ביום שישי בצהריים נשמעו צעקות שמחה מכיוון בתים רבים במדינה. ישראל ישראלי ישב עם העיתון, קרא את הטור הפותח בידיעות, עמית סגל אלא מי, ולא ידע את נפשו מרוב שמחה. רחל, את שומעת? צעק אליה ישראל מהסלון, את לא מאמינה! מסתבר שאפשר להסתדר בלי ארצות הברית, זו לא בעיה, ישראל תצטרך פשוט לייצר את המטוסים ואת הנשק שלה בעצמה. כן כן, מה את מופתעת, קראתי עכשיו בעיתון, עמית סגל אמר.

תקראו שוב את הסיפור הלא מופרך הזה ואחר כך סורו לקטע מטורו של עמית סגל. הח"מ מחרים את ידיעות אחרונות מאז צירופו של סגל לעיתון, אבל הפעם יצא לי במקרה לקרוא את הטור.

טור של עמית סגל בידיעות אחרונות

כמובן, כהרגלו של סגל, הטור מתחיל בהנדסת תודעה. אצל סגל אין משמעות לפלילים, שקרים, רמאויות או הפרת הבטחות. אצלו הכל חלק מהמשחק הפוליטי.

בנימין נתניהו רימה את בני גנץ? לא קרה כלום, זה בסך הכל היה הפתרון היחיד שלו להישאר בשלטון. ביבי מרמה את כולם עם עצירת החקיקה ביד שמאל וקריאה להמשך החקיקה עם תדלוק ההפגנה ביד ימין? איזה יופי, תראו כמה מצחיק זה, תראו איזה תחכום יש ברמאות לשם השרידות.

אתם מבינים את התפיסה הסגלית? אצל סגל הכל חלק מהשיטה, והשיטה מאפשרת הכל. כך נראים רבים מטוריו וציוציו, גבב של הסברים בתחום הכדאיות (כדאי לביבי לרמות את יריב לוין, כדי לפייס את דוד ביטן שבעצמו ירמה את גלית דיסטל אטבריאן, ולכן שלושתם יצביעו בשביל עוד אב בית לשרה נתניהו). עיתונאי רציני יסביר לכם למה זה תועבה, סגל יסביר לכם למה הדברים האלה משתלמים לביבי ולכן הוא גאון.

אצל סגל הכל חלק מהשיטה, והשיטה מאפשרת הכל. כך נראים רבים מטוריו וציוציו, גבב של הסברים בתחום הכדאיות (כדאי לביבי לרמות את יריב לוין, כדי לפייס את דוד ביטן שבעצמו ירמה את גלית דיסטל אטבריאן

אבל כשהגעתי לחלק השלישי, הפארסה שמאפיינת לרוב את טוריו הפכה לטרגדיה. על פני 200 מילים בערך הסביר סגל למה יש להחזיק אצבעות לנשיא רפובליקאי במקום לג'ו ביידן. אבל גם אם ארה"ב תמשיך להתרחק מישראל (פועלו של נתניהו, אבל זה מצחיק את עמית כי זה הוסיף לו עוד 30 קולות באחת ממערכת הבחירות אז היה שווה) מסביר סגל שאין שום בעיה, יש פתרון: "יש לערוך תכנון אסטרטגי שיהפוך את משק הביטחון הישראלי למשק אוטרקי שמספק את צרכיו", מסביר סגל. וזה, תאמינו או לא, ציטוט.

אם זה היה עיתון של בית ספר יסודי, סביר שהמורה האחראי היה תופס את תלמיד כיתה ד' שכתב את הטור לשיחה ומסביר לו בנימוס שיש סיכוי טוב יותר שחמורים יגדלו כנפיים ויטוסו לחלל, מאשר משק ביטחון אוטרקי ישראל. לך וכתוב את הטקסט מחדש, היה מסביר המורה לתלמיד הנבוך. בידיעות, מתברר, זה בסדר. אם עמית סגל אומר, עמית סגל יודע. וגם אם זה לא ישים, שיכתוב, מה יש. זה עמית סגל, מי מעז להגיד לו לא.

עכשיו בואו נפרוט את זה לפרטים. נניח שישראל תמשיך להיות מעצמת הייטק גם עם ההפיכה המשפטית שאת סגל בסך הכל מצחיקה. נניח שמבחינה כלכלית ישראל תמשיך להיות בערך כמו היום, אני אומר נניח, כי זה לא סביר בשום דרך, אבל בסדר. נניח גם שישראל תוכל מבחינה טכנולוגית להעמיד כמות כוח אדם וידע שיאפשר בניית כל מטוס שאנחנו רוצים. נניח שכל ה"נניח" הזה יתגשם גם בדיקטטורה המטורפת שביבי וחבריו של סגל מובילים אליה. נניח.

אם זה היה עיתון של ביה"ס יסודי, סביר שהמורה האחראי היה תופס את התלמיד שכתב את הטור לשיחה ומסביר לו בנימוס שיש סיכוי טוב יותר שחמורים יגדלו כנפיים ויטוסו לחלל, מאשר משק ביטחון אוטרקי ישראל

פיתוח ה-F35 ורכישתו עלו לארה"ב על פי כמה אומדנים כ-1.45 טריליארד דולר. תקראו שוב, זה למעשה 1450 מיליארדי דולרים. בהמרה לשקלים, זה יוצא משהו כמו 5500 מיליארדי שקלים. תקציב המדינה השנה הוא כ-600 מיליארד שקלים, כלומר כ-9 שנות תקציב מדינה מלאות. ריאלי בערך כמו הסיכוי שלי לרכוש את מנצ'סטר יונייטד בעזרת החזרים מאיסוף בקבוקים ריקים.

אבל נניח, שוב נניח.

אלא שמדינה וחיל אוויר מודרני לא יכולים להסתמך רק על מטוס תקיפה רב תכליתי. הרי יש לנו מסוקים, מטוסי תובלה, מטוסי ביון וכו'. גם את אלה הרי נצטרך לפתח, מאפס, שכן אין לנו תעשיית מטוסים בסדר הגודל הזה. וזה לפני שדיברנו על טנקים, על צוללות, על תחמושת מתקדמת.

את כל אלה מציע לנו עמית סגל לפתח לבד, כי אין מה לעשות, צריך להתחיל לבנות על משק ביטחוני אוטרקי, כך אמר הגאון סגל. אצל עמית סגל פיתוח מטוסים וצוללות זהה לפיתוח מטען חבלה במחתרת היהודית, כך מסתמא. בסך הכל צריך לשבת במוסך של ההורים, לחבר כמה חוטים והכל יסתדר.

וזה בסיס הפרשנויות של סגל, רדודות, נמוכות, לא בדוקות עד הסוף במקרים רבים, ותמיד רואות את החיים כמעין משחק פוליטי שבו הכל מותר.

רימית את ביידן? לא נורא, הרי זה היה בשביל לרצות חבר כנסת ממקום 48 בליכוד, שכתוצאה מכך הצביע בעד התקציב ושמר על הממשלה שלך עוד שבוע, אז הכל סבבה. שלחת את מאי גולן לניו יורק? מעולה. הרי כך הכנסת את מספר 99 בליכוד לכנסת וקיבלת עוד נאמן בספסלים האחוריים.

פיתוח ה-F35 עלה לארה"ב כ-1.45 טריליארד דולר. כ-5500 מיליארדי ש"ח. תקציב המדינה השנה: כ-600 מיליארד שקלים, כלומר כ-9 שנות תקציב מדינה מלאות. ריאלי כמו סיכויי לרכוש את מנצ'סטר יונייטד מהחזרי בקבוקים

אלה החיים על פי סגל – הכל משחק, השקר הוא אמצעי לגיטימי פוליטית והמספרים בלאו הכי לא מעניינים. לא נהיה חברים של ארה"ב? לא נורא, נבנה מטוסים לבד. והמספרים? הם כבר יסתדרו, הרי אנחנו עם סגולה. איך אמר חברו למפלגה של אח של סגל, בצלאל סמוטריץ'? אם נבטח בשם ונלך בדרך התורה הכלכלה תשגשג. וגם המטוסים.

כל הסיפור הזה יכול היה להיות מצחיק אם לא היה מדובר בתמנון המשמעותי ביותר בתולדות התקשורת הישראלית. בניגוד לתמנון האיטר, לעמית סגל יש אין סוף זרועות. הוא בחדשות 12 בכל משדר, בכל נושא, הוא בפגוש את העיתונות, הוא ברדיו, הוא מפרשן בכל ערוץ אפשרי, הוא בטור הפותח בידיעות, בטלגרם, בטוויטר.

הוא בכל ועידה, תומכי הדמוקרטיה מביאים אותו כי צריך להביא איזה ביביסט מחמד, מישהו קצת יותר אינטליגנט משמעון ריקלין. תומכי הפשיזם מביאים אותו כי הוא אחד משלהם. הוא מדלג מוועידת ישראל היום וערוץ 14 לוועידת הארץ בקלילות של מתעמלת רומניה.

הוא מטיף בטוויטר שלו לביידן ולאולף שולץ ולאחר מכן מדווח בטלגרם על פגישה מעניינת בין חבר הכנסת אביחי בוארון לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שרק הוא יודע אם הם אנשים אמיתיים או המצאה. הוא מפרשן את משפט נתניהו, את התוכנית הכלכלית של סמוטריץ' ואת הסכם הגז מלבנון.

הוא מטיף בטוויטר לביידן ולשולץ, מדווח בטלגרם על פגישה מעניינת בין הח"כים בוארון וסון הר מלך, שרק הוא יודע אם הם אמיתיים, מפרשן את משפט נתניהו, את התוכנית הכלכלית של סמוטריץ' ואת הסכם הגז מלבנון

והכל באותה זחיחות. במקרים רבים מבלי לבדוק את הנתונים או את התוצאות האמיתיות של מעשים בשטח. הוא המשיך לסקר את הבחירות גם אחרי שנתפס פעם אחר פעם בנבואות חד משמעיות, חותכות, שהתגשמו בדיוק הפוך ממה שחזה.

הוא חסין אש יותר מטנק מרכבה וחסין פיטורים יותר מיאיר נתניהו. הבדיחה במקרה הזה היא עלינו.

הסגליזם, שדוגל באינסוף מלל במקום תחקירים מעמיקים בשטח, באינסוף ציוצים במקום עבודה עיתונאית רצינית והצלבת עובדות, הוא סיפור חיינו. וכל עוד הסגליזם – לא עמית סגל עצמו כמייצגו הראשי אלא הסגליזם – ישלוט בתקשורת הרדודה, יהיה קשה מאוד לנצח ולהחזיר את המדינה לפסים דמוקרטיים.

ואם לא נהיה דמוקרטיה? לא נורא, עמית סגל, חנמאל דורפמן וחבר הכנסת צבי סוכות יבנו לנו דמוקרטיה חדשה וגם חללית למאדים. סמכו על סגל, הוא כבר ימצא איך לצייץ את זה ב-82 תווים.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.