איתי נאור צברי השתתף במחאות נגד ממשלות בנימין נתניהו לדורותיהן, נגד יוקר המחיה, מתווה הגז ונגד השחיתות בפתח תקווה, במתחם בלפור ובצמתים. במחאת 2023 נגד ההפיכה המשטרית צברי צעד – יחד עם קבוצה של מתופפים – מדי מוצאי שבת לעצרת בקפלן. אבל מאז פרוץ המלחמה הנוכחית הוא לא השתתף באף הפגנה.

צברי, בן 48, עורך דין במשרד רובינשטיין–יקירביץ', רב סרן במילואים ואב לשניים, עדיין מתנגד לממשלה וזעמו עליה אף גדל. לדבריו: "נתניהו, שותפיו המטורפים וכל הממשלות שלו אשמים בקטסטרופה הביטחונית. הפקרת הגבול, ההכלה של ירי קבוע לישראל.

"מרוב רצון להחליש את פת"ח כדי למנוע פתרון מדיני, טיפחו את חמאס ששואף להשמיד אותנו. הרס שלטון החוק, השחיתות, הנפוטיזם, רמיסת שומרי הסף, הביאו להפקרת הביטחון. והכול ממשיך עד עכשיו".

"לא מסוגל להפגין בזמן מלחמה. קרובים וילדים של חברים מגויסים, ילדים של מכרים נהרגו. אני לא גויסתי, אבל מחכה לצו 8 שיגיע אם תהיה הסלמה. איך אפגין במצב כזה?"

אז למה הפסקת להשתתף במחאה?
"עניין רגשי. לא מסוגל להפגין בזמן מלחמה. קרובים וילדים של חברים שלי מגויסים, ילדים של מכרים נהרגו. אני לא גויסתי, אבל מחכה לצו 8 שיגיע אם תהיה הסלמה. איך אפגין במצב כזה? אחרי 30 שנות שירות אני מאולף קודם כול להיות קצין בצה"ל. גם כשהשתתפתי במחאות לא חסמתי כבישים ודברים כאלה. ילד טוב.

"אז במלחמה הגעתי פעמיים לביקורי הזדהות עם משפחות חטופים שישבו בקריה – וזהו. יש גם תחושה שהמחאה לא עוזרת. השלטון עושה מה שהוא רוצה, המחאה לא מזיזה לו – ואפילו משרתת אותו. הממשלה מאשימה את המחאה בחוסר נאמנות וזה עובד לה".

עו"ד איתי נאור צברי, בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית בירושלים, יולי 2023 (צילום: באדיבות המצולם)

דוברי ותומכי הממשלה טוענים שהמחאה תרמה כביכול לאסון 7 באוקטובר, מה שפגע לכאורה במוכנות צה"ל ושידר לחמאס פילוג וחולשה, שאולי עודדו אותו לתקוף. אתה מסכים?
"לא! שקר וכזב. המחאה שידרה עוצמה. האנשים עם הרקע הביטחוני השתתפו בה וקראו להציל את הביטחון. האסון בא מכישלון אסטרטגי של הממשלה וכישלון טקטי קשה של הצבא – והאויבים שלנו ראו פרצה ונכנסו.

"אני עדיין בעד המחאה וגם לא ניתקתי קשר עם החברים מההפגנות. כשהמלחמה פרצה נכנסתי לקבוצות מתנדבים שצמחו מהמחאה והתנדבתי נון־סטופ. קנינו ציוד ונסעתי ברחבי הארץ לחלק אותו לחיילים ומפונים".

"אני עדיין בעד המחאה וגם לא ניתקתי קשר עם החברים מההפגנות. כשהמלחמה פרצה נכנסתי לקבוצות מתנדבים שצמחו מהמחאה והתנדבתי נון־סטופ"

חבריך חזרו להפגין?
"יש כאלה, אבל המון חברים וקרובים שלי הפסיקו, מסיבות דומות לשלי".

עו"ד איתי נאור צברי בהתנדבות לאספקת מוצרים בסיסיים לחיילים ומפונים, נובמבר 2023 (צילום: באדיבות המצולם)

"הייתי רוצה להפגין, אבל הפגנה במלחמה גורמת נזק"

מחאת הענק נגד ההפיכה המשטרית הפסיקה לגמרי עם פרוץ המלחמה. בנובמבר החלו הפגנות זעירות של פעילים ממחאת קפלן בדרישה שנתניהו יתפטר. הן התנהלו בהתחלה במקביל ובמנותק מהקמפיין הציבורי לשחרור החטופים ומהפגנות פעילי השמאל והערבים נגד המלחמה, שהמשטרה דיכאה באלימות.

בפברואר, חלק מהארגונים והפעילים שהובילו את המחאה אשתקד – ביניהם "חופשי בארצנו", משה רדמן ורן הר נבו – החלו לערוך עצרות ומצעדים במקומות שונים בתל אביב (אבל לא בכיכר קפלן). ארגונים ופעילים אחרים, כולל "כוח קפלן", סברו כי הזמן עדיין לא מתאים לחידוש המחאה ההמונית ברחובות, ולא השתתפו בארגון האירועים הללו.

בסוף מרץ חלק ממשפחות החטופים החליטו להצטרף למאבק להפלת הממשלה, והמחאה הפכה לקריאה משולבת להחזרת החטופים והפלת הממשלה. במקביל מאבק משפחות החטופים המשיך גם בנפרד

בסוף מרץ חלק ממשפחות החטופים החליטו להצטרף למאבק להפלת הממשלה, והמחאה הפכה לקריאה משולבת להחזרת החטופים והפלת הממשלה. במקביל מאבק משפחות החטופים המשיך גם בנפרד.

באפריל חודשו העצרות בצומת קפלן ומול הכנסת ובתי ראש הממשלה – ובעשרות מוקדים נוספים ברחבי המדינה – ואיתן חסימות הכבישים והצעדות. אבל למרות הזעם האדיר על הממשלה בחלקים נרחבים מהציבור, ממדי המחאה לא התקרבו השנה בשום שלב לאלה של 2023.

פלסטינים מניפים את הדגל הלאומי וחוגגים סביב טנק ישראלי הרוס ליד גדר הגבול בדרום רצועת עזה, ממזרח לחאן יונס, 7 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Yousef Masoud)

לפי הערכות ארגון "בונות אלטרנטיבה", שהשתתף במחאת 2023 ומשתתף כיום במחאות למען שחרור החטופים והחלפת הממשלה, בין מרץ ליוני אשתקד השתתפו במחאה מדי שבוע כ־100 אלף פעילות ופעילי הארגון, ואילו השנה משתתפות בין 10 ל־20 אלף בחודש. ב"כוח קפלן" מעריכים שהיקף ההפגנות הגיע השנה בשיאו לרבע מהיקפן אשתקד, לכל היותר.

עם זאת, המחאה חיזקה דווקא את נוכחותה החלשה בפריפריה. ב"בונות אלטרנטיבה" מדווחים על 64 מוקדי מחאה מראש פינה ועד אילת, שלא כולם פעלו לפני המלחמה.

"אני לגמרי מבינה את הקושי להשתתף במחאה. אנשים ונשים גויסו, נעקרו מבתיהם, נשאבו להתנדבויות, נפגעו פיזית ונפשית. להרבה מאוד לא נשארה אנרגיה למחאה"

קומץ פעילי המחאה בדימונה, למשל, שלפני המלחמה נסעו להפגין בבאר שבע, מפגינים כיום מדי שבוע בעירם. פעילי מחאה מקרית גת והקיבוצים מסביבה – וחברי קיבוץ ניר עוז שפונו לעיר – מקיימים מדי מוצאי שבת עצרת מחאה בעיר, ומדווחים כי מספר המשתתפים נע בין 700 ל־2,000, לעומת 300–500 שהפגינו שם במוצאי שבת אשתקד.

נראה גם כי השפעת המחאה נחלשה מאוד. התקשורת עסוקה במלחמה וסיקור העצרות וההפגנות דל ועוסק בעיקר באלימות שוטרים ופעילי ימין נגד מפגינים. קשה למדוד את השפעתן של המחאות על מהלכי השלטון. אבל חבילת החקיקה של המהפכה המשפטית, שנגדה יצאו המפגינים אשתקד, בוטלה. ואילו הממשלה, שהם קוראים כיום להדחתה, עדיין מכהנת – ועסקת החטופים לא נחתמה.

עצרת מחאה בדרישה להתפטרות הממשלה והשבת החטופים בקריית גת, 2024 (צילום: רונן סער)

עם זאת, אחת המטרות המוצהרות של המחאה, גם ב־2023 וגם כיום, היא גיוס חרדים – ובעוד שב־2023 לא היו לקריאה הזאת תוצאות, בחודשים האחרונים כן נעשו מהלכים מעשיים כלשהם בנושא.

לדברי מנהלת השטח ב"בונות אלטרנטיבה", לי הופמן: "אני לגמרי מבינה את הקושי להשתתף במחאה כשכל כך הרבה דברים איומים קורים כאן. אנשים ונשים גויסו, נעקרו מבתיהם, נפגעו פיזית ונפשית, ונשאבו להתנדבויות חשובות ותובעניות, שבחלקן פעלו יחד עם תומכים של הממשלה. להרבה מאוד לא נשארה אנרגיה למחאה.

"מה היה אם כולנו היינו נשארות בבית? באיזו קלות היו מעבירים מהלכים הרסניים. האם היה מהלך כלשהו לגייס חרדים? האם עסקת החטופים בנובמבר הייתה נעשית בלי הלחץ?"

"תושב עוטף עזה אמר משהו נורא שנחרט לי בראש: 'הרבה מאלה שהפגינו לפני המלחמה לא יוכלו יותר להפגין'. הם נרצחו. קשה מאוד במציאות כזאת לאסוף את עצמך ולפעול.

"גם האלימות המשטרתית 'עושה עבודה טובה' ומרתיעה מפגינים מלהגיע. אני שומעת מפגינים מבוגרים שחוששים לבוא יותר מאשר לפני המלחמה; ובני נוער שהגיעו בשנה שעברה ועכשיו ההורים לא מרשים להם. גם כמות הרעל גדלה לאין ערוך. יורקים ומקללים משפחות חטופים!"

מנהלת השטח של "בונות אלטרנטיבה", לי הופמן, בהפגנה בהשתתפות הארגון, 2024 (צילום: רוני להב)

פעילים שהפסיקו להפגין מציינים כי אחת הסיבות לכך , לדבריהם, היא שהמחאה לא משפיעה, ואף פוגעת במטרותיה.
"אני לא מסכימה. תחשוב מה היה קורה אם כולנו היינו נשארות בבית ולא הייתה מחאה בכלל. באיזו קלות היו מעבירים את המהלכים ההרסניים. האם היה איזשהו מהלך לגייס חרדים בלי ההפגנות והעתירות של ארגוני מחאה? האם עסקת החטופים בנובמבר הייתה נעשית בלי הקמפיין והלחץ?"

גורם ב"אחים לנשק" אומר: "נחישותה והישגיה של המחאה במשך שנה וחצי של פעילות נמרצת למען עתיד המדינה, הם הישג חסר תקדים במונחים של תנועות אזרחיות. אנחנו מודעים לכך שמעורבות באה בגלים. ברגעי האמת הציבור שטף את הרחובות וישטוף גם בעתיד".

"מחאה במלחמה יוצרת אנטגוניזם ונזק, גם אם זה למטרה המוצדקת ביותר. אנשים מהימין הממלכתי, שהם נגד הממשלה, מתחרפנים מהמחאה. חושבים שהיא פוגעת בביטחון"

יעל ליבוביץ', עורכת וידאו ובמאית מגבעתיים, השתתפה ב־2023 בקביעות בצעדות ובעצרות בקפלן וב"ימי השיבוש" של המחאה. במקביל היא החלה להתנדב ב"בואו נדבר דמוקרטיה" – ארגון מתנדבים המפעילים דוכנים ומשוחחים עם עוברים ושבים על ערכים ליברליים.

מאז שהחלה המלחמה היא ממשיכה בפעילות בארגון ומגיעה מדי פעם לכיכר החטופים, אך הפסיקה להשתתף בהפגנות.

יעל ליבוביץ', פעילת "בואו נדבר דמוקרטיה" בדוכן של הארגון, 2024 (צילום: באדיבות המצולמת)

"קשה לי רגשית למחות במלחמה", היא מסבירה, "אני גם מפקפקת במטרות המחאה כרגע. בחירות? עכשיו? זה אומר חצי שנה שנתניהו יתנהל עוד יותר נורא, שההפקרות, ההפקרה וההסתה יחמירו עוד יותר וגם הסיכון הביטחוני. כן הייתי רוצה להפגין בשביל החטופים אבל אני חושבת שמחאה במלחמה יוצרת אנטגוניזם ונזק, גם אם זה למטרה המוצדקת ביותר.

"יש לי שיחות מעמיקות ומרתקות עם אנשי ימין בדוכנים. אני לא יודעת אם הם משנים את דעתם, אבל אני בטוחה שיש קשב, שבירת סטיגמות, השפעה מסוימת. ואני גם מקשיבה להם. אנשים מהימין־מרכז הממלכתי, שהם נגד נתניהו והממשלה, מתחרפנים מהמחאה והיא מחלישה את הכעס שלהם על הממשלה.

"המחאה פוגעת בעיקר באזרחים, לא בממשלה. בן אדם נתקע בפקק בגלל הפגנה וחושב, 'למה? לא קשה גם ככה?' וחלקם חושבים שהמחאה פוגעת בביטחון"

"הרי המחאה פוגעת בעיקר באזרחים, לא בממשלה. בן אדם נתקע בפקק בגלל הפגנה וחושב, 'למה? לא קשה גם ככה?' וחלקם חושבים שהמחאה פוגעת בביטחון. אולי זה מה שמפמפמים להם בערוץ 14, אבל זאת התפישה".

לדעתך המחאה באמת פוגעת בביטחון?
"אני לא יכולה לדעת בוודאות ואני חושבת שלא. אבל אם הרבה חושבים שכן, המחאה פוגעת במטרות של עצמה".

מפגינים אחרים כבר אינם במחאה מסיבה הפוכה מזו של ליבוביץ': לדעתם, מחאה חוקית ולא אלימה בזמן מלחמה היא כלי עדין וחלש מדי.

הפגנה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, 18 ביוני 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

ליאור (שם בדוי) מפתח תקווה אומר: "הפסקתי להפגין מאז המלחמה כי זה לא מועיל. שומרי הסף, הרשות השופטת, היועמ"שית, המטכ"ל, שב"כ, המשטרה – צריכים פשוט להעיף את נתניהו. הוא גורר אותנו מאסון לאסון, הוא סכנה קיומית.

"אדם עם כתבי אישום נשאר בשלטון אחרי הפרות סדרתיות של תנאי ניגוד העניינים שלו, שגם הם היו שערורייתיים. הם צריכים לפרש ולהפעיל את החוק בצורה הכי מחמירה ולסיים את כהונתו. עצרות בכיכר לא יביאו לזה".

"הפסקתי להפגין מאז המלחמה כי זה לא מועיל. נתניהו גורר אותנו מאסון לאסון. שומרי הסף, המטכ"ל, שב"כ, צריכים לפרש ולהפעיל את החוק בצורה הכי מחמירה ופשוט להעיף אותו. עצרות בכיכר לא יביאו לזה"

"התנהלות לא חכמה, שפגעה במאבק למען החטופים"

בחלק מארגוני המחאה סבורים כי אחת הסיבות שהמחאה מתקשה להתרומם היא האופן שבו היא מנוהלת כיום. גורם בכיר באחד הארגונים אומר: "המחאה נגד ההפיכה המשטרית הפסיקה ב־7 באוקטובר ולמעשה סיימה בהצלחה את תפקידה ההיסטורי ב־1 בינואר השנה, כשבג"ץ פסל את ביטול עילת הסבירות. ניצחנו בקרב הבלימה נגד ההפיכה שיריב לוין הציג בינואר שעבר.

"זה ממש לא אומר שניצחנו במערכה על הצביון הדמוקרטי־ליברלי של המדינה. המערכה עוד תימשך שנים, והיום שאחרי המלחמה יחייב אותנו להכרעות קשות בנושאי ליבה.

בנימין נתניהו בכנס של ערוץ 14 בירושלים, 23 באוקטובר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"לכן, הניסיון של גורמים שהיו מעורבים במחאת 2023 להצית אותה מחדש ב־2024 בדיוק באותו הפורמט, בקופי–פייסט, בלי לספר סיפור חדש ובלי להבין מה השתנה במדינה ובאיזה אופן נכון יותר לנסות להפיל את הממשלה, הוא, לצערי, כישלון שהיה אמור להיות ידוע מראש.

"המחאה עד 6 באוקטובר הייתה מתואמת, מאורגנת מאוד, עם מסרים פחות או יותר אחידים וממוקדים, למרות הגודל וריבוי הארגונים שהשתתפו. זה לא המצב היום. אנשי 'חופשי בארצנו', רדמן והר נבו היו נחושים והוציאו מיליונים על קמפיינים מוזרים שלא עבדו.

"המטרה של מאבק ציבורי היא לא להוציא אנשים לרחובות, זה רק אמצעי. העצרות בכיכר לא אפקטיביות ולא מייצרות סדר יום, בניגוד גמור למה שהיה בשנה שעברה כשכל שבוע הבמה בקפלן הייתה הדבר המרכזי במדינה"

"למעשה, בלי שום כוונה רעה, אבל בהתנהלות לא חכמה הם פגעו במאבק למען החטופים. הם ערכו מצעדים לכיכר החטופים והופיעו עם תופים, חולצות ושלטים לתוך העצרת בכיכר, והתמונות האלה שיחקו ישירות לקמפיין הנורא של מכונת הרעל, שסיפר כי הקפלניסטים 'חטפו את משפחות החטופים', כביכול".

לעצרות שלהם בקפלן הגיעו עשרות אלפים. בזמן מלחמה, זה לא הישג?
"המטרה של מאבק ציבורי היא לא להוציא אנשים לרחובות, זה רק אמצעי, המטרה היא הפלת הממשלה שהביאה אסון וממשיכה להרוס כל חלקה טובה.

"העצרות בכיכר הדמוקרטיה פשוט לא אפקטיביות וכלל לא מייצרות סדר יום, בניגוד גמור למה שהיה בשנה שעברה, כשכל שבוע הבמה בקפלן הייתה הדבר המרכזי במדינה.

הפגנות נגד ראש הממשלה וממשלתו, הבימה, תל אביב, 30 ביולי 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"המסר בעצרות ב־2024 לא ממוקד, חלק מהדברים שנאמרו שם היו לא ראויים ושיחקו ישר לידי לשכת ראש הממשלה. הטעויות שלהם יצרו תדמית מקובעת של מחאה 'קטנה, קיצונית ואלימה', ובעיקר, לא רלוונטית.

"הסיבה המרכזית לקמפיין הנבזי של מכונת הרעל נגד 'אחים לנשק' היא כישלון המחאה ותפיסתה בציבור ככזאת. מכונת הרעל מזהה את החולשה ועולה למתקפה בניסיון לשכתב את ההיסטוריה".

"מחאה לא צריכה להציע פתרונות אלא לתת קריאות כיוון, להציף בעיות בוערות ולסמן איומים ואויבים. בחירות הן פתרון, והן רק אחד האמצעים להחלפת הממשלה"

אם המטרה היא החלפת הממשלה, למה מסרים כמו "בחירות עכשיו" לא טובים, לדעתך?
"מחאה לא צריכה להציע פתרונות אלא לתת קריאות כיוון, להציף בעיות בוערות ולסמן איומים ואויבים. בחירות הן פתרון, והן רק אחד האמצעים להחלפת הממשלה.

"ייתכנו גם הצעת אי־אמון קונסטרוקטיבית, או תרגיל פוליטי אחר להחלפת הממשלה, ויש גם אפשרות תיאורטית שנתניהו יתפטר. הקמפיין לא צריך לעסוק בזה, אלא למקד את התפישה המוצדקת של הממשלה כ'דמון'".

המונים מפגינים נגד הממשלה ברחוב קפלן בת"א. 15 ביוני 2024 (צילום: JACK GUEZ / AFP)

אולי הבעיה היא שהאופוזיציה בכנסת לא מתרגמת את המחאה להישגים פוליטיים, אז אנשים, שגם ככה קשה להם להפגין בזמן מלחמה, מתייאשים והולכים הביתה?
"זה נכון שהאופוזיציה בכנסת לא מתפקדת, אבל היא הייתה חלשה גם בשנה שעברה, ואז הנהגת המחאה נתנה את קריאת הכיוון והאופוזיציה תמיד יישרה קו והדהדה את המסרים שלה. כרגע המחאה כושלת אז אין מה להדהד".

הר נבו הגיב לטענות בביטול. לדבריו: "רוב הנואמים בעצרות מוצ"ש בזמן המלחמה הם לא אנשי מחאה ובכירים, אלא קורבנות המלחמה, מפונים, לוחמים, משפחות שכולות, קרובי חטופים.

רן הר נבו (צילום: באדיבות המצולם)

"אבל המחשבה שתוכן הקמפיינים, הממים ברשתות, השלטים והנאומים בעצרת, הם מה שמניע את הרחובות, היא חוסר הבנה מוחלט. ב־23' הגיעו לעצרות מאות אלפים שרובם בקושי שמו לב לתוכן, וב־24' מגיעים עשרות אלפים שלא שמים לב.

"אנשים מגיעים כדי לבטא את הכאב והזעם ולא להרגיש לבד. אני גאה שהוצאנו רבבות לרחובות בזמן מלחמה. בכלל, ההשוואה בין המחאה ב־23' וב־24' לא לעניין. מחאת 23' הייתה הפנינג חיובי של התעוררות וגיבוש זהות. מאז עברנו טבח, חורבן, אסון מתמשך. לצאת לרחוב במציאות הזאת זה קשה לאין ערוך".

איך אתה מתייחס לטענות שהמחאה, בשורה התחתונה, לא אפקטיבית, אולי מזיקה למטרותיה, ושהיא פגעה במאבק לשחרור החטופים?
"הטענה לגבי החטופים – שטות מוחלטת. החטופים הכי חשובים. לא היינו עושים דבר שיפגע בהם. ערכנו עצרת נפרדת כדי לשמור על ההפרדה החיונית למאבקם. אחר כך איחדנו את העצרות, כי חלק ממשפחות החטופים הגיעו למסקנה שכדי להביא לשחרורם חייבים להפיל את הממשלה, וביקשו להיאבק ביחד".

"מחאת 23' איחדה את כל הציבור הליברלי והמנהיגים שלו. כיום ההפיכה המשטרית נמשכת, אבל חלק גדול מהנהגת המחנה חזר לשבת על הגדר, והציבור הולך אחרי ההנהגה"

"לגבי השורה התחתונה – מחאת 23' איחדה את כל הציבור הליברלי, כולל המנהיגים שלו: שופטים בדימוס, בכירי ההייטק, המשק ומערכת הביטחון. היום ההפיכה המשטרית נמשכת, אבל חלק גדול מהנהגת המחנה חזר לשבת על הגדר – וגם חלק גדול מהציבור. הציבור תמיד הולך אחרי ההנהגה. אז נכון, הציבור לא הפיל את הממשלה".

רדמן לא ענה לבקשת זמן ישראל להגיב לטענות על התנהלות המחאה.

ראשי המחאה נגד המהפכה המשפטית, בהם שקמה שוורצמן ברסלר, רן הר נבו, משה רדמן, רועי נוימן ומורן זר קצנשטיין, בירושלים, 24 ביולי 2023 (צילום: רוני להב)

גורם במטה המאבק "חופשי בארצנו" אומר: "החזרת החטופים והחלפת ממשלת החורבן הם צרכים אסטרטגיים חיוניים כדי שנוכל לשקם את המדינה. המטה ממשיך לפעול במלוא המרץ למען המטרות הללו.

"מציאות חיינו כיום אינה דומה כהוא זה למציאות ב־6 באוקטובר, ולמרות זאת, תוך כדי מלחמה, המונים יוצאים מדי שבוע להפגין בקפלן ובכ־80 מוקדים ברחבי הארץ. זה מדהים. אין לנו ברירה אלא להתמיד במאבק על עתיד מדינת ישראל".

"המלחמה לוקחת כוחות נפשיים. הבן שלי בצנחנים, היה בעוטף עזה כמה חודשים ועכשיו שוב זומן לצפון. אז עכשיו היכולת שלי לאסוף את עצמי וללכת להפגין נשחקה"

"למה שאני אטרח למחות?"

יו"ר ארגון המתנדבים "המשמר החברתי", אריה לוי, פנסיונר הייטק מנתניה, השתתף שנים רבות במחאות נגד ממשלות הימין, ועד פרוץ המלחמה הפגין פעמיים בשבוע. בזמן המלחמה כמעט הפסיק. "בעשרת החודשים האחרונים הפגנתי רק שש או שבע פעמים, ובחודשיים האחרונים בכלל לא", הוא מספר.

לדבריו: "יש לי חברים, אנשי עסקים, מנהלים בכירים, קצינים גבוהים במילואים, שלא קמים מהכורסא ולא משתתפים במחאה. הם אומרים, 'אין מה לעשות, מלחמה. הכי חשוב הביטחון, קיום המדינה, אפילו במחיר של דיקטטורה'. וכשאני אומר 'הכיבוש' הם בכלל כועסים. אז אני חושב, אם הם מדברים ככה כשהממשלה הורסת את המדינה, הצבא, מערכת המשפט, למה שאני אטרח למחות?

מפגינים מתנועת "אחים לנשק" מחוץ לבית המשפט בזמן הדיון על גיוס חרדים. 26 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני גם מפקפק באפקטיביות המחאה. הממשלה נלחמת בנו בכל העוצמה והאמצעים, על חשבון המיסים שלנו, בעזרת הצבא והמשטרה, ואנחנו עומדים מולה עם שלטים וזמבורות. זה חסר תוחלת ולא יביא לכלום".

יחסי הכוחות בין הממשלה והמחאה היו כאלה גם לפני המלחמה, מה השתנה מבחינתך?
"לפני המלחמה הכול היה קל יותר. המלחמה לוקחת ממני כוחות נפשיים, כמו מכולם. הבן שלי בצנחנים, היה בעוטף עזה כמה חודשים ועכשיו שוב זומן לצפון. אז עכשיו היכולת שלי לאסוף את עצמי וללכת להפגין נשחקה".

"'אחים לנשק' הצילו את המדינה. אדרבה,  ממשלות הימין לדורותיהן הן אלה שהביאו אותנו לאסון. הן לא האמינו באפשרות לשלום ובנו טרור והעבירו כוחות מהגבולות לשטחים"

מה דעתך על הטענה, שמהדהדת גם בדברי חבריך, שמחאות סוערות מסכנות את הביטחון, ואולי גם תרמו לאסון 7 באוקטובר, אז עדיף להימנע מהן בזמן מלחמה?
"שקר מוחלט ומכוער של מכונת הרעל. 'אחים לנשק' הצילו את המדינה כשהממשלה בכלל לא תפקדה. התנדבתי קצת בחמ"ל שלהם, הובלתי משלוחי ציוד מההאנגר לצפון, וזה מדהים מה שהם עשו. להאשים את המחאה במה שקרה?!

יו"ר ארגון "המשמר החברתי", אריה לוי, בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית, 2023 (צילום: באדיבות המצולם)

"אדרבה, ממשלות הימין לדורותיהן הן בדיוק אלה שהביאו אותנו לאסון הביטחוני שבו אנחנו נמצאים בתהליך הרסני של עשרות שנים. בגין, שעשה שלום חשוב עם מצרים, לא באמת רצה שלום עם הפלסטינים. ממשלות הימין הבאות כל כך לא האמינו באפשרות לשלום שהן בנו את הטרור וחיזקו את האויבים הג'יהאדיסטים והפסיכופטים ביותר – והעבירו כוחות מהגבולות לשטחים.

"כמובן שזה הגיע לשיא בממשלת הזוועות הנוכחית, והתוצאות ידועות. ברור שחייבים לשנות כיוון, להכניס את הרשות [הפלסטינית] לעזה, לשחרר את החטופים, להגיע להסדרה בצפון. תיאורטית אלה סיבות להשתתף במחאה. אבל אני כבר לא מאמין שהיא תשנה משהו".