אחרי שהעניק לו שגרירות בירושלים והכרה בירושלים כבירת ישראל, אחרי שהצטלם עם אורן חזן בסלפי היסטורי, אחרי שהבטיח את דיל המאה ובינתיים הכיר בחוקיות ההתנחלויות, פנה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והעניק לבנימין נתניהו את המזרח התיכון.

"קח ושחרר אותנו", אמר לו טראמפ, "אנחנו יוצאים מסוריה ומהאזור הכורדי. עוזבים את המזה"ת ומעבירים אותו לידיך האמיצות. ספח לך את מולדת האבות עם 3 מיליון פלשתינים ואלוהים יודע כמה מוסלמים שיעים וסונים

"קח ושחרר אותנו", אמר לו. "אנחנו יוצאים מסוריה. יוצאים מהאזור הכורדי. עוזבים את המזרח התיכון ומעבירים אותו לידיך האמיצות בנג'מין מיי פרינד".

"ספח לך את שטחי מולדת האבות עם שלשה מיליון פלשתינים ועוד אלוהים יודע כמה מוסלמים שיעים וסונים…זה עניינך. תרצו מדינה דו לאומית או אפרטהייד? איי דונט גיב א דאם.

"קח ביבי ושלוט במזרח התיכון (ככה אמרתי לידיעתך גם לארדואן מיי פרינד). אני מבטיח שההחלטה ההיסטורית שלי תעזור לך לנצח בבחירות הבאות, תעודד את אנשי הימין אצלך ואצלנו, תקדם מלחמת גוג ומגוג שתכניס הון לתעשיית הנשק שלנו ותציב את אמריקה במקום הראוי לה במלוא גדולתה".

שר הבנט-חון צייץ מיד ש"השם דאג שנחזור לנחלת אבותינו מהפרת עד החידקל", שרי הליכוד ביקשו מיד להכפיל את תקציבי משרדיהם ותחומי אחריותם לפי הגיאוגרפיה של המזרח התיכון החדש הטראמפיסטי

המתנה של טראמפ לנתניהו כמובן עוררה ברכות מכל עבר. שר הבנט-חון צייץ מיד ש"השם דאג שנחזור לנחלת אבותינו מהפרת עד החידקל". שרי הליכוד ביקשו מיד להכפיל את תקציבי משרדיהם ואת תחומי האחריות לפי הגיאוגרפיה של המזרח התיכון החדש הטראמפיסטי.

השר ליצמן הודיע שהרבי מגור יגיע לבקר בארם נהריים ויחליף את אברהם אבינו והשר סמוטריץ הודיע שהוא מחכה רק שטראמפ יכיר בחוקי ההלכה על כל שטחי עיראק סוריה לבנון וירדן ובא לציון גואל.

נתניהו עצמו הודה בהתרגשות לאשתו וילדיו שהביאונו עד הלום, ואחר כך גם לנשיא טראמפ למלניה ולילדיהם והודיע שיקים עיר חדשה על שם איוונקה טראמפ בצמוד לדמשק מימין לבסיס האיראני שיושמד הערב.

נתניהו עצמו הודה בהתרגשות לאשתו וילדיו שהביאונו עד הלום, ואחר כך גם לנשיא טראמפ למלניה ולילדיהם והודיע שיקים עיר חדשה על שם איוונקה טראמפ בצמוד לדמשק מימין לבסיס האיראני שיושמד הערב

מיקי זוהר עלה לשידור בבי בי סי והודיע שקיבל מינוי כדובר האימפריה.

בינתיים פרצו מהומות בירדן, האחים המוסלמים השתלטו על מצרים והתנועה האיסלאמית סגרה את כביש ואדי ערה. השיעים בלבנון פתחו את מחסני הטילים ובעזה חודשו הפגנות הגדר. אינתפאדה חדשה פרצה בשטחים.

מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה לישיבה מיוחדת והודיעה שלמען היציבות באזור היא שולחת כוח בריטי וכוח צרפתי לשמור על היחסים באזור בין הערבים ליהודים.

בהצבעה היסטורית בסוף היום, לעיניו הנדהמות של השגריר הישראלי הנאמן והרהוט דני דנון, הוחלט להחזיר את תכנית החלוקה משנת 1947 ולהודיע לישראל כי מעתה היא כבר לא עצמאית. הארץ מחולקת וטראמפ יכול לקפוץ.

נתניהו הספיק בנתיים להגיע למספרה בוושינגטון כדי לצבוע את שערו לכתום על מנת להתמודד מייד לאחר ההדחה של הנשיא טראמפ על תפקיד חייו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.