אין במפה הפוליטית של ישראל איש מתאים לכהן כראש ממשלה יותר מאהוד ברק, ואין מי שמשוכנע באמירה הזו יותר מאחד, אהוד ברק שמו.

רק בעיה אחת יש עם הקביעה הזו, היא לא מסתדרת עם המציאות הפוליטית. המוני הבוחרים נותנים את קולם שוב ושוב לבנימין נתניהו, בניגוד לדעתם המלומדת של עיתונאים, פרשנים והוגי דעות מטעם עצמם.

המועמדים באים והולכים, האסטרטגיות מתחלפות, אבל לא כוכב טלוויזיה שרמנטי ולא נבחרת גנרלים עם קריצות לימין לשמאל ולמרכז – הצליחו עד היום להוות תחליף לראש הממשלה הנצחי שלנו.

ואז הופיע ברק, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, ראש ממשלה לשעבר, מפקדו של ביבי, המוח האנליטי, איש העסקים המצליח, חד לשון ושש אלי קרב. לרגע נדמה היה שיש פה אלטרנטיבה אמיתית, משב רוח אופטימי החזיר את ההתלהבות למחנה השמאל המיואש והאפאטי.

לקול צהלת התומכים, ברק אמר את כל הדברים הנכונים, פרש תכנית ברורה ופשוטה – מה שאף מפלגה אחרת לא השכילה לעשות, ויצא בתקיפה אכזרית על ביבי ועל כל מה ששלטונו מייצג.

ואז התחילו הלכלוכים, חסרונות הרי יש לו בשפע לילד הפלא המזדקן, וכנהוג בשמאל, הירי ברובו היה מאש כוחותינו. ביבי המבוהל התקיף והשמיץ, אבל את רוב העבודה עשו עבורו אנשי השמאל עצמם, שלא ממש אהבו את הכוכב החדש ישן שבא לגנוב מהם את אור הזרקורים.

עם שכוך המולת ההשקה, ועם פרסום הסקרים הראשונים, נראה היה שברק לא מביא את הסחורה. האיש המתאים ביותר לראשות הממשלה איננו מועמד ריאלי לתפקיד בשום תרחיש מתקבל על הדעת.

כמו תוכנת ניווט משוכללת, ביצע ברק שינוי מסלול תוך כדי תנועה והחל לחתור למטרה חדשה, איחוד גוש השמאל. זהות המוביל נראתה כברורה מאליה

כמו תוכנת ניווט משוכללת, ביצע ברק שינוי מסלול תוך כדי תנועה והחל לחתור למטרה חדשה, איחוד גוש השמאל. זהות המוביל נראתה כברורה מאליה, מי שמתאים להיות ראש ממשלה, על אחת כמה וכמה מתאים לעמוד בראש גוש השמאל, חשבנו כולנו.

כולנו רצינו להאמין שברק חוזר לפוליטיקה מתוך רצון כן ואמיתי לשנות ולהחליף את השלטון במדינה ולפטור אותנו מעונשו של בנימין נתניהו. אבל אף אחד מאתנו לא באמת חשב שאהוד ברק, האיש שהאגו שלו גדול יותר אפילו מיכולותיו השכליות המפורסמות, יהיה מוכן למחול על כבודו ולמקם את עצמו הרחק מתחת לעסקן אפור כמו ניצן הורוביץ.

אני לא פרשן פוליטי, אין לי מושג אם איחוד כוחות במחנה מועיל או מזיק בשורה התחתונה, חישובים של מנדטים שנודדים מכאן לכאן תמיד נראים לי כמו סיפורי מעשיות, יש עוד זמן עד הבחירות דברים יכולים להשתנות, והם ישתנו.

אבל בינתיים נפל דבר. אהוד ברק השתנה.

אף אחד לא ממש האמין לו כשאמר שהוא מוכן למקם את עצמו במקום העשירי למען איחוד, אבל הוא עשה את זה. הוא לא היה מזיז את עצמו אם היה שמץ של סיכוי שהמקום הראשון יביא אותו לאפשרות להרכבת ממשלה, אבל אין מצב כזה, והוא היה הראשון להבין זאת.

ימים יגידו אם המהלך של ברק יביא להחלפת השלטון, מה שאף אחד לא יוכל לומר זה שהוא לא עשה הכל כולל הכל כדי להגשים את המטרה

לי אישית הרעיון של ברק במקום העשירי ברשימה בראשות ניצן הורוביץ קשה לעיכול. ברק הוא מנהיג טבעי, מן הסתם בגלל זה ניצן הורוביץ לא היה מקבל אותו כמספר שתיים. היתה נחוצה אמירה ברורה שברק לא מתמודד על ראשות הרשימה.

ימים יגידו אם המהלך של ברק יביא להחלפת השלטון, מה שאף אחד לא יוכל לומר זה שהוא לא עשה הכל כולל הכל כדי להגשים את המטרה.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

זאת אולי שאלת השאלות עבור פרשן פוליטי בישראל: מהו הרגע השפל ביותר של בנימין נתניהו? מהו המעשה ומהי האמירה שמזקקים את השפלות באופן הכי מובהק? לא פשוט בכלל.

כי כאשר ניגשים למלאכת הערכת רגעי השפל, נתקלים בסבך מורכב. המשוואה חייבת להביא בחשבון לא רק מה נעשה או נאמר, אלא גם למה, מתי, למי, באילו נסיבות ותחת אילו לחצים. האם היה זה תכנון קר, פעולה אימפולסיבית או מעשה אידאולוגי? גם ההקשר חשוב — שמא היה האדם בעמדת כוח או תחת איום? פעל לבד או כחלק ממערכת? יש לשקול את היקף הנזק, מידת הפרת האמון, וההשלכות ארוכות הטווח. האם מדובר היה במעשה פומבי או פרטי, האם הייתה חרטה, האם היו לו חלופות?

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

המשבר סביב פיטורי ראש שב"כ רונן בר, התערבות בית המשפט העליון בהחלטה זו, והצהרת ראש הממשלה כי לא יכבד את פסיקת בית המשפט, אינם בגדר סכסוך פוליטי רגיל. משבר זה מייצג ביטוי חמור של תופעה מדאיגה, שניתן להשוות להפרעה אוטואימונית – כאשר הדמוקרטיה תוקפת את מנגנוני ההגנה של עצמה.

בדומה למערכת החיסון של הגוף, דמוקרטיה בריאה מסתמכת על "מערכת חיסון" של מוסדות וארגונים המזהים איומים ומגנים על המערכת כולה. בתנאים רגילים, מוסדות כמו שב"כ מתפקדים כחלק ממערכת חיסון זו, מזהים איומים על הביטחון הלאומי ורווחת אזרחיה. אבל כאשר ההנהגה הפוליטית מפטרת ראשי ביטחון בגלל הבעת הערכות לא רצויות, הדמוקרטיה למעשה תוקפת את "תאי החיסון" שלה עצמה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

איך לענות לילד בגיל הגן או בית ספר יסודי, האומר שהוא מפחד שגם בו יפגעו?

כאשר ילד בגיל הגן או בית הספר היסודי אומר שהוא מפחד שיחטפו אותו או יפגעו בו, תגובתנו כהורים צריכה להיות רגישה ומותאמת לצרכיו הרגשיים. חשוב להבין שתחושות הפחד שלו אמיתיות ומבוססות על מידע שהוא שמע או חווה בסביבה שלו. התפקיד שלנו הוא להעניק לו תחושת ביטחון מבלי לבטל את רגשותיו.

ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל. מחברת הספרים "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו"כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי" בהוצאת מטר.