אני יהודי. אני מתכוון לכך שהתרבות שלי יהודית. בין היתר, עברית היא שפת האם שלי, נולדתי וגדלתי בקרב אנשים בעלי תרבות יהודית, אני חוגג את מועדי ישראל, ספרי המקרא הם ספריים יסודיים בספרייה שלי, אני אוהב טביט וצ'ולנט.

יש ערכים בתרבות היהודית שאני מעריך ומתחבר אליהם: אני ומשפחתי מייחסים לחינוך והשכלה חשיבות עליונה, מוסיקה היא מרכיב חשוב בחיי, ואיכשהו, אני מוצא שקומיקאים יהודיים הרבה יותר מצחיקים מכל השאר. יש בתרבות היהודית תכונות שאני מתנגד אליהן: גזענות, בדלנות, תחמנות, קורבנות, תכונות שמלוות אותנו כבר משלושת האבות ועדיין לא הצלחנו להשתחרר מהן. גם תכונות אלה הן חלק מהתרבות שלי.

אני יהודי. אני מתכוון לכך שהתרבות שלי יהודית. עברית היא שפת אמי, גדלתי בקרב בעלי תרבות יהודית, אני חוגג את מועדי ישראל, ספרי המקרא הם ספריים יסודיים בספרייה שלי, אני אוהב טביט וצ'ולנט

לומר שהדת שלי יהודית, זה כמו לומר שהדרקון שלי מלוח. בלי קשר לקיומו או אי קיומו של אלוהים בטבע או מחוצה לו, דת נמצאת לגמרי בראש של בני האדם. בלי בני אדם, אין דת. הואיל ואני לא מכיר במושג הזה של דת, קל וחומר שאי אפשר לתאר את הדת שלי. הדת שלי לא יכולה להיות יהודית, כמו שהיא לא יכולה להיות נוצרית, או זרטוסטרית, בדיוק כמו שהדרקון שלי לא יכול להיות מלוח או חמצמץ.

ממני נעבור למדינת ישראל, שהיא כפי שכולם יודעים, יהודית ודמוקרטית.

גם כאן יש לשאול מה הכוונה במילה יהודית בתארה מדינה. אם הכוונה היא למדינה בעלת תרבות יהודית, או ליתר דיוק, מדינה שבה רוב אזרחיה חולקים תרבות יהודית, כמוני, אז אין שום בעיה. מדינת ישראל יכולה להיות מדינה שבה לרוב אזרחיה יש תרבות יהודית, והיא גם דמוקרטית. באותו אופן, יכולה להיות מדינה שבה לרוב אזרחיה תרבות פרסית או סינית, והיא גם דמוקרטית. מנגד יכולה להיות מדינה שבה לרוב אזרחיה תרבות יהודית, או פולינזית, והיא אינה דמוקרטית אלא דיקטטורה למשל.

תרבות רוב אזרחי המדינה וצורת השלטון במדינה הן תכונות בלתי תלויות (אורתוגונליות), כמו צבע וטעם של תפוח: תפוח יכול להיות ירוק ומתוק, ירוק וחמוץ, אדום ומתוק, אדום וחמוץ (פינק ליידי זה אליפות!), כל השילובים אפשריים.

צורת המשטר של מדינה אינה תלויה בתרבותם של אזרחיה, והיא יכולה להיות בלתי תלויה גם באמונתם של אזרחיה. הבעיה במקרה השני נובעת מכך שדת היא אינה רק האמונה של האדם בד' אמותיו. דת בכלל ויהדות בפרט היא כלי פוליטי-שלטוני.

צורת המשטר של מדינה אינה תלויה בתרבותם של אזרחיה, והיא יכולה להיות בלתי תלויה גם באמונתם של אזרחיה. הבעיה היא שדת אינה רק האמונה של האדם בד' אמותיו. דת בכלל ויהדות בפרט היא כלי פוליטי-שלטוני

בנקודה הזו, "יהודית ודמוקרטית" כבר לא יכולות לתאר את המדינה באופן בלתי תלוי, ולומר מדינה "יהודית ודמוקרטית" זה כמו לומר תפוח ירוק ואדום. התפוח יכול להיות או ירוק או אדום, או בשילוב בין שני הצבעים – במקרה זה, צבע אחד בא על חשבון השני. התפוח יותר ירוק, אז הוא פחות אדום. המדינה יותר דמוקרטית אז היא פחות יהודית, יותר יהודית, פחות דמוקרטית.

ההתנגשות בין יהודית (בדתה) ודמוקרטית באה לידי ביטוי בשלל אופנים.

באופן הבסיסי ביותר, דמוקרטיה היא הומוצנטרית ובה האדם במרכז, דת היא תאוצנטרית עם האל במרכז.

בדמוקרטיה חוקי המשחק ויחסי הגומלין בין האנשים השונים בחברה, מוגדרים על ידי האנשים, ברשת סבוכה של קשרים בינם ובין עצמם. דת מגדירה מערכת יחסים כמו שמש: האל במרכז, וכל אדם מחובר בקרן אחת אליו, בלי קשר אחד לשני. נקודה שחשוב להבין בהיבט הזה היא שגם מצוות של לכאורה "בין אדם לחברו", בהן המושא של המצווה הוא הזולת, הן למעשה מצוות של "בין אדם למקום".

בדת, מי שגונב לא פוגע בזכות הקניין של הזולת, אלא מפר ציווי אלוהי ועונשו יהיה מאלוהים. "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" לא מפני ש"והיית חברה סולידרית בה דואגים לחלש", אלא כי "ְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה". רות המואבייה לא יכלה לבוא לשדה בועז ולדרוש מפקיד הרווחה המקומי מזון מפני שהיא פליטה רעבה. אכן, היא והמלקטות האחרות שרדו בזכות הלקט שבועז הותיר, וייתכן שבועז שמח שהוא יכול לעזור, אבל הוא הותיר את הלקט לא מפני שמועצת הכפר קבעה שיש להפריש מיסים לטובת העניים, אלא בשל החובה לאל שהוא האמין בו.

גם אם "תוצר הלוואי" של המצוות הללו הוא, לעיתים, חברה יותר מתוקנת, הרי שמי שקובע את הכללים הוא האל. האדם מחוייב כלפיו. האל הוא המחוקק והשופט, וזה הבדל מהותי לעומת הדמוקרטיה.

גם אם "תוצר הלוואי" של המצוות הללו הוא, לעיתים, חברה יותר מתוקנת, הרי שמי שקובע את הכללים הוא האל. האדם מחוייב כלפיו. האל הוא המחוקק והשופט, וזה הבדל מהותי לעומת הדמוקרטיה

דת, ובמיוחד יהדות מתנגשת עם הערך החשוב ביותר בדמוקרטיה – שיוויון. ראשית, היהדות גורסת כי ל 99.75% מבני האדם מעמד נחות מזה של היהודים. זה בא לידי ביטוי כבר בדברים הכי יומיומיים כמו מזון, קשרים בין אישיים, כלכלה ועוד.

גם בתוך אותו מיעוט זניח של יהודים בדתם יש אפליה כלפי מחצית מהאוכלוסיה – נשים. הדתיים תמיד מנסים לעטוף את קיפוח הנשים במונחים יפים כמו "כל אישה בת מלך", בהייטק קוראים לשיטה הזאת: "זה לא באג, זה פיצ'ר". על הקהילה הלהט"בית בוודאי שאין מה להרחיב, יש מעמדות של כהנים, לוויים, מה שמזכיר לי שאם חס וחלילה לאדם יש מום הכי קטן, אז לאלוהים זה לא מספיק טוב והוא לא יוכל לשרת בתור כהן גדול. דמוקרטיה מלאה מתעלמת ממוצא גנטי, אמונות, צבע עור, מין, ומגדר.

דת מתנגשת עם דמוקרטיה סביב מערכת המשפט, משפחה, והחוקים שמגדירים את חיי היום יום שלנו בשלל אופנים, כך שברור שמדינת ישראל לא יכולה להיות גם יהודית בדתה וגם דמוקרטית בו זמנית. אחד בא על חשבון השני. נראה שבעת האחרונה אנחנו נדרשים יותר ויותר לשאלת ההגדרה של מדינת ישראל. דוגמאות לסוגיות בנוגע לגבול בין יהודית לדמוקרטית עולות, והן תוספנה לעלות עם ניתוק החרדים מעטיני השלטון.

סוגיה טכנית לכאורה, היא תחבורה ציבורית בשבת ובחג: כמעט בכל העולם, תחבורה ציבורית פועלת כל השנה, בסוף השבוע תדירותה פוחתת אבל היא תמיד קיימת. העדר תחבורה ציבורית בשבת ובחג הוא אקט לא דמוקרטי בעליל, מפני שהוא מגביל את חופש התנועה של אנשים שאין ביכולתם לרכוש ולהחזיק ברכב יקר, ומונע מהם אפשרות לטייל, לבלות, ולבקר את בני משפחתם בכ 20% מהשנה. יום מנוחה של נהגים, כמו גם של כל עובד אחר, הוא בעיני לא רק רצוי אלא חובה, בוודאי במדינות סוציאל-דמוקרטיות מפותחות. זה שיום המנוחה הוא בהכרח שבת, ושיום שבת הוא בהכרח יום מנוחה זה כבר עניין דתי, שכאמור מתנגש עם ערכי הדמוקרטיה.

נישואים – מי שמעוניין במדינת ישראל כמדינה יהודית בדתה, מעוניין לשמר את כוחה של הרבנות, ולחייב את כולם להנשא דרכה, בדרכה. מי שמעוניין במדינה דמוקרטית, לא רוצה שיגידו לו עם מי להתחתן ואיך להתחתן (אם בכלל).

דת, ובמיוחד יהדות, מתנגשת עם הערך החשוב ביותר בדמוקרטיה – שיוויון. היהדות גורסת כי ל-99.75% מהאנושות מעמד נחות משל היהודים. גם בתוך היהודים יש אפליה כלפי נשים. על להט"ב אין מה להרחיב

הדוגמאות האחרות רבות. אסיים בנקודה שהיא כנראה בקצה ההתנגשות בין יהודית ודמוקרטית – של מי המדינה הזאת? נתעלם מ"חוק הלאום" שאין בו שום דבר מהותי מלבד "להכעיס", וכל תכליתו הייתה לייצר עוד פילוג במרקם היחסים בין אזרחי המדינה לטובת הפרד ומשול.

חוק שכן יש לו משמעות אופרטיבית גדולה הוא "חוק השבות". חוק זה מעניק לכל יהודי את הזכות לקבל אזרחות ישראלית ותעודת עולה, המעניקה למקבלה שלל הטבות. גם אם נשים בצד את הסוגיות השונות שעלו סביב השאלה מיהו יהודי וזכאי לחוק השבות, הרי ברור שחוק אשר מפלה בין אנשים על פי דתם, אינו חוק דמוקרטי. חוק השבות לא מפלה אנשים רק על פי דתם, אדרבא, הוא מפלה אנשים בני אותה דת יהודית: החוק הזה מפלה לרעה בין אזרחי המדינה עצמם ועולים חדשים. הזכויות הניתנות לעולה החדש עודפות על אלה הניתנות לאזרח ה"רגיל" שחי ושילם מיסים למדינה במשך שנים. במדינה בה תמיד יש חוסר בדיור, מיטות בבתי חולים ושירותי רווחה, כל שקל שהולך לטובת עולה חדש, בא על חשבון אזרח מן השורה ומכיסו.

חוק השבות חוקק לפני למעלה מ-70 שנה, בשעה בה ראשי המדינה רצו רוב מוצק של אזרחים יהודיים בארץ ישראל. זו רק הערכה שלי, אבל על פי היכרות עם מייסדי המדינה, ניתן לשער כי היה חשוב להם שיעלו ארצה אנשים יהודים בתרבותם ולא בדתם, רוב אשר הובטח לפני שנים רבות. כך או אחרת, במשך 70 השנים שחלפו מאז, כל יהודי שהיה חפץ בכך, היה יכול לעלות לישראל, גם אם הוא מגיע מאיי סמואה הדרומית בחתירה בקייק. מדינת ישראל יכולה להחליט על שיקולים זהים לקליטת פליטים, כפי שעושה כל מדינה בעולם. מובן ואף רצוי, שמדינת ישראל תכניס למסגרת השיקולים שלה, ותהיה יותר רגישה ממדינות אחרות לאנטישמיות, כדי שאנשים אשר חווים רדיפה בשל היותם יהודים תמיד יוכלו למצוא מפלט בארץ ישראל, דבר שלא התאפשר לפני קום המדינה. באותו אופן מדינת ישראל תדון בבקשות מקלט אחרות של אנשים שאינם יהודים בדתם, ומסיבות אחרות.

חוק המפלה עפ"י דת אינו דמוקרטי. חוק השבות לא מפלה רק עפ"י דת, אלא גם בין בני אותה דת יהודית: הזכויות הניתנות לעולה החדש עודפות על הניתנות לאזרח ה"רגיל", שחי ושילם מיסים למדינה שנים

פרט לפליטים, כל אדם אחר שמעוניין להעתיק את חייו לישראל, יפעל כמו כל אדם שרוצה לעבור לארה"ב למשל. הוא יזדקק להבטיח לעצמו דירה, לממן מכיסו ביטוח בריאות, להסביר איך והיכן הוא יתפרנס ולהראות שלא מדובר למשל באוסטרלית הנאשמת בפדופיליה.

סידור כזה ייתר לחלוטין את כל הדיון באיחוד משפחות, וימנע מצב שבו ישראל משמשת עיר מקלט לעבריינים (שהם במקרה יהודים) מכל העולם. עם ביטול חוק השבות, בקצה של תיקונים רבים אחרים שאת חלקם הקטן ציינתי לפניו, ישראל תוכל להיות מדינה לגמרי דמוקרטית, כשמרבית אזרחיה בעלי תרבות יהודית.

מובן כי מדינת ישראל יכולה להיות גם לגמרי יהודית בדתה, ויש מספר לא מבוטל של אנשים שחפצים בכך. הממשלות הקודמות, משיקולי הישרדות של נאשם בפלילים, שבינו ובין דת אין שום קשר, הגדילו את השפעת הדת על חיינו ואת התקציבים שהוקצו לטובתה. לא בכדי ראינו באותן שנים את הדמקורטיה נפגעת. ברור לכולם כי אם מדינת ישראל תהפוך למדינה יהודית בדתה היא תחדל להיות דמוקרטית, ולדעתי תחדל להיות כלל.

לסיכום, מדינת ישראל לא יכולה להיות גם יהודית-בדתה וגם דמוקרטית. היא יכולה להיות או זה או זה, או שילוב בין השניים, בו דת באה על חשבון דמוקרטיה ולהפך. דת ממסדית לא סובלנית לדמוקרטיה, לדמוקרטיה אסור להיות סובלנית לדת ממסדית.

מי שחפץ בישראל דמוקרטית צריך לפעול באופן אקטיבי להרחקת הדת מכל הקשור למדינה. שכל אדם יאמין במה שהוא רוצה, לדת לא צריכה להיות שום השפעה על צורת השלטון ולא צריך לממן דברים דתיים במסים

אני סבור שדווקא אם מדינת ישראל תהיה פחות יהודית בדתה ויותר דמוקרטית, זה דווקא יחזק את היותה יהודית בתרבותה. אנשים יהיו פחות אנטגוניסטים למסורת ולתנ"ך. פחות ישראלים שתרבותם יהודית יעזבו ויותר יחזרו. ואם יום אחד ישראל תהיה דמוקרטית לגמרי, אולי באמת נהיה אור לגויים.

בע"ה.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.