האירוניה נסעה הבוקר (שני) עד אצבע הגליל כדי למות מצחוק.
זה קרה באולם הכנסים של מלון "גליליון", הממוקם במבואה של אגמון החולה, שם כינסה שרת התחבורה מירי רגב מסיבת עיתונאים דרמטית. הנושא: הצגת מסקנות התחקיר על מחדל הרכבת ולקיחת אחריות על שיבוש חייהם של מאות אלפי ישראלים בשבועיים הקרובים.
סתם, צוחקים איתכם.
רגב הזמינה את כלי התקשורת כדי לציין את "תחילת העבודות למסילת קריית שמונה–תל אביב", תחת הכותרת המבטיחה "עוד רגע הכול יתחבר".
אם ציניות הייתה ענף אולימפי, שרת התחבורה רגב הייתה מביאה לנו גשם של מדליות וכבוד. היא מכנסת אירוע חגיגי תחת הסלוגן "מחברים את ישראל", בשעה שישראל מנותקת וחנוקה מאי־פעם.
אם ציניות הייתה ענף אולימפי, רגב הייתה מביאה לנו גשם של מדליות. היא מכנסת אירוע חגיגי תחת הסלוגן "מחברים את ישראל", בשעה שישראל מנותקת וחנוקה מאי־פעם
לפי תוכנית האירוע, הדובר האחרון במסיבת העיתונאים בגליל היה אמור להיות אבי אלמליח, מנכ"ל הרכבת (בפועל ייצג את הרכבת יו"ר הדירקטוריון משה שמעוני). אם לדייק, אלמליח הוא מנכ"ל "בפועל", שהרי מאז יום שישי האחרון אין לרכבת מנכ"ל אחרי שמשה (שיקו) זאנה, עוד מינוי של רגב שלא שרד אפילו חצי קדנציה, נטש את הקטר בטריקת דלת.
יממה לפני כן, בבוקר יום ראשון, אותו אלמליח, בערך שעתיים אחרי כניסתו לתפקיד המנכ"ל־שאינו־מנכ"ל, נשלח להתייצב לבדו מול העיתונאים ולנסות להסביר איך לעזאזל קרה שרכבת משא גילחה קילומטרים של כבלים חשמליים בלי שאיש שם לב ועצר אותה.
עכשיו גם אלמליח יודע: רגב היא השרה לענייני הצלחות בלבד. הכישלונות הם של הפקידים ואנשי המקצוע. רגב היא השרה של העתיד המזהיר, שבו הכול יהיה מחובר; על ההווה המדכדך, שבו הכול תקוע, שמישהו אחר ייתן דין וחשבון.
התקלה החמורה ברכבת הותירה אחריה שובל ארוך של שאלות שממתינות למענה: איך ייתכן שרכבת משא יוצאת לדרך כשאין התאמה בגובה בינה לבין הכבלים החשמליים שלצד המסילה? איך ייתכן שהאירוע זוהה רק אחרי שהכבלים נפגעו בשתי נקודות שונות במרחק עשרות קילומטרים זו מזו?
את ועדת הבדיקה, אגב, מוביל סמנכ"ל הבטיחות יוסי בן שמחון, שבעצמו הגיע לרכבת לפני שבועיים. האם לאדם שזה עתה הצטרף למערכת כה גדולה ומורכבת יש בכלל כלים לרדת לשורש המחדל?
כמו כן, איך ייתכן שבמשוא"ה – מרכז השליטה והבקרה הארצי של הרכבת – שבאופן אירוני אלמליח עצמו ניהל אותו בעבר, לא הבחינו בכך? וכמובן – האם כל זה קשור לעובדה שהרכבת, כמו שאר החברות הממשלתיות בעידן רגב, חווה התרוקנות והתדרדרות באיכות השדרה הניהולית?
את ועדת הבדיקה, אגב, מוביל סמנכ"ל הבטיחות יוסי בן שמחון, שבעצמו הגיע לרכבת לפני שבועיים. האם לאדם שזה עתה הצטרף למערכת כה גדולה ומורכבת יש בכלל כלים לרדת לשורש המחדל? ברכבת טוענים שבן שמחון מגיע עם ניסיון רב בסוגיות בטיחות מתפקידיו בצה"ל וכי יסייעו בידו מומחים מהטכניון.
מעבר לצרות של הרכבת, התקלה הנוכחית שוב חושפת עד כמה צרים המותניים של התחבורה בישראל. המלחמה שמתחוללת בשנתיים האחרונות הציפה אל פני השטח את סוגיית הביטחון האנרגטי. החשש מתרחישי עלטה והפגיעה האיראנית בבז"ן ערכו לציבור הישראלי היכרות עם מושגי יסוד כמו יתירות אנרגטית, מגוון מקורות אנרגיה, ובקיצור – מרחב תמרון שמאפשר למשק להמשיך לתפקד גם כשאחד או יותר מאיבריו נפגע.
אלא שבעוד שבתחומי האנרגיה, המים והמזון המשק הישראלי גילה יכולת עמידה, התחבורה שלנו היא עלה נידף. היתירות אפסית, מרחב התמרון לא קיים, רשת המסילות והכבישים סובלת מאי־ספיקה כרונית וכל תקלה קטנה גוררת תגובת שרשרת וקלקולי משנה – קל וחומר כשמדובר בתקלה גדולה.
ברשת הרכבות הגדושה להתפקע של ישראל, כל הפרעה כזו יוצרת אפקט דומינו שבו רכבות ונסיעות נופלות בזו אחר זו. לנוסעים שממתינים על הרציף אין מושג מה קרה – הם רק יודעים שהם יאחרו
כל זה היה נכון גם לפני שרכבת המשא חירבה את תשתיות החשמל. שימו לב מה קרה ברכבת בימים שבטרם התקלה הגדולה: שתי תקלות איתות משמעותיות באזור המרכז (אולי בהשפעת גל החום) שגרמו לשעות של עיכובים ושיבושים בלוח הנסיעות; הנחייה להאט את הרכבות בקטעים מסוימים ל־80 קמ"ש מחשש להתלהטות יתר של המסילה בגלל טמפרטורות השיא.
אל אלה נוספו שרפות שהתקרבו למסילה בכמה קטעים וגררו הוראה של המשטרה להפסיק את תנועת הרכבות; אדם שנכנס ללא אישור לשטח המסילה (שם קוד להתאבדות) – בכל מקרה כזה תנועת הרכבות נעצרת עד שהמשטרה מאשרת חזרה לשגרה.
ברשת הרכבות הגדושה להתפקע של ישראל, כל הפרעה כזו יוצרת אפקט דומינו שבו רכבות ונסיעות נופלות בזו אחר זו. לנוסעים שממתינים על הרציף אין מושג מה קרה – הם רק יודעים שהם יאחרו לעבודה או לא יגיעו בזמן לאסוף את הילד מהגן.
הביטחון התחבורתי בישראל, אם כך, שואף לאפס. בצר לו, וכדי לקבל תחושת ביטחון, כל ישראלי שיכול להרשות לעצמו ממהר לקנות רכב פרטי. הבעיה היא שתחושת הביטחון שהמכונית הפרטית מקנה היא כבר מזמן אשליה, שהרי גם הכבישים נראים כמו עורקים בליבו של אדם שלקה בטרשת. גם הם יכולים להיסתם בכל רגע בגלל תאונה או אפילו רמזור תקול.
הפשלה שהתחוללה במסילה חשפה לא רק את בעיותיה של הרכבת, אלא גם את הפגיעות והשבריריות של התחבורה בישראל
למעשה, כיום אופניים הם כלי התחבורה היחיד בישראל שמקנה לבעליו ביטחון סביר וודאות מתי יגיע אל היעד. כמה חבל שבקדנציה של רגב האופניים, כמו כל פתרון תחבורתי ראוי וירוק, נשכחו בתחתית סדר העדיפויות התקציבי והתשתיתי.
במילים אחרות, הפשלה שהתחוללה במסילה חשפה לא רק את בעיותיה של הרכבת, אלא גם את הפגיעות והשבריריות של התחבורה בישראל. אבל אל דאגה, מירי על זה. הינה, בשבוע שעבר היא שיגרה לתקשורת הודעה עם בשורה של ממש: "מהפכת הרכבת בדרום – מסילת דימונה–אילת עולה על הפסים". לכו תסבירו שעד שהרכבת לאילת תעלה על הפסים, כולנו נרד מהם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומה שאני מבין מהכתבה שאלה הם תקלות טכניות שריפות או אדם שרוצה להתאבד למה לשאול את מנכ"ל הרכבת ולא את טכנאי הרכבת ו או את המשטרה לוחמי האש שמופקדים על לוח הבקרה הם ורק הם צריך לספק את התשובות כמובן אם לא מילא את תפקידו צריך להיענש בחומרה כך שמחליפו יהיה יותר עירני למצב
מסילת אילת קיריית שמונה. האם יש בכלל מסלול מתוכנן לרכבת מעבר לכרמיאל או לכיוון אילת? מיקומים לתחנות? החלטה על אורך הרכבות/רציפים? כמה עבודה יש עד שאפשר יהיה לגשת למיכרזים על בניית המסילות והתחנות?
בנתיים יש רפורמה במחירי התחבורה הציבורית שמעלה את מחירי הנסיעה לכל מי שיכול להחזיק ברכב פרטי. כמה היא תועיל להעביר אנשים לתחבורה ציבורית? כמה אפשרות יש לתחבורה הציבורית להוסיף נוסעים בשעות העומס? העיקר עושים טקסים ומטפחים את היהלומים.
מי ישלם את מחיר הרשלנות / זו תקלה /// יותר מא דו"צ /// כחות רשלניים והרסניים פועלים /// ללא השגחה /// וגם אין הפקת לקחים //// לא יתכן כי מי שמוביל את המערכת בעיקר צמרת הרכבת //תשאר על כנה //// ועדיין יש מקום גם להליכים פליליים בגין רשלנות פושעת