בדיונים על עסקת החטופים, עמדת מערכת הביטחון היא שצה"ל יכול לסגת מציר פילדלפי, ולעקוב אחר הפעילות בציר באמצעים שונים. עמדה זו נתקלת בביקורת עזה מצד הימין, אשר מטיל ספק בנבואות של מערכת הביטחון, ומזכיר כישלונות רבים של התחזיות של השמאל.
כך לדוגמה, בכירים רבים במערכת הביטחון חזו שההתנתקות תביא לשיפור הביטחון, ואף העריכו ש"חמאס מורתע" לפני המתקפה של 7.10.
שמעון פרס היה מפורסם בחזונו כי הסכמי אוסלו יביאו ליצירתו של "מזרח תיכון חדש". יאיר לפיד אמר על הסכם הגז עם לבנון שהוא "מחזק ומבצר את ביטחון ישראל".
בכירים רבים במערכת הביטחון חזו שההתנתקות תביא לשיפור הביטחון, ואף העריכו ש"חמאס מורתע" לפני המתקפה של 7.10. פרס היה מפורסם בחזונו כי הסכמי אוסלו יביאו ליצירתו של "מזרח תיכון חדש"
העמדה של הימין, שכוללת ביקורתיות רבה על הנבואות הכושלות של השמאל, היא חלק מהותי מהדיון הפוליטי בישראל. ונשאלת השאלה, למה זה כך?
ככלל, אין ספק שהשמאל נותן תחזיות רבות יותר על ההצלחה של מהלכיו מאשר הימין. אבל למרות זאת, אין לשמאל מונופול על תחזיות שלא הוגשמו. למשל בימין, מנחם בגין חזה שמלחמת לבנון תביא לארבעים שנות שקט.
לפני הפלישה האמריקאית לעיראק, בנימין נתניהו העיד בפני הקונגרס האמריקאי ואמר ש"אם תפילו את סדאם [חוסיין] ואת משטרו, אני מבטיח לכם שזה ייצור הדים חיוביים עצומים בכל המרחב".
לפני הבחירות של סוף 2022, וגם אחריהן, הימין הבטיח להחזיר את הביטחון, הבטחה שכמובן כשלה טוטלית. נתניהו הודיע לכל כי "חמאס מורתע לחלוטין".
בתחילת 2023, בצלאל סמוטריץ' הבטיח ש"השילוב של ענישה והרתעה יחד עם בנייה והתיישבות רחבה יביאו לגדיעת התקווה של הטרור, ובטווח הארוך יביאו לירידה משמעותית בהיקף הטרור נגדנו". ציטוט זה מזכיר באופן מקאברי את אמירתו המפורסמת של ג'ון מיינרד קיינס על כך שבטווח הארוך כולם מתים.
אם יכולת התחזית של אנשי הימין אינה טובה מזאת של אנשי השמאל, מדוע בכל זאת אמירות השמאל רבות ומשמעותיות יותר בדיון הציבורי?
אין לשמאל מונופול על תחזיות שלא הוגשמו. בגין, למשל, חזה שמלחמת לבנון תביא ל-40 שנות שקט. סביב בחירות 2022 הימין הבטיח להחזיר את הביטחון, הבטחה שכשלה טוטלית. נתניהו הודיע ש"חמאס מורתע לחלוטין"
הסיבה, לדעתי, היא שישנה א-סימטריה בין התוכניות של השמאל והימין. ככלל, השמאל נדרש להצדיק את המהלכים שהוא עושה בפני הציבור, בעוד שמהלכי הימין נתפסים כדבר טוב בפני עצמו, ולכן אין צורך לשקול את העלות והתועלת שבהם.
כך, כאשר ישראל ביצעה את הסכם השלום עם מצרים, את הסכמי אוסלו, או את ההתנתקות, המנהיגים שקידמו את ההסכמים עשו זאת מול אופוזיציה חזקה בציבור, וכמובן הבטיחו שתהיה תועלת רבה לביטחון מהמהלכים הללו.
לעומת זאת, האם הימין נדרש אי פעם להראות שהקמת התנחלויות, עצירת תהליך השלום או המהפכה המשטרית, מביאים תוצאה טובה כלשהי לביטחון או לכלכלה הישראלית? כמעט אף פעם לא.
אנשי ימין טוענים לפעמים שההתנחלויות יביאו ביטחון, אבל זה נאמר בצורה כללית, ולא בהתחייבות לגבי התנחלות ספציפית. כך גם המהפכה המשטרית – היא נעשתה לא בכדי לשפר את הביטחון או את הכלכלה הישראלית אלא בכדי להחליש את בית המשפט ולחזק את הכנסת והממשלה – כלומר, היא הייתה ערך בפני עצמו.
מעולם גם איש בימין לא שאל האם חיסול מחבלים מסייע למלחמה בטרור. דיון ציבורי בתבונה שבחיסול אסמאעיל הנייה, לדוגמה, כמעט ואינו בנמצא. בישראל, מדיניות הימין היא הנורמה, והחריגה ממנה (שמאלה) דורשת הצדקה מיוחדת.
האם הימין נדרש אי פעם להראות שהקמת התנחלויות, עצירת תהליך השלום או המהפכה המשטרית, מביאים תוצאה טובה כלשהי לביטחון או לכלכלה הישראלית? האם חיסול מחבלים מונע טרור? כמעט אף פעם לא
אני מתקשה לראות כיצד ניתן לשבור את התבנית הזאת בדיון הציבורי. אבל אולי, כאשר אנחנו מודעים ליתרון הבסיסי של הימין בדיון הפוליטי בישראל, יהיה ניתן למצוא דרכים להתמודד עם היתרון הזה.
עומר בלסקי מנהל עסק לייבוא ציוד כבד ועבודות פלסטיקה, בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ממכללת וסאליוס בבריסל, ותואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת רייכמן. נשוי ואב לשלושה ילדים. ספקן, פרגמטיסט וליברל.
החזרה לבתי הספר לאחר 40 ימי מלחמה (וביישובי הצפון – 50) אינה חזרה רגילה. זה הרגיש קצת כמו האחד בספטמבר בהתרגשות לקראת המפגש המחודש עם הילדות והילדים ועם הצוותים, אבל היה שונה בתכלית, וגם לא דמה לחזרה משגרת חגים.
זו הייתה חזרה אל תוך שבר – אישי, קהילתי ולאומי, שטרם התאחה. ודווקא בתוך המציאות הזו, מערכת החינוך נדרשת כמעט מייד להתמודד עם הרצף הכי טעון בלוח השנה הישראלי – יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.
ורד גורפינקל היא אשת חינוך. גרה ברמת הגולן, מנהלת "בית חינוך מעלות הגולן" ברמות, בוגרת תכנית מנדל ופעילה בתנועת "הרבעון הרביעי". נשואה לעומר, שמשרת במילואים ברצף מאז 7.10, ואמא לארבעה בנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהבעיה עם הפסקות אש במזרח התיכון היא שהשם שלהן מטעה. הן נשמעות כמו סוף, אבל בדרך כלל הן רק שם מכובס להפסקה טכנית בין סבב אחד לסבב הבא. גם עכשיו, כל הסימנים מצביעים לא על הסדרה יציבה, אלא על רגיעה שברירית, עמוסת סתירות, פרצות ואינטרסים מנוגדים.
השיחות בין ארה"ב לאיראן הסתיימו בלי הסכם, המחלוקות המהותיות נותרו פתוחות, והפסקת האש עצמה מוגבלת בזמן. במקביל, האמריקאים כבר לא מדברים בשפה של שלום אלא בשפה של "יצירת תנאים" לחידוש מעבר ימי בטוח, כלומר בשפה צבאית, הנדסית ומבצעית. כשצריך לפנות מוקשים כדי להציל את הפסקת האש, כנראה שאין באמת הפסקת אש.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויש רגעים שבהם נדמה שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא לשתוק. מלחמה או מצב חירום מתמשך הוא אחד מהם. אבל במציאות של היום, שתיקה היא לא בהכרח הבחירה הבטוחה ביותר, ולעיתים היא דווקא מרחיקה ארגונים מהקהל שלהם.
בתקופות כאלה עולה לעיתים הנטייה להוריד הילוך תקשורתי, לבחון כל מסר בזהירות יתרה, ולנסות לא להפריע לרגע. זה מגיע ממקום מובן, אבל פחות מתאים למציאות שבה אנחנו פועלים. כי בישראל של 2026, מצב חירום הוא כבר לא אירוע נקודתי. זו שגרה.
אביגיל רובינגר היא יועצת תקשורת ואסטרטגיה שמאמינה שכוחם של מילים וערכים אמיתיים יכול לבנות אמון – גם בין אנשים, גם בין מותגים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
סילמן מבשר רעות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולא מדובר בנורמה, וזה מעבר לתחזיות…:
1. איומים ביטחוניים נתפסים קיומיים,
הפחד מביא לחיפוש תחושת עוצמה,
והאינסטינקט הוא להגיב על כוח ביותר כוח, לא מוח.
2. המציאות הפנימית והחיצונית סבוכה ורגישה.
רוב אנשים מעדיפים פשטות (סיסמאות),
הדחקה (בועתיות), ופנייה לרגש ולאמונה במקום סבך.
פופוליזם פשיסטי עולה כשיש מצוקה ובורות.
3. זהות ישראל כקולקטיב יסודה בדת,
ובהתאם לאומנות, שמרנות, פונדמנטליזם וכתתיות,
כמו גם מעורבות ריבונות האל (ופרשניו),
וקידוש אדמה ורעיונות קובעים שאין פשרה ודינמיות.
4. הימין כמקדם קפיטליזם נתפס,
אצל מי שמרוויחים מהמערכת וגם אצל הכי מקופחים,
בגלל עבר השמאל ומפא"י, כחלופה המועדפת,
גם כשיוקר המחיה עולה והתקציב נגזל למקורבים.
5. זה העם.
בורות וביריונות, רדידות ורדיפת כככ, פלגנות ורקב הפכו לעיקר בעקבות בעיות מהות בחינוך, הנהגה, נורמות שיח ציבורי, ותרבות ממסדית וחברתית.
— השמאל מציע תוכניות מבוססות חזון,
שמחייב לקיחת סיכונים גדולים, ויתורים,
תקופות של אי וודאות, קואליציות רחבות,
ניפוץ מיתוס לגבי האויב, ליברליזם וזכויות לכולםן,
דינמיות חדשנית וקבלת האחר,
ואמירה שטעינו וחטאנו תוך רדיפת שלום ותיקון גדול.
זה גדול על "הצדיקים" שמקלטם אמונתם.