בעוד כחודש, בסוף יולי, תצא הכנסת לפגרה של שלושה חודשים. עיתונאים ופרשנים כתבו כי בפרק זמן זה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי הממשלה וכן כל הח"כים השותפים בקואליציה יכולים להיות שלווים ורגועים, משום שאין שום סכנה שבתקופה זו ניתן יהיה להפיל את הממשלה.

המצב החוקי הוא שונה. בשנת 1998 קבע היועץ המשפטי לכנסת דאז עו"ד צבי ענבר (שהיה קודם לכן הפרקליט הצבאי הראשי של צה"ל):

"אין בכוחו של תקנון הכנסת ואף לא בכוחם של הנוהל והנוהג למנוע את הכנסת מלהביע אי אמון בראש הממשלה, זכות חוקתית בסיסית, אף בזמן פגרה".

ב-1998 קבע יועמ"ש הכנסת צבי ענבר: "אין בכוחו של תקנון הכנסת ואף לא בכוחם של הנוהל והנוהג, למנוע את הכנסת מלהביע אי אמון בראש הממשלה, זכות חוקתית בסיסית, אף בזמן פגרה"

ענבר, שכתב את חוות הדעת בעקבות פנייה של סיעות האופוזיציה אליו, הוסיף וציין:

 "במשך כל השנים שררה בכנסת הדעה כי אי אפשר להגיש הצעת אי אמון בפגרה. דעה זו התבססה על הוראות סעיף בתקנון הכנסת, הקובע כי 'הצעות אי אמון יידונו בישיבת הכנסת הראשונה, בשבוע לאחר הגשת ההצעה וידחו דיון בכל סעיף אחר'. כיוון שהכנסת נמצאת בפגרה ואיננה מתכנסת שבוע לאחר הגשת הצעה, הפרשנות שניתנה לכך הייתה שאי אפשר להגיש הצעות אי אמון בפגרה".

ענבר הדגיש כי:

"נותר מעין הסכם ג'נטלמני שלא להעלות בפגרה הצעות אי אמון בממשלה כדי לאפשר לח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד לנצל את הפגרה למנוחה בארץ ובחו"ל, מבלי שגורל הממשלה לשבט או לחסד יהא תלוי בקולם".

ענבר הוסיף:

"בתחילת שנות השבעים, בעת כינוס מיוחד של הכנסת בזמן פגרה לדיון בהצעת אי אמון, בחנה ועדת הכנסת את הנושא. הוועדה החליטה לקיים את הצבעת אי האמון באותו יום, בתום דיון הפגרה המיוחד.

היועמ"ש לממשלה דאז מאיר שמגר (שלימים היה נשיא ביהמ"ש העליון) אמר בדיון כי 'אנו במצב שיש פה לקונה. הייתי מציע לחברים שחולקים על הפרשנות לחשוב על המשמעות הקונסטיטוציונית. פירושו של דבר שבזמן פגרת הכנסת אין מיצוי של תהליך אי האמון'.

"זו הייתה גם עמדתו של פרופ' אמנון רובינשטיין. הוא כתב בספרו 'המשפט הקונסטיטוציוני של ישראל' כי 'אין בכוחה של הוראה בתקנון כדי למנוע הגשת אי אמון גם בכנס מיוחד של הכנסת. זו הייתה גם עמדתו של נשיא ביהמ"ש העליון פרופ' אהרן ברק בעת שכיהן כיועמ"ש לממשלה'".

בסיכום חוות הדעת שלו כתב עו"ד ענבר:

"הוראות חוק יסוד: הכנסת וחוק יסוד: הממשלה והזכות החוקתית להביע אי אמון בראש הממשלה, מן הראוי שיגברו על הנוהג".

המשמעות המעשית של ההנחיה היא שלאחר שהכנסת תצא לפגרה בסוף חודש יולי, תוכל האופוזיציה להגיש הצעת אי אמון בממשלה ע"י החתמת 25 ח"כים על הבקשה והיא תידון בעת הפגרה. על מגישי ההצעה יהיה להגיש חתימותיהם של 61 ח"כים התומכים בהבעת אי אמון בממשלה.

המשמעות המעשית של ההנחיה היא שלאחר שהכנסת תצא לפגרה בסוף חודש יולי, תוכל האופוזיציה להגיש הצעת אי אמון בממשלה ע"י החתמת 25 ח"כים על הבקשה והיא תידון בעת הפגרה

בהנחה שיהיה בהצבעה במליאת הכנסת רוב של 61  ח"כים להבעת אי אמון בממשלה, תהפוך ממשלת נתניהו לממשלת מעבר ונשיא המדינה יצחק הרצוג יצטרך להתחיל בהתייעצויות עם נציגי הסיעות בכנסת להקמת ממשלה חדשה.

הפעם היחידה מאז קום המדינה שבה הממשלה הופלה בהצעת אי אמון בכנסת הייתה ב-15 במרץ 1990, כשהאופוזיציה בראשות שמעון פרס (עבודה) הצליחה להפיל את הממשלה בראשות יצחק שמיר.

אני זוכר היטב את הישיבה הזו בכנסת. הדיון היה מתוח ודרמטי. פרס, שעלה לדוכן הנואמים לנמק את הצעת אי האמון, תקף בחריפות את שמיר, כשעיניו בוערות מזעם:

"לא באתי להספיד או לבכות, לא את ממשלת האחדות הלאומית ולא את תהליך השלום. באתי לציין שראש הממשלה שמיר נכשל בשתי המשימות. לא המשימות נכשלו. האיש נכשל. שמיר הפר את כל הכללים שבעולם. הוא חשב שזו לא ממשלה קואליציונית אלא ממשלה של שמיר. שכולנו אסקופה נדרסת לרגליו. הוא יחלק לנו ציונים. הוא יפטר אותנו. לא היה כדבר הזה עם שום ראש ממשלה. הוא הפר ברגל גסה כל הבטחה שנתן בכתב ובעל פה. אני בא לישיבת הממשלה והוא יורה בי פיטורין. על סמך מה? מה אתה, איזה נשיא עליון? אני פקיד שלך? יש הסכם בין שתי המפלגות. יש לך טענות, אפשר לברר. מה אתה יורה מכתב התפטרות? מי שמך?"

שמיר לא נשאר חייב. הוא דיבר בטון נמרץ מאוד:

"נשפכו עלי קיתונות של שופכין, של עלבונות, חרפות, גידופים ושקרים. אני יכול בקלות להדוף האשמות אלה, אך אינני רוצה להפוך את זירת הכנסת לבמת התגוששות של מריבות גסות".

אני זוכר היטב את הישיבה בכנסת בה הופלה ממשלת שמיר, במרץ 1990. הדיון היה מתוח ודרמטי. פרס, שעלה לדוכן הנואמים לנמק את הצעת אי האמון, תקף בחריפות את שמיר, כשעיניו בוערות מזעם

שמיר הפנה את מבטו לעבר פרס שישב באולם ואמר לו:

"הוא מעולם לא קיבל את העובדה שהוא איננו ראש הממשלה. פרס דיבר על רצח אופי שעוללו לו, אך על אופיו הרי העידו לצערי מנהיגי ישראל בעבר".

שמיר, שנראה תמיד אדם קר ומאופק – זעם וזעף. הוא היה חיוור מאוד וקולו רעד.

"מאימתי מנהל שר האוצר בממשלה מדיניות חוץ משלו? ומדוע צריכות הממשלה והמדינה להתבזות כך בעיני העולם בגלל התנהגות כזו? התנהגותם של פרס וחבריו שיחקה לידי הצד שכנגד ועודדה אותם להעלות את המחיר שנדרש מישראל בכל מהלך".

בתום הדיון הוכרז על הפסקה של שעתיים. בפרק זמן זה עשתה הקואליציה כל מאמץ אחרון כדי למנוע רוב בהצעת אי האמון, שמשמעותה נפילת הממשלה והקמת ממשלה חדשה.

בהצבעה התברר שנציגי ש"ס (למעט הרב יצחק פרץ) נעדרו מהאולם, בהתאם לסיכום מוקדם שהושג בין חיים רמון ואריה דרעי. כשיו"ר הכנסת דב שילנסקי (הליכוד) קרא את תוצאות ההצבעה פניו התכרכמו.

"תוצאות ההצבעה הן 60 בעד ו-55 נגד. אני קובע שהצעת המערך להביע אי אמון בממשלה בשל הפגיעה באחדות הלאומית ובראש הממשלה נתקבלה".

שמיר, שנראה תמיד אדם קר ומאופק – זעם וזעף. הוא היה חיוור מאוד וקולו רעד. "מאימתי מנהל שר האוצר בממשלה מדיניות חוץ משלו? ומדוע צריכות הממשלה והמדינה להתבזות כך בעיני העולם בגלל התנהגות כזו?"

נציגי סיעות האופוזיציה דאז (העבודה, אגודת ישראל, רצ, שינוי, מפ"ם, חד"ש ומד"ע, הרשימה המתקדמת לשלום), שהביטו על תוצאות ההצבעה באולם המליאה, צהלו משמחה. לעומת זאת, נציגי הקואליציה (הליכוד, התחיה, מולדת, המפד"ל, צומת ודגל התורה) נראו המומים.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעיתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של ״הארץ״ ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תוכניות בערוץ הכנסת, הפיק הסרט התיעודי ״חומות של שתיקה״ על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופרסם חמישה ספרים. האחרונים שבהם ״מתחככים״, על הכנסת ו״סופה עזה״ על המלחמה הנוכחית . זכה ב-2021 לפרס למפעל חיים בתקשורת מהמכללה האקדמית ״כנרת״. בסוף אפריל 2021 יצא לגמלאות.