לא יאומן שככה סותמים פיות בנושא שמשפיע על בריאות כל הציבור ושחובה להביא לידיעת הציבור ולפתוח מחקר רציני מדעי.
ראש שירותי בריאות הציבור פרופ' סיגל סדצקי, מומחית לאפידמיולוגיה סרטן וקרינה בלתי מייננת (מחקר האינטרפון) אמרה בפירוש לא פעם שהסלולר "יודע לסרטן". היא גם הדגישה שהיא מאמינה לרגישים לקרינה.
רגישות לקרינה מוכרת בעולם כנכות תפקודית קשה ומגבילה בעולם של היום (שמלא קרינה בכל מקום).
בשבדיה מצאו שבערך 3 אחוז מכלל האוכלוסייה רגישים לקרינה וסובלים מתסמינים בזמן שימוש/ חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית סלולרית או אלחוטית (בדרגות שונות). לפי אמנה של האו"ם חובה לתת להם תנאים לקיום נורמלי ככל האדם. בשבדיה עושים זאת, כפי שמדגיש פרופ' אולה יוהנסון ממכון קרולינסקה, שחוקר רגישות לקרינה כבר שנים רבות.
יש היום מחקרים רבים שמראים ביומרקרים (סמנים ביולוגיים) אוביקטיביים לאבחון רגישות לקרינה והבדלים בתפקוד מוחי (בבדיקות fMR) בין רגישים לקרינה ללא רגישים לקרינה בזמן חשיפה לקרינה סלולרית. אלה ממצאים אוביקטיביים ולא דיווח סוביקטיבי (בלפום, 2015: הוזר, 2017: יש עוד).
תודה על המבט המאוזן, אחרי האכזבה הקשה ממוסד אקדמי, הנחשב "מוביל" (שנסמך על כספי ציבור). מוסד שמעז לפגוע בחופש אקדמי ובאחריותו החברתית, עליה הוא "מחנך" דורות של חוקרים (כמוני).
ההתנהלות השערוריתית והמבזה של האוניברסיטה במקרה זה מעלה השערות לגבי כניעתו ללחצים זרים, נוגדי חופש. גורמים שבריאות הציבור אינם בראש מעיניהם.
.
הכנס, שבוטל בבריונות, נועד לפתוח דיון ולקרוא למחקר מדעי, העונה על סטנדרטים קפדניים. מחקר חשוב של תופעות חדשות ולא ברורות.
רגישות לקרינה הינה תופעה חדשה של פגיעה סביבתית, הגורמת לנכות תפקודית ולהתמודדות ביו-פסיכו-סוציאלית קשה, ללא הכרה או סיוע.
רוב הרגישים לקרינה לא יודעים מה מקור סבלם ומקבלים טיפול שגוי במערכת הרפואה.
חברי הקהילות הרבות של רגישים לקרינה ברחבי העולם כלל לא ידעו מהי "קרינה" וכי עלולים להיפגע ממנה.
רובם היו טכנופילים ומאמצים מקדימים של טכננולוגיה. הם לא ידעו כי המכשיר הנייד בידיהם עלול להזיק להם. אי לכך, לא היה להם קל לאבחן את המקור לסבלם. סבל פיזי קשה החולף כללי כאשר נמנעים מחשיפה לקרינה.
רגישות לקרינה אינה מולדת, אלא מתפתחת במהלך החיים.
לצערנו, מדי יום מתרבים המתלוננים על נימול/ כאבי ראש/ בלבול/ שכחה/ חוסר ריכוז וכו' בזמן שימוש במכשיר סלולרי או אלחוטי (או אחרי השימוש).
מדובר ברצף ובדרגות רגישות שונות.
רגישות לקרינה מתחילה בתסמינים קלים ועלולה להתגבר לנכות קשה מאד.
הגיע הזמן לחקור תופעה זו כהלכה וליידע את מערכות הבריאות, החינוך והרווחה בקיומה של תופעה זו.
העדר אבחון וטיפול שגוי גורמים לדחיית הצעדים שיש לנקוט ולהחרפת התסמינים והנזק.
למידע ראשוני – אתר עמותת "רגישות לקרינה ישראל" www.ehs.org.il
"בעיקר יכאב לכם לראות כיצד חבריכם, אלו שגרים במקומות אחרים, ימהרו להשתכנע באשמתכם תחת מסע לחצים מתוזמן ומשומן היטב.
לא תאמינו שתשמעו את עצמכם מנסים לשכנע אחרים שלחיים שלכם יש משמעות והיא יותר חשובה מגריפת רווחים של איש עסקים."
.
כן, לגמרי
וזה חמור עוד כשתנסו להסביר שנפגעתם כבר אנושות מקרינה, כן, זו שבכיס של כל אחד – הסמרטפונים והוויפיי – וגם מזיהום סביבתי וכימיקלים.. ומאז אינכם יכולים להתקרב לביתכם האהוב ואין יכולת פרנסה והקריירה הלכה
ואינכם יכולים לצאת לעולם המוקרן
ואין לכם חיים
ולכן, בדיוק בגלל זה, הגעתם למקום הזה אחרי חיפוש ארוך, כי במקרה הוא נמוך קרינה ויחסית פחות מזוהם (רק מכיוון הים) וכעת … כעת מכיוון הים, במרחק 10 ק"מ מהבית.. אסדת גז מזהמת
ונותר לך רק חלקת קבר לחפש
כי אין במצבך לאם ללכת
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם