אצלנו דנים בשאלה אם ניסיון ההתנקשות במוחמד דף צלח אם לאו. בשאלה באיזו שעה עולה בנימין נתניהו לשידור תעמולה אישי-נרקיסיסטי בנדון (אין שאלה לגבי העובדה שכל הערוצים שידרו בהכנעה את הפריק שואו). בשאלה אם אכן נקמנו ברוצח ההמונים (והרי היינו צריכים מלכתחילה למנוע ממנו ומיחיא סנוואר לממש את הפשע נגד האנושות שביצעו ב-7 באוקטובר ושום נקמה לא תשיב את המתים). ובמידה פחותה דנים בשאלה (הקריטית כמובן) בדבר השפעת ניסיון ההתנקשות על גורל חטופינו.

אז כדי שלא תופתעו בעתיד הקרוב, נספר, שבמדינות רבות משודרות דווקא תמונות של ילדים פלסטינים מתים שמוסתרות בכוונה מעינינו בתקשורת ישראלית. בעולם מתמקדים בכך שהפצצת מתחם פליטים ברצועה שהיה אמור להיות אזור שהייה בטוח, המיתה עשרות פלסטינים (המספר המדווח הוא 90) שמחציתם נשים וילדים.

במדינות רבות משודרות דווקא תמונות ילדים פלסטינים מתים שמוסתרות בכוונה מעינינו בתקשורת ישראלית. בעולם מתמקדים בכך שהפצצת מתחם פליטים ברצועה המיתה עשרות פלסטינים, מחציתם נשים וילדים

וזוהי דוגמה (מזעזעת) אחת מני רבות לפער בין האופן שבו המציאות מוצגת לעינינו בסלקטיביות תועמלנית לבין המציאות בפועל. בין הנדסת התודעה אצלנו לבין הצגת הדברים בעולם שמחוצה לנו. וזה מזכיר מאד, למרבה הזוועה והעצב, מנגנוני הכחשה, הדחקה, תעמולה וכזבים שמופעלים בידי חמאס להצדקת פשעיו נגד אזרחים ישראלים.

עכשיו אכתוב שגם המתת רוצח ההמונים הפסיכופת מוחמד דף לא יכולה להצדיק את הפצצתם למוות של עשרות ילדים ונשים. ובאחת התגובות לפחות יוסבר לי שהמתתו של הסדיסט מצדיקה גם מצדיקה השמדת עשרות חפים.

כפי שיסבירו לי שפירוקו (המוצדק) של המבנה הצבאי של חמאס (מה שמוליד פעולות גרילה וטרור מצד חוליות שאינן בנויות עוד כחטיבות צבאיות) מצדיק מותם של עשרות אלפי נשים וילדים לאורך 9 חןדשים.

אולי גם יהיה מישהו שיכתוב לי על חיילינו שמתים בעזה, כאילו הלב שלי לא נקרע ממותו של כל חייל, לרבות בנים של חברים, וכאילו מותר להמשיך להפקיר למותם את החיילים בשלב זה שבו ברור שמדובר בהארכת המלחמה רק למען צרכים אישיים-פוליטיים מופרעים.

ברור גם שישראלים רבים יופתעו מהחלטת בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג שצפויה להתפרסם ביום שישי אודות הכיבוש הישראלי הנצחי בגדה המערבית.

זוהי דוגמה (מזעזעת) אחת מני רבות לפער בין האופן שבו המציאות מוצגת לעינינו בסלקטיביות תועמלנית לבין המציאות בפועל. בין הנדסת התודעה אצלנו לבין הצגת הדברים בעולם שמחוצה לנו

לכל הפחות ייקבע שם שישראל פועלת בניגוד למשפט הבינלאומי לשינוי המאזן הדמוגרפי בשטח הגדה, שטח שבו ישראל אמורה להגן על זכויות התושבים הכבושים עד לסיום הכיבוש, ולסיפוח הגדה בלא להעניק זכויות אזרח מחד או ריבונות מאידך לתושביה. וייתכן שאף המילה אפרטהייד (פשע נגד האנושות) תוזכר שם. אפשר גם שהביטוי טיהור אתני יעלה בהקשר לפשעים אלימים ושיטתיים של מתנחלים פונדמנטליסטים בחסות ובעידוד ממשלת ישראל. נתראה ביום שישי.

והנה דבר שיפתיע לפחות את תומכי הממשלה: מתברר שהלחץ הצבאי אינו עוזר לשחרר את החטופים והחטופות גם לאחר 9 חודשים. אז ייתכן שמה שחשוב לממשלה אינו חילוץ החטופים מהגיהינום.

יתכן שמה שחשוב לממשלה הוא דווקא הנקמה (נקמה היא ערך של מדינה ושל צבא, הסביר חבר הכנסת צבי סוכות). וייתכן שמה שחשוב הוא בכלל הזקפה הלאומנית, שלעולם לא תזדקף כראוי לאחר שהושפלה ב-7 באוקטובר.

וייתכן בכלל שמה שחשוב הוא יצירת הרתעה בדיונית וכוזבת מול אויבינו (רמז: כל עוד מכהנת ממשלת המושחתים וחסרי הכישורים – לא תהיה שום הרתעה. החולשה שטמונה בריקבון שיצר נתניהו בכל מערכת במדינה, זועקת לשמים).

ייתכן. אבל אני טוען שהסולידריות שטמונה בהשבת אחינו ואחיותינו החטופים מהגיהינום ובאנושיות הפשוטה וההכרחית של חילוצם מהתופת – הן הדברים החשובים.

והנה דבר שיפתיע לפחות את תומכי הממשלה: מתברר שהלחץ הצבאי אינו עוזר לשחרר את החטופים והחטופות גם לאחר 9 חודשים. אז ייתכן שמה שחשוב לממשלה אינו חילוץ החטופים מהגיהינום

והסולידריות הזו חשובה אפילו יותר ממימוש חלומם של מרבית חברי הקואליציה לכונן דיקטטורה צבאית ומשטר אפרטהייד גם בעזה, תוך יצירת טיהור אתני.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.