תודה לך, פרופ' יורם פרי, על מאמר צלול, כן ומדויק.
אתה מצביע על אחריות עמוקה שאנחנו – החזקים יותר – מנסים שוב ושוב להתחמק ממנה. אתה מדגיש היטב את הא-סימטריה: יש לנו את הקלף המרכזי, אך במקום להשתמש בו כדי לפרוץ דרך לשלום – אנחנו אוספים רסיסים, תרתי משמע.
דבריך הזכירו לי את יוסף שציטט את ארנסט גלנר ואמר:
"ישראל הכריזה על עצמה כעל היבריד מסוג חדש – מדינה מודרנית עם טעם של ימי הביניים."
ואת דברו החריף הוסיף ואמר בראיון מ2012
"הבעיה אינה ברשעים תמיד יהיו רשעים אלא בכך שהטובים שותקים."
השתיקה שלנו, האדישות שלנו, היא בחירה.
וכפי שאתה מראה – כל עיכוב במוכנות לשלם את מחיר השלום מחזק את חזית הסירוב, אצלם ואצלנו.
אולי עוד לא מאוחר לבחור אחרת. אבל כדי שזה יקרה – דרושה מידה של יושר, אומץ, וזיכרון מוסרי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם