בדרמה הפוליטית בישראל היום מזדקרות דמויותיהם של בני גנץ ויאיר לפיד כשחקנים פוליטיים מרכזיים. יאיר לפיד היה זה שהבחין, לפני למעלה מעשור, שלמרכז הישראלי אין בית פוליטי. הצד השמאלי של המפה היה בשקיעה ואילו הצד הימני שהיה בשלטון, הראה סימנים של התנוונות.
בנימין נתניהו, מנהיגו של הימין, לא בחל בשום אמצעי לשמר את שלטונו, כולל פגיעה בנורמות שלטוניות של המדינה. כפי שהמרכז הישראלי נטש בסוף שנות ה-70 את ממשלות השמאל לשעבר, אחרי שהחלו בהן סימני ניוון בעקבות שלטון ממושך, החל להתפתח דפוס דומה ביחס לשלטון הימין, ובפרט לזה של נתניהו (שכבר בעצמו היה בשלטון תקופה ארוכה).
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בנט עלה על סוס חזק – הקורונה – בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין – הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה.
אם בנט אוהב את המודל של בוני וקלייד יש לו באג'נדת הקורונה שלו מישהי פוטנציאלית חדשה שגם צעירה וגם נראית טוב וגם פופולרית עתה: יפעת שאשא ביטון.
והיא אפילו באופן בולט (לפי שמה הן מהבית והן מנישואים) מזרחית כך שמוסיף מימד לתהודה הפוליטית שלו בזמן שענין העדתיות שוב צף (מיקי זוהר, מירי רגב, דודי אמסלם) כי נתניהו זיהה אותו כמכשיר יעיל (אף שבפועל האינטגרציה העדתית בישראל כמעט מליאה. אך זכרונות ומרירות העבר נשארו).
טלנובלה נשית פוליטית בישראל: שרה שנאה את אילת ויפעת תחליף את אילת בשותפות עם נפתלי.
בינתיים לפחות מערכת המשפט ניצלה מעוד התקפה. אם בנט חכם הוא לא יעשה ממנה אג'נדה נוספת. ישאיר זאת לזוג בצלאל-אילת. הרי היא זו ששכנעה את בנט לחבור שוב בבחירות האחרונות לבצלאל – שאבן רחיים על צווארו.