אין במפה הפוליטית של ישראל איש מתאים לכהן כראש ממשלה יותר מאהוד ברק, ואין מי שמשוכנע באמירה הזו יותר מאחד, אהוד ברק שמו.

רק בעיה אחת יש עם הקביעה הזו, היא לא מסתדרת עם המציאות הפוליטית. המוני הבוחרים נותנים את קולם שוב ושוב לבנימין נתניהו, בניגוד לדעתם המלומדת של עיתונאים, פרשנים והוגי דעות מטעם עצמם.

המועמדים באים והולכים, האסטרטגיות מתחלפות, אבל לא כוכב טלוויזיה שרמנטי ולא נבחרת גנרלים עם קריצות לימין לשמאל ולמרכז – הצליחו עד היום להוות תחליף לראש הממשלה הנצחי שלנו.

ואז הופיע ברק, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, ראש ממשלה לשעבר, מפקדו של ביבי, המוח האנליטי, איש העסקים המצליח, חד לשון ושש אלי קרב. לרגע נדמה היה שיש פה אלטרנטיבה אמיתית, משב רוח אופטימי החזיר את ההתלהבות למחנה השמאל המיואש והאפאטי.

לקול צהלת התומכים, ברק אמר את כל הדברים הנכונים, פרש תכנית ברורה ופשוטה – מה שאף מפלגה אחרת לא השכילה לעשות, ויצא בתקיפה אכזרית על ביבי ועל כל מה ששלטונו מייצג.

ואז התחילו הלכלוכים, חסרונות הרי יש לו בשפע לילד הפלא המזדקן, וכנהוג בשמאל, הירי ברובו היה מאש כוחותינו. ביבי המבוהל התקיף והשמיץ, אבל את רוב העבודה עשו עבורו אנשי השמאל עצמם, שלא ממש אהבו את הכוכב החדש ישן שבא לגנוב מהם את אור הזרקורים.

עם שכוך המולת ההשקה, ועם פרסום הסקרים הראשונים, נראה היה שברק לא מביא את הסחורה. האיש המתאים ביותר לראשות הממשלה איננו מועמד ריאלי לתפקיד בשום תרחיש מתקבל על הדעת.

כמו תוכנת ניווט משוכללת, ביצע ברק שינוי מסלול תוך כדי תנועה והחל לחתור למטרה חדשה, איחוד גוש השמאל. זהות המוביל נראתה כברורה מאליה

כמו תוכנת ניווט משוכללת, ביצע ברק שינוי מסלול תוך כדי תנועה והחל לחתור למטרה חדשה, איחוד גוש השמאל. זהות המוביל נראתה כברורה מאליה, מי שמתאים להיות ראש ממשלה, על אחת כמה וכמה מתאים לעמוד בראש גוש השמאל, חשבנו כולנו.

כולנו רצינו להאמין שברק חוזר לפוליטיקה מתוך רצון כן ואמיתי לשנות ולהחליף את השלטון במדינה ולפטור אותנו מעונשו של בנימין נתניהו. אבל אף אחד מאתנו לא באמת חשב שאהוד ברק, האיש שהאגו שלו גדול יותר אפילו מיכולותיו השכליות המפורסמות, יהיה מוכן למחול על כבודו ולמקם את עצמו הרחק מתחת לעסקן אפור כמו ניצן הורוביץ.

אני לא פרשן פוליטי, אין לי מושג אם איחוד כוחות במחנה מועיל או מזיק בשורה התחתונה, חישובים של מנדטים שנודדים מכאן לכאן תמיד נראים לי כמו סיפורי מעשיות, יש עוד זמן עד הבחירות דברים יכולים להשתנות, והם ישתנו.

אבל בינתיים נפל דבר. אהוד ברק השתנה.

אף אחד לא ממש האמין לו כשאמר שהוא מוכן למקם את עצמו במקום העשירי למען איחוד, אבל הוא עשה את זה. הוא לא היה מזיז את עצמו אם היה שמץ של סיכוי שהמקום הראשון יביא אותו לאפשרות להרכבת ממשלה, אבל אין מצב כזה, והוא היה הראשון להבין זאת.

ימים יגידו אם המהלך של ברק יביא להחלפת השלטון, מה שאף אחד לא יוכל לומר זה שהוא לא עשה הכל כולל הכל כדי להגשים את המטרה

לי אישית הרעיון של ברק במקום העשירי ברשימה בראשות ניצן הורוביץ קשה לעיכול. ברק הוא מנהיג טבעי, מן הסתם בגלל זה ניצן הורוביץ לא היה מקבל אותו כמספר שתיים. היתה נחוצה אמירה ברורה שברק לא מתמודד על ראשות הרשימה.

ימים יגידו אם המהלך של ברק יביא להחלפת השלטון, מה שאף אחד לא יוכל לומר זה שהוא לא עשה הכל כולל הכל כדי להגשים את המטרה.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.