על יהדות ותפוחים

קריקטורה של עמוס אלנבוגן
קריקטורה של עמוס אלנבוגן

אני יהודי. אני מתכוון לכך שהתרבות שלי יהודית. בין היתר, עברית היא שפת האם שלי, נולדתי וגדלתי בקרב אנשים בעלי תרבות יהודית, אני חוגג את מועדי ישראל, ספרי המקרא הם ספריים יסודיים בספרייה שלי, אני אוהב טביט וצ'ולנט.

יש ערכים בתרבות היהודית שאני מעריך ומתחבר אליהם: אני ומשפחתי מייחסים לחינוך והשכלה חשיבות עליונה, מוסיקה היא מרכיב חשוב בחיי, ואיכשהו, אני מוצא שקומיקאים יהודיים הרבה יותר מצחיקים מכל השאר. יש בתרבות היהודית תכונות שאני מתנגד אליהן: גזענות, בדלנות, תחמנות, קורבנות, תכונות שמלוות אותנו כבר משלושת האבות ועדיין לא הצלחנו להשתחרר מהן. גם תכונות אלה הן חלק מהתרבות שלי.

אני יהודי. אני מתכוון לכך שהתרבות שלי יהודית. עברית היא שפת אמי, גדלתי בקרב בעלי תרבות יהודית, אני חוגג את מועדי ישראל, ספרי המקרא הם ספריים יסודיים בספרייה שלי, אני אוהב טביט וצ'ולנט

לומר שהדת שלי יהודית, זה כמו לומר שהדרקון שלי מלוח. בלי קשר לקיומו או אי קיומו של אלוהים בטבע או מחוצה לו, דת נמצאת לגמרי בראש של בני האדם. בלי בני אדם, אין דת. הואיל ואני לא מכיר במושג הזה של דת, קל וחומר שאי אפשר לתאר את הדת שלי. הדת שלי לא יכולה להיות יהודית, כמו שהיא לא יכולה להיות נוצרית, או זרטוסטרית, בדיוק כמו שהדרקון שלי לא יכול להיות מלוח או חמצמץ.

ממני נעבור למדינת ישראל, שהיא כפי שכולם יודעים, יהודית ודמוקרטית.

גם כאן יש לשאול מה הכוונה במילה יהודית בתארה מדינה. אם הכוונה היא למדינה בעלת תרבות יהודית, או ליתר דיוק, מדינה שבה רוב אזרחיה חולקים תרבות יהודית, כמוני, אז אין שום בעיה. מדינת ישראל יכולה להיות מדינה שבה לרוב אזרחיה יש תרבות יהודית, והיא גם דמוקרטית. באותו אופן, יכולה להיות מדינה שבה לרוב אזרחיה תרבות פרסית או סינית, והיא גם דמוקרטית. מנגד יכולה להיות מדינה שבה לרוב אזרחיה תרבות יהודית, או פולינזית, והיא אינה דמוקרטית אלא דיקטטורה למשל.

תרבות רוב אזרחי המדינה וצורת השלטון במדינה הן תכונות בלתי תלויות (אורתוגונליות), כמו צבע וטעם של תפוח: תפוח יכול להיות ירוק ומתוק, ירוק וחמוץ, אדום ומתוק, אדום וחמוץ (פינק ליידי זה אליפות!), כל השילובים אפשריים.

צורת המשטר של מדינה אינה תלויה בתרבותם של אזרחיה, והיא יכולה להיות בלתי תלויה גם באמונתם של אזרחיה. הבעיה במקרה השני נובעת מכך שדת היא אינה רק האמונה של האדם בד' אמותיו. דת בכלל ויהדות בפרט היא כלי פוליטי-שלטוני.

צורת המשטר של מדינה אינה תלויה בתרבותם של אזרחיה, והיא יכולה להיות בלתי תלויה גם באמונתם של אזרחיה. הבעיה היא שדת אינה רק האמונה של האדם בד' אמותיו. דת בכלל ויהדות בפרט היא כלי פוליטי-שלטוני

בנקודה הזו, "יהודית ודמוקרטית" כבר לא יכולות לתאר את המדינה באופן בלתי תלוי, ולומר מדינה "יהודית ודמוקרטית" זה כמו לומר תפוח ירוק ואדום. התפוח יכול להיות או ירוק או אדום, או בשילוב בין שני הצבעים – במקרה זה, צבע אחד בא על חשבון השני. התפוח יותר ירוק, אז הוא פחות אדום. המדינה יותר דמוקרטית אז היא פחות יהודית, יותר יהודית, פחות דמוקרטית.

ההתנגשות בין יהודית (בדתה) ודמוקרטית באה לידי ביטוי בשלל אופנים.

באופן הבסיסי ביותר, דמוקרטיה היא הומוצנטרית ובה האדם במרכז, דת היא תאוצנטרית עם האל במרכז.

בדמוקרטיה חוקי המשחק ויחסי הגומלין בין האנשים השונים בחברה, מוגדרים על ידי האנשים, ברשת סבוכה של קשרים בינם ובין עצמם. דת מגדירה מערכת יחסים כמו שמש: האל במרכז, וכל אדם מחובר בקרן אחת אליו, בלי קשר אחד לשני. נקודה שחשוב להבין בהיבט הזה היא שגם מצוות של לכאורה "בין אדם לחברו", בהן המושא של המצווה הוא הזולת, הן למעשה מצוות של "בין אדם למקום".

בדת, מי שגונב לא פוגע בזכות הקניין של הזולת, אלא מפר ציווי אלוהי ועונשו יהיה מאלוהים. "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" לא מפני ש"והיית חברה סולידרית בה דואגים לחלש", אלא כי "ְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה". רות המואבייה לא יכלה לבוא לשדה בועז ולדרוש מפקיד הרווחה המקומי מזון מפני שהיא פליטה רעבה. אכן, היא והמלקטות האחרות שרדו בזכות הלקט שבועז הותיר, וייתכן שבועז שמח שהוא יכול לעזור, אבל הוא הותיר את הלקט לא מפני שמועצת הכפר קבעה שיש להפריש מיסים לטובת העניים, אלא בשל החובה לאל שהוא האמין בו.

גם אם "תוצר הלוואי" של המצוות הללו הוא, לעיתים, חברה יותר מתוקנת, הרי שמי שקובע את הכללים הוא האל. האדם מחוייב כלפיו. האל הוא המחוקק והשופט, וזה הבדל מהותי לעומת הדמוקרטיה.

גם אם "תוצר הלוואי" של המצוות הללו הוא, לעיתים, חברה יותר מתוקנת, הרי שמי שקובע את הכללים הוא האל. האדם מחוייב כלפיו. האל הוא המחוקק והשופט, וזה הבדל מהותי לעומת הדמוקרטיה

דת, ובמיוחד יהדות מתנגשת עם הערך החשוב ביותר בדמוקרטיה – שיוויון. ראשית, היהדות גורסת כי ל 99.75% מבני האדם מעמד נחות מזה של היהודים. זה בא לידי ביטוי כבר בדברים הכי יומיומיים כמו מזון, קשרים בין אישיים, כלכלה ועוד.

גם בתוך אותו מיעוט זניח של יהודים בדתם יש אפליה כלפי מחצית מהאוכלוסיה – נשים. הדתיים תמיד מנסים לעטוף את קיפוח הנשים במונחים יפים כמו "כל אישה בת מלך", בהייטק קוראים לשיטה הזאת: "זה לא באג, זה פיצ'ר". על הקהילה הלהט"בית בוודאי שאין מה להרחיב, יש מעמדות של כהנים, לוויים, מה שמזכיר לי שאם חס וחלילה לאדם יש מום הכי קטן, אז לאלוהים זה לא מספיק טוב והוא לא יוכל לשרת בתור כהן גדול. דמוקרטיה מלאה מתעלמת ממוצא גנטי, אמונות, צבע עור, מין, ומגדר.

דת מתנגשת עם דמוקרטיה סביב מערכת המשפט, משפחה, והחוקים שמגדירים את חיי היום יום שלנו בשלל אופנים, כך שברור שמדינת ישראל לא יכולה להיות גם יהודית בדתה וגם דמוקרטית בו זמנית. אחד בא על חשבון השני. נראה שבעת האחרונה אנחנו נדרשים יותר ויותר לשאלת ההגדרה של מדינת ישראל. דוגמאות לסוגיות בנוגע לגבול בין יהודית לדמוקרטית עולות, והן תוספנה לעלות עם ניתוק החרדים מעטיני השלטון.

סוגיה טכנית לכאורה, היא תחבורה ציבורית בשבת ובחג: כמעט בכל העולם, תחבורה ציבורית פועלת כל השנה, בסוף השבוע תדירותה פוחתת אבל היא תמיד קיימת. העדר תחבורה ציבורית בשבת ובחג הוא אקט לא דמוקרטי בעליל, מפני שהוא מגביל את חופש התנועה של אנשים שאין ביכולתם לרכוש ולהחזיק ברכב יקר, ומונע מהם אפשרות לטייל, לבלות, ולבקר את בני משפחתם בכ 20% מהשנה. יום מנוחה של נהגים, כמו גם של כל עובד אחר, הוא בעיני לא רק רצוי אלא חובה, בוודאי במדינות סוציאל-דמוקרטיות מפותחות. זה שיום המנוחה הוא בהכרח שבת, ושיום שבת הוא בהכרח יום מנוחה זה כבר עניין דתי, שכאמור מתנגש עם ערכי הדמוקרטיה.

נישואים – מי שמעוניין במדינת ישראל כמדינה יהודית בדתה, מעוניין לשמר את כוחה של הרבנות, ולחייב את כולם להנשא דרכה, בדרכה. מי שמעוניין במדינה דמוקרטית, לא רוצה שיגידו לו עם מי להתחתן ואיך להתחתן (אם בכלל).

דת, ובמיוחד יהדות, מתנגשת עם הערך החשוב ביותר בדמוקרטיה – שיוויון. היהדות גורסת כי ל-99.75% מהאנושות מעמד נחות משל היהודים. גם בתוך היהודים יש אפליה כלפי נשים. על להט"ב אין מה להרחיב

הדוגמאות האחרות רבות. אסיים בנקודה שהיא כנראה בקצה ההתנגשות בין יהודית ודמוקרטית – של מי המדינה הזאת? נתעלם מ"חוק הלאום" שאין בו שום דבר מהותי מלבד "להכעיס", וכל תכליתו הייתה לייצר עוד פילוג במרקם היחסים בין אזרחי המדינה לטובת הפרד ומשול.

חוק שכן יש לו משמעות אופרטיבית גדולה הוא "חוק השבות". חוק זה מעניק לכל יהודי את הזכות לקבל אזרחות ישראלית ותעודת עולה, המעניקה למקבלה שלל הטבות. גם אם נשים בצד את הסוגיות השונות שעלו סביב השאלה מיהו יהודי וזכאי לחוק השבות, הרי ברור שחוק אשר מפלה בין אנשים על פי דתם, אינו חוק דמוקרטי. חוק השבות לא מפלה אנשים רק על פי דתם, אדרבא, הוא מפלה אנשים בני אותה דת יהודית: החוק הזה מפלה לרעה בין אזרחי המדינה עצמם ועולים חדשים. הזכויות הניתנות לעולה החדש עודפות על אלה הניתנות לאזרח ה"רגיל" שחי ושילם מיסים למדינה במשך שנים. במדינה בה תמיד יש חוסר בדיור, מיטות בבתי חולים ושירותי רווחה, כל שקל שהולך לטובת עולה חדש, בא על חשבון אזרח מן השורה ומכיסו.

חוק השבות חוקק לפני למעלה מ-70 שנה, בשעה בה ראשי המדינה רצו רוב מוצק של אזרחים יהודיים בארץ ישראל. זו רק הערכה שלי, אבל על פי היכרות עם מייסדי המדינה, ניתן לשער כי היה חשוב להם שיעלו ארצה אנשים יהודים בתרבותם ולא בדתם, רוב אשר הובטח לפני שנים רבות. כך או אחרת, במשך 70 השנים שחלפו מאז, כל יהודי שהיה חפץ בכך, היה יכול לעלות לישראל, גם אם הוא מגיע מאיי סמואה הדרומית בחתירה בקייק. מדינת ישראל יכולה להחליט על שיקולים זהים לקליטת פליטים, כפי שעושה כל מדינה בעולם. מובן ואף רצוי, שמדינת ישראל תכניס למסגרת השיקולים שלה, ותהיה יותר רגישה ממדינות אחרות לאנטישמיות, כדי שאנשים אשר חווים רדיפה בשל היותם יהודים תמיד יוכלו למצוא מפלט בארץ ישראל, דבר שלא התאפשר לפני קום המדינה. באותו אופן מדינת ישראל תדון בבקשות מקלט אחרות של אנשים שאינם יהודים בדתם, ומסיבות אחרות.

חוק המפלה עפ"י דת אינו דמוקרטי. חוק השבות לא מפלה רק עפ"י דת, אלא גם בין בני אותה דת יהודית: הזכויות הניתנות לעולה החדש עודפות על הניתנות לאזרח ה"רגיל", שחי ושילם מיסים למדינה שנים

פרט לפליטים, כל אדם אחר שמעוניין להעתיק את חייו לישראל, יפעל כמו כל אדם שרוצה לעבור לארה"ב למשל. הוא יזדקק להבטיח לעצמו דירה, לממן מכיסו ביטוח בריאות, להסביר איך והיכן הוא יתפרנס ולהראות שלא מדובר למשל באוסטרלית הנאשמת בפדופיליה.

סידור כזה ייתר לחלוטין את כל הדיון באיחוד משפחות, וימנע מצב שבו ישראל משמשת עיר מקלט לעבריינים (שהם במקרה יהודים) מכל העולם. עם ביטול חוק השבות, בקצה של תיקונים רבים אחרים שאת חלקם הקטן ציינתי לפניו, ישראל תוכל להיות מדינה לגמרי דמוקרטית, כשמרבית אזרחיה בעלי תרבות יהודית.

מובן כי מדינת ישראל יכולה להיות גם לגמרי יהודית בדתה, ויש מספר לא מבוטל של אנשים שחפצים בכך. הממשלות הקודמות, משיקולי הישרדות של נאשם בפלילים, שבינו ובין דת אין שום קשר, הגדילו את השפעת הדת על חיינו ואת התקציבים שהוקצו לטובתה. לא בכדי ראינו באותן שנים את הדמקורטיה נפגעת. ברור לכולם כי אם מדינת ישראל תהפוך למדינה יהודית בדתה היא תחדל להיות דמוקרטית, ולדעתי תחדל להיות כלל.

לסיכום, מדינת ישראל לא יכולה להיות גם יהודית-בדתה וגם דמוקרטית. היא יכולה להיות או זה או זה, או שילוב בין השניים, בו דת באה על חשבון דמוקרטיה ולהפך. דת ממסדית לא סובלנית לדמוקרטיה, לדמוקרטיה אסור להיות סובלנית לדת ממסדית.

מי שחפץ בישראל דמוקרטית צריך לפעול באופן אקטיבי להרחקת הדת מכל הקשור למדינה. שכל אדם יאמין במה שהוא רוצה, לדת לא צריכה להיות שום השפעה על צורת השלטון ולא צריך לממן דברים דתיים במסים

אני סבור שדווקא אם מדינת ישראל תהיה פחות יהודית בדתה ויותר דמוקרטית, זה דווקא יחזק את היותה יהודית בתרבותה. אנשים יהיו פחות אנטגוניסטים למסורת ולתנ"ך. פחות ישראלים שתרבותם יהודית יעזבו ויותר יחזרו. ואם יום אחד ישראל תהיה דמוקרטית לגמרי, אולי באמת נהיה אור לגויים.

בע"ה.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
אין דבר כזה ״רצון האל״. יש רק רצונם ופרשנותם של בני אדם למה שהם חושבים שהאלוהים רוצה. חוק הלאום הוא מהותי ביותר ואומר שישראל היא מדינת הלאום רק של העם היהודי. לערבים יש ב16 מדינות לאום ... המשך קריאה

אין דבר כזה ״רצון האל״. יש רק רצונם ופרשנותם של בני אדם למה שהם חושבים שהאלוהים רוצה. חוק הלאום הוא מהותי ביותר ואומר שישראל היא מדינת הלאום רק של העם היהודי. לערבים יש ב16 מדינות לאום ערביות-מוסלמיות, וליהודים יש מדינה אחת. זה לא גורר הפלית הערבים בישראל רק קובע שישראל היא מדינת הלאום של היהודים.

מאמר מרתק. תודה. ברשותך, אתייחס: לעניות דעתי, השילוב של דמוקרטיה ודת ממסדית יהפוך אותנו לאור לגויים. ובנוסף, חוקי האל טובים למצוות שבין אדם לחברו ולפעמים הרגלים של התנהגויות על פי הדת... המשך קריאה

מאמר מרתק. תודה.
ברשותך, אתייחס:
לעניות דעתי, השילוב של דמוקרטיה ודת ממסדית יהפוך אותנו לאור לגויים.
ובנוסף, חוקי האל טובים למצוות שבין אדם לחברו ולפעמים הרגלים של התנהגויות על פי הדת מוטמעים והופכים לאופי האדם, כלומר אם פעם זה היה בגלל רצון האל, אז עכשיו זה בגלל שאני רוצה כי זה עושה לי טוב.

עוד 1,633 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 7 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: הפסקת האש תיכנס לתוקף בשעה 20:00; לפיד: יעדי המבצע מוצו

חמאס מסר שאיש הזרוע הצבאית של הארגון נהרג היום בתקיפה של צה"ל ● לפיד סייר בפיקוד העורף ונפגש עם ראשי רשויות בשדרות ● רם בן ברק חזר בו אחרי שאמר שלנתניהו "בעיות נפשיות" ● ראש השב״כ: לסיים את המבצע לפני טעות שתוביל להסתבכות ● נתניהו בתום פגישת העדכון עם לפיד: נתתי כמה עצות ● סמי אבו שחאדה: ישראל לוקחת את המקום הראשון בעולם בהרג וברוע

עוד 47 עדכונים

על העיוורון ועל המחיר

בזמן הזה, כשהשחר עולה בעזה על מצע רקטות והפצצות אינספור, אני רוצה לכתוב על המחיר שמשלמת ישראל ושאינו קשור ישירות לסבלם של תושבי העוטף ושל הערים הנמצאות באזורי הפגיעה הפוטנציאליים.

כשהשחר עולה בעזה על מצע רקטות והפצצות אינספור, אני רוצה לכתוב על המחיר שמשלמת ישראל ושאינו קשור ישירות לסבלם של תושבי העוטף ושל הערים הנמצאות באזורי הפגיעה הפוטנציאליים

אני מתאפק לא לכתוב ישירות על עזה, הכלא הגדול בעולם, שנמקה תחת אגרוף הפלדה של ישראל. נדמה לי שיש ישראלים רבים שפשוט אינם רואים את סבלם של העזתים. אם הם רואים, הם אומרים לעצמם "אז שייפטרו מהטרוריסטים האלה ויעזרו לעצמם!". יש גם כאלו שיגידו בשקט, "עדיף הילדים שלהם מהילדים שלי". אלה כאלה עיוורים למציאות האיומה בה חיים העזתים ולהשפעתה הישירה של ישראל על המציאות הזו. אני רוצה לכתוב על העיוורון הזה ועל השלכותיו הקשות על ישראל עצמה.

הוא בולט במיוחד במבצע הנוכחי, "עלות השחר". יחודו של המבצע הזה טמון בינתיים בהתהוותו. באופן שבו התגלגל לכדי "מבצע" של ממש. הזיכרון שלנו קצר כאן, ובכל זאת נדמה שמבצע כזה עוד לא ממש היה. בדרך כלל מתעוררת ישראל למבצע חדש אחרי תקופה של מתיחות מורגשת בינה ובין חמאס. המתיחות הזו מלווה במסרים גלויים, בפעולות עוינות משני הצדדים, בנאומים ובפרשנויות המעידים של הגעת "הזמן הזה בשנה". התרגלנו כאן לנצחיות הסבבים אבל נעים לנו לחשוב שלכל "סבב" כזה יש סיבה חשובה ודחופה.

מה הסיבה הזו? היא מוצגת לעתים קרובות כ"הקצנה" מהצד הפלסטיני. ההקצנה הזו באה, באופן טבעי, בניגוד לרצונה של ישראל במה שאנחנו מגדירים "שלום". אפילו בעיניהם של אלו שלא רוצים שלום או עצמאות פלסטינית, ישראל נתפסת כמי שמבקשת לטפח יציבות.

מולה עומד "הטרור". לפעמים הוא פלסטיני-לאומי, כזה שנאבק על הקמת מדינה פלסטינית. לפעמים הטרור הוא אסלאמי או אנטישמי (או גם וגם) וכל מטרתו היא הרג יהודים. איך שלא יהיה, הטרור לא הגיוני כי הוא דוחה את קיומה של ישראל. מדינה פלסטינית תילחם בנו עד חורמה; משמידי היהודים לא ינוחו עד שיזרקו את כולנו לים.

התרגלנו כאן לנצחיות הסבבים אבל נעים לנו לחשוב שלכל "סבב" כזה יש סיבה חשובה ודחופה. היא מוצגת לרוב כ"הקצנה" מהצד הפלסטיני, שבאה, באופן טבעי, בניגוד לרצונה של ישראל ב"שלום"

אם הייתה סיבה כזו הפעם, היא הייתה מעורפלת מאד. ישראל עצרה במחנה הפליטים ג'נין את באסם סעדי, איש הזרוע המדינית של הג'יהאד האסלאמי. הוא הוצג בתקשורת כ"מוח" מאחורי הפיגועים וניסיונות הפיגוע שיוצאים לאחרונה מן המחנה. יכול להיות. בדיקות שערכתי לא מראות סיבה מבצעית למעצר שלו, שלווה גם בהשפלה פומבית.

בעקבות המעצר של סעדי החליטה ישראל שהג'יהאד האסלאמי צפוי להגיב. ממידע ששוחרר לתקשורת, המעריכים בישראל חשבו שמדובר בירי טיל נ"ט לתוך ישראל. עשרות כטב"מים הועלו לשמי עזה כדי "לצוד" את חוליית הנ"ט לפני שתירה. החוליה לא נמצאה.

כאן מגיע חלק עוד יותר מעורפל. אחרי יממה של ניסיונות כושלים למצוא את החולייה, ישראל חיסלה את תייסיר אלג'עברי. אלג'עברי היה איש הג'יהאד הבכיר ברצועה (מנהיג הארגון והאחראי על הביטחון בו נמצאים באיראן). גם הוא היה איש פוליטי ולא מבצעי. חיסולו לא מנע שום פיגוע. אם כבר, חיסולו חיזק את אנשי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, אלה שדוחים את הרעיון של הקלות ברצועה תמורת שקט.

גם אלג'עברי היה איש פוליטי ולא מבצעי. חיסולו לא מנע שום פיגוע. אם כבר, חיסולו חיזק את אנשי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, אלה שדוחים את הרעיון של הקלות ברצועה תמורת שקט

מדוע חוסל אלג'עברי? אני אהמר בזהירות על אחת משתי סיבות (ואולי על שתיהן גם יחד):

  1. הראשונה היא שהוא צץ בין הכוונות הצה"ליות בעקבות הדי מתקפת הכטב"מים של צה"ל. כאשר בכיר כזה נראה פתאום יש פרוטוקולים מבצעיים שמורים על חיסולו. כך חוסל אחמד ג'עברי, "רמטכ"ל חמאס", בפעולה שהובילה למבצע עמוד ענן.
  2. הסיבה השנייה לחיסולו היא שצה"ל היה זקוק ל"הישג" בעקבות כישלון ציד חוליית הנ"ט ובכלל. המצב בגדה ובג'נין מתדרדר מדי יום. יכול להיות שבצה"ל חשבו שמכה לג'יהאד האסלאמי תחזק גם את מגמות ההתייצבות בחמאס. זה לא כל כך משנה. צה"ל רצה לשים נקודה בסוף משפט. בעיניים צה"ליות, חיסול הוא נקודה מצוינת.

מה אין כאן? שני רכיבים בולטים של המציאות. ראשית, אין כאן כל כך פלסטינים. את כל המבצע הזה ישראל מנהלת עם עצמה. ישראל עצרה, ישראל נערכה, ישראל חיסלה, ישראל מפציצה. הפלסטינים הם ניצבים בהפקה שלנו. כמובן שהג'יהאד האסלאמי עוסק בטרור ובמאבק אלים נגד ישראל. אבל זה המצב מאז ומעולם. דבר לא השתנה באופן מהותי שמניח בסיס למתקפה ישראלית גורפת כל כך, על שלל השלכותיה.

שנית, אין כאן שום עתיד או אפשרות להתפתחות. יש כאן מערכת בטחון שהצלחה בעיניה היא סימון "וי" על עוד שם שנעצר או חוסל, על עוד בית שנהרס, על עוד עמדה שהותקפה.

מה אין כאן? שני רכיבים בולטים של המציאות. ראשית, אין כאן כל כך פלסטינים. את כל המבצע הזה ישראל מנהלת עם עצמה. ישראל עצרה, ישראל נערכה, ישראל חיסלה, ישראל מפציצה. הפלסטינים הם ניצבים בהפקה שלנו

כל הפעולות הללו אינן מובילות לדבר פרט לפעולה הבאה. המערכת לא מחויבת לניצחון או להכרעה וגם לא להגנה או בלימה. המערכת מחויבת לפיצוצים. המשמעות היא שלמערכת יש מעט מאד מושג, אם בכלל, איך המלחמה שנגזרת מפיצוץ כזה מסתיימת, או אפילו מה קורה אחרי הפיצוץ עצמו.

שוב, המבצע הנוכחי הוא דוגמה מצוינת. היה ברור למערכת שבעקבות המעצר תגיע תגובה. התגובה לא התממשה. מה עשתה המערכת? חיסלה את תייסיר אלג'עברי. פתאום, הכנה מתועדת לפעולת תגמול נקודתית הפכה למתקפה רבתי בכל עזה. מדוע כל זה קורה? כי עד שאין פיצוץ/חיסול/מעצר אי אפשר להפסיק.

הבעיה היא שבמצב עניינים כזה אין פרופורציות ואין השלכות. האזרחים יושבים ימים ארוכים בסגר? זה בסדר, כי המערכת צריכה לחסל את ___ (השלימו את החסר). בעקבות החיסול שבא בעקבות המעצר נורות רקטות? זה נזק שאפשר לעמוד בו כדי להשיג את היעד שהוא חיסול עוד n+1 "בכירים". נדמה שאין שום בעיה לזמן עשרות אלפים למילואים, לסגור כבישים, לשלם פיצויים ולשבש חיים של מדינה שלמה ולהסביר את כל הענין ב"עצרנו את X וחיסלנו את Y והנחתנו מכה ניצחת על ארגון Z".

אבל כשלשנייה נחלצים ממחול השדים של הדוברים והפרשנים הצבאיים, משהו טוב קרה בעקבות כל החיסולים הללו? הם משפיעים לחיוב על חייו של מישהו? לא רק שהתשובה לשאלות הללו שלילית, אלא את ההשפעה ההפוכה אפשר לראות גם בעין בלתי מפורשנת.

משהו טוב קרה בעקבות כל החיסולים הללו? הם משפיעים לחיוב על חייו של מישהו? לא רק שהתשובה לשאלות הללו שלילית, אלא את ההשפעה ההפוכה אפשר לראות גם בעין בלתי מפורשנת

כל "סבב" כזה הופך את המצב לחמור וחסר תקווה יותר. כל "סבב" מעמיק את ההבנה שישראל (כרגע לא אכפת לי מהפלסטינים) לא מעוניינת בפתרון אלא בהמשך מחיקת שמות מן הרשימה שיושבת באגף המודיעין של צה"ל ועוברת באופן שוטף לשטח. אין הצלחה וכישלון פרט לרשימה הזו. אין התקדמות ונסיגה פרט לרשימה הזו. לכן גם לא יכולה להיות הכרעה וודאי שאף דעה לא יכולה להשתנות. מה שהיה (הרשימה) הוא שיהיה (הרשימה).

זה מקור העיוורון בו פתחתי את הדיון. זה לא מפתיע שאנחנו לא רואים את הפלסטינים. העיניים שלנו הן עיניו של ה-terminator, מחשבות חישובים ומודדות מרחקים ומשלימות משימות. העיניים שלנו לא רואות עתיד עבורנו, לא רואות הקשר, לא רואות אפשרויות. העיניים שלנו לא רואות יותר מה"סבב" הבא וגם לא יותר מהאיום הנצחי. העיניים שלנו לא מסוגלות לקלוט התפתחות או שינוי. רק המוכר והידוע נקלט ברשתיות שלנו וכל מה שאיננו כזה הוא מטרד שצריך לסלק. ובעצם, גם את המוכר והידוע אנחנו כבר מתקשים לראות.

חזרנו על המנטרות שלנו – "אין ברירה"; "ישראל רוצה שלום"; "אנחנו מסלימים כדי להילחם בהסלמה" – כל כך הרבה פעמים עד שרק הן נראות בבירור. כל מה שחורג מן הקלישאות החבוטות שאנחנו יורים על אוטומט כבר שקוף עבורנו. רק את עצמנו אנחנו רואים, אבל את עצמנו כקלישאה. המבצע הנוכחי הוא, כאמור, דוגמה מובהקת. ישראל עצרה ובתגובה ישראל תקפה ובתגובה ישראל חיסלה. רק אז הפלסטינים נכנסו למשחק.

אם זה המצב, איך נראה את הפלסטינים? המוות וההרס שישראל זורעת בקרב אזרחים, המצור שלא נפסק מעולם על עזה, הכיבוש ועוולותיו, כל אלו שקופים. כל תמונה של אזרחים פלסטיניים הרוגים או בניינים פלסטיניים הרוסים מראה לנו את האזרחים והבניינים שייהרסו בצד שלנו אם לא "נמנע" את זה מראש.

זה לא מפתיע שאנחנו לא רואים את הפלסטינים. העיניים שלנו הן עיני ה-terminator, מחשבות חישובים ומשלימות משימות. העיניים שלנו לא רואות עתיד עבורנו, לא רואות הקשר, לא רואות אפשרויות

גם כשאנחנו רואים את הפלסטינים, סולפסיסטים שאנחנו, הם נראים לנו כמו הצגה שמועלה לכבודנו. העיוורון הזה, שמבצע "עלות השחר" מדגים באופן מוחשי ממש (שגם עיוור יכול "לראות"), לא תומך חיים.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ליבי על תושבי עזה. אבל אזכיר לכותב הנכבד מערכת הסכמים שמוכרת לישראלים כ"הסכמי אוסלו". אם זכרוני אינו מטעה אותי, בשנים שאחרי ההסכם הייתה פריחה כלכלית גם באיו"ש וגם באזח"ע. ושוב, אם זכרונ... המשך קריאה

ליבי על תושבי עזה.
אבל אזכיר לכותב הנכבד מערכת הסכמים שמוכרת לישראלים כ"הסכמי אוסלו".
אם זכרוני אינו מטעה אותי, בשנים שאחרי ההסכם הייתה פריחה כלכלית גם באיו"ש וגם באזח"ע.
ושוב, אם זכרוני אינו מטעה אותי, מי ששבר את הכלים לא היה הצד שהכותב הנכבד מלין עליו.
מובן מאליו שרבים שהאמינו (לטעמי נעשה איוולת, אבל זו זכותם) בתבליך, שינו דעתם על מי שקוראים לעצמם פלסטינים.
חובת ההוכחה לא עלינו אלא על הצד השני.

עוד 1,288 מילים ו-1 תגובות

כרבע מתושבי אשקלון עדיין בלי מיגון - והתקציב המיועד תקוע בכנסת

בדיקת זמן ישראל תושבי השכונות העניות באשקלון עדיין רצים לחדר המדרגות, או למקלטים ומיגוניות מחוץ לבניין ● תקציב המדינה כולל כ-300 מיליון שקל לממ"דים בבתים באשקלון, אבל העברת הכסף כרוכה באישור ועדת הכספים של הכנסת, וזו טרם אישרה ● יו"ר הוועדה מנסה לכנס את הוועדה לאישור ● יזמים באשקלון סבורים שטכנית אי אפשר לבנות כיום ממ"דים ● במועצת אשכול זועמים שלא קיבלו תקציב דומה

עוד 1,413 מילים

לרדיפה הפוליטית של איילת שקד יש מחיר

מנהל בתי המשפט הודיע בשבוע שעבר על פרישתו מהרשות השופטת ● מרזל, בן 50, נחשב עילוי, בולט ומצטיין ● הוא החליט להשליך את המפתחות ולעזוב את המערכת אחרי שאיילת שקד הטילה וטו על מינויו לבית המשפט העליון בסבב השופטים האחרון ● מרזל כבר מסודר בג'וב מתגמל במגזר הפרטי, אבל נשיאת העליון אסתר חיות צריכה להתעורר ולהבין שהמערכת שלה בבעיה ● פרשנות

עוד 804 מילים

למקרה שפיספסת

המציאות הישראלית חזקה יותר מזהות ראש הממשלה

נתניהו השקיע בשבועות האחרונים בקמפיין כלכלי על יוקר המחיה, אבל כל זה נמחה כשצה"ל יצא למבצע "עלות השחר" ביום שישי ● כעת נתניהו יודע איך זה הרגיש לאנשי האופוזיציה שניסו במשך שנות שלטונו לדבר על כלכלה ורווחה ושמעו ממנו רק על ביטחון, טרור ואיראן ● וגם: נתניהו סוף-סוף מתגבר על חוסר החשק שלו להיות מצולם כמי שמקבל תדרוך מראש הממשלה לפיד ● פרשנות

עוד 606 מילים

מדוע ישראל פוחדת מהשלום עם הפלסטינים?

מדוע ישראל חוששת משלום עם סוריה יותר מאשר ממלחמה מול סוריה? כך שאל האלוף במיל' אורי שגיא בספרו "היד שקפאה" אודות כישלון שיחות השלום שניהלה ממשלת ברק עם הסורים בשפרדסטאון בינואר 2000.

נדמה שאין אבסורד גדול יותר בחייה של מדינה מהקביעה, שהיא פוחדת משלום יותר מאשר ממלחמה.

מדוע ישראל חוששת משלום עם סוריה יותר מאשר ממלחמה מול סוריה, שאל האלוף במיל' אורי שגיא בספרו "היד שקפאה". נדמה שאין אבסורד גדול יותר בחיי מדינה מהקביעה, שהיא פוחדת משלום יותר ממלחמה

עמדתו של שגיא גורסת כי המשך קיומה של מדינת ישראל לא תלוי רק בשטחים בהם היא מחזיקה, אלא גם בקביעת גבולות הקבע והכרה בהם ברמה בין-לאומית.

עטיפת ספרו של אורי שגיא, היד שקפאה
עטיפת ספרו של אורי שגיא, היד שקפאה

כוח צבאי איננו מספיק לקיומה של מדינה, ויש להעמיק ולחזק את הרכיב המדיני. שגיא מאמין כי הסכם טוב, המבטיח את האינטרסים של המדינה בהיבט הגבולות, המים והביטחון, הוא הסכם הדורש ויתורים על שטחים. בספר מסביר שגיא כי על מנת להגיע להסדר, כל צד מוכרח להתחשב באתוס של הצד השני.

הדברים האלה יפים גם למציאות כיום. זו המדממת בין ישראל לפלסטינים.

ובכן, מדוע ישראל פוחדת מהשלום עם הפלסטינים, יותר מאשר ממלחמות מולם?

  • נדמה שבמוקד התשובות עומד המצב הפוליטי בישראל – רוב פוליטי המתנגד לנסיגה מהשטחים או הקמת מדינה פלסטינית.
  • עומד גם ציבור גדול של מתנחלים בשטחים שלא יאפשר פינוי יישובים, ויעשה זאת באופן פיזי, בהתנגדות אלימה.
  • ועומדת גם שטיפת מוח אין סופית שהטמיעה בקרב רוב הישראלים את תחושת הפחד מהשמדה. הימין הרי מאשים את המפלגות הערביות שהן "תומכות טרור" ונתניהו עצמו טען שהן "רוצות להשמיד את ישראל". לא פחות.

שטיפת המוח הזו והעמדות הפוליטיות של מרבית הח"כים נועדו, למעשה, רק כדי לשמר שלטון. כי הרי למען שלום צריך להכשיר את הלבבות לפשרות, להכרה באוייב, וקבלת האתוס שלו כחלק מההבנות שיובילו להסכם.

שטיפת המוח והעמדות הפוליטיות של מרבית הח"כים נועדו, למעשה, רק כדי לשמר שלטון. הרי למען שלום צריך להכשיר את הלבבות לפשרות, להכרה באוייב, ולקבלת האתוס שלו כחלק מההבנות שיובילו להסכם

שלטון שמטרתו שלטון ולא פתרון הסכסוך, יתרחק מכל סימן של שלום. מכל מהלך של שלום. זה מפחיד אותו. זה מאיים על הישרדותו. שלום הוא סכנה לאנשי השלטון. מלחמה היא סכנה לציבור, אך היא מחזקת את אחיזת השולטים בשלטון.

ציוץ של עמית סגל
ציוץ של עמית סגל

כל זמן שאין מלחמת מחדל נוראה, אלא סבבי מבצעים בעזה ובשטחי יו"ש,  השלטון מאוים רק מצד האופוזיציה. מוות של אזרחים בפיגועי טרור, חטיפות, רקטות על יישובי הדרום, ישיבה במקלטים, כל אלה לא מאיימים על השלטון.

עובדה שנתניהו היה 12 שנים רה"מ. לא ביקר בעוטף עזה, איפשר ספיגת 13 אלף רקטות ואלפי בלוני תבערה ונשאר בשלטון. נשאר עד שרק תיקיו הפליליים גרמו למפלגות ימין להפנות לו גב ולחבור לשמאל ולערבים כדי להדיחו. לא ענייני שלום גרמו לו לאבדן השלטון.

שלטון שמטרתו שלטון ולא פתרון הסכסוך, יתרחק מכל סימן של שלום. מכל מהלך שלום. זה מפחיד אותו ומאיים על הישרדותו. שלום הוא סכנה לשלטון. מלחמה היא סכנה לציבור, אך מחזקת את אחיזת השולטים בשלטון

לעומת זאת, ראש ממשלה שיכריז על רצונו בקידום מהלך מדיני מול הרשות הפלסטינית, על מנת שזו תקבל אחריות על עזה, תשתלט על חמאס ותכפה ריבונות בשטחי המדינה הפלסטינית, לא ישרוד אפילו יום אחד בשלטון. מפלגות הימין והחרדים יראו לו את הדרך לבחירות, או ישירות לאופוזיציה לשנים ארוכות. ראש ממשלה אמיץ אחד חטף שלושה כדורים בגב ממתנגדי השלום.

ישראל פוחדת מהשלום יותר ממלחמה, כי השלום מכיל עולם שלם בלתי צפוי של קבלת האויב כאדם, כשותף, כבעל זכויות אישיות אנושיות ולאומיות. זהו תהליך ארוך, קשה, מורכב תרבותית, פוליטית וציבורית.

המלחמה, לעומת זאת, מוכרת. מחירה ידוע. המתים נקברים, האבלים בוכים ואחרי שבעה ימים המלחמה נשכחת ומושכחת. אחריה תמיד יהיו מי שידאגו לתחזק איומים אין סופיים מפני מלחמה חדשה.

המלחמה מקלה על הציבור לקבל את המציאות כפשוטה. כאילו אין אלטרנטיבה אחרת וצריך לספוג את מחירה כדי להמשיך בשגרת חיים פשוטה. פשטנית. שמרנית. תוך התעלמות מסכנותיה ומחירה.

בעזה נוצרה עכשיו מציאות כה מורכבת, עד שקשה לראות פתרון שאולי היה אפשרי בעבר. חמאס, שסילק את הפתח באלימות נוראה (2007) ותפס את השלטון במקום הרשות הפלסטינית, מאותגר על ידי ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שנתמך בידי איראן. כלומר כל ניסיון להגיע להסדר בעזה מחייב כבר הסכמות והבנות לא רק עם אויב אחד מוגדר, אלא גם עם אויבו של האויב ופטרונו בטהרן.

לא רק עם הרש"פ ביהודה ושומרון אלא גם עם אויבו החמאס בעזה ועם אויבו של חמאס עזה, הג'יהאד בעזה.

ישראל פוחדת מהשלום יותר ממלחמה כי השלום מכיל עולם שלם ובלתי צפוי של קבלת האויב כאדם, שותף, בעל זכויות אישיות אנושיות ולאומיות. זהו תהליך ורכב תרבותית, פוליטית וציבורית. המלחמה, לעומתו, מוכרת

אילו ישראל לא פחדה מהשלום ב-67, אילו לא פחדה מהשלום לפני הקמת ההתנחלויות, אילו לא פחדה מהשלום כשכל התכניות והמתווים הועלו על שולחן המו"מ במדריד, ובידי קרטר וקלינטון ובקמפ דיויד הראשון בימי מנחם בגין, ובקמפ דיוויד השני בימי אהוד ברק, ובימי אריאל שרון אחרי ההתנתקות ובימי אהוד ולמרט – אולי היה ניתן למנוע עוד כמה מבצעים ומלחמות. לחסוך חיים והרס וחורבן.

אילו ישראל הייתה פוחדת ממלחמה כמו שהיא פוחדת מהשלום עם הפלסטינים, יתכן שהיינו מגיעים כיום למציאות פחות כאוטית בעזה, מול שותף פלסטיני, שגם לציבור שלו יש כמיהה לחיים נורמליים.

הפחד מהשלום מביא רק לעוד מלחמות. ההיסטוריה מוכיחה שיש מי שרוצה בכך ופועל לשם כך כאשר הוא בשלטון. במעשה, או מחדל, או מתוך פחד לאבד את השלטון.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 803 מילים
עודכן לפני 18 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

השבוע החולף הוכיח כי המדיניות שישראל נקטה בשנה האחרונה הצליחה לייצר שורת הבנות עם חמאס ● החזית הרגעית שנוצרה נגד הג'יהאד תשחק תפקיד גם במנגנון הסיום של סבב הלחימה, אך חמאס ידרוש מישראל ויתורים כלשהם על חלקו הפאסיבי ● ועדיין נותר מטען הצד של הר הבית ביום תשעה באב: במובנים רבים, מה שיקרה היום יקבע את מהלך סיום הלחימה ● פרשנות

עוד 969 מילים

לפחות ארבעה ילדים נהרגו בצפון הרצועה; ישראל: הם נפגעו מרקטה שירו פלסטינים

ראש אג"ם: "כל הצמרת הביטחונית של הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה סוכלה" ● מתחילת המערכה נורו למעלה מ-350 רקטות לעבר ישראל, חלקן נפלו בשטח הרצועה ● הקבינט הביטחוני התכנס לראשונה מאז תחילת המבצע ● הוחלט שלא להגביל עליית יהודים להר הבית בתשעה באב ● לראשונה מאז התמנה ליו"ר האופוזיציה, נתניהו ייפגש לפגישת עדכון ביטחוני עם ראש הממשלה

עוד 35 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

וכיתתו חרבותם לעצים

במקביל להרס ולנזקים כתוצאה משנים של לחימה הדדית בדרום, קורה גם משהו טוב: נטיעה מאסיבית של עצים בעוטף עזה כדי להקשות על צלפי הג'יהאד לירות או לשגר טילים בכינון ישיר ● ראש עיריית ירושלים הפך לשחקן המרכזי במאבק על רכס לבן ● מה מתכננת ויגן פרנדלי במסגרת החסות על הפועל תל אביב ● למה המשרד להגנת הסביבה יצא בקמפיין נגד הדברות ● והמסרים הסביבתיים בחופי הים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
על מה מבוססת האמירה לפיה "ויגן פרנדלי" היא "עמותה צנועה"? על מידע הזמין לכל אחד, באתר רשם העמותות, שאני גלשתי אליו בזמני הפרטי הלא-ממומן ממשכורתי כעיתונאי שאינני? להלן שלוש עובדות שליק... המשך קריאה

על מה מבוססת האמירה לפיה "ויגן פרנדלי" היא "עמותה צנועה"? על מידע הזמין לכל אחד, באתר רשם העמותות, שאני גלשתי אליו בזמני הפרטי הלא-ממומן ממשכורתי כעיתונאי שאינני?
להלן שלוש עובדות שליקטתי: מחזור הכספים השנתי של העמותה הוא מיליוני שקלים. היא משלמת משכורות. שימוש בלוגו של העמותה על ידי מסעדות, יצרני מזון וכולי, עולה כסף. כמה כסף – אינני יודע.
ומכאן לדיעות: עומרי פז הוא איש נחמד כנראה, אבל הוא גם איש עסקים. כשהוא מפרסם את הלוגו של העמותה שהוא עומד בראשה, הוא עושה לביתו במידה מסויימת לפחות.
קחו את זה מכאן והפיקו תחקיר

עוד 2,050 מילים ו-1 תגובות

בספר חדש מראה החוקר רפאל מיידוף איך גופי תקשורת הפחיתו בחשיבות רצח העם עד סוף 1943, כך שממשלת רוזוולט ואפילו מנהיגים יהודים לא חשו לחץ לפעול ● בריאיון לזמן ישראל אומר מיידוף: "במקום להציג שאלות לממשל רוזוולט על רצח העם שמתרחש באירופה, עיתונאים לרוב נמנעו מהנושא באופן גורף"

עוד 1,147 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מָנָאיֶּיכּ 143

מה אנחנו באמת יודעים על השחיתות במשטרה, החתרנות של הפרקליטות, הסיאוב במח"ש והמניפולציות של התקשורת? שיחה בין אחד שמת מפחד לאחד שמנסה להרגיע

עוד 1,293 מילים ו-1 תגובות

בליכוד הפיצו מודעה מזוייפת שנחזתה להיות מטעם כחול-לבן התקווה החדשה - ויו"ר ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, בחר לנקוט גישה נחרצת כבר בפתח מערכת הבחירות ● פרשת הסרסור בסוהרות מעלה בסימן שאלה את שיבוצן של חיילות בשב"ס ואף הובילה את גנץ להתערב ללא סמכות ● ומני מזוז הוא הבחירה המפתיעה והנכונה לתפקיד יו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים

עוד 1,438 מילים

לפיד: לא מעוניינים במערכה רחבה - אך לא חוששים ממנה

גנץ: הפעלת הכוח היזומה שלנו היתה הכרחית ● אזעקות בדרום ובמרכז: הג׳יהאד האיסלאמי ירה מטח של עשרות רקטות - לא דווח על נפגעים ● בכיר בצה״ל: הג'יהאד תכנן פיגוע - קטלנו את כל המעורבים ● ילדה בת 5 נהרגה בהפצצת צה״ל ● גנץ אישר גיוס של עד 25 אלף חיילים ● סמוטריץ׳: ראש הממשלה, יש לך גיבוי מלא ● כסיף: מהלך ציני של לפיד וגנץ לעוד מנדטים

עוד 49 עדכונים

כהנא נותר ללא אופציות

מתן כהנא נותר ללא בית פוליטי ● הוא לא רוצה את מי שרוצים אותו, ומי שהוא רוצה - עדיין לא מוכן לקבל אותו ● איילת שקד רוצה אותו שלישי ברוח הציונית, בני גנץ מנהל איתו מו"מ שלא מתקדם - כשהחרדים מאיימים: "אין לגנץ מה לחפש איתנו אם כהנא יהיה שם" ● כהנא עצמו אומר לזמן ישראל: "הלוואי שהייתי דמות כזו משמעותית שתקבע מי יקים את הממשלה הבאה" ● פרשנות

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

הקונספציה נכשלה: המכס ירד, המחירים המשיכו לעלות

פוליטיקאים מבטיחים שיורידו מכסים כדי לפתוח את השוק לייבוא ולהוריד מחירים ● אבל המכסים על דגים, אטריות ומאכלים נוספים ירדו ואף בוטלו בעבר - וזה לא מנע מהמחירים שלהם לזנק ● מוצרים אחדים, כמו טונה, התייקרו דווקא אחרי הורדת המכס, כשהמפעל המקומי נסגר והיבואנים קיבלו כוח מונופוליסטי ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,600 מילים

התקדים שנקבע במקרה של המתיחות הנוכחית בעוטף עזה מסוכן מבחינת ישראל ● המידע המודיעיני הצביע באופן חד-משמעי על כוונה של הג'יהאד האסלאמי לפגוע בתושבי העוטף, ואף אחד בישראל לא רצה לסכן חיי אדם ● כך התקבלה ההחלטה על סגירת הכבישים בעוטף - מקרה קלאסי של בחירה בין כמה אפשרויות שכולן גרועות ● אך משמעותן אחת: הג'יהאד האסלאמי לא מורתע ● פרשנות

עוד 638 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה