מַר גֻּזְמַאי אָמַר לִי אֶמֶשׁ:

“הַאֲמִינִי, זוֹ עֻבְדָּה —

בְּבֵיתִי עַכְשָׁו השֶּׁמֶשׁ

אֲרוּזָה בְּמִזְוָדָה“. (מר גוזמאי הבדאי / לאה גולדברג)

הנצחון המשמעותי של נתניהו בתיק 4000 הוא צריבת התודעה, שהאובססיה שלו ל״כותרות חיוביות״ ורדיפת הכבוד האישי הם הנושאים המרכזיים בתיק. אפילו ישראל אומן האמין לקשקוש הזה.

תדמיינו מדינה שבה יש wifi מכל מקום לכל אזרח במהירות של לפחות 500 mbs ושכל אזרח מעל גיל עשר מחזיק מחשב אישי. כמה מצב כזה היה יכול לקדם את הפריפריה, לצמצם פערים. בהערכה גסה זה יותר משמעותי מכל מחלף, צוללת, ״זהות יהודית״, להפיכתה של ישראל למעצמה. זו הייתה יכולה להיות ישראל של היום.

כתב האישום בתיק 4000 מדבר למעשה על זה שנתניהו לקח את העתיד הזה מאזרחי ישראל, במיוחד מאלה שידם אינה משגת. והוא לקח את העתיד הזה כי הוא רוצה אזרחים נחשלים, עניים ובורים

כתב האישום בתיק 4000 מדבר למעשה על זה שנתניהו לקח את העתיד הזה מאזרחי ישראל, במיוחד מאלה שידם אינה משגת. והוא לקח את העתיד הזה כי הוא רוצה אזרחים נחשלים, עניים ובורים. כי זה קהל היעד שלו, אותם אפשר לקנות כשזורקים להם עצם או הופעה של אייל גולן.

כל הסיסמאות שהוא הפריח על הרצון בתחרות חופשית בתקשורת הם גוזמאות, שהיו גורמות למר גוזמאי הבדאי למות מבושה. תקשורת אינטרנטית חופשית ומהירה בכל המדינה הייתה מחסלת מבחינה מעשית את מועצת הרשות השנייה, וכל מי שהיה רוצה היה פותח ערוץ טלוויזיה באינטרנט.

אבל נתניהו לא רצה את זה, הוא רצה כלי תקשורת שנאבקים עם דרישות רגולטריות מופרעות. כלי תקשורת שהוא יוכל, על פי גחמותיו, להוריד על ארבע. אל תקנו את הסיסמאות על מנהלי כלי תקשורת גיבורים, כולם ירדו על הברכיים (במקרה הטוב) וניסו לקלוע לטעמו.

אבל נתניהו רצה כלי תקשורת שנאבקים עם דרישות רגולטריות מופרעות. כלי תקשורת שהוא יוכל, על פי גחמותיו, להוריד על ארבע. אל תקנו את הסיסמאות על מנהלי כלי תקשורת גיבורים, כולם ירדו על הברכיים

כתב האישום בתיק 4000, ביחד עם דוח מבקר המדינה בנושא, מדבר על נזק משמעותי למדינה שנעשה במודעות מלאה של בנימין נתניהו. זו נקודה שכמעט כולם מפספסים.

חלק מהנזק שנגרם למדינה כתוצאה מהתנהלות נתניהו לגבי רפורמת השוק הסיטונאי ועיכוב פרישת הכבלים האופטיים, קיבל התייחסות אצל מבקר המדינה.

פניתי ליועץ המשפטי לממשלה. עם שאלה פשוטה: אם אתם חושבים שנתניהו בכוונת מכוון גרם נזק כל כך חמור למדינה, למה הוא נשאר יום נוסף בתפקיד?

כי הרי מניסוח כתב האישום ברור שאתם חושבים שנתניהו התגבר על כל מנגנוני ההגנה הממשלתיים שיש וגרם נזק נוראי (עולם הטכנולוגיה הוא עולם תחרותי, ומחיר העיכוב בפרישת הכבלים האופטיים הרבה יותר חמור ממה שמשוער). אז מה הסף? אם נתניהו יהרוג מישהו, לכאורה, תחכו להסרת חסינות?

מי שהגיע עד כאן, יש את הטופס המקוון כשבמשרד היועמש יבינו שהציבור לא מוכן שיבלבלו לו במוח. נתניהו יעזוב בטוב או ברע.

הרי מניסוח כתב האישום ברור שאתם חושבים שנתניהו התגבר על כל מנגנוני ההגנה הממשלתיים שיש וגרם נזק נוראי (העולם הטכנולוגי תחרותי, ומחיר העיכוב בפרישת הכבלים האופטיים חמור בהרבה מהמשוער)

אם עזיבת נתניהו תסתיים במהרה בלי אלימות, ייזכרו אותו ביחד עם משה קצב, אריה דרעי, אהוד אולמרט, אשר ידלין (מישהו יודע מי זה?) ועוד (אולי ייבנו שכונה עם השמות שלהם). את כולם ישכחו. גם את זכרו של רחבעם זאבי יתאמצו למחוק. אנשים ינסו להדחיק את הבושה על כך שאפשרו לאנשים האלה לכהן במשרות בכירות. אני מקווה שכשהבן שלי יגדל, הזכרון של נתניהו יהיה של משהו עמום שהתרחש.

איתי בן דן הוא חוקר.

אחד הפתגמים המפורסמים של המשנה היא של מי שפרסם וקבע את המשנה לתורת ישראל, רבי יהודה הנשיא:

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" [משנה אבות ד:כ]. פירוש הדבר שרק אדם שאין לו שכל יבחר את היין לפי מראה הבקבוק ולא על פי טעימה של היין. אחד המפרשים אפילו אומר שרבי מדבר על אדם שאין לו ראוי שייקרא אדם! [תפארת ישראל – יכין אבות פרק ד].

רבי יהודה מעלה את השאלה העמוקה והמורכבת איך אנו מחליטים החלטות. מהם הגורמים שמשפיעים על אדם לבחור ברע או בטוב. ואחת מהסוגיות המרכזיות בעניין האם האדם מושפע מהמראה החיצוני יותר מאשר מחקר וידע על התוכן שבתוך הקליפה החיצונית?

שאלה זאת מכרעת בדרך כלל בהחלטות של בני אדם, אבל במשטר דמוקרטי היא בין שלושת הדברים הראשונים בחשיבותם. כי החלטת הפרט על מי ינהיג את כל החברה שהוא חי בה היא ממש קריטית לשלומה של החברה כולה.

שאלה הקנקן ותוכנו היא מכרעת בהחלטות של בני אדם, אבל במשטר דמוקרטי היא בין 3 הדברים הראשונים בחשיבותם, כי החלטת הפרט על מי ינהיג את החברה שהוא חי בה היא קריטית לשלום החברה כולה

האחריות של הפרט לאופי המשטר שלו היא כבדה, ולא מעריכים מספיק את החובות שחלות על כל אדם בחברה. מורינו הרב אברהם יהושע השל בנאום ב1963 קבע:

"כשבודקים את מצב הבריאות המוסרית של החברה שלנו ביושר ומגלים [שקיים ירידה ביחסי בני אדם] "שאחדים אשמים אבל כולם אחראיים".

אבל, תשאלו איך הפרט אמור לדעת "אופי המשטר" שהוא חי בו? לפי השל, היחיד מודע לאקלים של הדעות בציבור שהוא חי בו. הוא מרגיש איזו דעה יותר "מקובלת" ואיזו פחות. במצבים מסוימים אפילו אולי ימנע מלהגיד דעתו האמיתית כאשר הוא מבחין שרוב הנוכחים חולקים עליו.

הוא ער לעובדה שפשעים של יחידים בשלטון מגלים את השחיתות המקובלת בחברה. במילים של השל "בקהילה שלא אדישה לסבל של כל אזרח, שלא סובלת אכזריות או שקר, גזענות הייתה נדירה ולא תדירה."

היחיד בחברה ער לעובדה שפשעי השליטים מגלים את השחיתות המקובלת על החברה. במילים של השל "בקהילה שלא אדישה לסבל של כל אזרח, שלא סובלת אכזריות או שקר, גזענות הייתה נדירה ולא תדירה"

באופן טבעי בני אדם לא רוצים לריב עם הסובבים אותם, והם חורקים שיניים כאשר הם נמצאים בסביבה בעייתית. כמה פעמים אנשים רואים זוג ומרגישים שקיימת בעיה בין בעל ואישה, אבל לא מתערבים? אנו אפילו עדים לתופעה שכיחה יותר משהדעת סובלת, של דווחים על בעיות כאלו למשטרה, וסיום של יחסים כאלה ברצח או חבלה חמורה.

אנו עדים לעוד תופעה, לפיה נהגים שמקבלים דוחות חמורים על תאונות או נהיגה פראית, ואפילו שלילת רישיון רשמית, ממשיכים בשלהם עד שזה נגמר בהרג או בחבלה חמורה.

אפשר, לדאבוני העצום, אפשר להמשיך ולמנות רשימה כזאת של חוליים מערכתיים בחברה שלנו. בחלק גדול מהם כבר קיימת מסורת של מתיחות חברתית, כמו המסורת של הדרת נשים, או של יהודים נגד ערבים, או של חילונים נגד דתיים, או אשכנזים נגד מזרחים, וגם כאן הרשימה ארוכה.

אבל, האמת היא שקיימים קנקנים אחרים, קנקנים שקופים, שניתן לראות את תוכנם. הם קנקנים בריאים, כאלה שמושקע בהם מאמץ רב כדי לשפר את היחסים בין הפלגים ולהנהיג התייחסות שקולה יותר, צודקת יותר, מוסרית יותר, ובונה יותר.

מה שמאפיין את היוזמות הברוכות האלו הוא, שבראש ובראשונה הן מביטות היטב אל האנשים וצרתם. לא על איך שהן נראות מבחוץ, אלא על איך שזה מרגיש בפנים. התייחסות כזאת קיימת בגדול בחברה שלנו, רק לא כל כך בתחום הפוליטי.

והנה החולשה שלנו, האזרחים, שיותר מדי מקבלים את הנרטיב הפוליטי של המציאות. נרטיב זה בדרך כלל חיצוני לגמרי ולא טורח לרדת לעומק הדברים מבפנים.

והנה החולשה שלנו, האזרחים, שיותר מדי מקבלים את הנרטיב הפוליטי של המציאות. נרטיב זה בדרך כלל חיצוני לגמרי ולא טורח לרדת לעומק הדברים מבפנים

אולי כי הפוליטיקאים חושבים שאם הם יסתכלו רק בקנקן ולא רק במה שיש בו, הם יוכלו להתעלם גם ממה שאין בו. אנו האזרחים חייבים להיות יותר רציניים כלפי החובה שלנו להסתכל יותר פנימה. חובה הכוללת אי היסחפות אחרי מראה חיצוני, אלא בדיקה יסודית של התוכן והתוצאות הסבירות של דבקות בתוכן כזה. כדי להתחיל תהליך בכוון הנכון כדאי לקבל את הגישה של פרקי אבות.

הטקסט המלא של נאום הרב השל (באנגלית)

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.