מגפת הקורונה הביאה עמה הרבה אתגרים, אבל גם לא מעט הזדמנויות, ואחת מהן היא הצורך לחשוב מחדש על הדברים המוכרים, ואפילו לחשב מסלול מחדש. בחזית הדיון והפעולה סביב הקורונה עמד תחילה ההיבט הבריאותי, אך במהלך שלושת החודשים האחרונים צפו ועלו יותר ויותר סוגיות כלכליות וחברתיות, שתפשו את לב הבמה ומרכז השיח הציבורי.

בין כל אלה עסקו כולם, בצדק, גם במערכת החינוך, אך בעיקר בסוגיות טכניות: החל בשאלת השימוש בלמידה מרחוק, המשך דרך ימי החופשה והעבודה של המורים ועד לאופי החזרה לכיתות. אולם משבר הקורונה האיר גם נקודות חינוכיות שלכאורה נראות שוליות בתוך הים הגדול של ההיערכות והחזרה לשיגרה – אולם למעשה הן עמוקות ועקרוניות הרבה יותר ממה שנראה ממבט ראשון. אחת מהן היא סוגית המסעות למחנות ההשמדה בפולין.

פרופ' עדי וולפסון הוא משורר, פעיל סביבה ומומחה בתחום הקיימות, SCE המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון (צילום: עוזי קרן)

ד"ר ורד טוהר היא משוררת וחוקרת ספרות עברית ותרבות יהודית, אוניברסיטת בר-אילן (צילום: איילה ברק העליון)

בסופ"ש האחרון, אחר הצוהריים, קיבלנו בווטסאפ של הבניין הודעה מהוועד. הם התנצלו מראש. הערב הם עורכים מסיבת צפייה בארוויזיון. הם מבקשים מחילה על הרעש שעשוי להמשך עד שתיים בלילה.

לא נלחצנו. הם משפחה אחראית ונעימה. בנם החייל משפיל עיניים ביישניות לשלום, והוא החייל היחיד בצה"ל שיש לו פטור מתספורת מסיבות הומניטריות. גם בשנה שעברה קיבלנו את אותה הודעה וזה היה הלילה הכי שקט בשנה.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב

המושג "דיפסטייט", שנכנס לעולמנו בעת האחרונה, מגלם תהליכים שמדינת ישראל עוברת עתה. העובדה שמדובר במונח מעורפל מאפשרת להשתמש בו לפי נוחיות המשתמשים – דהיינו, להתייחס באמצעותו לקבוצה שהם רוצים להציגה כבעייתית. אבל אם ננסה לחפש איזה מכנה משותף בשימוש במונח זה, נגלה שהוא מתייחס לארץ ישראל היפה והטובה של פעם. זו שמנסים עתה להעביר מהעולם.

אלה שמנסים בכל כוחם להגן על המודל המקורי של המדינה רואים בכך מחטף: הם חשים ש"גונבים" להם את מדינתם. אולם עבור העומדים מולם כל זה נראה כהתקדמות: הדחה מהשלטון של אליטה מתנשאת. מבחינתם, המודחים טועמים עתה מה שהיה מנת חלקם זמן ממושך בעבר (בראייה סובייקטיבית כמובן), דהיינו התחושה של להיות בשוליים.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.

באטמן הוא דמות קומיקס קלסית, אבל הוא גם ייחודי וחריג. קודם כל, אין לו "כוחות" מיוחדים והוא בנאדם רגיל לחלוטין. הוא חד וחכם, אבל אף תכונה שלו איננה פנטסטית. הוא בעיקר מאוד נחוש – סגפן, בעל משמעת עצמית וריסון,  והוא מאוד עשיר. משום שהוריו נרצחו מול עיניו בהיותו ילד קטן, הוא ירש את ההון של אביו ופיתח אישיות סתגלנית, סגפנית ומתבודדת.

באטמן פועל בעיר גותהם, שהיא גרסה קודרת, ענייה ומוכת פשע של ניו-יורק, ויש לו רשימה ארוכה של אויבים – אבל הג'וקר הוא המפורסם שבהם. גם לג'וקר אין יכולות על טבעיות או פנטסטיות. גם הוא בנאדם רגיל, וגם הוא, בדרכו, מאוד נחוש. כלומר, הוא נטול רסן וחסר מעצורים. אין לו עכבות, ושום תוצאה איננה הרסנית מדי בעיניו. אין קו אדום שאותו לא יחצה, והוא לא מפחד מדבר.

נירוס כנען הוא מורה דרך תל אביבי, בוגר החוגים ללימודי ארץ ישראל, היסטוריה וחקר הדתות באוניברסיטת חיפה, עסק בעריכת תוכן ובעריכת ספרים וכתב טורים במסגרות שונות (מאקו, הפנקס, שיחה מקומית, העוקץ ועוד).