הילדים שלנו נלחמים מאז השבעה באוקטובר – 22 חודשים והם כבר לא יכולים יותר. הם אומרים את זה במפורש. מה לא ברור? נגמרו להם הכוחות. ובמקום שנאמר להם תודה עצומה, תודה על מה שנתנו עד כה – אנחנו זורקים אותם לכלא. כמו פושעים.
כלא הוא לא מקום לגיבורי מלחמה. איפה ההיגיון? איפה הלב? עם מה הם לא התמודדו? הם נלחמים מאז השבעה באוקטובר, בלחימה כאוטית מול מחבלי נוח'בה. סחבו פצועים, גופות של חברים. נכנסו שוב ושוב לאותם אזורים ברצועה. איבדו חברים. נהרגו, נפצעו, קברו, ניחמו, חזרו ללחימה – עוד פעם ועוד פעם.
גבי ויטלה, ממובילות תנועת "אמא ערה", המאגדת אימהות ללוחמים ולוחמות בסדיר ובמילואים ואמא בעצמה לקצין לוחם, ללוחם ביחידה מובחרת ולבת שבקרוב תהיה מלש"בית. אדריכלית ועוסקת ביזמות נדל"ן.





















































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו