בעולם בו נדרשות שנים של מחקר מפוקח על ידי רשויות ממשלתיות, כדי לשחרר תרופה חדשה לשוק, בעולם בו אתה זקוק לאישורן של וועדות מכל הסוגים והמינים כדי לייבא עגבניות, וכדי לסגור מרפסת תצטרך את ברכתו של מהנדס העיר ואשתו – באותו עולם מתנהל הניסוי החברתי הגדול בתולדות האנושות, ללא כל פיקוח, בהשתתפות כארבעה מיליארד בני אדם, וזה עובר לנו מתחת לרדאר מבלי שהרגשנו.

ארבעה מיליארד בני אדם, שבאופן וולונטרי משתתפים בניסוי של העברת רוב חיי החברה והאינטראקציות הבינאישיות שלנו לפלטפורמות מקוונות, מבלי לדעת מה השפעתן עלינו.

אם זה לא נשמע מבהיל מספיק, כדאי לזכור שהאינטראקציות החברתיות שלנו, הן לא רק בעלות חשיבות עצומה לכל אחד ואחת מאיתנו, הן מגדירות אותנו כאנושות.

הומו סאפיינס הוא לא רק עוד אחד משפע (הולך ומתמעט) של מיני אורגניזמים השורצים על פני כדור הארץ. אנחנו ציביליזציה אנושית, שמוגדרת על ידי הדרך בה אנחנו מתקשרים, מתבטאים, אוהבים, שונאים ויוצרים.

מישהו באמת יודע אם הפלטפורמות המקוונות הן הרסניות או מזיקות? וואטסאפ? סמארטפונים דולקים 24/7, וחיבור אינטרנט מהיר ללא הפסקה? אנחנו לא יודעים, וזה כשלעצמו אמור לעורר בנו בהלה.

נראה לי קצת תמים לחשוב שמערכות עם מעורבות טוטאלית בחיינו, שכמעט לא ניתן להעלות על הדעת התנתקות מהן, שהן בעלות השפעה שטרם נחקרה – לא מייצרות אצלנו שינויים מהותיים, ללא קשר למהות השימוש שלנו בהן. הן משנות את חיינו, את התרבות שלנו, ואת המהות של הציביליזציה האנושית.

טוב, כאן הגזמתי קצת, אני יודע. סך הכל פייסבוק, רבאק, מה כבר יכולות לעשות כמה תמונות של חתולים חמודים כדי להשפיע על מהות הציביליזציה?

בואו נתחיל בהנחה שהיא אולי מוסכמה נרחבת היום –  הרשתות החברתיות משנות באופן רדיקלי תוצאות אלקטורליות.

התשובה לטענה הזו היא בדרך כלל פשוטה, הרשתות הן רק ערוץ תקשורת, הן לא מקור הבעיה. ניתן לעשות בהן שימוש "לטובה" או "לרעה".

רצה הגורל ובסדרה מתמשכת של בחירות דמוקרטיות בעולם, מי שידעו לעשות שימוש ברשתות היו דווקא מועמדים מהימין הקיצוני, שהפיצו מסרים של שנאת מיעוטים, שנאת מהגרים, הומפוביה, גזענות.

הרי ידוע שמרק צוקרברג וחבריו בעמק הסיליקון מתעבים את דונלד טראמפ ודומיו, איך אפשר להאשים את פייסבוק בעלייתו לשלטון?

נכון, אבל לא מדויק.

זו תמימות גדולה להתיחס לרשתות החברתיות כאל צינור גרידא, לרשתות יש אינטרס משלהן, והאינטרס הזה, מעצם קיומו, מביא לתוצאות של קיטוב, שנאה וויכוחים אינסופיים עם תוצאות שהיום נראות ברורות מאליהן.

תמונה של חתלתול מקבלת אמנם הרבה לייקים, אבל פוסט פוליטי קיצוני ופרובוקטיבי זוכה להרבה יותר אינטראקציה. כך גם טוויט מעצבן, או מסר בווטסאפ שמעורר וויכוח המוני, והרשתות צמאות לאינטראקציה, חיות על אינטראקציה, מעודדות אינטראקציה.

האינטרס של הרשתות הוא להגביר קיטוב, להגביר שנאה ולהרבות בוויכוחים עקרים אינסופיים. אם תרצו זה רוע בלי כוונות רעות.

טוויטר זו הדוגמא האידיאלית. הרשת של הציפור הלכה והשתכללה עם השנים, והפכה מריטוויט סולידי על ציוץ שנון, או תיבת תהודה סולידית שזיכתה את המצייצים ב"פאב" – לרשת של וויכוחים פוליטיים סוערים. 

כל שינוי, כל פיצ'ר חדש נועד למטרה אחת ויחידה, הגברת החיכוך, הזעם והאינטרקציה, לטובת הטראפיק, לטובת הברונים של עמק הסיליקון, יהיו דעותיהם הפוליטיות אשר יהיו.

פייסבוק עובד בצורה דומה, בין פיזור לבבות לתמונות של האחיין המדהיייים, לבין וידאו משעשע של תנין במגפיים, נוצרות קבוצות מגובשות שמזינות את חבריהן בעמדות שמקצינות והולכות, ככל שהן זוכות להתקפות מצד "האחר".

התופעה היא הרבה יותר מורכבת כמובן, יש כאן מנגנונים פסיכולוגיים של הקצנה אל מול עמדות מנוגדות, ואל מול התקפה וסטריאוטיפיזציה של חברי קבוצות מנוגדות.

מצביעי ימין הם בבונים חסרי דעת, מצביעי שמאל הם בוגדים אכולי שנאה עצמית. ועל הכל מנצחות הרשתות, שהן הכל חוץ מערוץ תקשורת תמים. הן כמו מפלצת שניזונה על אש השנאה והקיטוב.

לא השנאה ולא הקיטוב הומצאו על ידי הרשתות החברתיות. דיקטטורים עם דעות גזעניות הרי היו לנו הרבה לפני עידן פייסבוק וטוויטר. הרשתות החברתיות של פעם התחילו מן הסתם עם ציורי הקיר על המערות. 

היטלר עשה שימוש באמצעי תעמולה בלי שום צורך בעזרתם של יהודים כמו צוקרברג או סרגיי ברין, הכל אמת ויציב. אבל הדמוקרטיה החוקתית, יחד עם תקשורת ההמונים על כל חסרונותיה, מצאו מידה מסוימת של הגנה מפני הפצת שנאה וארס בקנה מידה כזה.

לא בכדי, טראמפ, בולסונרו ורוב האקסמפלרים של תוצרי הרשתות החברתיות, מנהלים מאבק בתקשורת המסורתית, מסרבים להתראיין ומתקשרים "ישירות" עם קהלם דרך הפלטפורמות הדיגיטליות.

אם בעבר לא ניתן היה להעלות על הדעת מועמד שיתבטא נגד נשים, נגד עניים, או נגד הומוסקסואלים בצורה בה עושה זאת ז'איר בולסונרו, או נגד מהגרים בצורה בה עושה זאת טראמפ – היום הם נהנים מתמיכה של המוני המשתתפים בניסוי החברתי הגדול בעולם, שעברו רדיקליזציה קיצונית על ידי הרשתות עצמן, שמוכנים להשבע שהשקר הוא אמת והאמת היא שקר, כי העיתונות היא פייק ניוז, והמשיח הגיע והוא מדבר אליהם בפייסבוק.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

המלחמה עם איראן מחייבת אותנו לחשוב כבר כעת כיצד ננצח בעתיד מבלי לאבד את מצפוננו בדרך. זהו אתגר הדור, וטכנולוגיית AI שכבר מציגה ניצנים טכנולוגיים חסרי תקדים יכולה לעזור לנו לעמוד בו, אם רק נזכור את מקומה האמיתי: ליד האדם, לא במקומו.

*  *  *

עצימות המלחמה שהתחוללה לאחרונה בין ישראל לאיראן משקפת עימות אזורי חסר תקדים, שכולל בחובו אתגרים צבאיים, מוסריים ואסטרטגיים מן הסוג שטרם הכרנו. בעידן כזה, כאשר האיום הגרעיני האיראני ממשיך לרחף כצל כבד, וכשראש הנחש מטהראן ממשיך לשלוח זרועות טרור לכל פינה במזרח התיכון –  נראה כי אגף ההגנה בסייבר שפועל תחת פיקודו הישיר של הרמטכ"ל, כבר החל להציג ניצוצות מהעליונות הטכנולוגית שביסס ושכלל בשנים האחרונות. זה בא לידי ביטוי, בין השאר, כאשר מקורות איראניים דיווחו על השבתת תשתיות הנתונים של הבנק המרכזי באיראן, ששימש כמקור המימון המרכזי של תכניות הטילים והגרעין של משמרות המהפכה.

ד"ר אלכסנדר צימרמן הוא ראש החוג לחדשנות ויזמות במכללה האקדמית רמת גן. יזם סידרתי, מנהל עסקי בחברות בינלאומיות, סטרטאפיסט בתחום הבינה המלאכותית.

מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, ישראל נמצאת במצב ביטחוני וחברתי חריג. הלחימה המתמשכת, האובדן הקשה והיעדר אופק מדיני יוצרים תחושת קיפאון ואי-ודאות.

במציאות כזו, היה מצופה מהתקשורת הישראלית למלא את תפקידה המרכזי: לשאול שאלות נוקבות שנוגעות בשורשן של בעיות, להציב סימני שאלה ולאתגר את מוקדי הכוח. במקום זאת, קולה של התקשורת הפך מהוסס וזהיר, ולעתים נעלם כמעט לחלוטין.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.