ימי קורונה הם תקופה מאתגרת. ומה אנחנו מבקשים בסך הכל? קצת ריספקט: למרחב הבריאותי, לביטחון הכלכלי או לרגישות החברתית. מה עושים כאשר הצד השני לא מעניק ריספקט מיוזמתו? זה קורה כל הזמן. ברמה האישית, העסקית והקולגיאלית, ובמיוחד בעתות משבר. אפשר להתמרמר ואפשר לנסות להשפיע.

*  *  *

למשבר הקורונה יש היבטים מרתקים מבחינה חברתית, ולא רק עבור פסיכולוגים. כל מי שעוסק בניהול תהליכי משא-ומתן מכיר את השפעתם הדרמטית של ניואנסים באינטראקציה בינאישית על איכות היחסים, התקשורת והתהליך כולו. אין ספק שהריחוק החברתי הכתיב שינויים בכללי-המשחק ומארג הסיגנלים החברתיים מסתגל אליהם תוך כדי תנועה. עדיין לא ברור לאן בדיוק ייקחו אותנו הכאוס הרגשי, אי-הוודאות ומשברי האמון, אך נדמה שהולך ומתעצב הצורך ללמוד להתמודד טוב יותר עם מורכבות רגשית וחברתית מסוג חדש.

יועצת לניהול משא-ומתן ותקשורת עסקית קונפליקטואלית. מלמדת חשיבת משא ומתן תוך הבנה שאמנות ניהול הקונפליקט היא משחק החיים. בחיים כמו גם בעסקים, לא תמיד נקבל את כל מה שמגיע לנו, אך אולי נוכל להשיג את מה שננהל עליו משא-ומתן מוצלח. כמו בכל משחק, נוכל לשלוט טוב יותר על מהלך הענינים ולהשפיע על התוצאה אם נשקיע בשכלול מודעות, ידע ויכולת ביצוע מול יתר השחקנים על המגרש. ועכשיו בואו ספרו לי: איך אתם משחקים את משחק המשא ומתן?

בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.

פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.

בימי חול המועד הללו מתבקש איזה טקסט שבכוחו לרומם את הנפש למרות צוק העתים. ספרה החדש הקטן והיפה של חוה אלברשטיין "סמטת כנען", נראה לי כמעיין מים חיים.

סגולותיה המוכרות של חוה כזמרת וכמרואיינת ניכרות גם בכתיבתה: החוכמה, הצלילות, בהירות הביטוי, ההומור הדק, המעודן, כישרון הניסוח וכן גם הצירוף הנהדר של עומק ופשטות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.