רה״מ נתניהו טוען שהייצוג הפוליטי של 20 אחוז מאזרחי ישראל רוצה להשמיד את המדינה. לראיה, הוא מביא התבטאויות חלקיות, משוללות קונטקסט, שמעידות על ״התכנית הזדונית״ של נציגי הציבור הערבי בישראל. הפרוטוקולים של זקני ציון גרסת 2019.

נתניהו טוען שהייצוג הפוליטי של 20% מאזרחי ישראל רוצה להשמיד את המדינה. כראיה הוא מביא התבטאויות חלקיות, משוללות קונטקסט, שמעידות על ״התכנית הזדונית״ של נציגי הציבור הערבי בישראל

חשוב לומר, הציבור הערבי בישראל ברובו אינו ציוני. איך אפשר לצפות מציבור שחש שזר פלש לאדמתו וגירש את קרובי משפחתו מביתם, להזדהות עם מי שכבש את אדמתו? וחוץ מזה, ציונות היא תנועה לאומית יהודית התומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי. הערבים יכולים להיות ישראלים, אבל יהודים הם לא, כך שאינם יכולים להיות ציונים.

אבל בניגוד ללאומנים שקיימים בשוליים של כל חברה, רובו של הציבור הערבי, וכך גם נציגיו, רוצים לחיות פה בשלום. הם דורשים שוויון מלא, לא רק באופן הצהרתי אלא בתכלס, והם דורשים את סיום הכיבוש. אבל בפעם האחרונה שבדקתי, וגם לפי פסיקת בית המשפט, דרישות אלה אינן חותרות תחת היותה של ישראל יהודית ודמוקרטית.

אתם יודעים מה כן חותר תחת קיומה של מדינת ישראל? השחיתות, הסיאוב ופירוק מוסדות הדמוקרטיה בידי מפלגות הימין והמפלגות הדתיות בישראל.

בפעם האחרונה שבדקתי, ולפי פסיקת ביה"מ, דרישות אלה אינן חותרות תחת ישראל יהודית ודמוקרטית. מה כן חותר? השחיתות, הסיאוב ופירוק מוסדות הדמוקרטיה בידי מפלגות הימין והמפלגות הדתיות בישראל

קחו לדוגמה את תפקיד שר הבריאות. האם אתם מעדיפים לראות את ח״כ אחמד טיבי – פרלמנטר יעיל ומנוסה באופן יוצא דופן, גינקולוג במקצועו שמכיר את עולם הרפואה בישראל על בוריו, איש שקידם, בין היתר, את חוק הסדרת מקצועות הבריאות, החמרת הענישה בעבירות של התעללות בבעלי חיים, חוק איסור מכירה של כרטיסי הגרלות והימורים לקטינים ועוד עשרות חוקים – או את סגן השר הנוכחי, יעקב ליצמן, שחשוד שסייע לעבריינית מין חרדית-אוסטרלית לחמוק מעונש אחרי שתקפה מינית מעל 30 ילדות?

מעבר לשחיתות המחרידה, ליצמן גם אחראי על המשבר חסר התקדים של מערכת הבריאות הציבורית, על תת התקצוב, על ההתעללות במטופלי קנאביס רפואי ועוד ועוד ועוד.

קחו לדוגמה את תפקיד שר הבריאות. מעדיפים לראות את ח״כ טיבי – פרלמנטר יעיל ומנוסה באופן יוצא דופן, גינקולוג במקצועו, שקידם עשרות חוקים, או את ליצמן, החשוד בסיוע לעבריינית מין לחמוק מעונש אחרי שתקפה מינית מעל 30 ילדות?

או קחו למשל את תפקיד שר הרווחה. האם הייתם מעדיפים לראות את ח״כ עאידה תומא סולימאן – אשה שייסדה את המקלטים הראשונים בישראל לנשים מוכות ולנערות ערביות במצוקה, שייסדה את מרכזי סיוע לנשים ערביות נפגעות אלימות מינית ופיסית, הובילה לחקיקה של העלאת גיל הנישואים מ-17 ל-18, חוקקה חוק המעודד ייצוג של נשים במועצות מקומיות ותיקון לחוק בית הדין לענייני משפחה כדי לתקן אפליה נגד נשים ערביות, שמובילה כיום את המאבק נגד להט״בופוביה בחברה הערבית והובילה את ההפגנות התקדימיות אחרי הדקירה של הנער בגג הורוד – או את השר הנוכחי, ח״כ חיים כץ מהליכוד, שמואשם במרמה והפרת אמונים ומסרב להתפטר תוך דרישה לשמור על החסינות שלו?

או שר הרווחה. האם הייתם מעדיפים לראות את ח״כ עאידה תומא סולימאן – שייסדה, בין השאר, את המקלטים הראשונים בישראל לנשים מוכות ולנערות ערביות במצוקה – או את חיים כץ מהליכוד, שמואשם במרמה והפרת אמונים ומסרב להתפטר?

הייתי גם שמח לראות בתפקיד שר המשפטים או השר לביטחון פנים את עו״ד איימן עודה -אדם שפעל כל חייו למען אוכלוסיות מוחלשות, קידם באופן חסר תקדים את הציבור הערבי, נבחר על ידי שורה של כתבי עת בינלאומיים כאחד המנהיגים המשפיעים בישראל ובעולם ושהוכיח פעם אחרי פעם שהוא אדם אמיץ ולוחם אמיתי בכל הקשור לצדק וזכויות אדם באשר הם.

זאת על פני חדלי האישים כמו השר אמיר אוחנה, שמנצל את תפקידו במשרד המשפטים כדי להרוס את הפרקליטות לטובתו האישית של רה״מ, או את גלעד ארדן שבתקופתו גזענות איומה פשתה במשטרת ישראל ואמון הציבור במערכות אכיפת החוק נמצאות בשפל חסר תקדים

כשנהיה מדינה נורמלית, אנשים איכותיים כמו ראשי המשותפת יהיו שרים בכירים. ועד אז, חשוב שנזכור מי הם האנשים הנפלאים האלה ונחזק אותם בתקופות אפלות כמו עכשיו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית וכעת דובר של ח"כ יאיר גולן. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.