במהלך הימים האחרונים צה"ל תוקף ביתר שאת באזור בית חאנון, העיר הצפונית ביותר ברצועת עזה. ההודעות היומיות שמוציא דובר צה"ל בעניין הזה מדברות על תקיפה יומיומית של מאות מטרות.

בית חאנון, שרבים בישראל חשבו כי היא למעשה כבר לא קיימת כאיום על העוטף, התעוררה לה במהלך השבועיים האחרונים כדי להזכיר שניצחון מוחלט הוא מושג ערטילאי – במיוחד בכל מה שקשור לארגוני טרור.

אפילו חזבאללה בלבנון לא נוצח לחלוטין; הוא נפגע בצורה קשה, הוא מורתע ולכן לא מגיב, אבל הוא עדיין מחזיק יותר נשק מכל צבא לבנון. לכל הצדדים ברור שהפתרון מולו אמור להיות מדיני ולא צבאי.

בית חאנון, שרבים בישראל חשבו כי היא למעשה כבר לא קיימת כאיום על העוטף, התעוררה לה במהלך השבועיים האחרונים כדי להזכיר שניצחון מוחלט הוא מושג ערטילאי – במיוחד בכל מה שקשור לארגוני טרור

בצה"ל מדברים על עשרות מחבלים המרוכזים במערכת תת-קרקעית בבית חאנון. מפקד הגדוד של חמאס בעיירה עדיין מתפקד, וזה ניכר בשטח. הכוחות שפועלים שם מתארים פעילות מתוחכמת מאוד של מחבלי חמאס, כולל מצלמות שמוטמנות בערמות זבל וזירות מטענים שנפרסות במהירות, אחרי זיהוי תנועות של צה"ל במרחב הזה.

כוח צה"ל פועל בצפון רצועת עזה, יולי 2025 (צילום: דובר צה"ל)

יואב זיתון, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", דיווח השבוע כי בכמה עמדות שאליהם הגיעו כוחות צה"ל בבית חאנון נמצא גם מזון וסימנים המעידים על כוונה לשהייה ארוכה.

ועדיין, העובדה שצה"ל תוקף מאות מטרות בבית חאנון אינה סימן המבשר טובות. אחרי כמעט שנתיים של לחימה, מתברר שהכרעה היא עניין חמקמק.

המונח של "השמדת תשתיות טרור" כבר נשמע שחוק: תמיד יהיו כאלה ברצועת עזה. ישראל חייבת להשלים עם העובדה שהיא לא תצליח להגיע לכל מנהרה ברצועה, מה גם שחמאס מהבחינה הצבאית אינו אותו ארגון של ה-7 באוקטובר, ולכן היצמדות למטרות ערטילאיות יכולה להיות מסוכנת, על סף הדשדוש – מילה שבצה"ל נזהרים מאוד מלהשתמש בה.

החיבור של הצפיפות והקרבה למחבלים עם השחיקה של הכוחות אחרי שנתיים של לחימה יכולים להיות הסבר חלקי למספר הנופלים הגבוה של השבועות האחרונים.

העובדה שכוחות גדולים נמצאים בתא שטח קטן ובעייתי גורמת לצה"ל להיות פגיע מאוד. החיבור של הצפיפות והקרבה למחבלים עם השחיקה של הכוחות אחרי שנתיים של לחימה יכולים להיות הסבר חלקי למספר הנופלים הגבוה של השבועות האחרונים.

כוח צה"ל פועל בצפון רצועת עזה, יולי 2025 (צילום: דובר צה"ל)

צה"ל רודף אחרי אלפי מחבלים ומנסה לאתר כמה שיותר מנהרות, אלא שהפעולה הזו לאו דווקא משרתת את מטרות הלחימה – לא את הכרעת חמאס ובטח לא את שחרור החטופים.

כשצה"ל החל במבצע "עוז וחרב" ב-18 במרץ, דובר על מבצע תחום בזמן. בהמשך, כשהחל לפני חודשיים בדיוק את מבצע "מרכבות גדעון", הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר דיבר בפורומים סגורים על כחודשיים, והדגיש כי הוא לא ייתן לצה"ל לדשדש. במילים אחרות, הכוונה של זמיר הייתה כי הוא לא ישרת מטרה פוליטית בפעילות צבאית.

זמיר עדיין לא הרים דגל לדרג המדיני בעניין הזה, אם כי רמז לאחרונה לא אחת שהוא קרוב להשגת מטרות המבצע – ובמילים אחרות, כדאי שהדרג המדיני יתחיל לעסוק ביום שאחרי או שיגדיר מחדש את מטרות המלחמה.

זמיר רמז לאחרונה לא אחת שהוא קרוב להשגת מטרות המבצע – ובמילים אחרות, כדאי שהדרג המדיני יחל לעסוק ביום שאחרי או שיגדיר מחדש את מטרות המלחמה

ראש הממשלה בנימין נתניהו שידר כי הוא הולך בכיוון הזה ומוכן להפסקת אש. לא בכדי כנראה הוא הפך לאחרונה בנאומים שלו את סדר מטרות המלחמה: קודם חטופים ואחר כך מיטוט חמאס. אלא שהביקור בוושינגטון הסתיים בכישלון בעניין הסכם הפסקת האש והלחימה בינתיים נמשכת, לקורת רוחם של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד הרמטכ"ל אייל זמיר ושר הביטחון ישראל כ"ץ בפגישה עם פורום המטה הכללי של צה"ל בקריה. 30 ביוני 2025 (צילום: מעיין טואף/ לע"מ)

נתניהו משחק כאן משחק עדין מאוד בין הדרישה האמריקאית להתקדם להפסקת אש והדרישה של שרי הימים הקיצוני להמשיך בלחימה, לצרכי ההישרדות הפוליטית שלו. זו אולי הסיבה שלפתע צץ רעיון להקים "עיר הומניטרית" בדרום הרצועה.

הקמת המתחם העצום הזה מחייבת את בידוד האזור – ובידוד האזור מחייב הישארות בציר מורג, והנה הסיבה להתעקשות הישראלית ולמשא ומתן שלשכת ראש הממשלה מתעקשת להגדיר כ"לא על סף פיצוץ".

בנוסף, גורמי בטחון מדגישים כי לוחות הזמנים שדובר עליהם להקמת העיר ההומניטרית אינם ריאליים, ובמקום תכנון של שלושה עד ארבעה חודשים, זה עלול לקחת כשנה. ועדיין לא דובר על מי יממן ומי ינהל. מי יאבטח, זה ברור מאליו: צה"ל. המדרון של קבלת אחריות אזרחית ישראלית על רצועת עזה מעולם לא היה חלקלק כל כך.

גורמי בטחון מדגישים כי לוחות הזמנים שדובר עליהם להקמת העיר ההומניטרית אינם ריאליים, ובמקום תכנון של שלושה עד ארבעה חודשים, זה עלול לקחת כשנה. ועדיין לא דובר על מי יממן ומי ינהל

בסופו של דבר, אי אפשר להתחמק מהשאלה: מהי האסטרטגיה של ישראל כרגע? הסיוע ההומניטרי נמשך בינתיים גם לצפון הרצועה, שם אין ממש פיקוח לאן – או ליתר דיוק למי – הוא מגיע. ניוד האוכלוסייה הפלסטינית מצפון הרצועה דרומה נכשל, והכרעה במוקדי הלחימה הנוכחיים (בית חאנון, חאן יונס והשכונות העוטפות את העיר עזה) עדיין אין.

ילד פלסטיני באזור ההומניטרי ברפיח, בדרום רצועת עזה, משקיף על העשן העולה ממתקפות צה"ל צפונית משם. 11 ביולי 2025 (צילום: AFP)

ועוד לא דיברנו על הלגיטימציה הישראלית שהולכת ונמחקת בעולם. משט מחאה נוסף כבר נמצא בדרך מאירופה לישראל, מה שמבטיח הדהוד עולמי אנטי-ישראלי, בנוסף כמובן לתמונות ההרס והמוות שיוצאות מרצועת עזה.

ראש הממשלה עסוק בימים האחרונים בעיקר בלשכנע את שרי המלחמה בן גביר וסמוטריץ' שדבר לא השתנה, בעוד שהוא ממשיך לנסות להגיע לעסקה כלשהי להפסקת אש, כפי שדורשת ארצות הברית

מה שברור הוא שראש הממשלה, בנוסף לטיפול במשבר חוק הגיוס מול החרדים, עסוק בימים האחרונים בעיקר בלשכנע את שרי המלחמה בן גביר וסמוטריץ' שדבר לא השתנה, בעוד שהוא ממשיך לנסות להגיע לעסקה כלשהי להפסקת אש, כפי שדורשת ארצות הברית.

לכן, ספק עם רעיון "העיר ההומניטרית" שצץ פתאום לאוויר הוא אסטרטגיית היציאה מהמלחמה של ישראל. כמו שזה מצטייר, זו דווקא הדרך להישאר בה.