדת עם היא אכן מוצדקת?
עם כל הצער על סבלם של תושבי רצועת עזה, אינני יכול שלא להיזכר שבמלחמת העולם השניה חמישה מיליון חיילים גרמנים נהרגו, הוכרזו כנעדרים או שלא חזרו מהשבי, שכחצי מיליון אזרחים נקברו חיים תחת הריסות בתיהים ושכשני מיליון נשים ונערות נאנסו – והכל עונש על כך שכל כך מעט גרמנים אמיצים העיזו להתנגד בפועל לשלטון הנאצי. מנהיגי בנות הברית ואזרהיהם החליטו אז שיש להשמיד לא רק את השלטון הנאצי ואת צבאו אלא גם את האידאולוגיה ("הרעיון").
פעם חשבתי לתומי שאיש כבר לא מתגעגע לאותם ימים ולאותו רעיון, והנה נתקלתי בשירו של הזמר הימני קיצוני Frank Rennicke על הילדה בת החמש-עשרה שיצאה בהמבורג של מאי 1945 לקדם את הצבא הבריטי הפולש עם דגל הרייך בידיה (דגל הרייך השלישי, זה עם צלב קרס במרכזו).
בשביל הזמר הילדה ההרוגה היא קורבן של צבא האויב. בשבילי היא קורבן של חינוך על פי האידאולוגיה הנאצית – הרעיון שאי-אפשר היה להשמידו מבלי להשמיד חלק מספיק גדול של האוכלוסיה שדוגלת בו.
השיר: https://www.youtube.com/watch?v=WYYXYVpBXsw…
מילים עם תרגום לאנגלית: https://lyricstranslate.com/en/das-mädel-mit-der-fahne-girl-flag.html
אפרים סידון יודע לצחוק ולהצחיק ובעיקר מיטיב לזרוע ספקות ושאלות עם ריגשה וחוסר אמון. הוא נועץ מלמד מושחז בפרות קדושות של תרבותנו, תוקע סיכות בבלונים הנפוחים של כתבי הקודש, הורג סיסמאות וסמלי ממלכתיות למיניהם, ומיטיב בתוך כך, ללמד מבוגרים, בני נוער וילדים כיצד לא לקבל דברים כפשוטם.
ועוד הוא כאומר: את כול זה אני עושה משום שזה נורא מוצא חן בעיניי, ובעומק לבי אני מקווה שתאהבו זאת גם אתם. בימים אלה יצא לאור ספרו "התנ"כנחים" עם איורים נפלאים של דני קרמן, המכיל סיפורי תנ"ך מחורזים למבוגרים, כפי שהם נראים מחלונו של עד המציץ בלי רשות, מאזין מאחורי הדלתות, נובר בשרידים ובנשכחות – שוחט פרות קדושות והכול במעשה נועז ואמיץ שהוא היום נדיר במקומותינו.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
"זה יקרה שוב. שום מקום לא בטוח עכשיו, לא רק בארי"
בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, נישאה דיאנה ספנסר, עוזרת גננת עם יחוס מלכותי, לנסיך בריטניה, בסיפור הנשמע כאגדת סינדרלה והפכה אורים ותומים אופנתי לעולם כולו.
לימים, התנפצה האגדה כאשר התגרשו השניים, הנסיכה דיאנה פנתה לדרך עצמאית ועשתה שימוש אמיץ ונדיב בתדמיתה האהובה והפופולרית: מצוידת בפשטות אנושית, חיבקה חולי איידס ופעלה למען ילדים כרותי גפיים, קורבנות מוקשים שנשכחו. היא דיברה עבור מי שקולם לא נשמע ולא היה נשמע לולא היא. לא בכדי הוכתרה בתואר: "מלכת הלבבות". בנה הנסיך ויליאם הולך בעקבותיה.
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.
הביצה רוצה לחזור
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתם, אלה 'הבונים' על גלנט שיחליף או ידרו להחלפתו של נתניהו, אל תשכחו אותו עומד בבית המשפט מאחורי נתניהו והפודיום עם סמל המדינה בזמן שנתניהו מתחיל את ההסתערות על כל מוסדות המדינה בדרך להפיכה המשטרית, ו'נותן לו גב' ביחד עם שאר החלאות. לא נשכח ולא נסלח.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם